שרירים של תשומת לב

בסדנת משוב שהעברתי השבוע הקדשנו מספר דקות לייחודיות של המילה "אבל".
יש איזשהו קסם במילה הזו: היא ממקדת את תשומת הלב של מקבל המשוב בחלק שמגיע אחריה ומורידה את המשמעות של החלק שלפניה.
לדוגמא: כשאנחנו אומרים למישהי "המצגת שלך היתה טובה אבל בפעם הבאה שימי לב לא להיתקע בשקפים ולפספס את מה שקורה בחדר"סביר להניח שמה שהיא מקבלת מאיתנו זה "שימי לב לא להיתקע בשקפים ולפספס את החדר".

במשוב חשוב להפריד בין דברים לשימור לבין דברים לשיפור, ולא לחבר אותם בעזרת המילה "אבל".
ההפרדה לשני משפטים שונים נותנת לכל חלק מקום משמעותי משלו.

לדוגמא:
"המצגת שלך היתה טובה בעיני משום שהיא לא היתה עמוסה מדי בטקסט או בשקפים והגרפיקה שלך תמכה במסרי המפתח בצורה מדויקת.
בנוסף, כשהעברת את המצגת היה נראה שאת שולטת בחומר ומבינה אותו לעומקו וזה השרה ביטחון.

לצד זאת, במהלך ההצגה היית מאוד ממוקדת בשקפים ופחות שמת לב להתרחשות בחדר ולשפת הגוף של המשתתפים.
בהעברת מצגת חשוב שתהיי בקשב למה שקורה בחדר בכדי לראות אם להאיץ או להאט את הקצב בהתאם לרמת העניין, ההבנה וההסכמה-התנגדות של המשתתפים."

**
ההפרדה בין החלקים לשימור לחלקים לשיפור משפיעה לא רק על מקבל המשוב אלא גם על נותן המשוב.
כשלכל חלק במשוב יש מקום משלו, נותן המשוב "נאלץ" להקדיש תשומת לב לשני החלקים ולמלא אותם בתוכן ובמשמעות.

כשאנחנו אומרים למישהי "המצגת שלך היתה טובה, אבל…" לא בטוח שאנחנו מבינים מה הפך את המצגת לטובה בעינינו.
במקרים רבים אנו אומרים זאת רק כדי להיות מנומסים, לא לפגוע או "לצאת ידי חובה" כשלמעשה עיקר תשומת הלב שלנו מופנית למה שפחות אהבנו ושצריך לשפר.
ההפרדה לשני משפטים שונים והמיקוד בכל אחד מהחלקים משפיע על תשומת הלב של נותן המשוב לא פחות משהוא משפיע על מקבל המשוב.
כנותני משוב כשנעצור ונשאל את עצמנו "מה הפך את המצגת הזו לטובה עבורנו?", נצליח לראות דברים שאולי חלפו לידינו עד כה.
השאלות שאנו שואלים ממקדות את תשומת ליבנו ומשפיעות על התשובות שאנו מקבלים.

**
הפרדות תשומת הלב חשובות לא רק בתהליכי משוב.

כשאנחנו זוכים בפרויקט שרצינו, משיגים התקדמות משמעותית בדרך שאנו עוברים, או מקבלים תפקיד שהתמודדנו עליו, חשוב לעצור ולחגוג את הזכייה, ההתקדמות או את קבלת התפקיד, רגע לפני שאנו נשאבים לפרק החדש והעתידי.
בכל רגע נתון יהיו לנו דאגות, משימות שלא ביצענו, אתגרים שיש להתמודד איתם.

חגיגות על הישג שהשגנו ועל התקדמות שעשינו חשובות לא פחות ממיקוד בבעיות שטרם פתרנו ובאתגרים החדשים שקיבלנו בזכות ההישג וההתקדמות.
הכרת תודה על מה שיש כאן ועכשיו חשובה לא פחות ממיקוד וטיפול במה שחסר.

במרבית הארגונים, הצוותים והמנהלים שאני מלווה יש משהו לא מאוזן בין חלקי "החגיגות/הכרת תודה" לחלקי "הבעיות/אתגרים/דאגות".

עצירות לחגיגה ולהכרת תודה הן שריר שחשוב (וניתן) לפתח, הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית.

