לשרוף את הספינות או לסגור את פתחי היציאה?‎

"לשרוף את הספינות" הוא ביטוי המבוסס על סיפורו של מנהיג צבאי ספרדי בשם קורטז,
שבמאה ה-16, במהלך מלחמתו באימפריה האצטקית ונסיונו לכבוש את מקסיקו,
הורה לחייליו לשרוף את כל ספינותיהם לאחר שהגיעו לחופי מקסיקו.
הפעולה הזו נועדה להגביר את המוטיבציה והמחויבות של חייליו, על ידי העלמת אפשרות מילוט ונסיגה.
הדרך האפשרית היחידה עבורם להישאר בחיים ולחזור הביתה בשלום היא לנצח.

הדימוי "לשרוף את הספינות" משמש כדוגמא לכך שלפעמים צריך לסכן הכול בכדי להצליח.
לדוגמא: לעזוב מקום עבודה בעל הכנסה בטוחה ויציבה כדי להקים את העסק שחלמת עליו.
ההנחה היא שבכדי להוציא מאתנו את המיטב כדאי לנו לדחוק את עצמנו לפינה, למקום השרדותי,
שיוציא מאתנו יותר ממה שנוציא מעצמנו כשאנחנו באזור נוחות בטוח.

אני אוהב את הסיפור הזה, ועם זאת אני פחות בן אדם של "לשרוף את הספינות".
למה להמר על חיינו ועל עתידנו כשיש לנו ברירה?
אם זה עניין של מה בכך, ניחא.
אבל כשעלולים להיות מחירים משמעותיים כמו מוות, קריסה כלכלית, פגיעה במערכת יחסים או בקריירה,
האם אין דרך אחרת שגם דוחפת אותנו להוציא יותר מעצמנו וגם לא פוגעת בהיבטים קריטיים של חיינו?

**
האנלוגיה היותר מתאימה עבורי במצבים של יציאה מאזור הנוחות ליצירת שינוי היא "סגירת פתחי יציאה".
הביטוי הזה הוא מונח מוכר מעולם הטיפול הזוגי.
כשזוג שחווה קשיים ושוקל להתגרש מגיע לטיפול,
מקובל לבקש ממנו לסגור את פתחי היציאה לשלושת החודשים הקרובים.
לסגירת פתחי היציאה יש משמעות כפולה:
זו גם התחייבות לא לקבל החלטה להיפרד במהלך תשעים הימים הבאים,
ובה בעת זו גם מחויבות לתהליך טיפולי המשותף.

במילים אחרות, זוג שמקבל על עצמו לסגור את פתחי היציאה,
מסכים להשהות את ההחלטה בנוגע לחייהם המשותפים,
ולוקח על עצמו להגיע לפגישות קבועות, להתמסר לתהליך ולעבוד על הבעיות שלו.

**
"לסגור פתחי יציאה" יוצר מחויבות לתקופת זמן נתונה,
הכוללת יציאה מאזור הנוחות והתמודדות עם קשיים ואתגרים לא מבוטלים.

בשונה מ"לשרוף את הספינות" זהו צעד מוגבל בזמן שאינו בלתי הפיך.

בחיבור לדימוי הספינות, הספינות לא נשרפות אלא עוזבות את החוף לתקופה מוגבלת,
בכדי לחזור בתום שלושה חודשים ולעמוד לרשותנו אם נצטרך אותם.

**
איך כל זה מתחבר ליצירת שינוי בחיים וליציאה מאזור הנוחות?

כשם שניתן להתחייב לסגירת פתחי יציאה בטיפול,
כך אפשר להתחייב לסוגים נוספים של "עבודה" כמו למשל קידום פרויקט צדדי מסוים,
התמסרות לתהליך כלשהו, למידה של תחום לא מוכר או תרגול יומי של הרגל חדש.

סגירת פתחי יציאה אינה בריחה מהחלטה או מביצוע שינוי,
אלא מחויבות להתמודדות משמעותית ומאתגרת בתחום שחשוב לנו.

