הבלוג של רוני ויינברגר

שלט שפגשתי הבוקר ליד קופה מספר 4 בסופרמרקט:

"כאן ניתן להשיג סיגריות
אך ורק בקופה הראשית"

אז ניתן להשיג כאן סיגריות או לא??

מילה מיותרת אחת יכולה לבלבל ולעורר אי הבנה. בסופר ובחיים.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

איך לנצח ב"מרוץ"?
להתחיל הכי מהר שאפשר, להגביר תוך כדי כל הזמן ולהאיץ לקראת סיום.

כשקוראים את "מרשם ההצלחה" הזה הוא מעורר חיוך.
ברור שהוא אבסורדי ולא הגיוני.

ולמרות זאת … אנשים רבים מנסים לפעול לפיו ב"מרוץ החיים" ובהתנהלות היום-יומית שלהם.
משום מה הם מאמינים שהם יכולים "לנצח".
ללא הפוגות, עצירות, האטה, חגיגות, למידה, מילוי מצברים, מנוחה ומשחק.

יתרונו המרכזי של "מרשם ההצלחה" הזה הוא הוודאות המוחלטת שהוא מייצר.
מתכון בטוח לקריסה, לנפילה, לכשלון, לפספוס ולסבל.

**
הבוקר היתה לי הזכות להיות נוכח בעצירה קצרה של ארגון מופלא שרץ למרחקים ארוכים בצורה אינטנסיבית מאוד.
עצירה להתבוננות ולהקשבה.
עצירה לחגיגה ולאבל.
עצירה להכרת תודה וללמידה.
עצירה משמעותית ומרגשת.
עצירה לשעתיים בלבד.
כל אחד יכול.
גם אתם.

חיים מלאים. יום יום.

 

השבוע שוטטתי לי שוב להנאתי באמזון.
עברתי על מספר ספרים.

שלושה מהם נראו לי מעניינים והכנסתי אותם ל wish list שלי (רשימת המשאלות).
שניים נוספים שסקרנו אותי (למרות שלא הייתי בטוח לגביהם) זכו להיכנס גם הם לאותה רשימה.

מתוך חמשת הספרים הללו, העברתי שניים בלבד ל"עגלת הקניות" שלי.
השניים הללו יותר רלוונטיים וחשובים עבורי כרגע. אני רוצה להתמקד בהם.

כמה דקות מאוחר יותר יצאתי מהאתר בלי אף ספר.
לא עברתי דרך הקופה ולא סלקתי את כרטיס האשראי שלי.

**
משאלה, רצון ומחוייבות הם שלושה דברים שונים.

משאלה:
"הלוואי והספרים שב – Wish list יפלו עלי מהשמיים ויגיעו אלי איכשהו.
זה יהיה כל כך נחמד."

רצון:
"הספרים בעגלת הקניות רלוונטיים וחשובים.
אני באמת מאמין שהם יסייעו לי ויהיו בעלי ערך עבורי."

מחויבות:
"אני מוכן לשלם את המחיר (במקרה הזה כסף) עבור ספרים מסוימים."
בלי המוכנות הזו ובלי הצעד האקטיבי (סליקת כרטיס) זה לא יקרה.
(במקרה של קניית ספר, עצם הרכישה לא מבטיחה את קריאתו או קבלת ערך ממנו)

**
המלצה: היום ו/או השבוע ו/או בפרויקט ו/או השנה ו/או ….
הגדירו לעצמכם בבהירות: למה אתם מחויבים, מה אתם רוצים ומה המשאלות שלכם.
מה שיישאר רק ב"רשימת המשאלות" או ב"עגלת הקניות" כנראה לא יקרה.

חיים מלאים. יום יום.

לעתים, תוך כדי תנועה, אנו צוברים "עניינים לא סגורים".
במשפחה, עם חברים, בקבוצה, בעבודה.
סביב נושא או במערכת יחסים מסוימת.
גם משהו שמתחיל כאירוע פעוט יכול להתפתח ולהתעצם.