השבוע אני חוגג סיום של פרק משמעותי:
חצי השנה האחרונה היתה אינטנסיבית במיוחד בחיי המקצועיים כיון שאחת השותפות המרכזיות שלי היתה בחופשת לידה, והעומס על הצוות שלי ועלי גבר.
רגע לפני שהיא חוזרת חשוב לי לעצור ולחגוג את הפרק הזה:
את ההישגים שהישגנו ביחד במהלך התקופה הזו, את ההתמודדות שלנו עם מגוון קשיים ואתגרים, את ההתגייסות המדהימה והעזרה ההדדית של כל הצוות, את הצמיחה שכל אחת ואחד מאיתנו עברו ברמה האישית, את הגדילה וההתפתחות שעברנו ביחד כצוות (התקשינו לדמיין חצי שנה בלעדיה לפני שהיא יצאה), את העזרה המשמעותית שקיבלנו מאותה שותפה בנקודות חשובות בזמן חופשת הלידה שלה.

קל לפספס את החגיגות היקרות האלה.
האוטומט הוא להישאר ברמה של "איזה כיף שאת חוזרת" ולהישאב מייד לאתגרים החדשים שמצפים לנו (שהרי תמיד יש כאלו) וממלאים את חיינו.

בדומה לתהליך המשוב, שאילת שאלות מתאימות מחדדת את תשומת הלב ומעמיקה את המודעות.

מיקוד בשאלה "מה אני חוגג ולמי אני מכיר תודה?" יציף תשובות ונקודות שאולי לא שמנו לב אליהן באינטנסיביות היום-יום שלנו.

**

חיים מלאים הם חיים של גם וגם:
גם נקודות לשימור וגם נקודות לשיפור.
גם חגיגות של הצלחות והישגים וגם התמודדות עם קשיים ומורכבויות.
גם הכרת תודה על מה שיש וגם מיקוד במה שחשוב ועדיין חסר.

האיזון של הגם וגם מוביל גם למצוינות לאורך זמן וגם ליותר שמחה והנאה מהדרך.

**
אל"מ שרון אסמן מפקד חטיבת הנחל נפטר השבוע במפתיע לאחר שהתמוטט במהלך אימון כושר שלושה ימים בלבד לאחר שנכנס לתפקידו החדש.
הוא הותיר אחריו את אשתו שרון, שני ילדים, ומעגל רחב של מפקדים, פקודים וחברים, בצה"ל ומחוצה לו.

לא הכרתי את שרון באופן אישי וזו הפעם הראשונה ששמעתי את שמו.
האירוע הזה נגע לליבי והיווה תזכורת מטלטלת נוספת לארעיות החיים.

כשאני נחשף למקרים כאלו או חווה אותם בסביבתי הקרובה הם מחדדים עבורי שני דברים:

החשיבות של לחיות את ה"גם וגם" ברמה היומיומית + להתמקד במה שבאמת חשוב ולא לבזבז אנרגיה על מה שפחות חשוב.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

שאלות אישיות לפתיחת יום

שאלות אישיות לפתיחת יום:
 
– למי ועל מה אני מכיר/ה תודה הבוקר?
– מי 3-5 האנשים שחשוב לי להיות איתם היום? באיזה אופן?
– מה 3-5 הדברים שחשוב לי לעשות היום?
– מה 1-2 הדברים שחשוב לי לא לעשות או לעשות פחות היום?
– באיזו למידה מהימים האחרונים אני יכול/ה להשתמש כבר היום? איזה לקח אני יכול/ה ליישם?
– למי/למה אני יכול/ה לסייע במהלך היום? איך?
– מה 3-5 הדברים שביכולתי לעשות, שיהפכו את היום הזה למוצלח ומשמעותי עבורי?
 
**
5 עקרונות חשובים לתוכנית יומית לתקופה הקרובה:
א. מיקוד.
ב. משמעת עצמית.
ג. איזון בין תפקידים.
ד. גם משימות וגם אנשים.
ה. תיאום ציפיות בהיר וריאלי.
 
חיים מלאים. היום.

5 סוגים של זמן

לאנשים העובדים מהבית שבו נמצאים באותו זמן ומרחב גם שאר בני המשפחה, אתגר איזון בית–עבודה מקבל משמעות חדשה וקופץ ברמת המורכבות שלו.
 
