היום סיפרת לי

היום סיפרת לי
שאת עדיין זוכרת
משהו שאמרתי לך אז,
כשביקרתי אותך לפני כשנתיים…
כמה הדבר הזה משמעותי עבורך
ואיך הוא השפיע עלייך ועל אנשים רבים אחרים.

**
לא זכרתי שסיפרת לך את זה.
לא היה לי מושג כמה זה משמעותי.
תודה רבה שבחרת לשתף אותי בזה.
כששמעתי את זה ממך הבוקר זה עשה לי את היום.

**
לפעמים אנחנו לא מודעים
להשפעה של משפט אחד
ולעוצמה של הכרת תודה אחת
הבאים מהלב ונכנסים אל הלב.

חיים מלאים. היום.

מה כבר יכול לקרות… ?

כשלושים נשות חינוך.
שלושה מפגשי למידה וחוויה בני שלוש שעות.

**
מה כבר יכול לקרות בפרק זמן כה קצר?
סבב סיכום חושף חלק מהתשובה.
רשימה חלקית בלבד:
ההיא שרצה להתקשר לבתה ולהגיד שהכול בסדר עם הנכד (אפילו שהמורה חושבת אחרת).
ההיא שלמדה משהו על עצמה ומבינה שהכול בסדר איתה (מותר לה להנות מלהיות לבד).
ההיא שהצליחה להיות נוכחת לצד חברתה בשעותיה האחרונות (פשוט להיות איתה…).
ההיא שמבינה את הבן שלה קצת יותר עכשיו (ושבדרך לדבר על זה עם בעלה).
היא שיותר קל לה להקשיב עכשיו (ושכבר רואה את ההשפעה של זה על אחרים).

**
וואוו.
מתנה גדולה.
זכות ענקית.
אינסוף השפעה.
לילה טוב.

חיים מלאים. היום.

שלושה מצבי הקשבה

שלושה מצבי הקשבה

א. להקשיב כדי להתקיף
ב. להקשיב כדי להגיב
ג. להקשיב כד להבין

**
א. להקשיב כדי להתקיף
כוונה מרכזית: להיכנס במי שמולך, לחסום, לנצח.

ב. להקשיב כדי להגיב
כוונה מרכזית: להגיד את דעתך, להישמע, להשפיע.

ג. להקשיב כד להבין
כוונה מרכזית: להעמיק הבנה, ליצור חיבור.

**
בכל רגע נתון אפשר להיות במצב הקשבה מסוים אחד בלבד.
או להתקיף, או להגיב, או להבין.
איך הקשבת היום?

חיים מלאים. היום.

מה כבר אפשר לעשות… ??

גזענות. אלימות. כוחנות. שחיתות.
רצח עם. סוריה. ילדי–רחוב. חסרי-בית.
מלחמות השרדות. קשישים. ניצולי שואה.
ALS. סרטן. אלצהיימר. מחלות קשות. התאבדויות.
התעללות. הטרדות מיניות. זנות. סמים.
פיטורים. אבטלה. עוני. חקלאים קורסים.
פערים כלכלים. פערים חברתיים. אי שוויון.
הרג בעלי-חיים. תאונות דרכים. משפחות מתפרקות.
פליטים. חוסר אנושיות. אזרחים סוג ב'.

**
הצפה.
כאב אינסופי.
סבל שלא נגמר.

מה כבר אפשר לעשות… ??
הרי שום דבר לא באמת ישנה…

**
לנשום.
להחזיק כוונה.
לנקוט עמדה.
לחגוג ולשמוח.
להתאבל ולכאוב.
להמשיך להאמין.
לשמור על עצמנו.
להשפיע במקומות שניתן.
כל אדם הוא עולם ומלואו.
קצת יותר חמלה ואנושיות.
נוכחות ועשייה מעבר לעצמנו.
להשקיע אנרגיה במקומות חשובים.
להכיר תודה על מה שיש.
להוקיר את שאינו מובן מאליו.
לנשום…

חיים מלאים. היום.

הביצה, התרנגולת ויום המנהלים

למרות שלא ניתן לקבוע האם התרנגולת קדמה לביצה
או שמא הביצה קדמה לתרנגולת,
ניתן לקבוע שתרנגולת (כלשהי) קדמה לביצה (כלשהי)
ושאותה ביצה קדמה לתרנגולת אחרת (כלשהי) שבקעה מתוכה.