"עניינים לא סגורים" משאירים משקעים ומרוקנים אנרגיה.
למרות שהיינו רוצים שהם ייעלמו כדי שנוכל לשים אותם מאחורינו,
ל"עניינים לא סגורים" יש נטייה להיסחב ולהמשיך אתנו הלאה.

"עניינים לא סגורים" כדאי לפתוח, לנקות ואז לסגור באמת.

חיים מלאים. יום יום.

רגע לפני שאתה עושה את זה עצור. קח צעד אחורה.
צא מהמרוץ והסתכל מהצד.

רגע לפני שאת עולה לבמה האטי. קחי נשימה.
התבונני על זה מלמעלה.

**
רגע לפני ש"נכנסים למים" –
עוצרים.
נושמים.
מחדדים כוונה.
בודקים שלא שכחנו משהו חשוב.
נזכרים למה אנחנו כאן.
מודים על מתנות שקיבלנו.
נותנים מקום להתרגשות.
שמים לב ללחץ.
חוגגים את הדרך שעשינו.
לוקחים נשימה עמוקה ו…קופצים פנימה.

**
הערב יוצא לדרך המחזור הראשון של "ספרינט 21".
קבוצה יוצאת דופן של אנשים ופרויקטים.
רגע לפני שזה קורה,
אחרי עשייה אינטנסיבית בת מספר שבועות,
זה הזמן לעצור.
לקחת צעד אחורה.
לנשום.
להתבונן. אחורה, פנימה, קדימה.
לחדד כוונה.
להתרגש.
להודות.
לחגוג.
ו…לתת בראש 🙂

בהצלחה לכל משתתפי ומשתתפות הספרינט הקרוב !

חיים מלאים. יום יום.

בהמשך לפוסט של אתמול ("שתי דרכים להעריך עובדים") –
לארגונים שונים יש שיטות שונות להערכות עובדים והערכות ביצועים.
שתי דוגמאות:
– מיקוד בהישגים עיקריים, חוזקות וחולשות.
– מתן ציון והערכה מילולית לגבי מספר סעיפים מוסכמים.

**
להלן אפשרות אחרת לשיחת סיכום שנה.
שיחה המייצרת שיחה משמעותית בין עובד ומנהל. בין בני אדם.
שיחה המכוונת ללמידה, לחיים מלאים, להכרה ולהתפתחות.
שיחה המבוססת על חמש שאלות:

1. איזה ערך הבאת השנה? הישגים משמעותיים? הצלחות מרכזיות ?
2. מה את חוגגת? במה אתה גאה במיוחד השנה?.
3. על מה אתה מתאבל? על מה את מצטערת? מה היה לך קשה, כואב ומאתגר השנה?
4. למי ועל מה את מכירה תודה השנה?
5. איך גדלת? מה למדת? איך התפתחת השנה?

**
תפקיד העובד בשיחה: להתכונן, להגיע עם תשובות לשאלות, לשתף.
תפקיד המנהל בשיחה: להקשיב, לראות את העובד, להבין אותו ואת נקודת המבט שלו.
בהמשך (באותה שיחה או בשיחה נפרדת) תפקיד המנהל יהיה לתת משוב, לשתף בפרספקטיבה שלו, להגדיר ציפיות ועוד.

איך זה נשמע לכם…?

חיים מלאים. יום יום.

ניתן לתרגם את הפועל "להעריך" לשני פעלים שונים באנגלית:

1. להעריך = To Appreciate :
לראות את העובדים "שלכם".
ליתר דיוק, את בני האדם שאתכם.
להכיר להם תודה על המאמץ, התרומה והעשייה שלהם.
גם במקומות שקשה לכמת. גם על דברים שאינם באור הזרקורים.
לאפשר להם לראות את עצמם.

2. להעריך = To Evaluate :
לשפוט אותם ואת התוצאות שלהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב בהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב במה שהם עושים.
לתת להם ולעבודה שלהם ציון.
להשוות אותם לאחרים.

