ארכיון חודשי: נובמבר 2017

זה שאמרת את זה, לא אומר ששמעתי את זה…

זה שאמרת את זה, לא אומר ששמעתי את זה…
זה ששמעתי את זה, לא אומר ששמעתי את זה כפי שהיית רוצה…
זה ששמעתי את זה כפי שהיית רוצה, לא אומר שהבנתי את זה כמוך…
זה שהבנתי את זה כמוך, לא אומר שאני מתכוון לעשות עם זה משהו עכשיו…
זה שאני מתכוון לעשות עם זה משהו עכשיו, לא אומר שמשהו יעשה עם זה עכשיו…

**
כדאי להכיר בכך שבשונה ממכונות,
מנגנונים אנושיים מופלאים ובלתי צפויים פועלים בינינו ועלינו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אי-הלימה

כמות הזמן, האנרגיה ותשומת הלב
שהשקעת בדבר המסוים הזה,
ושלא השקעת בדבר המסוים ההוא,
אינה בהלימה
למה שאתה אומר או מרגיש שהכי חשוב לך.
למה שאת יודעת או מאמינה שהכי חשוב בחייך.

**
שב עם זה קצת…
תהיי עם זה כמה דקות…

רק לרגע בלי החלטות, מסקנות, ניתוחים, סיבות,
תירוצים, האשמות, שיפוטים או הלקאות עצמיות.

רק להיות עם זה…
רק להיות ועם עצמך…
לאט לאט…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

השפעה אינסופית מוגבלת

השפעה אינסופית מוגבלת

עפ"י אפקט הפרפר, משק כנפי פרפר במקום אחד בעולם,
עשוי ליצור שינויים אטמוספריים קטנים ולהוביל לסופת טורנדו במקום אחר בעולם.

ביכולתו של כל פרפר לגרום לסופת טורנדו. אין פרפר שהוא קטן מדי.

ביכולתו של כל משק כנפי פרפר לגרום לסופת טורנדו. אין משק כנפיים חסר השפעה.

ביכולתו של כל פרפר ליצור אינספור משקי-כנפיים ואינספור סופות.

בעולם נוכחי-רשתי-חברתי-מחובר, אינספור פרפרים, משיקים אינספור כנפיים ומשפיעים על הכול ועל כולם כל הזמן.

מעולם לא היתה ולעולם לא תהיה סופת טורנדו שנוצרה ע"י פרפר מסוים אחד שממנו הכול התחיל ברגע מסוים כלשהו.
כל סופה היא תוצר של אינספור משקי-כנפיים, שינויים והשפעות המונעים ע"י אינספור פרפרים.

אין אף פרפר בעולם, לא היה ולא יהיה, היכול להתגאות בסופת הטורנדו "שלו" שאותה הוא יצר בעצמו.

**
מפרפרים לאנשים:

לכל אדם פוטנציאל השפעה אינסופית.

לכל פעולה, אמירה או מחווה פוטנציאל השפעה אינסופית.

במהלך כל יום ישנם אינספור רגעים להשפעה אינסופית.

תוצאות ושינויים אף פעם אינם בגלל אדם מסוים אחד או פעולה מסוימת אחת.

בכל רגע אנחנו משפיעים על אינספור אנשים ומצבים ומושפעים מאינספור אנשים ומצבים.

אנחנו אף פעם לא לבד.

אין לנו מושג.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זמן מדבר

זמן מדבר

לא אהבת את העדכון שקיבלת אתמול.
משהו שקיווית שיקרה לא קרה.
יש בך אכזבה, תסכול וכעס.
עליהם ואולי גם על עצמך.
חרטה ועצב.
בהירות.
חוסר וודאות.
פחד.

**
הגיע הזמן.
פרק משמעותי עומד להסתיים.
אתה יודע מה לא יקרה.
אין לך מושג מה כן.
זמן מדבר עכשיו.
פרק חדש מתהווה.

**
שותפיך העתידיים,
שעדיין לא מכירים אותך,
יכולים להתחיל לחגוג
את הפרק החדש שלהם אתך.

היום נזרע הזרע.
תן לו קצת זמן לנבוט.

**
אביתר כתב עבורך:

"חיים גדולים נולדים בכאב
ראיתי את זה מספיק כדי להאמין
(גם כך יהיה הפעם)
כנראה עומס יתר
כנראה צריך לתקן
כנראה תקופה חדשה מתקרבת

עכשיו הזמן שלך למשוך למעלה
להפוך את האדמה
תנועה כל הזמן
זמן לחברים עד שהלב נפתח
להיזכר בכוח
לשים שיר ולרקוד
תנועה כל הזמן "

**
לא…לא מאוחר מדי…
זמן טוב לדייק.
זמן טוב לתקן.

כנראה תקופה חדשה מתקרבת…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

משוב עצמי מקדם

משוב עצמי מקדם

השקעת שעות בתכנון ובהערכות לזה.
השקעת שעות בהוצאה של זה לפועל.
זה חלק חשוב בעבודה שלך.

