מחשבות ושיתופים על חיים מלאים. יום יום.
לחלק מהאנשים יש ADHD.
לאחרים יש IBS.
יש כאלו עם Rett.
אבל לכל האנשים
יש DTBH, DTBS ואפילו DTBU.
תסמונות של בני אדם.
DTBS – Desire To be Seen
DTBH – Desire to be Heard
DTBU – Desire to be Understood
צרכים אנושיים בסיסיים ועמוקים:
להיראות, להישמע, להיות מובנים.
אין צורך בכדורים, תרופות או מכשור מתקדם.
כוונה אותנטית והקשבה אמפטית תעשינה את "העבודה".
חיים מלאים. יום יום.
אילוף לצייתנות
1. למדו את מה שאני (המורה, המערכת, המשרד ) החלטתי ללמד. לא את מה שחשוב לכם, מעניין אתכם או מושך אתכם.
2. שננו את החומר, העובדות והמספרים. כדי שתוכלו לעבור את המבחן המסוים, לקבל ציון גבוה או תעודה.
3. תשובות שוות הרבה יותר משאלות. נקודות מקבלים רק על תשובות נכונות.
4. אי-ידיעה וטעות הם מצבים בעייתיים ולא תקניים. על אי-ידיעה וטעויות מורידים נקודות.
**
למידה והתפתחות
1. למידה היא בחירה. לא ניתן ללמד את מי שלא בוחר ללמוד.
2. שאילת שאלות מגייסת וממקדת תשומת לב וחשיבה.
3. אי–ידיעה וספק מביאים לפריצות דרך ולהתפתחות.
4. התנסות בטעויות ולמידה מהן מאיצות ומעמיקות תהליכים.
חיים מלאים. יום יום.
פעם,
ההתנהלות שלך היתה מטריפה אותי
ומוציאה אותי מדעתי.
ניסיתי לשנות אותך,
התאמצתי לתקן אותך
ורציתי להעביר אותך מנקודה א' לנקודה ב'.
פעם היית המקור לבעיותיי.
**
היום,
כשאני מבין באיזו נקודה רגישה אתה נוגע אצלי
ולמה הטריגר שאת מעוררת בי כל כך מהיר וחזק,
משהו בי נרגע.
**
ברור לי,
שזה פחות מה שאתה אומר
או איך את מתבטאת
ויותר הדרך שבה אני מפרש אותך
והמטען שאני מלביש על זה. ועלייך.
**
ולמרות
שאני מבין את זה היטב עכשיו,
משהו בהתנהלות אתך
עדיין מקפיץ אותי בעוצמה
כמעט בכל פעם מחדש.
("בהתנהלות אתך", בשונה מ-"בהתנהלות שלך")
נראה שיש לי עוד דרך לעבור…
חיים מלאים. יום יום.
ברמה הערכית-אידיאולוגית
אני פחות בעד בית הקפה הזה
שמוכר הפוך גדול ב- 16 ₪.
ברמה הפרקטית,
חיפשתי זמן עבודה במקום קרוב,
עם מזגן, חנייה ו Wi – Fi.
רציתי לנוח, לסדר מחשבות
ולכתוב את הפוסט היומי עד 14:30.
וגם… הקפה שלהם טעים.
יכולתי ליסוע למקום קצת יותר מרוחק,
להשאיר את הכתיבה לאחר – כך,
למצוא בית קפה שמוכר בפחות,
או לחשוב על חלופות אפשריות נוספות.
בין הערכי-אידיאולוגי לפרקטי,
הפעם בחרתי להכנס לבית הקפה הזה,
הזמנתי שחור חזק ב 10 ₪,
ופינקתי את עצמי בזמן שחשוב לי, בעצירה ובשקט.
כשהערכי והפרקטי משתלבים, זה מצוין.
פרקטי המנוגד לערכי-אידיאולוגי יכול להיות מסוכן.
ערכי-אידיאולוגי שאינו פרקטי יכול להיות מסוכן לא פחות.
כשהערכי והפרקטי לא משתלבים,
או כשיש ביניהם פער מסוים,
חשוב לקחת אחריות ולבחור.
זה כמעט אף פעם לא "100% זה" או "100% זה".
בדרך כלל, המרחב מלא בהרבה יותר אפשרויות
ממה שנדמה בתחילה.
14:35
חיים מלאים. יום יום.
אולפנו לחשוב ש"יותר" זה יותר טוב.
ש"מספיק" הוא ההיפך מ"מצוין".
חונכנו שעצירה היא תנועה גסה.