**
הערכה מהסוג השני היא משהו שהרבה מערכות וארגונים דורשים.
מנהלים (והורים) רבים ממוקדים בעיקר בהערכה מהסוג השני.

בלי קשר למערכת שאתם חלק ממנה, הערכה מהסוג הראשון היא 100% בידיים שלכם. גם בארגון שדורש הערכה מסוג שני.
הערכה מהסוג הראשון היא אחת המתנות היקרות שאתם יכולים להעניק לעובדיכם (ולילדיכם).

חיים מלאים. יום יום.

חלק א'
כששמעתי שמשרד החינוך פסל את "גדר חיה" מתכנית הלימודים התרגזתי.
שמחתי לשמוע שהמכירות זינקו ושהספר אוזל מהמדפים.
שקלתי ללכת ולקנות אותו בעצמי. דווקא !!! גם אם לא אקרא אותו.

התמונה פשוטה מאוד.
במצב הזה יש רעים ויש טובים.
ברור מי הרעים ומי הטובים.
אני יודע (!!!) מי הרעים ומי הטובים.

חלק ב'
כשקראתי שהספר לא "נפסל" אלא רק "לא נכלל" ברשימת הספרים הנלמדים לחמש יחידות לימוד,
עוצמת הכעס שבתוכי ירדה מעט.
כנראה שיש מספר מצומצם של ספרים שיכולים להיכלל ברשימה.
יש הבדל בין לפסול משהו שכבר בפנים לבין לא לבחור בהצעה מסוימת המתמודדת עם הצעות נוספות.

התמונה קצת יותר מורכבת.
יש פה יותר עומק ממה שחשבתי בתחילה.
ברור לי שחסרים לי חלק מהפרטים הרלוונטיים.
אני כבר לא לגמרי בטוח שיש פה 100% רעים ו 100% טובים.

חלק ג'
לאחר מכן הגעתי לפרספקטיבות נוספות שעוררו בי עוד ועוד מחשבות:
החלטות קודמות של יוסי שריד,
אי חלוקת ספר של בן דרור ימיני בקרב קציני צה"ל,
תהייה לגבי הכללת ספר חדש יחסית ואי הכללת יצירות מופת קלאסיות,
וההבדל שבין הסתה מסוכנת לבין טקסטים שנויים במחלוקת.

התמונה הרבה יותר מורכבת.
סימני הקריאה שלי נעלמו וסימני שאלה הופיעו.
אני מבין שאני לא מבין.
ברור לי שאין "טובים" ו"רעים" מוחלטים בסיפור הזה.

**

סיכום ביניים אישי:
• טובים-רעים, צודקים-טועים, אשמים-זכאים קיימים בעיקר (אולי רק…) במחשבה שלנו.
• ציטוט: "מעבר לחשיבת-טוב וחשיבת-רע ישנו מקום. אפגוש אותך שם" / רומי
• פרשנויות שונות מעוררות רגשות שונים, מובילות לפעולות שונות ומייצרות מציאויות שונות.
• זה כמעט אף פעם לא כל-כך פשוט כמו שזה נראה בהתחלה.
• כמה קל ליפול לבורות של שיפוטיות או למלכודות "עיצוב תודעה" של גורם כזה או אחר.
• אין לי מושג.
• סכנה – אני לא יודע שאני לא יודע ולא מבין שאני לא מבין.
• לקיחת אחריות אישית – על חשיבה, על בדיקה לעומק, על גיבוש מסקנות ואמונות, על נקיטת פעולה.
• חשיבת "בעד" מחזקת ומעצבת, חשיבת "נגד" מחלישה ומפוררת.
• מסע פרסום נרחב וזינוק מדהים במכירות יכול להגיע ממקומות לא צפויים.
• בהצלחה רבה לדורית רביניאן הסופרת שנהניתי מאוד לקרוא את אחד מספריה הקודמים. אולי אקרא את הספר. כי אני רוצה (ולא כדי להעניש מישהו).

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

היום הוא היום האחרון של השנה האזרחית הנוכחית.

ב- 17/3/2015 מליוני אנשים ניצבו בפני בחירות חשובות.

מספר פעמים בחיינו אנו ניצבים בפני החלטות קריטיות: חתונה, לימודים, קריירה, בית ועוד.