האם יש תחום בחייכם שחשוב לכם ליצור בו שינוי תוך יציאה מאזור הנוחות שלכם?

מה יותר מתאים לכם במצבי שינוי – "לשרוף את הספינות" או "לסגור את פתחי היציאה"?

איך תיראה מחויבות לעבודה ו"סגירת פתחי יציאה" בחודשים הקרובים בתחום הזה?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

40 דרכים לברוח מזה

40 דרכים לברוח מזה

1. לאכול.
2. לשתות.
3. לעשות סקס
4. לעשן.
5. לגרד.
6. לכסוס ציפורניים.
7. לעצום עיניים.
8. לסתום אוזניים.
9. להגיד משהו.
10. לשתוק.
11. לקרוא.
12. לכתוב.
13. לבשל.
14. לנסוע.
15. לעשות מדיטציה.
16. להתעסק בסלולרי.
17. לנקות את הבית.
18. לעשות קניות.
19. לשלוח הודעה.
20. להתקשר למישהו.
21. לקרוא עיתון.
22. לגלוש באינטרנט.
23. לבדוק מיילים.
24. לתקתק משימות.
25. לצאת לריצה.
26. ללכת לרקוד.
27. ללכת לישון.
28. לצפות בטלוויזיה.
29. להקשיב למוזיקה.
30. למצוא פרשנות חיובית.
31. להתפלל שזה ייעלם.
32. לנסות לשנות את זה.
33. לנסות להקטין את זה.
34. לא להסתכל על זה.
35. לשכנע את עצמנו שזה שום דבר.
36. להאשים את עצמנו או אחרים.
37. להתפטר.
38. לעזוב.
39. לוותר.
40. לשקר.

**
דרך אחת להיות עם זה:

להגיד לזה שלום.
להקשיב למה שעולה.
להישאר עם זה.
לנשום.

חיים מלאים. היום.

שלושה דברים להחזיק

שלושה דברים להחזיק.
שלוש מיומנויות שאפשר וכדאי לפתח.
שלוש איכויות הובלה חשובות בעולם דינמי ומורכב.

**
להחזיק מורכבות
לעיתים אין תשובות פשוטות.
כמעט אף פעם זה לא שחור או לבן.
העולם אינו נחלק לטועים וצודקים, רעים וטובים.

**
להחזיק אי-נוחות
כשהפתרון רחוק מלהיות מושלם.
כשאין בינינו הסכמה מלאה על כל הנקודות.
גם כשברגע נתון צרכים מסוימים שלנו אינם מתמלאים.

**
להחזיק כוונה
לדיאלוג מקרב המחפש להבין.
להתקדמות מיטיבה למרות הקשיים, האילוצים והחסמים.
לטוב המשותף (מה שזה לא יהיה), גם כשלא ברור איך והאם אפשר…

חיים מלאים. היום.

אחת שתיים ושלוש…

קצת מלחיץ.
לא הכי נעים.
לא בטוח איך יהיה.
יציאה ממרחב נוחות.

**
יש הרבה סיבות למה לא לעשות את זה.
ועוד יותר סיבות למה לא לעשות את זה עכשיו.
לא חשבתי על הכול עדיין.
יש כמה פינות לא סגורות.
איני בטוח שזה מה שאני רוצה.
איני בטוח שכך בדיוק אני רוצה.
יכול להיות שאנשים ייפגעו.
ייתכן שמשהו יתפשל.

**
אחת שתיים ושלוש…
קפיצה למים.

פחד.
התרגשות.
לחץ.
דופק גבוה.

תרגול בחיים מלאים.

חיים מלאים. היום.

כ"ט תמוז – פוסט שנכתב ביחד

הוא: הפוסט הזה נכתב ביחד.

היא: בתור קוראת אדוקה של הבלוג כבר הרבה זמן שרציתי להתארח.

הוא: כשעושים דברים ביחד, חלק מהקשב מופנה למה שמתפתח (ולא רק לתכנית המקורית שהבאנו מהבית).

