מחשבות ושיתופים על חיים מלאים. יום יום.
אנרגיה אינסופית
~~~~~~~~~~
מה שלא נאמר והיה יכול להיאמר.
מה שלא נאמר והיה צריך להיאמר.
מה שנאמר ולא היה צריך להיאמר.
המשמעויות וההשלכות של מה שנאמר.
הכוונות והמחשבות מאחורי מה שנאמר.
מה שלא נאמר עדיין ואולי ייאמר בהמשך.
אנרגיה אינסופית.
חיים בסרט.
חיים מלאים. היום.
תמיד יש משהו
הדאגה שפגעה באיכות חייך
והטרידה אותך בימים האחרונים,
התפוגגה כהרף עין אתמול
ופינתה מקום לדאגה הטורדנית התורנית
שפוגעת באיכות חייך עכשיו.
**
שמת לב לזה?
תמיד יש משהו.
אנרגיה אינסופית…
חיים מלאים. היום.
אני לא יודע מתי זה התחיל,
אבל זה איתי כבר כמה שנים.
אני לא זוכר מה היה המקור של זה,
אבל המחשבות על זה מתגבשות יותר ויותר.
כתבתי על זה כבר כמה פעמים בעבר.
בימים האחרונים קיבלתי על זה מספר משובים "חזקים":
ע., שאני מעריך מאוד ושלא פגשתי עשרים שנה,
כתב לי עד כמה הרעיון הזה חשוב ולא טריוויאלי
וכמה שלווה ושקט ניתן לקבל אם מצליחים להפנים אותו.
ס., חברה קרובה ויקרה שפגשתי השבוע,
אמרה לי בהתרגשות שהנושא הזה הוא מהפכני.
בזמן שהיא אמרה את זה, היה נדמה לי, שהעיניים שלה נוצצות קצת יותר מבדרך כלל.
א., כתב לי בשבוע שעבר אחרי הפוסט האחרון שלי בנושא:
"המילה הזו עולה לא בראשונה בכתביך.
היא ותצורותיה מעוררת בי התייחסות עמוקה ושונה לתוכן הנכתב."
התחושה שלי בהלימה למשובים הללו.
אני מאמין/מרגיש/יודע שבנושא הזה יש משהו עמוק, חשוב ומהפכני.
פוטנציאל עצום שרחוק מאוד ממיצוי ומיישום היום.
אני מאמין שהרעיון הזה יכול להיות "משנה משחק". Game Changer.
משנה חיים.
יש לו השלכות כלכליות, נפשיות, חברתיות, ופיזיות.
הוא יכול להשפיע על המשפחה שלנו, הקריירה שלנו, הבריאות שלנו, חשבון הבנק שלנו, החברה שלנו ומצב הרוח שלנו.
אני שם לב לשינוי שהוא חולל ומחולל בחיים שלי.
זהו אחד הרעיונות שהכי משפיעים עלי בשנים האחרונות.
ברמה מסוימת, הוא די (או מאוד) מנוגד לדרך החשיבה שהורגלנו בה.
אולי אפילו לאינסטינקטים הישרדותיים שהגזע האנושי פיתח לאורך ההיסטוריה.
הנושא הוא: "מספיק".
ובהטיות שונות – "מספיקיזם", "מספיקות", "מספיקיסטים" וכו'.
החלטתי לרכז עבורכם, מספר פוסטים שכתבתי על "מספיק" בשנים האחרונות.
אני מקווה שהקריאה תיגע בכם ותעורר משהו…
תוכלו להבחין שרעיונות, אמירות ומסרים מסוימים חוזרים על עצמם.
יש לכך סיבה.
לוקח לדברים זמן לחלחל… להתעכל… להיכנס לחיים…
המלצה:
לא למהר.
לקרוא לאט.
לשמור את הקישור, ללכת ולחזור.
18 פוסטים על "מספיק" מחכים לכם בקישור הבא.
אם מתחשק לכם להגיב בהערות שבתחתית העמוד, לשתף או לכתוב לי כמה מילים, יעניין אותי לקרוא…
===
תכנית "30 יום" – מחזור יוני
ההרשמה למחזור יוני של "שלושים יום" ממשיכה.
בעוד שבועיים בדיוק, 1/6, יוצאים לדרך.
תכנית "שלושים יום" מחוברת בין היתר גם לרעיון של מספיק:
לביצוע של מינימום הכרחי יומי בנושא שחשוב לכם.
פשוט: מגדירים, מתחייבים, עושים, חוגגים.
פרטים והרשמה בקישור הבא.
שבת של שלום,
חיים מלאים ומספיקים, היום,
רוני ויינברגר
– הרשמה למחזור יוני של תכנית "30 יום"
– יצירת קשר להזמנת סדנה או הרצאה
"יהיה בסדר"
"יהיה בסדר" יכול להתחבר לחפיפיניקיות, חוסר אחריות, חשיבה קצרת טווח ואי-ירידה לפרטים.
כשזה בא ביחד עם אלו זה מסוכן, עד כדי הרסני.
**
כשיסודיות, לקיחת אחריות, תכנון פרואקטיבי וירידה לפרטים
מגיעים ביחד עם "לא יהיה בסדר", "זה מסוכן מדי", "מוקדם מדי לשמוח" או "אסור לנוח"
הם אולי פחות מסוכנים בטווח הנראה לעין,
אבל הרסניים מאוד.
**
"יהיה בסדר" יכול להיות גם אופטימיות, ביטחון, אמונה, ,תקווה, שמחה וחצי כוס מלאה.
"יהיה בסדר" לא חייב לבוא עם חפיפיניקיות, חוסר אחריות, חשיבה קצרת טווח ואי-ירידה לפרטים.
"יהיה בסדר" יכול לבוא גם עם יסודיות, לקיחת אחריות, תכנון פרואקטיבי וירידה לפרטים.
אנחנו בוחרים.
חיים מלאים. היום.
מה באמת חשוב לנו שיקרה בשעה הקרובה,
כדי שכשנסיים את הפגישה הזו,
נוכל לומר שהיתה פגישה טובה?
**
מה באמת חשוב לנו שיקרה ביממה הקרובה,
כדי שכשנשכב לישון הלילה,
נכיר תודה על שהיה לנו יום טוב?
**
מה באמת חשוב לנו שיקרה בשבועיים הקרובים,
כדי שכשנסיים את החודש הזה,
נשמח על שחיינו חודש טוב?
**
מה באמת חשוב לנו שיקרה בשנים הקרובות,
כדי שכשיגיע תורנו להיפרד,
נחגוג חיים טובים, משמעותיים ומלאים?
**
סוף מעשה במחשבה תחילה:
משעות לימים,
מימים לשבועות,
משבועות לשנים,
משנים לחיים.
**
בדיוק עכשיו
אנחנו חיים את הפרק הנוכחי
ויוצרים את הפרק הבא
של חיינו.
חיים מלאים. היום.
שש מחשבות על "מספיק"
1. "מספיק" הוא ה-"יותר" החדש.
2. "מספיק טוב" הוא ה-"מצוין" החדש.
3. "מספיקיזם" = מצוינות + שמחה.
4. "מספיק" = לא מעט מדי ולא יותר מדי.
5. "מה זה מספיק?" היא שאלת מפתח.
6. החוכמה אינה להסתפק במועט.
החוכמה היא להסתפק במספיק.
ולהנות מהדרך.
חיים מלאים. היום.
מתוכנתים
לאורך עשרות אלפי שנים
תוכנתנו להגיב חזק יותר
לביקורת מאשר למחמאה,
לאיום מאשר להזדמנות,
להפסד מאשר לרווח,
לכאב מאשר לעונג.
**
אנחנו עדיין מתוכנתים.
המנגנונים חזקים ומשפיעים.
לצד התועלת הצפויה למשך החיים
אנו משלמים מחירים על איכות החיים.
**
אולי אפשר להתחיל ללמד בגנים ובבתי הספר
קצת יותר שמחה ואושר.
קצת יותר טוב לב ונדיבות.
קצת יותר הכרת תודה.
קצת יותר אהבה.
קצת יותר שלווה.
קצת יותר חמלה.
**
ועד שזה יקרה,
עד שנשנה את המנגנונים של המדינה, המשרד והמערכת,
אולי נתחיל להשפיע על מנגנוני קבלת ההחלטות של עצמנו?
לגלות את זה.
ללמוד את זה.
לתרגל את זה.
להתאמן בזה.
**
בקטנה.
רק היום.
רק קצת יותר.
חיים מלאים. היום.
מתכון לאומללות
להשוות את עצמך לאחרים.
להשוות את מה שיש לך למה שיש לאחרים.
לקחת כמובן מאליו את מה שיש.