**
היום האחרון של השנה הוא בסך הכול עוד יום. לא יותר מיוחד או משמעותי מכל יום אחר.

הבחירות היומיומיות שלנו חשובות הרבה יותר מהבחירות הרגעיות של ה – 17/3/2015.

ההשפעה של אינספור ההחלטות הנלקחות לפני או אחרי הגעתנו לצומת (חתונה, לימודים, קריירה, בית) גדולה יותר מהשפעה של החלטה נקודתית כזו או אחרת. קריטית ככל שתהיה.

להתראות ב 2016,
חיים מלאים. יום יום.

אתמול בערב שמתי לב שהנשימה שלי קצרה.
ואז…יכולתי לחוש בלחץ שהיה שם בתוכי…
לחץ כללי כזה, שילוב של כמה גורמים.
בדיעבד הוא היה אתי לאורך היום כולו.
חלק ממנו קשור לדברים שכבר קרו וחלק אחר לכאלו שיקרו בעתיד.

עצרתי לבדוק בסקרנות מה יש שם.
איזה מין לחץ זה וממה הוא נובע.
התמונה התחילה להתבהר.
גיליתי שהלחץ הכללי בעצם מורכב מפלונטר של מספר נושאים:

1. לחץ מלעשות משהו שמעולם לא עשיתי – ואין לי ביטחון שהוא יצליח.
2. לחץ מלהגיע לקהל או לקבוצה שאני לא מכיר – ופחד ולהיכשל שם.
3. לחץ מעומס גדול של מספר משימות שרצות במקביל – איך שומרים את כל הכדורים באויר?
4. לחץ מדבר אחד מסוים שמרגיש תקוע ולא ברור איך להתקדם איתו.
5. לחץ מלא להספיק – ברור מה צריך לעשות ולא ברור איך מגיעים להכול.
6. לחץ של לרוץ ממקום למקום, להגיע בזמן ולא לאחר.
7. לחץ מכמה שיחות שלא נענו, הודעות ומיילים "שמחכים לי" ושטרם הגבתי עליהם
8. לחץ מכך שאני פחות מוכן מכפי שהייתי רוצה להיות בשלב הזה – ועדיין אני מחוייב "לעלות על הבמה" מחר בוקר או בקרוב.
9. לחץ מאחריות שלקחתי על עצמי וחשש לא "לספק את הסחורה".
10. לחץ מכך שמשהו שאמרתי יתפרש אחרת ממה שהתכוונתי.
11. לחץ מכך שמשהו שלא עשיתי יתפרש אחרת ממה שאני רוצה.
12. לחץ מלעשות טעות. מלא לעשות את הדבר הנכון והמדויק.
13. לחץ מחוסר וודאות ומעתיד לא ברור – מה יקרה? איך יתפתח המצב שאני חושב עליו?

**
זוהי אינה רשימה תיאורטית.
כל סעיף מחזיק אירוע רלוונטי מסוים שחי בי בזמן הבדיקה.
–
זוהי אינה רשימה דרמטית.
לרבים מאיתנו יש רשימות דומות.
אני חי בשלום עם כל הסעיפים. שום דבר ברשימה לא מדיר שינה מעיני או גורם לי להתעורר עם זיעה קרה.
–
הרשימה מרגיעה ומקלה.
מיפוי הסעיפים השונים והורדתם אל הכתב מקל ומפנה מקום לדברים נוספים (לדוגמא: שמחה והכרת תודה).
עד שזה קורה הכול "מוחזק" בתוכו בעירבוביה מעיקה.
–
הרשימה יוצרת בהירות ומחדדת.
הפירוט מחדד סדרי עדיפויות, יוצר בהירות ומסייע לראות פעולות מסוימות שאפשר לעשות.
חלק מהלחץ יורד או מתפוגג מעצם המודעות אליו. לא כל סעיף מצריך פעולה.
–
עצירה לכמה דקות, בדיקה סקרנית פנימה והסדרת נשימה יכולות להביא לשינוי גדול ומיידי.

חיים מלאים. יום יום.