היא: אני עוד עסוקה בהאם אצליח להישמע כמוך, ביכולות הניסוח והיכולת להגיד אמירות בעלות משמעות חינוכית לכולנו…

הוא: לפעמים אנחנו מאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים, לבצע פרויקט, להיות בקשר, לכתוב פוסט…

היא: לקחת לי את שלוש הנקודות (:
אני תוהה האם זה שריר, האם נגיד הבלוגים שלך נהיו יותר ויותר כאלה או שזה כשרון מולד לכתוב באופן כזה זורם וממלא בהשראה.

הוא: כשעושים דברים ביחד, חלק מהדיאלוג הוא עם השותף והשותפה וחלק ממנו הוא (כל הזמן) עם עצמנו.
כרגע אני נמתח בין להיות איתך בדיאלוג לבין להקשיב לעצמי ולפוסט שמתהווה.

היא: איכשהו יוצא לי תפקיד המראיינת, אולי כי אני כל כך סקרנית לגבי זה ועם תחושת מסוגלות נמוכה באזור הזה.
רוצה לשאול עוד ועוד… ללמוד… על זה, עליך ועל עצמי.

הוא: כשעושים דברים ביחד, לפעמים התפקידים מתקבעים.
מישהו מתכנן ומישהו מוציא לפועל, מישהי שואלת ומישהו עונה. אפשר לשנות את זה… אם בוחרים…

היא: וכרגיל אני לומדת כאן. תודה על האירוח.

הוא: תודה על החוויה המדהימה, היצירתית, הלא צפויה ופורצת הדרך.
(וגם על שעזרת לי לסגור את "הפינה" היומית בכיף כל כך גדול).

היא: בפעם הבאה בחרוזים (:

חיים מלאים. יום יום.

כ"ו תמוז – לחץ

5 סוגים של לחצים (רשימה חלקית)

א. לחץ מאי-נוחות
משהו לא יהיה מושלם, כיף, מהנה ונוח.
אולי גם "נשלם עליו" בזמן, באנרגיה, בכסף.

ב. לחץ מעומס
ריבוי משימות ועניינים שאנו עוסקים בהם בו זמנית.
גם אם כל משימה בפני עצמה היא ברת-ביצוע ואינה מאתגרת במיוחד,
כשכולן נערמות ביחד ומתרחשות בעת ובעונה אחת זה מלחיץ.

ג. לחץ מהלא – נודע
אי – וודאות וחוסר אונים שאנו חווים כשאין לנו מושג איך המצב יתפתח ומה יקרה.
אנו חיות אנושיות המחפשות וודאות ונלחצות כשאין.
לחץ מהלא – נודע יתפוגג או יומר ללחץ מסוג אחר כשהבהירות תיווצר.

ד. לחץ מכישלון
בביצוע משימה מסוימת או תפקיד כלשהו.
הכישלון יכול להיות מוגדר ע"י סמכות חיצונית או פנימית (אנחנו).
בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים ובכל תחום שהוא.

ה. לחץ הישרדותי
סכנת חיים שלא בטוח איך נצא ממנה.
ענייני בריאות או כסף שמאיימים על חיינו.

**
החופש הגדול, שינוי תפקיד,
קניית ומכירת בית, איסלם קיצוני בעולם,
מזג האוויר, החלפת בית ספר,
המבחן הקרוב, הפרויקט הנוכחי,
הפגישה הבאה, הטיסה לחו"ל,
הפידבק שקיבלתי, רופא השיניים…

**
יש משהו מרגיע בעצם ההתבוננות בלחץ שלך,
הזיהוי שלו וההבנה שהוא אינו לחץ הישרדותי אמיתי.

במצבים שבהם ישנו לחץ הישרדותי אמיתי,
כדאי שהוא יקבל עדיפות עליונה.
כל השאר פחות חשוב כרגע.
ופחות מלחיץ.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ה תמוז – כשאין פתרון

יש חידות שאין להן פתרון.
לבעיות מסוימות אין תשובות.
"סוף הוליוודי" אינו תמיד אפשרי.
לחלק מהאתגרים אין מענה מיטבי מלא.
לא תמיד ניתן להשיג את כל מה שרוצים ושכולם יהיו מרוצים.

**
ניסיון עיקש להשיג הכול יכול לייצר תקיעות מתסכלת ומיאשת.
חיפוש עקר ובלתי מתפשר יכול להיות הרסני ומסוכן.
ציפיות לא מתואמות יכולות להוביל לחיים אומללים.

**
8 המלצות למצבי "אין פתרון":

1. ללמוד להחזיק חוסר נוחות, קושי, פחד, כאב וחוסר וודאות.
2. לפתח את היכולת לחגוג,לשמוח ולהכיר תודה גם בתהליכים קשים במיוחד.
3. להעריך ולכבד את מורכבות המצבים והאתגרים שאנו פוגשים. Respect.
4. להפסיק לחפש תשובות בית-ספר ופתרונות קסם שלא ניתן למצוא.
5. לשקול להגדיר מחדש את הבעיה או להחליף את החידה. בלי לברוח מהמציאות.
6. להתמקד בדברים הכי חשובים. גם על חשבון דברים אחרים.
7. לחיות קצת יותר בשלום עם מחירים ועם אי-מושלמות.
8. לנשום.

חיים מלאים. יום יום.

י' סיון – זה לא זה

אולי הגיע הזמן להודות.
להכיר בכך ש"זה לא זה".
להפסיק להתעקש.

להתבאס על כסף, תשומת לב, עבודה, אנרגיה,
השקעה, רעיון ואפילו חלום ש"הולכים לאיבוד".

לשים לב למתח כשכבר ברור ש"זה לא זה"
ועדיין לא ברור מה "כן זה" או מה במקום.

לשים לב לאי הנוחות שבחווית אי – ההצלחה.
אולי אפילו הכישלון.

לשים לב למועקה מהתקשורת הצפויה
עם בני האדם המושפעים.

**
להכרה בכך ש"זה לא זה" יש מחירים ומשמעויות.

למרות שברור לי (כבר מזמן) ש"זה לא זה",
אולי עדיף כרגע לא לגלות את זה לעצמי
ולהמשיך להתנהל כרגיל?

אולי איכשהו זה ייעלם או ייפתר?

הפניית מבט ועצימת עיניים
עוזרות לא לראות את מה שאנו כבר יודעים.

הנה… כבר מרגישים את ההקלה המדומה

חיים מלאים. יום יום.

ו' סיון – לחץ

לחץ מסוגים מסוימים ומעבר לכמות מסוימת,
מפחית שמחה, הינו בעל ערך נמוך ואיכות שאינה משרתת.

לחץ מסוגים אחרים ובמינונים אחרים,
יכול לשרת, לתרום ולהיות בעל ערך גבוה.

בעברית, המילה "לחץ",
משמשת לתיאור מגוון רחב של מקרים ומצבים,
חלקם תורמים ומשרתים (גם אם לא תמיד נעימים)
ואחרים מזיקים ופוגעניים.

**
לחץ של המתנה לתוצאות ניתוח מורכב,
אינו דומה
ללחץ לפני מצגת לקבוצת מנהלים,
אינו דומה
ללחץ הגעה בזמן למקום מסוים,
אינו דומה
ללחץ התמודדות עם דבר שטרם פגשנו,
אינו דומה
ללחץ באינטנסיביות גבוהה וחוסר שעות שינה,
אינו דומה
ללחץ משיחה טעונה או מהעברת מסר קשה.

**
אגדות מספרות שלאסקימוסים יש מאות מילים שונות לתיאור שלג.
הערכות שמרניות יותר מעריכות שהמספר עומד על כתריסר.

ידוע ששפה בוראת מציאות ומשפיעה עליה.

יכול להיות שמוגבלות השפה שלנו והשימוש במילה "לחץ"
לתיאור מצבים שונים ולפעמים מנוגדים במהותם,
יוצר בלבול,פגיעה ונזק?

איזה לחץ את/ה חווה עכשיו?

האם זו תחושת אי-נוחות בריאה התורמת לגדילה ולהתפתחות שלך
או כזו שעדיף לעצור ולהפחית?

חיים מלאים. יום יום.