להתמקד במה שחסר.
לחפש תמיד יותר.
חיים מלאים. היום.
"לפעמים קל יותר להפוך את העולם למקום טוב יותר
מאשר להוכיח שהפכת את העולם למקום טוב יותר."
~ עמוס טברסקי (מתוך "ענן של אפשרויות" מאת מייקל לואיס)
חיים מלאים. היום.
משבר הסוסים הגדול של 1894
לקראת סוף המאה ה-19 ערים גדולות בכל רחבי העולם התמודדו עם בעיה קשה ובלתי פתירה:
בכדי לתפקד כהלכה הן היו תלויות באלפי סוסים אשר שימשו להובלת אנשים וסחורות.
בשנת 1900, היו ברחובות לונדון מעל 11,000 "מוניות – סוסים" (סוס וכרכרה).
היו שם גם כמה אלפי "אוטובוסי – סוסים", אוטובוסים הרתומים ל-12 סוסים.
רק בלונדון לבדה, למעלה מ 50,000 סוסים נהגו להסיע אנשים ברחובות העיר מדי יום.
אלפי סוסים נוספים שמשו לשינוע ציוד וסחורות הכרחיים למסחר ברחבי אחת הערים הגדולות בעולם.
המספר העצום של סוסים יצר בעיות קשות.
הבעיה המרכזית והמדאיגה ביותר היתה צואת הסוסים שנערמה מדי יום ברחובות.
סוס יחיד "ייצר" בממוצע כ 7-16 ק"ג צואה ביום.
כשמכפילים את זה במספר הסוסים, אפשר לדמיין בקלות את גודל הבעיה.
מעבר לריח וללכלוך שאינם נעימים (בלשון המעטה),
צואת הסוסים משכה מספר עצום של זבובים אשר הפיצו את קדחת הטיפוס ומחלות אחרות.
בנוסף, סוס ממוצע הפיק מספר ליטרים של שתן ביום.
תוחלת החיים הממוצעת של סוס עובד היתה כשלוש שנים,
כך שהרחובות היו מלאים גם בגוויות סוסים שהיה צריך לפנות.
רחובות לונדון החלו להרעיל את אנשי העיר.
ולא רק לונדון: בניו יורק היתה באותה עת אוכלוסייה של כ-100,000 סוסים
אשר ייצרו מעל מיליון ק"ג זבל מדי יום ביום.
בעיה זו זכתה לשם "משבר הסוסים הגדול של 1894".
עיתון טיימס ניבא באותה:
"בעוד 50 שנים, כל רחוב בלונדון ייקבר תחת תשעה מטרים של זבל סוסים".
המצב הקשה והמסוכן נידון ב- 1898 בכנס התכנון העירוני הבינלאומי הראשון בניו יורק,
ע"י גדולי המומחים ומיטב המוחות, אך נראה היה שלא ניתן למצוא פתרון.
נדמה היה שהציוויליזציה העירונית נידונה לכליה.
ואז… ב 1912 נפתרה הבעיה "הבלתי–פתירה":
הנרי פורד הגיע עם ייצור המוני של המכונית הממונעת והוביל מהפכה בעולם התחבורה.
בתוך שנים ספורות, בערים בכל רחבי העולם,
הוחלפו הסוסים ע"י כלי רכב ממונעים שהפכו להיות המקור העיקרי לשינוע והובלה.
הבעיה "הבלתי פתירה" שאיימה על מיליוני אנשים ברחבי העולם, נעלמה כלא היתה.
**
הסיפור המדהים הזה הרבה פחות רחוק ממה שהוא נראה או מרגיש.
סבי מצד אמי, זכרונו לברכה, נולד בשנת 1910.
מעניין אילו בעיות בלתי פתירות נפתרו בשנים האחרונות ואילו תיפתרנה בשנים הקרובות.
אפשר להישאר עם הסיפור הזה ברמת המאקרו (האנושות, העולם, מדינות,… )
או להשליך אותו גם לרמת המיקרו (אינדיבידואלים, משפחות, …).
מספר מחשבות אישיות שלי:
– בעיות "בלתי פתירות" יכולות להיפתר במהירות.
– כדאי לקחת בעירבון מוגבל חוות דעת ותחזיות של מומחים.
– בעיות לא נפתרות מעצמן. אנשים חכמים, חרוצים ונחושים עוזרים להן להיפתר.
– השפעתו של אדם יחיד יכולה להיות אינסופית.