לא לגיטימית.
חסרת אחריות.
(תשאלו את הצרצר והנמלה).
עמוק בתוכנו אנו מאמינים
ש"די" מוביל לבינוניות.
רק הפרנואידים שורדים.
העולם מסוכן.
חייבים להמשיך לרוץ.
**
מספיק.
במידה הנכונה.
לא פחות מדי ולא יותר מדי.
בטווח המתאים.
בין גבול תחתון לגבול עליון.
מספיק שממלא ולא מעמיס.
מספיק שמשרת ולא משעבד.
לדעת לעצור כשמשהו מספיק.
גם אם אפשר יותר.
גם כשזה מפתה.
להתמיד ולהמשיך כשזה לא מספיק.
גם כשזה לא נוח.
גם כשקשה.
**
מספיק.
תחושה, תפיסה, הוויה, הלך מחשבה.
לפעמים אפילו מספר.
אולי מספיק = חופש ?
מספיק בתזונה.
מספיק בהכנסות.
מספיק בהוצאות.
מספיק בפעילות גופנית.
מספיק בעבודה ובעסקים.
מספיק במערכות יחסים.
מספיק בלמידה.
מספיק במקום.
מספיק במידע.
חיים מלאים. יום יום.
לפעמים הדבר הקשה ביותר הוא לומר "לא" למישהו שצריך עזרה.
בדרך כלל ניתן למצוא סיבה אחת או יותר העומדות בבסיס הקושי הזה:
1. ברמה עמוקה כלשהי אינכם מאמינים שהוא יכול להסתדר בעצמו או שהיא יכולה להחזיק מעמד.
אתם לא סומכים עליהם או בוטחים בהם מספיק.
2. אתם נמשכים להזדמנות לשחק את תפקיד הגיבור או המצילה.
זהו תפקיד נחשק. האפשרות להיות משמעותי עבור אדם אחר קורצת ומפתה.
3. אתם מזדהים עם הכאב, הפחד או המצוקה של האדם שאתכם,
חשים במתח שהוא חש ורוצים לעשות משהו כדי להקטין את המתח הזה.
4. אתם בטוחים שאתם מוכרחים, צריכים או חייבים להגיד להם "כן"
גם אם אין לכם חשק, אנרגיה או רצון לעשות זאת, מבחינתכם.. אין לכם ברירה או בחירה.
5. אתם מאמינים שהצרכים שלו בעדיפות על פני הצרכים שלכם.
מכיוון שהוא והעניינים שלו חשובים כרגע יותר מכם ומהעניינים שלכם, הוא יקבל עדיפות.
6. אתם משוכנעים שהעניין דחוף מאוד ומחייב תשומת לב מיידית כאן ועכשיו.
כל אפשרות אחרת נראית לכם פחות רלוונטית, מעשית או לגיטימית.
**
במצבים מסוימים,
אמירת "לא" לאדם המבקש עזרה
היא למעשה מהלך של אמון ובטחון.
לעתים זהו אקט של כבוד.
לאדם ולעצמכם.
מתנה יקרה ונדירה שניתן להעניק לאדם אחר היא להיות נוכחים איתו.
בלי להזדהות.
בלי להיבהל.
בלי להתבלבל.
בלי לקחת אחריות במקומו.
פשוט להיות אתו.
לראות אותו.
לנשום אתו.
**
ביום רביעי האחרון התקיים מפגש תקשורת מקרבת למנהלות ולמובילים
בביתה ובאירוחה המופלא של יונית.
בעיני, יש משהו ב"פורמט" הזה של קבוצה מצומצמת יחסית באווירה ביתית
שהופך את המפגש לאחר, עוצמתי ומיוחד.
נותרו שני מקומות אחרונים לסדנת התקשורת המקרבת למנהלות ומובילים
שתתקיים ביום חמישי הקרוב 9/6 באלון הגליל אצל לימור ותומר.
פרטים והרשמה בקישור הבא.
נותרו מספר מקומות לסדנת התקשורת המקרבת למנהלות ומובילים
שתתקיים ביום חמישי ה – 23/6 בקיבוץ גת אצל גתית ותומר.
פרטים והרשמה בקישור הבא.
שבת של שלום,
חיים מלאים יום יום,
רוני ויינברגר
את בטוחה שצריך לעשות את זה כך.
אני מאמין שצריך לעשות את זה אחרת.
עכשיו נתווכח על מה "הדרך הנכונה",
בניסיון לשכנע ולהשפיע
עד שמישהו מאיתנו ינצח או ייכנע.