**
יום המנהלים שנבנה עכשיו (ויתקיים בעוד כשבועיים)
מושפע מעבודת ההכנה ליום (המוגדרת ברגעים אלו ממש)
המושפעת מיום המנהלים כפי שניתן לדמיין אותו היום,
המושפע מהמשובים לעבודת ההכנה הניתנים כעת,
המושפעים מ…

**
בשונה מהביצה והתרנגולת,
יום המנהלים (שלכאורה יתקיים בעתיד)
ועבודת ההכנה (שלכאורה מוגדרת כרגע)
מתרחשים שניהם,
בו זמנית,
באינטראקציה מופלאה,
שבה זה יוצר את זו,
וזו יוצרת את זה,
ממש עכשיו,
בעת ובעונה אחת.

חיים מלאים. היום.

לסטרלנד

דמיינו לעצמכם מדינה בשם לסטרלנד
שבה מתקיימים אחת לתקופה שני סוגים של בחירות.
בחירות לסטריות ובחירות כלליות.
בבחירות הלסטריות, רק לאנשים בשם לסטר מותר להצביע.
בבחירות הכלליות לכל תושבי המדינה מותר להצביע.
הקטע הוא, שבכדי להתמודד בבחירות הכלליות,
מועמדים חייבים לעבור את הבחירות הלסטריות בתוצאה טובה.
מה אתם אומרים…?

**
עפ"י לורנס לסיג, פרופסור למשפטים,
מספר האנשים שקוראים להם לסטר בארה"ב
שווה פחות או יותר למספר התורמים הפוליטיים הגדולים.
סדרי העדיפויות של חברי הקונגרס נקבעים בעיקר על ידי אותם תורמים,
כך שלמעשה רק קולותיהם ודעותיהם של התורמים האלה הם בעלי משמעות.
עפ"י לורנס לסיג, ארה"ב היא למעשה לסטרלנד.

**
ומה בארצנו…?
גם ללא הבנה פוליטית עמוקה,
אין ספק שהמשל רלוונטי מאוד גם עבורנו.
פחות בכיוון של אברהםלנד, יעקבלנד, לאהלנד או רבקהלנד
שהם שמות נפוצים מדי.
יכול להיות שבכדי שהיחס יהיה מדויק,
ניתן להישאר עם השם לסטר גם כאן, במדינת ישראל…

**
>> ההשראה לפוסט מתוך הספר "המדריך הרשמי של TED"
המזכיר בין היתר את הרצאתו של פרופסור לורנס לסיג ב TED 2013.

חיים מלאים. היום.

ט"ז תמוז – נאום קצר בשלושה תנאים

1. שיהיה קצר.
2. שיהיה מעניין.
3. בלי פדיחות.

אלה ההוראות שקיבלתי מבתי,
לאחר שהתבקשתי להגיד כמה מילים כנציג ההורים
בטקס סיום בית הספר היסודי לפני כשנתיים.

ל – 1 ("שיהיה קצר") – התחייבתי.
זה בידיים שלי ובשליטתי.

ל – 2 ("שיהיה מעניין") – הבטחתי שאשתדל.
"מעניין" זה עניין של טעם, במיוחד כשמדובר במאות הורים וילדים, חלקם מותשים מנאומים קודמים.

על 3 ("בלי פדיחות") – סרבתי לקחת אחריות.
בגילאים מסוימים כל מילה, תנועה, מבט או נשימה הם בחזקת פדיחה.

בקישור הבא תמצאו את הנאום המצולם.

אורך הסרטון 3:49 דקות ברוטו.
אני מתחיל לדבר בשניה ה – 0:25.
הנאום שלי מסתיים אחרי 110 שניות בלבד (כולל ההקדמה)
ואז… נשלף "השפן" שאף אחד לא ציפה לו.

מה יש בסרטון הזה עבורי ?

1. הכרת תודה עמוקה וכנה למספר אנשים שאני מאוד מעריך
ושתרמו המון למשפחתי (ולמאות משפחות אחרות).

2. חידוד כוונה.
למה אתה עולה "על הבמה"?
את מי את משרתת כשאת שם?

3. מעבר לשיפוטיות של טוב ורע.
וואטסאפ הוא לא "מכת מדינה" וחיבור לסלולרי הוא לא "מגיפה".
גם הומואים, לסביות, סטרייטים, רבנים, מתנחלים או חברי כנסת הם לא.
הטכנולוגיה קיימת, דברים נאמרים.
השאלה החשובה בעיני היא איך מגיבים למה שקורה ואיזה שימוש עושים בטכנולוגיה.

4. בכדי לתת למישהו מתנה משמעותית (לכל החיים… ?)
או בכדי ליצור רגע קדוש ומרגש של חיבור,
לפעמים מספיקים שני משפטים או עשרים שניות.

אם בא לכם לשתף אותי (באתר, בפייסבוק או במייל חוזר) אשמח לשמוע מה הסרטון והמילים הללו מעוררים בכם…

ניתן לגשת לסרטון בקישור הבא.

**
הזמנה לכנס:

ביום רביעי הקרוב, 27/7, אתן את הרצאת הפתיחה בכנס מיוחד לבעלי עסקים
המאורגן ע"י מט"י (המרכז לטיפוח יזמות) וסלבה מרגוליס בקולנוע גלובוס מקס שבקריון.

ההרצאה תתמקד בבניית וטיפוח מערכות יחסים עם לקוחות קיימים וחדשים
וביישומים חזקים של תקשורת מקרבת (רוח וכלים) בעולמות העסקיים.

ה"נאום" הפעם יהיה קצת יותר ארוך (40 דקות)
וגם הקהל יהיה שונה (מנהלים, יזמים ובעלי עסקים)
אבל למרות ההבדלים בנושא, בקהל ובפורמט,
אני מגיע בדיוק עם אותה מהות ועם אותה כוונה:
לתת ערך משמעותי, לגעת ולשרת.

לאחר ההרצאה שלי תועברנה בכנס ארבע הרצאות נוספות
ע"י 4 מרצות ומרצים שאת חלקם אני מכיר באופן אישי
ועליהם אני ממליץ בחום רב.

התוכניה המלאה, פרטים, עלויות והרשמה בקישור הבא.
(שימו לב שההרשמה אינה דרכי + בואו להגיד שלום אם תהיו שם ..).

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

י"ב תמוז – ההחלטה היחידה

"איפה אני בוחר/ת למקד את תשומת הלב שלי כרגע?"

מספר דוגמאות (רשימה חלקית ביותר):
– בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה?
– בעבר, בהווה או בעתיד?
– בסלולרי או בילד שלי?
– בוואטסאפ או בכביש?
– במילים, במעשים או בצרכים?
– במה שכבר קורה או במה שלא קורה עדיין?
– באיום או בהזדמנות?
– במבט על או בצלילת עומק?
– בניסיון להקשיב או בניסיון להגיד?
– במחשבות או ברגשות?
– במי שמדבר כרגע או במי ששותק?
– בבעיה או בפתרון?
– בדרך שעברנו או בתקיעות שאנו חווים?
– בתהליך, במבנה או בתוכן?
– בפרויקט הזה או בפרויקט אחר?
– בזוית ראייה רחבה או בזוית ראייה מצומצמת?
– במה לעשות או במה לא לעשות?
– בעצמי או באחרים?
– במה אני רוצה שיקרה או במה שאיני רוצה שיקרה?
– האם להגיד "כן", להגיד "לא" או להמשיך להתלבט?
– בפייסבוק, באח הגדול, בטוקבקים, בספר או בסדרה תיעודית?
– בתשתיות או בייצור?
– בקבלה או בנתינה?
– בחגיגה או באבל?
– בחשוב או בדחוף?
– בלמכור או בלשרת?
– בלהימנע או להתמודד?
– בלחיות או בלמות?

**
מאמן כדורסל מקבל מאות החלטות מקצועיות במשחק.
בן אדם מקבל אלפי החלטות "תשומת לב" בכל יום.
במודע או שלא במודע.

תשומת לב.
ההחלטה היחידה.
שריר שניתן לאמן.
המשאב הכי יקר שיש.
שם הכול מתחיל.
משם הכול נגזר.

חיים מלאים. יום יום.

ט' תמוז – עניי עירך קודמים…?