**
ניתן להבחין ב-5 סוגים של זמן:
 
א. זמן עבודה משותף – שבו אנו נדרשים לאינטראקציה עם שאר חברי הצוות והעמיתים שלנו.
ב. זמן עבודה אישי – שבו ניתן לקדם דברים התלויים בנו בשעות הנוחות לנו, ללא צורך בתיאום עם אחרים.
ג. זמן מנהלות – סידורים, הכנת ארוחות, מקלחות, מטלות ואחראויות שונות.
ד. זמן נוכחות משפחתית – להיות בנוכחות עם בני המשפחה (לדוגמא: משחק, שיחות, טיולים, ארוחות).
ה. זמן אישי – התאוששות, מנוחה, מדיטציה, ספורט, תחביבים, חברים ומילוי מצברים.
 
**
3 טעויות זמן נפוצות:
 
– לחשוב שאפשר להסתדר לאורך זמן בלי אחד או יותר מסוגי הזמן הללו (לדוגמא: בלי זמן אישי).
– לבלבל בין סוגי זמן שונים (לדוגמא: בין זמן מנהלות משפחתיות, לזמן נוכחות משפחתית).
– לנסות לשלב באותו רגע נתון שני סוגי זמן שונים. למולטי-טסקינג יש מחיר.
 
**
6 דברים שיכולים לעזור:
 
– הכרה בסוגי הזמן השונים ובחשיבות שלהם.
– תכנון זמני נוכחות (אישית ומשפחתית) ושמירה עליהם.
– הפרדות ברורות בין זמני נוכחות (עם המשפחה ועם עצמנו) לזמני עבודה או מנהלות.
– למידה ושיפור יומיומיים ממה שעובד לנו ומה שלא.
– חמלה עצמית: זה יכול להיות מאתגר מאוד. במיוחד לאורך זמן.
– הכרת תודה: למי שמסייע לנו בתקופה הזו + למי שחווה את זה יותר מאיתנו בימים "רגילים".
 
חיים מלאים. היום.

הזמנה להרצאה חינמית: "פיתוח קריירה בעולם החדש"

ביום ראשון הוזמנתי להעביר הרצאת קריירה בפני קהל של כמה עשרות נשים באחת החברות הגדולות בארץ.
בחרנו (זו שהזמינה אותי ואני) לקרוא להרצאה "פיתוח קריירה בעולם החדש" והזמן שעמד לרשותנו היה 40 דקות.
מכיוון שאין לי הרצאת מדף מלוטשת ויש לי הרבה מחשבות בנושא,
מצאתי עצמי בתהליך איסוף, חידוד ודיוק נקודות להרצאה.
לאחר זמן מה, זיקקתי 11 נקודות מרכזיות שהיה חשוב לי לגעת בהן.
כשפתחנו את ההרצאה שיתפתי שיש לי רק שקף אחד ובו 11 נקודות
ושלא בטוח שנצליח לגעת בכולן בזמן העומד לרשותנו.
היה פחות חשוב לי להעביר את כל החומר ויותר לגרות מחשבה ולפתח דיון בעל ערך.

אחד מהעקרונות המרכזיים שאני מאמין בהם בהקשר של עבודה הוא עיקרון ה-HMV.
HMV = High Mutual Value,
ופירושו ערך הדדי גבוה לכל בעלי העניין באינטראקציה (עבודה/פעילות/היקשרות משותפת),
לדוגמא: ספקים ולקוחות, מעסיקים ומועסקים, עובדים ומנהלים וכו'.

בכדי ליישם את העיקרון הזה חשוב שמספר דברים יתקיימו:
1) שתהיה כוונה אמיתית לערך הדדי גבוה.
2) שיהיה ברור מה זה ערך גבוה עבור כל אחד מהצדדים.
3) שתהיה הסכמה "לעשות עסקה" במקרה שערך הדדי גבוה מתקיים, 
ולא "לעשות עסקה" במקרה שלא.

העיקרון המסוים הזה, הינו דוגמא לתת-סעיף אחד תחת אחת מ-11 הנקודות 
והוא מהווה בעיני שינוי תפישתי-תודעתי ב"חוזי עבודה" מקובלים.
יש לו השלכות רבות על הדרך שבה אנשים חושבים, מתקשרים ופועלים,
כמו גם השפעות משמעותיות על היבטים שונים של קריירה ופיתוח קריירה.

לאחר כ-35 דקות (5 דקות לתום ההרצאה) סיימנו לעבור על הנקודה השלישית…
חשפתי את 8 הנקודות הנוספות והזמנתי את הקהל לבחור מתוכן את הנקודה האחרונה להיום.
באופן לא מפתיע הן הלכו על "הבעיה עם איזון בית-עבודה",
נקודה שעוררה לא מעט רגשות ומחלוקות בחדר ועזרה לנו "לגנוב" עוד מספר דקות הארכה.

