ארכיון חודשי: יוני 2016

כ"ד סיון – אין סיכוי שתגיד את זה

1. אין סיכוי שתגיד את זה
כי זה מסוכן.
אתה חושש שאם תגיד את זה, זה יפגע בך.
אחרים יוכלו להשתמש בזה נגדך.
המחיר עלול להיות גבוה מדי.
עדיף לשתוק.

2. אין סיכוי שתגידי את זה
כי הוא לא מסוגל להבין את מה שתגידי.
או להכיל את זה.
חבל על המילים שלך.
אין שום טעם בלמסור כדור
אם הצד השני לא מסוגל לתפוס אותו.

3. אין סיכוי שתגיד את זה
כי זה לא יעזור.
זה לא מסוכן בעיניך.
אתה בטוח שיבינו אותך.
אבל אתה יודע שאחרי שתגיד את זה,
לא יקרה כלום.
אולי כי הם/היא/הוא לא ירצו שיקרה
ואולי כי אין להם/למערכת את היכולת לשנות.

**
גם אני הייתי בוחר לשתוק
אם הייתי מאמין שזה מסוכן מדי או חסר תועלת.

השאלה המעניינת היא,
האם זה באמת המצב?
ואולי זו רק פרשנות שיפוטית מסוימת שלך על מה שקורה?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ג סיון – האחיין של אסתר

אתמול בצהריים גיליתי
שבזמן שהייתי עסוק
בשינוי שהארגון עובר,
בסדנה בקיבוץ גת,
בתכניות לסוף השבוע,
בחופש הגדול
ובמשחק שמינית הגמר,

האחיין של אסתר מהקומה
הלך לישון ולא התעורר.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ב סיון – שותפות בגובה העיניים

בעולם של פעם,
היית מסתכלת עלי מלמעלה
ומזמינה אותי למשרד שלך,
כדי לבחון אותי ואת השירות שאני נותן.
ואז… היית מחליטה אם זה מתאים לך או לא.

בעולם של פעם,
הייתי מסתכל עלייך מלמטה,
אומר תודה על ההזמנה,
משקיע חצי יום (הכנה + נסיעה הלוך/חזור + פגישה)
ומנסה לשכנע אותך לבחור בי.

**
בעולם של היום,
כשאת מזמינה אותי למשרד שלך
הזמן שלך ושלי חשובים באותה מידה.
ולכן… אולי ניפגש אצלך, אולי ניפגש אצלי,
ואולי נשוחח טלפונית לפני שניפגש.

בעולם של היום,
הבחירה היא גם שלך וגם שלי.
ולכן… נתחיל לעבוד ביחד
רק אם גם את תבחרי בי וגם אני אבחר בך.

בעולם של היום,
במקום לנסות למכור לך,
אני בודק בסקרנות ובענווה,
האם יש פה התאמה בין שותפים לדרך
שיכולה באמת לשרת גם אותך וגם אותי.

**
אני יכול להבין למה הבוקר,
כשניסיתי לבדוק אתך אפשרות
להיפגש במקום שמתאים לשנינו,
חווית את זה כ"לא רוצה" או כ"מתנשא" והתעצבנת.

כשסיימנו את השיחה היום,
בידיעה שלא נעבוד ביחד (לפחות לא כרגע),
היה שם הרבה כבוד.
כבוד לך,
וגם, לא פחות חשוב…
כבוד לעצמי.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"א סיון – חיה ותן לחיות

הזבוב שזמזם לי באוזן
וסרב להמשיך הלאה גם לאחר כמה נפנופי ידיים, כבר לא.

היתוש שחגג על גבי
והתעקש להישאר צמוד למרות מספר נסיונות הרחקה, כבר לא.

הנמלים המתהלכות ליד רגלי,
ממשיכות במסלולן המסודר, המאורגן ומלא החיים.

העכביש הטווה את קוריו מעלי,
ממשיך בעבודתו ואינו מופרע, עדיין.

**
החצר "שלי" היא גם החצר "שלו" ו"שלה".
החצר "שלי" לא פחות משהיא "שלהם".
וגם לא יותר.

חיה ותן לחיות.
תן לחיות וחיה.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ סיון – שש שתיקות

שתיקת "הכול בסדר".
אני מרגיש בנוח. לא צריך מילים.

שתיקת "אני מסכימה".
אם אחשוב אחרת אגיד לך.

שתיקת "אני מבין הכול".
אם משהו לא ברור אשאל.

שתיקת "נפגעתי".
לא בא לי לדבר. עזוב אותי.

שתיקת "לא כאן".
משהו מטריד אותי. הראש שלי במקום אחר עכשיו.

שתיקת "ללכת על בטוח".
כדאי להתבונן מהצד בינתיים. המצב מסוכן. עדיף להיזהר.

**
איזו שתיקה אתם שותקים עכשיו?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ט סיון – מחלת זמן

"מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר?
סוגר את הווילון?
מתגלגל כדי להתכרבל עם בת זוגתך או עם הכר?
קופץ מהמיטה ועושה עשר שכיבות סמיכה כדי להזרים את הדם?

לא.

הדבר הראשון שאתה עושה,
הדבר הראשון שכולנו עושים,
הוא לבדוק מה השעה.

ממקומו על הכוננית שליד המיטה מכתיב השעון את התנהגותנו.
הוא לא רק אומר לנו איפה אנו נמצאים יחסית לשאר היום,
אלא גם איך להגיב.

אם השעה מוקדמת, אעצום את עיני ואנסה לחזור לישון.
אם מאוחר, אקפוץ מהמיטה ואלך מיד לשירותים.
מרגעי הערות הראשונים השעון קובע את מהלכינו.
וכך זה נמשך לכל אורך היום.

כשאנו רצים מפגישה לפגישה,
מיעד סופי אחד למשנהו,
כל רגע נארג לתוך לוח זמנים.

לאן שלא נסתכל –
הכוננית לצד המיטה, המטבחון במשרד,
פינת צג המחשב, מפרק כף היד –
השעון מתקתק, עוקב אחר התקדמותנו,
מאיץ בנו שלא נפגר.

בעולם המודרני המהיר הזה
נדמה שרכבת הזמן תמיד יוצאת מהתחנה
ברגע שאנו מגיעים לרציף.
לא משנה כמה מהר נלך,
עד כמה נתכנן את זמננו,
לעולם אין ביומננו די שעות.

במידה מסוימת זה היה המצב מאז ומתמיד,
אבל כיום אנו מרגישים יותר לחץ מאי פעם."

**
"ב-1982 טבע לארי דוסי, רופא אמריקאי,
את המונח 'מחלת זמן' כדי לתאר את האמונה הכפייתית
ש 'הזמן בורח, אין מספיק ממנו,
ואתה מוכרח לדווש מהר יותר ויותר כדי לעמוד בקצב.' "

====

הציטוטים מתוך הספר "בשבח האיטיות" מאת קרל אונורה.
הספר נכתב בשנת 2004 ותורגם לעברית בשנת 2006.

**
יש משהו משונה בקריאת הספר.
למרות שהוא נכתב לא מזמן (קצת יותר מעשור)
נראה שזה היה לפני עידן ועידנים:
ב-250 העמודים יש התייחסות מועטה בלבד,
למכשירים הסלולריים, לרשתות החברתיות,
לסנכרון המתמיד ולקושי להתנתק מאינסוף הגירויים הוירטואליים.

**
אונורה ודאסי מתייחסים ל"מחלת זמן".
נראה שהמחלה כבר מזמן הפכה למגפה שרק הולכת ומעמיקה.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ח סיון – עסקים בעולם החדש

לפני כחודשיים נחשפתי למאמר בעיתון "הארץ"
שתיאר דרכי התנהלות אלימות של מתווכים בשוק המזון הפוגעים בחקלאים.
הדבר הזה עורר בי תסכול, חוסר אונים ורצון לשינוי בהרגלי הקנייה שלי.
פתאום הבנתי שכשאני קונה סחורה זולה (או לא זולה) ברשתות המזון הגדולות,
בחלק גדול מהמקרים אני תורם בצורה עקיפה לפגיעה בחקלאים ובמגדלים.
חיפוש מהיר ברשת העלה מספר חלופות אפשריות.
עוד באותו שבוע בחרתי לנסות את אחת החלופות – משק חביביאן.
מאז, אני מקבל בכל ליל רביעי את סל הירקות השבועי שלי. עד פתח הבית.
לצד הירקות, בכל פעם מצורף לסל מכתב מרענן ובו שיתופים, מחשבות, מתכונים ועוד.
הנה שני קטעים ממכתב השבוע:

"אבל גם אחרי שהשמש שוקעת והאוויר מצטנן מעט אני ממשיך לדאוג.
הפעם דווקא לשליחים שלנו שמדי לילה יוצאים למשימה כמעט בלתי אפשרית
של שידוך בין ארגז הירקות לבית המשפחה שהזמינה אותו.
אני לא שוכח לרגע את ההתמודדות עם מציאת הכתובת המדויקת,
איתור הקומה (הרבה פעמים אחרונה, לפעמים ללא מעלית) ודלת הבית.
הארגז מונח בהיסוס ובתקווה שהירקות אכן הגיעו ליעדם.
בנוסף ישנה הדרך, התנועה, החשיבות והאחריות שבישיבה מאחורי ההגה.
אנחנו חושבים בכל יום כיצד ניתן להקל על המשימה המורכבת.
מפתחים תוכנות לסידור מסלולים, רוכשים את מיטב הג'י פי אס
ומנסים מדי יום לבחון את היום הקודם על מנת לשפר את היום הבא.
לא שוכחים לארוז סנדוויץ' ובקבוק מים ומזכיר שוב,
שגם אם החלוקה לא הסתיימה הכי חשוב זה לשמור על החיים
ולחזור מבלי לבלות שעות ארוכות מדי על הכביש.
מלבד הנס שאנו חוזים מדי יום כשזרעים שמוטמנים באדמה הופכים למזון,
פלא גדול הוא כשבסוף יכל יום חלוקה מגיע הרכב ריק מארגזים
והירקות כולם אצלכם במקרר !

ובכל זאת אנו רוצים לבקש עזרה.
לא צריך לבוא לסייע לנו לעשב בחום הגדול
וגם לא להכניס את היד לכיס.
מדובר במאמץ קטן עבורם ובשינוי גדול עבור אלו שטורחים להביא עד אליכם את המזון שלכם.
בתוך הארגז מסתתר השבוע מגנט קטן.
יעזור לנו מאוד אם תוכלו להצמידו לדלת הבית.
הדבר יקל מאוד על השליח לדעת שאכן הגיע ליעדו.
תודה בשם השליחים."

**
"מה עושים ענבים בסל הירקות שלי ????
ובכן לא מדובר בענבי הכרם שלנו הפעם.
אלו הענבים הטעימים של גולן מבאר מילכה.
את הענבים שהוא מגדל אנחנו קונים זו כבר השנה השלישית.
אבל השנה החלטנו להרחיב איתו את שיתוף הפעולה.
כשיש לנו הזדמנות אנו אוהבים לשתף חקלאים אחרים בברכה הזו שנקראת חקלאות בשיווק ישיר.
בתחילת העונה אני שואל אותו כמה הוא צריך לקבל על מנת להרוויח מהיבול שלו
וזה יהיה המחיר לאורך כל העונה.
לא תלוי במחירי המשווקים הגדולים ולא תלוי בכמה מתוך מה שהוא יביא לי יימכר (וכמה יחולק במתנה).
בדרך הזו שני הגורמים נהנים מהתוצרת, המגדל ואוכלי הענבים.
בזמן האחרון שומעים יותר ויותר על השיטות האלימות שבהן נעשה שימוש
על מנת להעלות את הרווח של המתווכים ועל הסחורות שמושמדות כדי שמחירי התוצרת יעלו.
בואו נהנה כולנו ממה שיש לאדמה להציע בעונה
מבלי להכניס לצלחת שלנו אינטרסים מנוגדים לאלו שלנו."