לא תשקיע/י עשר דקות בלסגור את זה "כמו שצריך" לפני הריצה לדבר הבא ?

**
משוב עצמי מקדם.
5
4
3
2
1

**
5 נקודות של שביעות רצון.

4 הכרות תודה לאחרים ולעצמך.

(תודה לך על הקשר הראשוני שבזכותו נולדה הסדנה.
תודה לך על שיתוף הפעולה האפקטיבי לאורך הדרך ועל דוגמאות השטח שעשו הבדל.
תודה לך על הרעיון לסרטון המצחיק ששבר את הקרח ועורר עניין.
תודה לך שהיית איתו היום, כשאני הייתי שם…)

3 נקודות לשיפור.

2 למידות משמעותיות.

1 מחויבות ליישום מיידי.

**
משוב עצמי מקדם.
ריבית דריבית של "מקצוענים".

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כשהשבוע התחיל, לא היה לי מושג…

כשהשבוע התחיל, לא היה לי מושג.

ביום ראשון לא היה לי מושג שאתם מחכים לילדה.
וגם לא שניפגש השבוע בהלוויה של אמך.

ביום שני בצהריים שמעתי עליך לראשונה.
יש סיכוי שנעבוד ביחד בשנים הקרובות.

ביום שלישי אחה"צ, עד שהתקשרת, לא היית קיימת.
אני מקווה שבקרוב ניגע ביחד בחיים של אנשים.

עד לפני שבועיים לא הכרתי אותך. ביום רביעי הצלחתי להשיג את הטלפון שלך.
ביום חמישי התכתבנו וביום שישי הסכמת להגיע למפגש המנהלים המתוכנן.

**
אין לנו מושג.

דלתות מסתובבות, נפתחות ונסגרות.
דרכים מצטלבות ונפרדות.
חיים משתנים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !

"שמעתי פעם סיפור על מנהלת בית-ספר 
שנהגה להקדיש כמה שעות בכל ערב להכנת כריכים למחוסרי בית.
אחרי שסיימה להכין אותם, היא נהגה להיכנס למכונית שלה, 
לנסוע לשכונות עוני בעיר ולחלק שם את הכריכים.
למרות שסדר יומה היה עמוס למדי, 
הפעילות הלילית הזו שלה לא עייפה אותה, אלא ממש שמחה את לבה.
היא לא עשתה זאת מתוך תחושת אשמה, חובה או לחץ חיצוני.
היא פשוט ביקשה לחלוק עם אחרים את מה שהיה לה, בדרך שעשתה לה טוב.
גם כאשר אלו שקיבלו ממנה את הכריכים גערו בה או התייחסו אליה לא יפה,
היא לא הרגישה דחויה או כועסת, 
משום שהיא לא עשתה זאת על מנת להתקבל או לזכות בהערכתו של מישהו.

עיתונאי מקומי ששמע על מעשיה כתב עליה מאמר לעיתון,
ומייד היא הפכה לאישיות מפורסמת, סלבריטי מקומי.
אנשים רבים, ביניהם אפילו כמה מהמורים שלה, החלו לשלוח לה כסף כד לתמוך בעבודתה.
להפתעתם הרבה, כל מי ששלח אליה כסף קיבל את כספו בחזרה במעטפה שבתוכה פתק בן שורה אחת:
'תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !' "

~ הקטע נכתב ע"י ג'ק קורנפילד והועתק מספרו "הלב הנבון".

**
הקטע הזה תפש את תשומת לבי ואני מוצא בו כמה דברים:

• את הבהירות והדיוק של אותה מנהלת לגבי מה שחשוב לה לעשות.
• את דרכה האישית והמעשית של המנהלת להרבות טוב בעולם.
• את ההתמדה ואת הבחירה המלאה שלה להשקיע כמה שעות בכל ערב.
• את הכמיהה שלנו להשראה, לסיפורים מרגשים, למודלים שנוכל להתחמם לאורם.
• את ההבדל שבין לעשות משהו בעצמך לבין לתמוך במשהו ע"י השתתפות במימון שלו.
• את הקושי לשמור על קו ועל כוונה כשאנשים מלבישים עלינו תפקיד או משאבים שלא לשמם אנו עושים מה שאנו עושים.

איך הקטע עבורכם? מה אתם מוצאים בו ?

**
ביום שני השבוע העברתי הרצאת תקשורת מקרבת בקניון סי-מול שבאשדוד.
ביום שאחרי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות בפייסבוק.
אני בוחר להביא אותו גם כאן, עבור אלו שלא קראו אותו עדיין ושאולי יוכלו להפיק ממנו ערך.

5 דברים מההרצאה אתמול:

1. איחרתי בחמש דקות. הקהל ישב וחיכה. אני לא אוהב לאחר…

2. התחלתי בשיחה פנימית של דקה וחצי עם עצמי. בקול רם. 
הקהל שומע: התבוננות על מה שקורה כרגע. איך אני מרגיש. 
צרכים שמתמלאים ולא מתמלאים עבורי ברגע זה. חידוד כוונה. 
תקשורת מקרבת מתחילה בתוכנו. בדיבור שלנו עם עצמנו.

3. בסוף ההרצאה ניגשה מישהי למארגנים והתלוננה: 
"ההרצאה לא מתאימה לקהל הזה. זו היתה טעות להביא הרצאה כזו. התאפקתי לא לצאת מהאולם".
ממש במקביל אליה ניגשה מישהי אחרת בעיניים בורקות ושיתפה:
"היתה הרצאה מעולה, מרגשת עם המון חומר למחשבה". 
כשעולים על במה חשוב להיות מוכנים לקבל. 
גם את זה וגם את זה.

4. זכות לעבוד עם שותפים כמו סלבה מרגוליס
תודה על הארגון של כל זה סלבה. 
על עוד אירוע אתך. 
על שיתוף פעולה נוסף.

5. כשהגענו לחלק של "הכרת תודה" 
הזמנתי את הקהל להיות בשקט לשתי דקות ולחשוב על מישהו שהם רוצים לומר לו תודה עכשיו. 
אולי לשלוח לו הודעה עם כמה מילים. 
מישהי שישבה באחת השורות הראשונות בחרה לשלוח הודעה לבנה. 
היא סיפרה לי שזה העלה דמעות בעיניה. 
אני לא יודע מה היא כתבה. 
אין לי מושג איך הוא קיבל את זה ומה הוא ענה. 
אם הדבר היחיד שקרה אתמול במהלך או בעקבות ההרצאה היה הרגע הזה, דייני…

 

**
אני סוגר את השבוע הזה בתחושה חזקה של יראת כבוד.
יראת כבוד לכאב, לעצב ולקושי שאנו חווים.
יראת כבוד לשמחה, לאהבה, להכרת תודה ולחופש שאנו חווים.
יראת כבוד לחיים מלאים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שני שקרים

שני שקרים

1. אני
2. שלי

**
שני שקרים.
או בלבולים.
או אמונות.
או הסכמים.

**
1. "אני"

מה זה אני? מי זה אני?
איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר?
יש "אני" שמרגיש. שחושב. שעושה. שרואה.
אם יש אני יש גם את. ואתה. ואנחנו נפרדים.
האמונה שיש "אני" שכותב את הפוסט הזה.
שעכשיו "אני" כאן ולפני כן הייתי במקום אחר.
שאיזשהו "אני" פוגש אנשים שונים במהלך היום.

**
2. "שלי"

יש דברים שהם שלי ויש דברים שהם לא.
האופי שלי. המחשבות שלי. הרגשות שלי.
הבית שלי. המשפחה שלי. הזוגיות שלי. הילדים שלי. הבעיות שלי.
העבודה שלי. התפקיד שלי. הדרגה שלי. העם שלי. המפלגה שלי.
הסדנה שלי. הדעה שלי. המוטיבציה שלי. האג'נדה שלי. הייעוד שלי.
וכל זה שונה מהדברים שהם שלך.
ואם הם שלי אולי "אני" צריך להגן עליהם. או לשמור עליהם. או להצדיק אותם.
ואם הם לא שלי אולי "אני" צריך להילחם בהם. או לרדוף אחריהם ולהשיג אותם.

**
אמונה חלופית לבדיקה:

1.אין-אני
2.אין-שלי

** הערה: "אני" לא כתבתי את הפוסט הזה והרעיונות שבו אינם "שלי". **

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שכן תדעו עוד צער

מחשבות אחרי הלוויה:

שכן תדעו עוד צער.
לא יכול להיות אחרת.
ברור שתחוו עוד צער.
וכאב. וקושי.
זה חלק מהחיים.
אם לא תחוו עוד צער,
זה כנראה סימן שגם לא תחוו משהו אחר.

**
אז שכן תדעו עוד צער.
שיהיו לכם הכוחות להיות עם זה.
והלוואי שזה יהיה צער מסוג מסוים, טבעי יותר,
ולא צער מסוג אחר, טבעי פחות.

**
ושלצד הצער, שתדעו גם הרבה שמחה.
המון שמחה.
ואהבה.
וחיבור.
ושלווה.
ושינוי.
והתפתחות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מתי מגיעים ?

מתי מגיעים ?

תיאור קריקטורה מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד:

משפחה בדואית הרכובה על גמלים חוצה מדבר צחיח.
האב רוכב בחזית על הגמל הגדול ביותר,
ובהמשך רוכבים האם ושלושת הילדים,
כל אחד על גמל קטן יותר.
האב מפנה את ראשו ואומר לילד הקטן ביותר:
"תפסיק לשאול אותי מתי מגיעים !
אנחנו נוודים, למען השם !"

**
כולנו נוודים…
מעולם לא הגענו…
לעולם לא נגיע…

אנחנו תמיד בדרך.
גם היום.
גם עכשיו.

**
בדרך לאן…?
בדרך עם מי…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter