תגית: התפתחות

חמש סיבות שכדאי לעבוד בגללן:

1.להרוויח כסף שיספיק לחיים שאנו בוחרים לחיות.
2.ללמוד, לגדול ולהתפתח כבני אדם וכאנשי מקצוע.
3.לעשות משהו משמעותי ולתרום לאנשים או לעולם.
4.לעשות משהו שאוהבים.
5.להיות חלק מסביבה חברתית שרוצים ולהנות ממערכות יחסים.

**
עשרה שקרים שלא כדאי לעבוד בגללם:

1.כי אין ברירה.
2.כי חייבים.
3.כי ככה כולם עושים.
4.כי רגילים.
5.כי מכורים.
6.כי זה נוח.
7.כי מסוכן מדי לעזוב.
8.כי זו דרך טובה לברוח מהבית או המשפחה.
9.כי זו דרך מצוינת לברוח מעצמך.
10.כי מרוויחים המון כסף ותנאים שאי אפשר להשיג במקום אחר.

**
עבודה (בשכר או שלא בשכר) יכולה להיות
אסטרטגיה יעילה לחיים מלאים, מהנים ומשמעותיים,
או אסטרטגיה יעילה לקורבנות, הסרת אחריות, בריחה מהתמודדות ומוות בייסורים.

חיים מלאים. היום.

משהו קורה.
משהו מתפרק.
ונבנה מחדש.
אולי.

**
משהו משתנה. מתארגן אחרת.
עדיין לא ברור איך. באיזו צורה.
לאן זה הולך.
זה כבר כאן.

**
העולם כפי שאנו מכירים אותו כבר לא קיים.
בינתיים, אנו אוחזים באותה תפישה ישנה מכוח האנרציה.
מחזיקים דימוי סטטי של מה שהיה פעם.
של מה שאנחנו היינו פעם.
עוורים לראות, פוחדים להביט.

**
מקשיבים לפרשנים, לנביאי זעם ול"מומחים" שאין להם מושג.
מחפשים תשובות.

**
משהו מתרחש.
משהו גדול.
בתוכנו. סביבנו.
ממש עכשיו.

חיים מלאים. היום.

לא ראיתי את זה מגיע…
וגם לא את זה.
יכול להיות שזה משנה כמה דברים.
זה כאן.

**
הדבר ההוא שאמרת אתמול הפתיע אותי…
לא צפיתי אותו.
הוא לוקח אותי ואותנו למקומות חדשים.
זה כאן.

**
המחשבה שחשבה אותי אתמול לראשונה…
לא חשבה אותי לפני כן.
לא בצורה הזו.
היא כאן.

**
היום פעמיים…
ככה.
כאן.

חיים מלאים. היום.

"הצעד הבא" מניח יש צעד מסוים אחד שחשוב לגלות אותו, צריך לדייק אותו וכדאי לקחת אותו.
"צעד-בא" מניח שיכולים להיות צעדים-באים שונים ומגוונים. מעבר לצעד אחד מסוים. בכיוונים אפשריים שונים.

"צעד-בא" הוא אפשרות, מחשבה, רעיון או פעולה, בשונה מ"האפשרות", "המחשבה", "הרעיון" ו"הפעולה".
לצד זה שאנו לוקחים "צעד-בא" מסוים ובוחרים לפסוע אותו, אותו "צעד-בא" מסוים גם מגיע לעברנו, מתבהר אל מול עינינו, נחשף בפנינו ובוחר לקחת אותנו.

"צעד-בא" הוא צעד שאנו בוחרים והוא גם צעד שבוחר בנו.

מה ה"צעד-בא" שלך היום?

חיים מלאים. היום.

אני מרגיש את זה מגיע.
זה כבר ממש קרוב.
מעבר לפינה.
לא יודע מה ואיך
אבל זה כבר כמעט כאן.
אפשר לחוש בזה.
זה משהו אחר.
שונה.

**
יכול להיות שזה כבר פה
ואני פשוט עדיין לא מבחין בזה.
רגע אחד זה לא קיים
וברגע שאחרי אי אפשר שלא לראות את זה.
תרגילי מתיחות של תשומת לב.
משחקי מחבואים של מודעות.

מעניין מה זה…

חיים מלאים. היום.

איך מגדלים אהב"ה בארגון ?

אהב"ה:
• אחריות, שותפות וערבות הדדית.
• התפתחות אישית ומקצועית.
• בחירה וחיבור.
• הכרת תודה, שמחה והנאה.

אחריות, שותפות וערבות הדדית –
אנחנו בעסקי "הביחד".
בעסקי "הגם וגם".
גם צרכי העובד וגם צרכי הארגון.

בעולם מורכב, אינטנסיבי ודינמי אי אפשר לבד.
מערכות היחסים, האכפתיות והערבות ההדדית הם תנאי להצלחה.
לכל אחד מאיתנו יש רק 100% אחריות על הדבר הזה.

כשאנחנו שותפים לדרך,
בלי קשר לדרגות ולתארים שלנו,
חשוב לי שאת תצליחי ושיהיה לך טוב
וחשוב לך שאני אצליח ושיהיה לי טוב.
שותפים מנסים להצליח ביחד.
גם כשזה מאתגר ולא פשוט.

בלי אחריות, שותפות וערבות הדדית
לא יכולה להיות אהב"ה.

 

התפתחות אישית ומקצועית –
התפתחות, שינוי, גדילה ולמידה.
אישית ומקצועית.
כבני אדם וכאנשי מקצוע.
התפתחות שלנו, של העסק שלנו ושל הארגון.

העולם זז, משתנה ומתהווה כל הזמן.
גם בני אדם.
גם אנחנו.

אם בחרנו להיות שותפים,
סעיף מרכזי בחוזה שלנו הוא התפתחות.
הקשבה, שיחות משמעותיות, משוב והתבוננות
כתהליכים התומכים ומאיצים התפתחות.
אנחנו תורמים לתהליכי ההתפתחות זו של זה
ומחויבים להתפתחות הבריאה של הדבר שאנו חלק ממנו.

במקום שבו לא תהיה התפתחות, אישית ומקצועית
אהב"ה לא תתקיים לאורך זמן.

 

בחירה וחיבור –
זה מתחיל בבחירה להיות כאן, להיות חלק מזה.
הבחירה היא תמיד 100% שלנו.
לא ניתן לכפות אותה או לאלץ אותה.
ברמה מסוימת היא בחירה יום – יומית.
חיבור הוא חלק מכך.
חיבור למקצוע, לאנשים, לארגון.
חיבור לפרויקט, לערך, לערכים ולמשמעות.
חיבור לדבר שאני משקיע בו כל-כך הרבה שעות מזמני.

במקום שבו הבחירה היא רק או בעיקר מתוך השרדות, פחד או חוסר ברירה
לא יהיה חיבור. ולא תהיה אהב"ה.

 

הכרת תודה, שמחה והנאה –
בכל רגע נתון יש את חצי הכוס המלאה ואת חצי הכוס הריקה.
בכל מצב אפשר לראות את מה שכבר מתמלא ואת מה שעדיין חסר.
מה אתה רואה?
למה את מתייחסת?
הכרת תודה היא יכולת נרכשת.
שריר שניתן וכדאי לפתח.

ללמוד להכיר תודה.
להרגיש נוח לעשות את זה.
למישהו.
על משהו.
לשותפים שלנו.
לעובדים ולמנהלים שלנו.
ולא פחות חשוב,
לעצמנו.
במיוחד לעצמנו.

הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
המסע חשוב לא פחות מהיעד.

במקום שבו לא תהיה הכרת תודה, שמחה והנאה, לא באמת תהיה הצלחה.
ובטח שלא אהב"ה.

**
דעתי האישית:

ארגון הוא לא משפחה.
ולעולם לא יהיה.

הניסיון להציג אותו ככזה מטעה ומבלבל.
ועם זאת, אהב"ה אמיתית, עוצמתית ומרגשת
יכולה להתרחש גם במקום עבודה, בארגון או בחברה.
לא במקום אהבה במשפחה, אלא לצדה.
אהב"ה עם ראשי תיבות ואהבה בלי ראשי תיבות.
וכשזה קורה, כולם מרוויחים.

אני יודע כי אני חלק מארגון שכזה.
חלק ממחלקה שיש בה הרבה אהב"ה. והמון אהבה.
אני יודע, כי אני חווה את זה יום יום כבר שנים.
אני יודע, כי אני רואה את זה בארגונים נוספים שאתם אני עובד ושאותם אני מלווה.

אהב"ה:
• אחריות, שותפות וערבות הדדית.
• התפתחות אישית ומקצועית.
• בחירה וחיבור.
• הכרת תודה, שמחה והנאה.

צרו קשר אם אתם רוצים לגדל אהב"ה גם אצלכם.
מקסימום נצליח.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

 

לא בכל יום פוגשים כשרון.
לא בכל יום פוגשים רעב ללמידה ולהתפתחות.
לא בכל יום פוגשים ענווה.
לא בכל יום פוגשים מוכנות לעבודה קשה.

**
הרגע שבו פוגשים בכשרון + רעב ללמידה + ענווה + מוכנות לעבודה קשה
הוא רגע מרגש.
נדיר.

בראיון עבודה.
במגרש הספורט.
אפילו בתכנית ריאליטי.

**
הרגע שבו פוגשים את יובל דיין או את בניה ברבי הוא רגע כזה.
תשאלו את מירי שלומי, שרית, אביב, רמי ואברהם.

הרגע שבו כשרון + רעב ללמידה + ענווה + מוכנות לעבודה קשה
פוגשים מורה מתאים + הזדמנות גדולה הוא לא פחות ממופלא.

https://www.youtube.com/watch?v=PoYhZuCT-bU

חיים מלאים. היום.

הוא: הפוסט הזה נכתב ביחד.

היא: בתור קוראת אדוקה של הבלוג כבר הרבה זמן שרציתי להתארח.

הוא: כשעושים דברים ביחד, חלק מהקשב מופנה למה שמתפתח (ולא רק לתכנית המקורית שהבאנו מהבית).

היא: אני עוד עסוקה בהאם אצליח להישמע כמוך, ביכולות הניסוח והיכולת להגיד אמירות בעלות משמעות חינוכית לכולנו…

הוא: לפעמים אנחנו מאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים, לבצע פרויקט, להיות בקשר, לכתוב פוסט…

היא: לקחת לי את שלוש הנקודות (:
אני תוהה האם זה שריר, האם נגיד הבלוגים שלך נהיו יותר ויותר כאלה או שזה כשרון מולד לכתוב באופן כזה זורם וממלא בהשראה.

הוא: כשעושים דברים ביחד, חלק מהדיאלוג הוא עם השותף והשותפה וחלק ממנו הוא (כל הזמן) עם עצמנו.
כרגע אני נמתח בין להיות איתך בדיאלוג לבין להקשיב לעצמי ולפוסט שמתהווה.

היא: איכשהו יוצא לי תפקיד המראיינת, אולי כי אני כל כך סקרנית לגבי זה ועם תחושת מסוגלות נמוכה באזור הזה.
רוצה לשאול עוד ועוד… ללמוד… על זה, עליך ועל עצמי.

הוא: כשעושים דברים ביחד, לפעמים התפקידים מתקבעים.
מישהו מתכנן ומישהו מוציא לפועל, מישהי שואלת ומישהו עונה. אפשר לשנות את זה… אם בוחרים…

היא: וכרגיל אני לומדת כאן. תודה על האירוח.

הוא: תודה על החוויה המדהימה, היצירתית, הלא צפויה ופורצת הדרך.
(וגם על שעזרת לי לסגור את "הפינה" היומית בכיף כל כך גדול).

היא: בפעם הבאה בחרוזים (:

חיים מלאים. יום יום.

להסכים להיות "בשטח".
להסכים לעשות.
להסכים לנסות.
להסכים לפגוש את העולם.
להסכים לפגוש אנשים.
להסכים לפגוש את עצמך.

**
להסכים להימתח.
להסכים לצאת ממרחב הנוחות.
להסכים להתמודד. לפעמים באומץ.
להסכים להתמסר.

**
להסכים להצליח.
להסכים להיכשל.
להסכים לחוות.
להסכים לחגוג.
להסכים להתאבל.

**
להסכים ללמוד.
להסכים להיפתח למשוב. לחפש אותו. לבקש אותו.
להסכים לגדול. גם כשמהנה וגם כשכואב.
להסכים להשתנות.

**
להסכים לעצור.
להסכים להוריד הילוך.
להסכים לנוח.
להסכים לנשום.

חיים מלאים. יום יום.

אנשי ה"להגיע" מאמינים
שהסיבה שזה לא לגמרי עובד בקבוצה עכשיו,
שיש אי הבנות, שכולם חווים קושי
ושיש קונפליקטים בין חברי הצוות
היא פשוט מפני שהדברים לא מספיק ברורים
והתפקידים לא מספיק מוגדרים.

בכדי לתקן את המצב הזה,
חשוב לעשות סדר, לייצר בהירות,
למצוא את התכנית המתאימה ולהוציא אותה לפועל.

הקטע עבורם הוא להבין איפה נמצאים כרגע,
להגדיר לאן רוצים להגיע, לתכנן את הנתיב,
לצעוד ולהגיע.

**
אנשי ה"להתקדם" מאמינים,
שהסיבה שזה לא לגמרי עובד עכשיו (בדיוק באותה קבוצה),
שיש אי הבנות, שכולם חווים קושי
ושיש קונפליקטים בין חברי הצוות
היא פשוט מפני שהם והקבוצה בתהליך מתמיד,
עוברים שינויים ומתמודדים עם אתגרים.

בכדי להתמודד עם המצב הזה,
חשוב ללמוד, לדייק, לכוונן תוך כדי תנועה,
ולהתאים עצמם למצב המשתנה כל הזמן.

הקטע עבורם הוא דרך מתמשכת, חיה ודינמית
ללא נקודת התחלה או סיום,
שחשוב פשוט להתקדם בה תוך שיפור מתמיד.

**
אנשי ה"להגיע"
רוצים לראות ולהבין כדי שיהיה אפשר ללכת.
See-to-Move

אנשי ה"להתקדם"
רוצים להתחיל ללכת כדי שיהיה אפשר לראות ולהבין.
Move-to-See

**
חלק גדול מהתסכול, המתח והלחץ שאנשי ה"להתקדם" ואנשי ה"להגיע" חווים,
נובע פחות מהמצב האובייקטיבי,
ויותר מהתפיסות השונות שלהם על העולם ועל חבריהם.

להכיר בשונות שבין אנשי ה"להתקדם" ואנשי ה"להגיע"
ולתת מענה לצרכים של כולם
הם שני צעדים להורדת המתח ולהגברת האפקטיביות.

חיים מלאים. יום יום.