כשהטונים עולים,
האוטומוטים נדרכים.
ואז… קשה לשמוע
את הפחדים, הכאבים ואת מה שחשוב.
כשהאוטומטים נכנסים לפעולה
ממשיכים בכוח האנרציה.
גם כשהראש כבר מבין,
קשה מאוד להוריד הילוך,
לשנות כיוון,
או
לעצור.
חיים מלאים. יום יום.
יכול להיות, שהאיכר הרג את התרנגולת,
בניסיון למצוא את המנגנון שמייצר את ביצי הזהב,
לא מפני שהוא היה תאב בצע, חסר לב וחמדן
אלא מפני שהוא חשש שמשהו שחשוב לו ייעלם ?
יש סיכוי שהוא בעיקר רצה לדאוג לעתיד משפחתו וילדיו ?
יכול להיות שהוא היה מבולבל וזה השפיע על שיקול דעתו ?
ואולי הוא היה נתון ללחצים (מצד …?) והעדיף לא להיכנס לעימותים שם ?
**
אפשר להסכים או לא להסכים עם דרך פעולה.
חשוב לסמן גבולות ברורים, ערכים מובילים וקווים אדומים.
וגם … כדאי לזכור…
אנשים הם מעבר לרק "טובים" או "רעים".
מצבים מורכבים יותר מ"שחור" או "לבן".
חשיבה עצמאית, לב פתוח וסימני שאלה
הופכים להיות קריטיים
בעולם שבו קל כל כך לספר סיפורים
ולהפיץ אותם למיליוני אנשים בלחיצת כפתור.
חיים מלאים. יום יום.
זה מגיע במשקל של 0.5, 1 או 1.5 ק"ג.
אף פעם לא 1.238 ק"ג.
הישיבה תהיה בת חצי שעה, שעה או שעה וחצי.
ישיבה באורך 43 דקות אינה אופציה.
אפשר להזמין גדול, בינוני או קטן.
אפשרות אחרת לא קיימת.
אתה יכול להיות שכיר או עצמאי.
את יכולה לעבוד במשרה מלאה או בחצי משרה.
הפגישה הבאה תתחיל ב 10:30 או ב 16:00.
לעולם לא ב 11:37.
עמלת התיווך תהיה בגובה 1% או 1.5%.
על 1.23% לא מדברים.
**
יש משהו מאוד נוח במספר פשוט, עגול וברור של אפשרויות.
ויש בזה גם משהו מתעתע, מגביל ומקבע.
אנחנו יצורים אנושיים, החווים תהליכים חיים בעולם משתנה.
יש דברים שקשה, בלתי אפשרי או לא נכון, להכניס לקופסאות.
אנשים, אנרגיה, בהירות, לחץ, אהבה, התלהבות, פחד, יצירתיות, כעס ותשומת לב
אינם מגיעים באריזות ברורות או במספרים שלמים.
**
מעניין לבדוק:
איזו קופסא פוגעת בחשיבה שלך כרגע?
אלו אריזות אתה מלביש על אחרים?
איזו מסגרת מקובעת מגבילה את חייך?
חיים מלאים. יום יום.
אולי…
יש משהו מרגיע בכך שיש לך כרגע כל כך הרבה אתגרים.
יש משהו מעודד בכך שאת חווה עכשיו המון קשיים.
לאור ריבוי האתגרים, הקשיים והבעיות
אם משהו ייפול, ייכשל או לא יצליח,
זו לא תהיה הפתעה.
העניין באמת מורכב.
נראה שלאף אחד אין פתרון פשוט
או דרך ברורה לשיפור המצב.
במקרה כזה, כנראה שאף אחד,
או לפחות רוב האנשים,
לא יאשימו אותך.
כולם יבינו.
ויתמכו.
אחרי הכול…
את עושה "כל" מה שאת יכולה.
אתה עובד מסביב לשעון.
אתה משתדל מאוד.
את מותחת את עצמך.
אי אפשר להגיד עליך שאתה לא מתאמץ.
כולם רואים שאת עושה מעל ומעבר.
**
אגב…
יכול להיות שאולי…
עמוק בפנים,
יש משהו בך שמעדיף להמשיך לקרוע את עצמו בעבודה קשה
ולעשות את המיטב (הקצת עמום)
מאשר להתחייב לספק את הסחורה
ולקחת אחריות על מה שקורה?
יש מצב שמשהו בך, משהו עייף ומיואש, אפילו קצת מקווה שהכול כבר יתרסק
כדי שתוכל להתחיל מחדש?
חיים מלאים. יום יום.