אותו מפגש בתחילת השבוע עורר בי חשק לעוד…
היה מעניין מאוד להיות בהרצאה הזו, לשתף בנקודות ובדוגמאות,
וגם, לא פחות, להקשיב למה שעולה ומתפתח בחדר.

אז הנה זה כאן – 
אני בוחר להביא (לראשונה) את הגרסה המעודכנת של "פיתוח קריירה בעולם החדש"
כהרצאה וירטואלית לקהל הרחב:
הרצאה בת כשעה ורבע – שעה וחצי (מפיקים לקחים…) המיועדת לשכירים, בעלי עסקים, עצמאים, 
פנסיונרים, לא-עובדים-כרגע ומתנדבים, שנושא הקריירה מעסיק אותם.

בהרצאה אשתף בנקודות מפתח מרכזיות שהתחדדו אצלי במהלך השנים האחרונות 
תוך כדי עיסוק מתמשך בנושא הזה.
כל הנקודות שתוצגנה הן תוצר של ניסיון אישי מצטבר, ליווי אנשים רבים אחרים, 
קריאת חומרים ו-"למידת שטח" מתמדת תוך כדי חיכוך יום-יומי עם המציאות.

חלק מהנושאים שאני מתכנן לגעת בהם:
• מה בין עבודה, קריירה לייעוד ?
• ההבדל היחיד שבין עבודה בשכר לעבודה שאינה בשכר.
• א"ב בפיתוח קריירה (ובחיים).
• שינויי תפישה תודעתיים בנושא קריירה.
• "קריירה מבוססת ערך" – מאפיינים מרכזיים.
• מעבר (beyond) להגדרות ולתפקידים.
• על חוזים חדשים ותעודות ביטוח פגות תוקף.
• לשמור ולשבור חוקים בארגון.
• הבעיה עם איזון בית-עבודה.

ההרצאה תתקיים ביום ד' 26/7/17 בשעות 21:00-22:30.
תוכלו לצפות בה ולהקשיב לה מהמחשב או מהסלולרי שלכם.

ההרצאה הינה ללא תשלום ובהרשמה מראש מהקישור הזה

הקלטה תישלח לכל הנרשמים, כך שגם אם זמן ההרצאה אינו מיטבי עבורכם, 
עדיין כדאי לכם להירשם ולקבל את ההקלטה.

עקב מגבלת תוכנה, מספר המקומות בהרצאה מוגבל ל-200 משתתפים בלבד.

מוזמנים להירשם להרצאה כאן וגם להעביר את ההזמנה הזו הלאה.
מייד לאחר ההרשמה יישלח אליכם מייל אישור, 
ומספר ימים לפני ההרצאה תקבלו מייל עם תזכורת ופרטי התחברות.

הנה שוב הקישור להרשמה – "פיתוח קריירה בעולם החדש"

ניפגש וירטואלית ב-26/7 … ?

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום, 
רוני ויינברגר

קישור להרשמה – הרצאת "פיתוח קריירה בעולם החדש"

הבעיה עם "איזון בית-עבודה"

הבעיה עם "איזון בית-עבודה"
היא התפישה שיש "בית" ויש "עבודה" ושצריך לאזן ביניהם.

באנגלית זה אפילו יותר קיצוני: “Work-Life Balance” :
יש "חיים" יש "עבודה" וחשוב לאזן ביניהם.

האמונה הסמויה (או הגלויה) בתפישות הללו היא שאנו חיים
על ציר חד מימדי כשבקצהו האחד "בית" או "חיים" ובקצהו השני "עבודה",
ושעלינו למקם את עצמנו איפשהו על הציר הזה.

**
במצב קיצוני אחד (קצה ה- "בית/חיים")
נבחר להקדיש את תשומת ליבנו, האנרגיה והזמן שלנו למשהו שהוא אינו עבודה
כך שמה שזה לא יהיה, הדבר יבוא על חשבון עבודה, קריירה, הגשמה עסקית ועוד.

במצב קיצוני שני (קצה ה- "עבודה") נבחר להתמסר באופן מלא לעבודה
ובכך לשלם מחירים יקרים של כל דבר שאינו עבודה.

**
איזוני "בית-עבודה" ו- “work-life”
משתמשים באותו ציר חד מימדי
רק שהפעם אנו ממקמים את עצמנו במקום כלשהו על הציר
שאינו אחד הקצוות.

איזונים אלו מבוססים על אותה תפישה מוגבלת
שלפיה ככל שנתקרב לקצה מסוים נתרחק מקצה אחר.
האחריות שלנו אם כן, באה לידי ביטוי בעיקר במיקום הנקודה על הקו,
ובקביעת המחירים שאנו מוכנים או לא מוכנים לשלם בהתרחקות מהקצוות.

**
למרות ש"איזון בית-עבודה" יכול להצטייר כחשיבת Win-Win
הוא למעשה חשיבת Lose-Win או Win-Lose
המכווינה אותנו לבחור "את זה" או "את זה"
ואשר מושתתת על תודעת חסר (Scarcity):
העוגה מוגבלת וצריך להחליט לכמה חלקים ובאלו גדלים לחלק אותה.

חיים מלאים. היום.

מולטיטסקינג = אגדה אורבנית

מולטי-טסקינג היא אגדה אורבנית.
מיתוס מסוכן והרסני.
כשאת גם כאן וגם שם
את לא כאן ולא שם.
היי איפה שאת.
במקום אחד ויחיד.
התמקדי בדבר.
התמקדי ב"הדבר".
זהו המפתח לאפקטיביות.
לפשטות.
לאיזון.
לבריאות.
לקלות תנועה.
להנאה מהדרך.
לשלווה.
לשמחה.

**
היה במקום שאתה נמצא בו.
במקום אחד ויחיד.
בחר.
קח אחריות.
התמקד בדבר אחד.
התמקד ב"הדבר".
הקדש לו את מלוא תשומת הלב.
את האנרגיה.
ואז עבור הלאה.
אחרי רגע או שעה.
לדבר "האחד" הבא.

**
הכול בסדר.
הכול כבר בסדר.
איך שזה.
איך שאת.
איך שאתה.

חיים מלאים. היום.

במיוחד בימים כאלה

במיוחד בימים כאלה,
כשעמוס, מורכב ואינטנסיבי,
כשהקשב והזמן שלך מוגבלים,
כשאתה לא מגיע לכל מה שהיית רוצה,
כשאת מג'נגלת המון כדורים מסוגים שונים,
כשדברים מתפתחים בצורה שונה ממה שתכננת …

במיוחד בימים כאלה:
יותר תשומת לב.
יותר אחריות.
יותר גבולות.
יותר נוכחות.
יותר בחירה.
יותר לנשום.
יותר רוגע.
יותר הערכה.
יותר אהבה עצמית.

חיים מלאים. היום.

י"ח אב – קוצר רוח וקוצר נשימה

“הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה.
האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב.
אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב,
אם אתה נעשה קצר נשימה, האט.
יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.
אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים,
מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה,
וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו.
מעלה זה – יש לו קצוות משוננים,
סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת.
אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם.
חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים.
צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא פיסגתו.
עליהן מתרחשת צמיחה של דברים,
אולם כמובן, בלא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כלשהן.
הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה.
דרך ארוכה לפנינו…
אין מה למהר…
פשוט צעד אחר צעד.”

/ מתוך “זן ואמנות אחזקת האופנוע” מאת רוברט פירסיג

חיים מלאים. יום יום.

י"ח אייר – האתגר האמיתי של חצי הכוס

יש אנשים שמסתכלים על כוס
ורואים את החלק המלא שלה.
אחרים מסתכלים על אותה כוס
ורואים את החלק החסר שלה.

עבור אנשים וארגונים רבים
האתגר אינו כיצד לראות את החלק המלא,
(הם רואים אותו … )
אלא כיצד להוריד הילוך,
להמשיך להסתכל עוד קצת על אותה הכוס,
להכיר בהישג,
(החוזה, הפרויקט, הסדנה, הארוחה, החופשה,
מערכת היחסים, ההתמודדות, ההתקדמות, …)
לפרגן לעצמך ולאחרים
ולחגוג את מה שיש לפני שרצים הלאה.

**
בכל רגע נתון ישנה כוס אחרת שעדיין אינה מלאה.
בכל רגע נתון אפשר להתחיל לרדוף אחר כוס חדשה,
ריקה יותר, גדולה יותר, מאתגרת יותר.

יכול להיות שהעניין הוא פחות מה את רואה כשאת מסתכלת על הכוס
ויותר על איזו כוס את מסתכלת או באיזו תדירות אתה מחליף את הכוסות שלך.

חיים מלאים. יום יום.