**
אני רואה במשק חביביאן חיבור יפהפה לרוח התקשורת המקרבת.
איני בטוח אם הם מכירים או לומדים תקשורת מקרבת,
ועם זאת ברור שהם חיים אותה.

למה משהו בי ממש מתרגש כשאני קורא את המכתב הזה? מה יש כאן עבורי?

הנה מספר נקודות מפתח ש"עושות לי את זה" בשני הקטעים המצוטטים:
• "אכפתיות 360" – לעובדים, לספקים, ללקוחות.
• רצון אמיתי שכולם ירוויחו ויהנו (בשונה מרצון למקסם רווחים אישיים בלבד)
• נדיבות (ענבים במתנה, עזרה לזולת).
• פרגון ("הענבים הטעימים של גולן")
• שיתוף בצורך ברור וחשוב (סיוע לשליח)
• בקשת עזרה למילוי הצורך (מגנט בפתח הבית)
• שיווק פרואקטיבי ושיפור מתמיד לטובת כולם.

**
יש בי הכרת תודה רבה למשק חביביאן:
– על ירקות טעימים, איכותיים ובריאים שמשפחתי נהנית מהם.
– על מחיר הוגן.
– על פשטות ונוחות בתהליך הזמנת וקבלת סל הירקות השבועי.
– על החיסכון בזמן ועל השקט שהם מייצרים עבורי.
– על שהם מהווים אלטרנטיבה מעשית ומאפשרים לי בצורה ישירה ועקיפה לתמוך בערכים שחשובים לי.
– על ההשראה והלמידה שאני מקבל מהם ומדרך ההתנהלות שלהם.
– על השותפות לדרך וחיזוק האמונה שניתן גם להצליח עסקית, גם לעבוד במה שאוהבים וגם לתרום לאנשים ולעולם.

בדומה למשק חביביאן גם אני מאמין ב"גם וגם וגם".
(גם להצליח עסקית, גם לעשות מה שאוהבים וגם לתרום לאנשים ולעולם)
בשונה ממשק חביביאן העבודה שלי אינה גידול ירקות.
העבודה שלי היא לסייע לארגונים ולהנהלות לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב אנשים.
בשפה "עסקית" אפשר לקרוא לזה תקשורת אפקטיבית, גיבוש צוות, בניית אמון, פתרון קונפליקטים וכו'.

אם אתם מנכ"לים, חברי הנהלה, אנשי משאבי אנוש או מקבלי החלטות
המחפשים לבנות, לשקם, לפתח או לטפח את התקשורת ומערכות היחסים בארגון שלכם בואו נדבר… אולי אני יכול לסייע לכם להגיע לגם וגם וגם.

**
ולנושא אחר:

בראש השנה שעבר, לפני 254 ימים בדיוק,
בחרתי לעצמי מחוייבות לשנה של כתיבת פוסט יומי.
254 פוסטים נכתבו ופורסמו מאז. יום יום. טרי טרי.
99% מהפוסטים נוצרים באותו יום שבו הם מועלים,
כשברוב המקרים כשאני פותח את הבוקר אין לי מושג על מה אכתוב.
יש משהו בחלק מהפוסטים של השבוע שהרגיש לי חזק במיוחד.
אתם מוזמנים להציץ, לקרוא ולהצטרף:

Longplayer – חי. קורה ממש עכשיו.
לעבוד ולהשתכר – לעשות את העבודה ולהרוויח כסף.
היום זה היום – השינוי ודאי.
בעיית האסרטיביות שלך – לפני שנפגשנו ידעתי מה הבעיה שלך.
בשבוע שבו – כל זה קרה השבוע. ועוד.
מודלים של עבודה – מה המודל שלך?

עד כאן להפעם,
שבת של שלום,
חיים מלאים, יום יום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ז סיון – LongPlayer

LongPlayer

חי.
קורה ממש עכשיו.
מתמשך.
עושה את העבודה שלו בעקביות.

**
נכון לרגע זו, מתנגן כבר
16 שנים, 173 ימים, 15 שעות, 39 דקות ו20 שניות.
21 שניות.
22 …

**
בלי תלות ברייטניג.
בלי לספור לייקים.
בלי דרמות.
בלי פרסומות.

**
פשוט.
נוכח.
נוגע.
נשמתי.

**
נמצא פה לפני שילדיי נולדו.
ימשיך להיות פה הרבה אחרי.
ואחרי ילדיי, נכדי וניני…

**
כל אחד יכול להתחבר אליו.
בקלות.
זמין.
זול.
נדיב.

**
LongPlayer

למרות שהוא נוכח כבר שנים,
פגשתי בו רק עכשיו.
"במקרה".

**
מי עוד נמצא שם "עבורי" ואיני מודע לקיומו?
מה עוד נוכח שם "בשבילי" וטרם שמעתי עליו?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ז סיון – לעבוד ולהשתכר

"לעבוד", לעשות את העבודה.
"להשתכר", להרוויח כסף.

**
שני שדות שונים.
בעלי ממשק משותף כלשהו. או לא.
יכולים לחפוף בחלקים מסוימים.
לעולם אינם זהים.

**
דוגמאות ל"להרוויח כסף":
לקבל משכורת. לזכות בלוטו. לקבל שכר דירה.
לצבור ריבית ודיבדינדים. למכור משהו. לרשת סכום כסף.

דוגמאות ל"לעשות את העבודה":
לפתור בעיות, לעזור לאנשים. ליצור. לראות. לחבר. לאהוב. לחנך.
לתמוך. ללוות. להעניק משמעות. לחקור. להגן. לרפא. לסדר. לגלות.

דוגמאות ל "לא זה ולא זה":
לטאטא רחובות. לתייק דפים. לבנות בניין. לנהל קבוצה. למנכ"ל חברה.
כל אלו הם תיאורים או כותרות של משהו שעושים.
פעולות המבצעים במסגרת הגדרת תפקיד כזו או אחרת,
שבגינן מקבלים כסף. או לא.

**
ניתן לעשות את העבודה שלנו מבלי לקבל עבורה כסף.
ניתן לעשות את העבודה שלנו ולקבל עבורה כסף.
ניתן להרוויח כסף תוך ביצוע העבודה שלנו.
ניתן להרוויח כסף תוך ביצוע משהו שהוא אינו העבודה שלנו.

**
המחשבה ש"לעבוד" ו"להשתכר" הם אותו דבר מבלבלת.
האמונה ש"לעשות את העבודה שלנו" ו"להרוויח כסף" מחוברות בקשר אחד מסוים כלשהו מגבילה ותוקעת.

**
האם/איך אתה עושה את העבודה שלך היום?
האם/איך את מרוויחה כסף היום?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ו סיון – היום זה היום

בוקר טוב.
יום חדש.
היום זה היום
היום הוא היום שבו משתנים חיי…

**
השאלה אינה "האם זה יקרה היום או לא?".
היום זה קורה.
בוודאות.
גם היום זה קורה.
השאלה היא למעשה "איך זה קורה?"
ו"האם אצליח לשים לב לזה …?"

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter