תגית: נוכחות

כמו שמתקרבים לכלב

כמו שמתקרבים לכלב לא מוכר.
לאט לאט…
בזהירות…
צעד אחד… ועוצרים…
מושיטים יד ומחכים.
נותנים לו להתרגל אלינו.
מתרגלים אליו.
שומרים על קשר עין
נוכחות ותשומת לב.
כשמרגיש נכון,
כשנבנה מספיק אמון,
מתקדמים עוד צעד.
לאט לאט …
שלא ייבהל ויברח.
שלא יתרגז ויתקוף.

**
עצב

גל סיפרה לי שהיא בעיקר עצובה בימים האחרונים.
ברשותה אני משתף בקטע שהיא כתבה:

"יחד עם העומס והלחץ והמשימות פתאום לעצב יש קצת פחות מקום.
ובכלל, עצב זה רגש שקצת איבד את המקום שלו מאז שאנחנו גדולים יותר.
כשהיינו קטנים להיות עצוב היה כל כך פשוט.
הבובה נפלה, האוכל חם מדי, הפצע בברך כואב.
כשמאוכזבים וכשמתוסכלים וכשרוצים משהו ממש ממש ולא מקבלים – אז עצובים.
ואומרים.
וזה בסדר להיות עצובים.
כשגדלים, פתאום, המקום של העצב קצת מתקהה.
אנחנו עצובים מאוד מאוד כשקורה משהו עצוב נורא, ובוכים וכולם מבינים.
אבל ביום-יום, כשעצב מתגנב, אנחנו מטביעים אותו בערמות של עומס ולחץ ומשימות.
ובאיזה קלות עצב הופך לעצבים.
וכשגדולים יש רגש נפרד לאכזבה ולתסכול ולגעגוע
ולרצון ממש ממש חזק למשהו שממש ממש רוצים ולא מקבלים,
והעצב? הוא שמור לימים מיוחדים.
ועכשיו? עכשיו אני פשוט עצובה.
ורוצה פשוט להיות ככה. עצובה.
גם בעומס וגם בלחץ וגם בעצבים.
להיות עצובה ולהיות ולהרשות לעצמי להתגעגע ולהתעצב ולא להתנצל.
כי מגיע לו קצת תשומת לב, לעצב הזה, החשוף, הכואב, הפגוע, המתגעגע,
ומגיע לו, שאתן לו פשוט להיות."

**
עָצָב

למדתי מטל השבוע
שהיחיד של עצבים (כמו בעצבים חשופים) זה עָצָב.
כמה כדאי להתקרב לעָצָב?
כשרחוקים מדי לא מרגישים כלום.
כשנוגעים בדיוק במקום זה כואב מאוד.
לפעמים מדי.
אולי כדאי להיות באזור.
לגעת בעדינות מדי פעם.
במידה המתאימה.
ששומרת עלינו.
בחיים.
לגעת לעצמנו.
לגעת בעצמנו.
לתת לאחרים לגעת…

**
תודה שהיית שם בשבילי השבוע

שהיית איתי.
במרחק המתאים.
עם אוזן קשבת,
ולב אוהב.
הייתי צריך את זה.

**
"חצי כוח"

איך את..?
"חצי כוח…"

יש ימים כאלה.
שאנחנו לא במיטבנו.
אנרגיה נמוכה.

אולי בימים שיש לנו חצי-כוח
כדאי שיהיו לנו גם חצי-ציפיות
ופי-שתיים-אהבה.

**
עומס יתר

"חיים גדולים נולדים בכאב
ראיתי את זה מספיק כדי להאמין
(גם כך יהיה הפעם)
כנראה עומס יתר
כנראה צריך לתקן
כנראה תקופה חדשה מתקרבת

עכשיו הזמן שלך למשוך למעלה
להפוך את האדמה
תנועה כל הזמן
זמן לחברים עד שהלב נפתח
להיזכר בכוח
לשים שיר ולרקוד
תנועה כל הזמן"

מילים של אביתר בנאי מתוך "עומס יתר",
שיר מאלבומו החדש "לשונות של אש".

אנחנו פוגשים את זה שוב ושוב ושוב.
מזדחל לאיטו,
בלי שנשים לב.
מצטבר
מציק
מעיק
כואב
לא כיף.
ופתאום זה ברור.
פתאום הוא שם.
כאן.
כנראה עומס יתר.
כנראה צריך לתקן.
עוד לא ברור מה בדיוק.
(או שכן…?)
עוד לא ברור איך..

משהו השתנה.
משהו משתנה…

זמן "להכנס למצב".
למשוך למעלה.
תנועה כל הזמן.
להפוך את האדמה.
כנראה תקופה חדשה מתקרבת.
תנועה כל הזמן.

תודה לך על המתנה הזאת.
שוב פגעת בול…

**
משחקים של זיכרון

כשכתבתי את "היום לא" ברביעי,
שכחתי לגמרי שכתבתי את "לא היום" בשבת.
אותן מילים,
משהו אחר.
חוק החילוף לא תמיד תופס.
בין שבת לרביעי
יש הרבה יותר מארבעה ימים.

**
כמו שמתקרבים לכלב.
ולעצב. ולעָצָב.
לאט לאט.
תנועה כל הזמן.
כנראה שתקופה חדשה מתקרבת…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

אם רק מישהו היה יכול להבטיח
שאלו העננים השחורים של לפני הגשם
הכאבים של לפני לידה

**
אם רק מישהו היה יכול להבטיח
אז היה הרבה יותר קל
והרבה פחות כואב

**
ואם לא להבטיח
לפחות להציע
ואם לא להציע
לפחות להיות

אתך
עם זה

חיים מלאים. היום.

לא היום…
חכי עם ההחלטה.
אל תצאי בהצהרות.
גם לא לעצמך.

לא היום…
תני לעצמך עוד קצת זמן.
עוד כמה שעות שינה.
חכי שהגל הנוכחי יעבור.

חיים מלאים. היום.

כתבת לי ש"נגמר".
זה לא נגמר.
זה משתנה.
הגיע הזמן.
מעכשיו זה יהיה אחרת.
ימשיך להתקיים.
רק אחרת.

להתראות בינתיים.
ניפגש בקרוב.

**
בדידות.
מצוקה.
עם ובלי
הכדור.
כל כך קרוב
כל כך רחוק.
עם כל הרצון
ועם כל המשאבים
חוסר אונים
בלבול
פחד
על הגבול.

איך מתחברים?
מה עושים?

חיים מלאים. היום.

כדי שסיפור יישמע,
צריכים להתקיים שני תנאים:
שמישהו יספר
ושמישהו יקשיב.

במחשבה נוספת,
אפשר לוותר על תנאי אחד.
מספיק שיהיה מישהו שיקשיב.

כשההקשבה העמוקה נוכחת,
הסיפור כבר יספר את עצמו.

חיים מלאים. היום.

אני מרגיש את זה מגיע.
זה כבר ממש קרוב.
מעבר לפינה.
לא יודע מה ואיך
אבל זה כבר כמעט כאן.
אפשר לחוש בזה.
זה משהו אחר.
שונה.

**
יכול להיות שזה כבר פה
ואני פשוט עדיין לא מבחין בזה.
רגע אחד זה לא קיים
וברגע שאחרי אי אפשר שלא לראות את זה.
תרגילי מתיחות של תשומת לב.
משחקי מחבואים של מודעות.

מעניין מה זה…

חיים מלאים. היום.

ארבע שאלות לדרך

– לאן אתה הולך ?
– למה לשם ?
– מה תעשה כשתגיע ?
– מי תהיה כשתגיע  ?

חיים מלאים. היום.

היום:

אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי
אגיד מילים שמעולם לא אמרתי
אקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי
אנחה בדרך שמעולם לא הנחיתי
אראה נופים שמעולם לא ראיתי
אגע בדרך שמעולם לא נגעתי
אלמד שיעורים שמעולם לא למדתי
אחווה חוויות שמעולם לא חוויתי

**
כשאני שקוע בנקודת מבט מסוימת,
אני יכול בקלות לשכוח את כל זה
ובמקום זאת להתעסק בעניינים אחרים, כמו למשל:
איזה שקף לשים ועל איזה לוותר.
כמה דקות להוסיף וכמה לחסר.
האם אצליח או האם אכשל.

חיים מלאים. היום.

כשאתה רואה את הטוב במישהו
אתה עוזר להם לראות את הטוב בעצמם.
אתה עוזר לאדם לראות את הטוב שבתוכו.
אתה עוזר לטוב להבין שהוא שם, קיים…
ומעודד אותו לצאת ולחשוף את עצמו.

**
כשאת מאמינה במישהו
את עוזרת להם להאמין בעצמם.
את עוזרת לאדם להאמין שהוא מסוגל.
את נותנת קול לאמונה הפנימית העדינה
ומעודדת אותה להגיח ולהראות את עצמה.

**
חוק שימור אנרגיה קיים רק בתורות מסוימות של פיזיקה.

מחווה קטנה, תשומת לב, מילה, נגיעה, רגע של נוכחות,
יכולים להתמיר חיים.
לשנות סדרי עולם.

חיים מלאים. היום.

להתכוונן.
לחשוב ולהכין.
לכתוב כמה משפטים:
שלושה או ארבעה דברים שאת מעריכה בו או בהתנהלות שלו.
דבר או שניים שאת מציעה לו לשים אליהם לב.

**
שש דקות.
לנשום.
להסתכל בעיניים.
לבוא באהבה.
באומץ ובכבוד.
בענווה.
לדבר ישירות.
לדבר קצר. חד.
בלי עטיפות.
מלב אל לב.
לסיים לדבר.
לתת את הדף.
את המתנה.
לנשום.
תודה.

**
שש דקות.
לנשום.
להסתכל בעיניים.
להיפתח.
להיות מוכן לקבל.
לשים לב לחשש, למבוכה.
לשים לב לכיווץ.
להרפות.
להקשיב.
לתת לזה להיכנס.
לתת לזה לחלחל.
לנשום.
לקבל את הדף.
את המתנה.
להודות.

**
שש דקות.
שלושה סבבים של קבלה ונתינה.
קפסולות של אנרגיית חיים.

תודה על היום.
על האירוח.
על המתנות.
על הנוכחות.
על השותפות.
זכות גדולה לעבוד ביחד.

חיים מלאים. היום.