– הנוסטלגיה הרומנטית שלנו לטוב ולטבעי שהיה פעם יכולה לתעתע מאוד.
– לא לאבד תקווה. אי אפשר לדעת מתי ומאיפה יגיע הפתרון.
**
הזמנה לתכנית "30 יום" – מחזור יוני 2018
היום הוא היום האחד-עשר של תכנית "30 יום" לחודש מאי.
22 משתתפות ומשתתפי קבוצת מאי חצו בדיוק היום את קו שליש הדרך
ונמצאים בעיצומה של עשייה יומית בנושא חשוב שהם בחרו לעצמם.
ההרשמה לקבוצת "30 יום" של מחזור יוני נמשכת.
התכנית תחל בעוד כשלושה שבועות ב 1/6.
עלות התכנית – "דמי רצינות" – 90 שקלים.
הפרטים המלאים והרשמה בקישור הבא.
**
לפני כשבועיים, במהלך ייעוץ טלפוני,
נשאלתי האם הבלוג היומי שאני כותב בשנתיים וחצי האחרונות עוזר לקידום ההרצאות והסדנאות שלי.
"אני חושב שהוא גם עוזר וגם מזיק", עניתי.
"מה זאת אומרת?", היא שאלה.
"אני מאמין שהוא עוזר מכיוון ש 97% מהאנשים שמזמינים אצלי סדנה או הרצאה
עושים זאת לאחר שהם נחשפו לתכנים שלי ואלי.
לפעמים במשך חודשים ושנים ולפעמים במשך ימים.
זאת אומרת שהם מכירים אותי ברמה מסוימת ומרגישים נוח להתקדם.
לצד זאת, אני מאמין שחלק גדול מהקוראים,
במיוחד בעלי תפקידים בארגונים מסוימים,
חוששים ליצור איתי קשר כי אולי משהו מרגיש להם
'רוחני מדי', 'תיאורטי מדי', או סתם 'אחר'
והם לא בטוחים שזה יעבור בארגון שלהם.
אני בטוח שאם הייתי כותב בסגנון שונה,
בדרך קצת יותר סטנדרטית וקלה לעיכול עבור מנהלים בארגונים,
זה היה מאיים פחות ומזמין יותר."
"אז מדוע אתה לא עושה זאת?", היא תהתה…
"מכיוון שהכתיבה היומית היא קודם כל בשבילי. ואז גם עבור אחרים.
ומכיוון שאני שבע רצון מכמות וקצב הסדנאות וההרצאות שלי כרגע.
הכתיבה מאפשרת לי חופש חשיבה ויצירה שפחות מתאפשר בסדנה.
בסדנה מקצועית, אני מחויב לספק את הסחורה ללקוח מסוים
ולכן המיקוד שלי בנושא ובצרכי הלקוח הרבה יותר גדול."
בחמש עשרה השנים האחרונות אני מעביר סדנאות והרצאות בקרב ארגונים וחברות.
בעשרים השנים האחרונות אני חי ועובד בארגונים כאלו, עובד ומנהל בעצמי.
אני מדבר את "השפה" ומתאים את התכנים והכלים לשטח, לצרכים חשובים של עובדים ומנהלים.
שתי דוגמאות טריות מהשבוע:
– ביום ג' הנחיתי סדנת "חניכה מקצועית" בת כחצי יום
לקבוצה של 25 חונכות וחונכים באחת מחברות ההייטק הגדולות בארץ.
לחניכה מקצועית אפקטיבית (פורמלית ולא פורמלית), או להיעדרה,
יש חשיבות עצומה והשפעה אדירה על הארגון.
כמו בכל סדנה, שילבנו מודלים תיאורטיים, כלים מעשיים, שיתופים ותרגולים.
– ביום ד' העברתי הרצאת תקשורת מקרבת לכ-250 בנות שירות לאומי של ארגון "בת-עמי".
הרצאה, בשונה מסדנה, מיועדת לגרות חשיבה, לתת השראה, לרגש ואולי לפתוח תיאבון לעוד…
לקראת סוף ההרצאה, כחמישים משתתפות נענו להזמנתי והתחייבו בפני עצמן
לתרגול הכרת תודה יומי בן כחמש דקות – הכרת תודה עצמית והכרת תודה לאחרים.
מעוניינים להזמין הרצאה או סדנה לארגון שלכם?
מוזמנים ליצור איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר…
שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר