מחשבות ושיתופים על חיים מלאים. יום יום.
ראשים
Headcount
גולגלות
מוחות
משאבי אנוש
Resources
תג ירוק / תג כחול
עובדי קבלן
B32, C46
(תאים בגיליון אקסל)
**
ביטויים מבלבלים המולבשים על בני אדם.
צורות הסתכלות המסייעות לקבל החלטות.
מודלים מחשבתיים המאפשרים לחיות עם ההחלטות.
טכניקות ניהול של מכונות בעידן התעשייתי.
מעבר לטוב ורע.
זה מה שזה.
חיים מלאים. יום יום.
להתראיין לתפקיד ולהידחות. להגיש מועמדות, להיבחן ולא להתקבל.
להרגיש איך זה להיות רחוק ממקבלי ההחלטות שלא ממש רואים או מבינים אותך.
להיות זר ושונה במקום שלא מכירים אותך.
להרגיש איך זה להיות "אחר". לא שייך. מיעוט.
לאבד את הקול לכמה ימים ולהסתובב בעולם בלי יכולת לדבר.
להרגיש איך זה להיות אילם.
להיות מרותק לכסא גלגלים לתקופה קצרה בלי יכולת ללכת.
לחוות מוגבלות תנועה בעולם.
להתאשפז במחלקה פנימית ולהיות מרותק למיטה.
לחוות מה זה להיות שקוף. לחיות את בית החולים מבפנים.
להשתתף בהפגנה או ללכת ברחוב ולמצוא עצמך במצב מפתיע שמתפתח במהירות ללא שליטה.
לחוות איך זה להיות חלש מול חזקים.
להיתקל בשוטר פלסטיני בתוך שטח A ולשמוע ממנו את המשפט " ג'יב אל האוויה" ("תביא את תעודת הזהות").
לחוות פחד וחוסר אונים.
להישאר עם הבן שלך לשבוע בארץ בזמן ששאר המשפחה בחו"ל.
לחוות חד-הוריות. לחוות משפחה-של-שניים.
**
חילופי תפקידים.
שיעורים חזקים.
על פרספקטיבה.
על כוח.
על חופש.
על כבוד.
על אהבה.
תזכורות חשובות.
לענווה.
לאנושיות.
להכרת תודה.
חיים מלאים. יום יום.
HMV = High Mutual Value
"ערך הדדי גבוה" = High Mutual Value
**
עסקי HMV הם עסקים של "גם וגם".
גם הצרכים שלי וגם הצרכים שלך.
חשוב שכולם ירוויחו.
ואם זה לא מתקיים,
אז לא עשינו עסק.
בעסקי HMV רצים למרחקים ארוכים.
מחזיקים הדוק את הכוונה של "גם וגם"
ורפוי את הדרכים השונות למימוש הכוונה.
יש יותר מדרך אחת לפגוש את הצרכים החשובים.
**
לא כל העסקים הם עסקי HMV.
יש עסקים של MWMN
My Way & My Needs
יש עסקים של YWYN
Your Way & Your Needs
גם ב MWMN וגם ב YWYN
מישהו מפסיד בטווח הזמן המיידי
וכולם מפסידים בטווח הבינוני או הארוך …
**
לאן את מכוונת?
האם את מכוונת למוצר שיתן ערך גבוה גם ללקוחות שלך וגם לך ?
(HMV עם לקוחות… )
עד כמה זה חשוב לך?
עד כמה חשוב לך שגם צרכי כל עובד ועובדת וגם צרכי הארגון יתמלאו?
( HMV ארגוני…)
האם באמת אכפת לך?
האם באמת אכפת לך שגם אתה וגם העמיתים והספקים שלך ירוויחו מהמצב הקיים?
( HMV עם עמיתים וספקים… )
**
תקשורת מקרבת מבוססת על גם וגם.
את המושג "HMV" שמתלבש על זה "בול" לקחתי
מהפודקסט המרגש ומעורר ההשראה "השבוע" על סטארטאפים בעברית.
תודה רבה רבה לדויד כץ ואיתן לויט על ההשראה, ההפרייה והלמידה בימים האחרונים.
חיים מלאים. יום יום.
"הוא חושב רק על עצמו"
נסי את ההיפך:
1. הוא לא חושב רק על עצמו.
2. אני חושבת רק על עצמי.
3. הוא חושב גם על עצמו.
משהו מהם מרגיש לך לא פחות מדויק מהמשפט המקורי?
**
"היא לא רואה אותי"
נסה את ההיפך:
1. היא כן רואה אותי.
2. אני לא רואה אותה.
3. אני לא רואה את עצמי.
משהו מהם מרגיש לך אפילו יותר מדויק מהמשפט המקורי?
**
"הוא מקובע ולא מקשיב לאף אחד"
נסי את ההיפך:
1. הוא פתוח ומקשיב לאחרים.
2. אני מקובעת ולא מקשיבה לאף אחד.
3. אני מקובעת ולא מקשיבה לו.
האם אחד מההיפוכים הללו פותח ומזיז משהו בתוכך?
**
כולנו מראות אלו לאלו.
איננו מסוגלים לראות באחרים משהו שלא קיים בנו.
במקום להסתכל לצדדים ולהפנות אצבע מאשימה החוצה,
אפשר לבדוק בהרבה סקרנות ובהרבה עדינות, מה קורה בתוכנו.
כמה פשוט וטכני,
ככה חד ועמוק.
לאט לאט…
לא אני המצאתי.
הקרדיט ל"היפוך" לביירון קייטי יוצרת שיטת "העבודה".
חיים מלאים. יום יום.
כשמדובר ברימון יד,
שחרור הנצרה היא נקודת אל – חזור.
ניתן להמשיך להחזיק את הרימון ככל שרוצים
אך לא ניתן להחזיר את הנצרה למקומה.
נקודת האל – חזור הבאה תהיה זריקת הרימון.
מרגע שזה קורה, שעון שלוש השניות מתחיל לתקתק.
סופרים 21, 22, 23 ומחכים לפיצוץ.
כשהרימון תקין, הפיצוץ מגיע.
תמיד כשלוש שניות מרגע עזיבת היד.
לא שתיים וגם לא שבע.
**
במערכות יחסים זה קצת שונה:
א. "פיצוץ" יכול לקרות באופן מיידי, תוך עשירית שניה,
אם מישהו אומר משפט שמהווה טריגר או "שחרור נצרה" עבורך.
ב. "פיצוץ" יכול לקרות גם אחרי דקות, ימים, שבועות או חודשים.
הזמן מדריכה להתפוצצות אינו קבוע.
ג. כבני אדם, איננו תלויים בטכנולוגיה או בשעון שלוש שניות כלשהו.
ברמה מסוימת, אף נקודה איננה נקודת – אל חזור.
בכל רגע נתון יש לנו את היכולת לבחור את המילים ואת המעשים שלנו,
אשר תורמים ישירות להתפתחות או להתדרדרות האירוע.
**
שתי מיומנויות שכדאי לפתח :
1. להפסיק להאשים אחרים ב"רימונים" שהם משליכים לעברנו
ובכך שהם הגורמים למה שאנו חושבים, מרגישים, אומרים ועושים.
2. לצאת ממצב "אוטומט" כשטריגר שלנו מופעל או כפתור שלנו נלחץ.
ליצור מרווח בטחון המאפשר הגברת שליטה, לקיחת אחריות ובחירה מודעת בתגובה.
חיים מלאים. יום יום.
הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה
הוא רק סיפור.
הוא לא באמת מה שקורה.
הסיפור אינו "המציאות".
התחושות והרגשות שאנו חווים
כתוצאה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו
הם אמיתיים. לגמרי.
הם מה שקורה.
גם אם הקשר בין הסיפור לבין המציאות רופף או לא קיים
המילים והמעשים שלנו הם המציאות.
גם כשהסיפור שלנו מדומיין
הסבל, הכאב, הפחד והכעס שלנו אמיתיים ומורגשים.
כמו גם, האושר, השמחה והאהבה.
כולם קורים במציאות ומשפיעים עליה.
הסיפור שלנו יוצר מציאות ומשנה אותה.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
גם עכשיו.
מה שאנו מספרים לעצמנו
על עצמנו על אחרים
משפיע מיידית על חיינו,
על החיים של מי שסביבנו
ועל הסביבה.
הסיפור שלנו
על ילדינו,
על הזוגיות שלנו,
על המנהלת שלנו,
על העמיתים שלנו,
על הלקוחות שלנו,
על החברים שלנו,
על הפגישה האחרונה,
על האימייל ששלחו לנו,
על ההודעה שקיבלנו,
ועל מה שעשו או אמרו לנו
הוא רק סיפור.
זו רק פרשנות.
מאוד אישית,
מאוד סובייקטיבית.
100% שלנו,
הכול מדומיין.
ולמרות כל זאת –
הסיפור שלנו הוא המציאות שלנו.
הסיפור המדומיין שלנו, הוא בעצם,
הדבר הכי מציאותי שיש.
סיפור = מציאות = חיים
כמה שאלות חשובות:
– מה הסיפור שלך כרגע?
– אלו "תפקידים" אתה מעניק לעצמך ולאחרים בסיפור הזה?
– למה חשוב לך להמשיך להחזיק בסיפור הזה?
– איך הסיפור שלך שינה את חייך השבוע?
– איך הוא משנה את חייך ברגע זה?
**
השבוע פורסמו הפוסטים הבאים במסגרת הבלוג היומי:
– אין סיכוי שתגיד את זה – גם אני לא הייתי אומר במקומך
– האחיין של אסתר – מה גיליתי בזמן שהייתי עסוק?
– שותפות בגובה עיניים – אני יכול להבין למה כעסת עלי הבוקר
– חיה ותן לחיות – שיעור בוקר מהזבוב, היתוש, הנמלה והעכביש
– שש שתיקות – איזו שתיקה אתם שותקים עכשיו?
– מחלת זמן – מגיפה שכולנו סובלים ממנה
עד כה פורסמו (החל מראש השנה) בדיוק 291 פוסטים יומיים ברצף.
ניתן לקבל את הפוסט היומי ישירות למייל, טרי-טרי, לאחר הרשמה קצרה באתר.
שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר
1. אין סיכוי שתגיד את זה
כי זה מסוכן.
אתה חושש שאם תגיד את זה, זה יפגע בך.
אחרים יוכלו להשתמש בזה נגדך.
המחיר עלול להיות גבוה מדי.
עדיף לשתוק.
2. אין סיכוי שתגידי את זה
כי הוא לא מסוגל להבין את מה שתגידי.
או להכיל את זה.
חבל על המילים שלך.
אין שום טעם בלמסור כדור
אם הצד השני לא מסוגל לתפוס אותו.
3. אין סיכוי שתגיד את זה
כי זה לא יעזור.
זה לא מסוכן בעיניך.
אתה בטוח שיבינו אותך.
אבל אתה יודע שאחרי שתגיד את זה,
לא יקרה כלום.
אולי כי הם/היא/הוא לא ירצו שיקרה
ואולי כי אין להם/למערכת את היכולת לשנות.
**
גם אני הייתי בוחר לשתוק
אם הייתי מאמין שזה מסוכן מדי או חסר תועלת.
השאלה המעניינת היא,
האם זה באמת המצב?
ואולי זו רק פרשנות שיפוטית מסוימת שלך על מה שקורה?
חיים מלאים. יום יום.
אתמול בצהריים גיליתי
שבזמן שהייתי עסוק
בשינוי שהארגון עובר,
בסדנה בקיבוץ גת,
בתכניות לסוף השבוע,
בחופש הגדול
ובמשחק שמינית הגמר,
האחיין של אסתר מהקומה
הלך לישון ולא התעורר.
חיים מלאים. יום יום.
בעולם של פעם,
היית מסתכלת עלי מלמעלה
ומזמינה אותי למשרד שלך,
כדי לבחון אותי ואת השירות שאני נותן.
ואז… היית מחליטה אם זה מתאים לך או לא.
בעולם של פעם,
הייתי מסתכל עלייך מלמטה,
אומר תודה על ההזמנה,
משקיע חצי יום (הכנה + נסיעה הלוך/חזור + פגישה)
ומנסה לשכנע אותך לבחור בי.
**
בעולם של היום,
כשאת מזמינה אותי למשרד שלך
הזמן שלך ושלי חשובים באותה מידה.
ולכן… אולי ניפגש אצלך, אולי ניפגש אצלי,
ואולי נשוחח טלפונית לפני שניפגש.
בעולם של היום,
הבחירה היא גם שלך וגם שלי.
ולכן… נתחיל לעבוד ביחד
רק אם גם את תבחרי בי וגם אני אבחר בך.
בעולם של היום,
במקום לנסות למכור לך,
אני בודק בסקרנות ובענווה,
האם יש פה התאמה בין שותפים לדרך
שיכולה באמת לשרת גם אותך וגם אותי.
**
אני יכול להבין למה הבוקר,
כשניסיתי לבדוק אתך אפשרות
להיפגש במקום שמתאים לשנינו,
חווית את זה כ"לא רוצה" או כ"מתנשא" והתעצבנת.
כשסיימנו את השיחה היום,
בידיעה שלא נעבוד ביחד (לפחות לא כרגע),
היה שם הרבה כבוד.
כבוד לך,
וגם, לא פחות חשוב…
כבוד לעצמי.
חיים מלאים. יום יום.
הזבוב שזמזם לי באוזן
וסרב להמשיך הלאה גם לאחר כמה נפנופי ידיים, כבר לא.
היתוש שחגג על גבי
והתעקש להישאר צמוד למרות מספר נסיונות הרחקה, כבר לא.
הנמלים המתהלכות ליד רגלי,
ממשיכות במסלולן המסודר, המאורגן ומלא החיים.
העכביש הטווה את קוריו מעלי,
ממשיך בעבודתו ואינו מופרע, עדיין.
**
החצר "שלי" היא גם החצר "שלו" ו"שלה".
החצר "שלי" לא פחות משהיא "שלהם".
וגם לא יותר.
חיה ותן לחיות.
תן לחיות וחיה.
חיים מלאים. יום יום.