יכול להיות שזה הפוך

יכול להיות שכשאני מצביע על בעיית הובלה אצל מישהו,
אני בעצם מצביע על בעיית הובלה אצלי.

יכול להיות שכשאני מאשים מישהו במתן עדיפות לצרכים שלו על חשבון צרכים של אחרים,
אני נוגע במתן העדיפות שאני נותן לצרכים שלי על חשבון צרכי אחרים.

יכול להיות שכשאני אומר למישהו שהוא קופץ למסקנות או לא מקשיב מספיק,
אני הוא זה שקופץ למסקנות או לא מקשיב מספיק.

יכול להיות שכשאני מאמין שמישהו סתם מייצר דרמה או מנפח את כל הסיפור הזה,
אני הוא זה שסתם מייצר דרמה ומנפח את כל הסיפור הזה.

**
חוק בסיסי:
תמיד יש משהו במה שאתה אומר לי.
תמיד יש אמת כלשהי בדברייך.

**
חוק בסיסי נוסף:
אנחנו שיקופים זה של זו.
אנחנו מראות זו לזה.
מה שאני רואה אצלך או בך,
קיים במידה מסוימת אצלי או בי.

**
חידוד:
"בעיית הובלה", "מתן עדיפות לצרכים שלו על חשבון אחרים", "קפיצה למסקנות",
"אי הקשבה מספקת", "דרמטיזציית-יתר" ו-"ניפוח העניין",
הם תיאורים שיפוטיים המבוססים על הפרשנויות שלנו למה שקורה.
הם לא באמת מה שקורה.

**
תרגיל בסקרנות:
אם יש משהו בדברייך, ואם אני רואה אצלך משהו שקיים אצלי,
ואם התיאורים שהשתמשתי בהם עד כה הם שיפוטים מבוססי פרשנות,
אז מה באמת קורה עכשיו?
ואיך אפשר להתקדם מכאן?

חיים מלאים. היום.

כ"ז סיון – נסי את ההיפך…

"הוא חושב רק על עצמו"

נסי את ההיפך:
1. הוא לא חושב רק על עצמו.
2. אני חושבת רק על עצמי.
3. הוא חושב גם על עצמו.

משהו מהם מרגיש לך לא פחות מדויק מהמשפט המקורי?

**
"היא לא רואה אותי"

נסה את ההיפך:
1. היא כן רואה אותי.
2. אני לא רואה אותה.
3. אני לא רואה את עצמי.

משהו מהם מרגיש לך אפילו יותר מדויק מהמשפט המקורי?

**
"הוא מקובע ולא מקשיב לאף אחד"

נסי את ההיפך:
1. הוא פתוח ומקשיב לאחרים.
2. אני מקובעת ולא מקשיבה לאף אחד.
3. אני מקובעת ולא מקשיבה לו.

האם אחד מההיפוכים הללו פותח ומזיז משהו בתוכך?

**
כולנו מראות אלו לאלו.
איננו מסוגלים לראות באחרים משהו שלא קיים בנו.

במקום להסתכל לצדדים ולהפנות אצבע מאשימה החוצה,
אפשר לבדוק בהרבה סקרנות ובהרבה עדינות, מה קורה בתוכנו.
כמה פשוט וטכני,
ככה חד ועמוק.

לאט לאט…

לא אני המצאתי.
הקרדיט ל"היפוך" לביירון קייטי יוצרת שיטת "העבודה".

חיים מלאים. יום יום.