 

בזכות המייל שקיבלתי ביום ראשון מאסף,
התוודעתי לעמותת "בדרך להחלמה",
המתמקדת בהפעלת מערך מתנדבים
להסעה של חולים פלסטינים, בעיקר ילדים –
מהמחסומים אל בתי החולים בישראל.
את העמותה הקים יובל רוט,
אשר שכל את אחיו שנרצח על ידי מחבלים ב 1993.

כשמורן ואני עברנו בין בניינים אתמול,
מדלגים מפגישה לפגישה,
השיחה התגלגלה לה גם לפרויקט של אדיר בטנזניה,
במסגרת "רופאים ללא גבולות":
פרויקט הפועל לשיפור איכות החיים של קהילה גדולה באחד הכפרים שם,
מאפשר לסטודנטים לצבור ידע וניסיון בתחומים שונים
וגם עושה קצת הסברה ישראלית בעולם.

ביום שני השבוע,
נזכרתי תוך כדי שיחה עם אורטל,
שבזמן השירות הצבאי, גם בימים הכי אינטנסיביים,
היה חשוב לי לעצור לכמה דקות לפני השינה,
כדי לייצר לעצמי כמה דקות של הורדת הילוך,
מעין אי של שקט בתוך ים סוער של לחץ ועומס.

**
שלושת הקטעים הללו מתחברים לי עכשיו
לסיפור על הילד וכוכבי הים.

– האם נגמרו הילדים הישראלים שניתן לעזור להם,
לפני שמשקיעים זמן וכסף בילדים פלסטינים… ?

– האם לא עדיף להשקיע "בבית"
ולסייע לפתור בעיות כואבות בשכונות הקרובות
במקום "לשחק" באיזשהו כפר באפריקה…?

– מה כבר יעזרו כמה דקות שקטות
כששינה היא מצרך כל כך נדיר,
הגוף מותש והעיניים רוצות להיעצם…?

שאלות…
אולי זה באמת לא מספיק…
ייתכן שזו לא השקעה מיטבית של זמן, כסף או תשומת לב.
אין לי מושג.

אבל… אולי דווקא בגלל זה, זה הכי משנה…

בזמן שכולם מדברים על פיגועים, טרור ומחבלים,
נרקמים קשרים אנושיים נדירים ויוצאי דופן בשירות החיים.

בזמן שכולם צועקים על חוסר השוויוניות,
פרויקטים נפלאים מצמצמים פערים ומשנים חיים למאות אנשים.

בזמן שכולם מתלוננים על המערכת המכבידה והחונקת,
כמה דקות של שפיות מזכירות מי "בעל הבית"
מגבירות שמחה ומאפשרות לחגוג עוד יום שעבר.

בחירה בתקווה, בשפיות ובאנושיות. 

הוכחות שזה כן אפשרי… שזה בידיים שלנו… שזה כבר קורה…

כנראה הרבה יותר ממה ש"מספרים" לנו (או ממה שאנו מספרים לעצמנו).

שבת של שלום,
חיים מלאים, יום יום,
רוני ויינברגר

י' סיון – זה לא זה

אולי הגיע הזמן להודות.
להכיר בכך ש"זה לא זה".
להפסיק להתעקש.

להתבאס על כסף, תשומת לב, עבודה, אנרגיה,
השקעה, רעיון ואפילו חלום ש"הולכים לאיבוד".

לשים לב למתח כשכבר ברור ש"זה לא זה"
ועדיין לא ברור מה "כן זה" או מה במקום.

לשים לב לאי הנוחות שבחווית אי – ההצלחה.
אולי אפילו הכישלון.

לשים לב למועקה מהתקשורת הצפויה
עם בני האדם המושפעים.

**
להכרה בכך ש"זה לא זה" יש מחירים ומשמעויות.

למרות שברור לי (כבר מזמן) ש"זה לא זה",
אולי עדיף כרגע לא לגלות את זה לעצמי
ולהמשיך להתנהל כרגיל?

אולי איכשהו זה ייעלם או ייפתר?

הפניית מבט ועצימת עיניים
עוזרות לא לראות את מה שאנו כבר יודעים.

הנה… כבר מרגישים את ההקלה המדומה

חיים מלאים. יום יום.