י"ז תמוז – אושרו של אדם אחד

"תרגול של מודעות הוא, למעשה, תרגול של אהבה.
כדי לעודד מודעות, באנשים המתעתדים לחיות עם אדם אחר,
ביקשתי מתלמידי לעזור לי להקים 'מכון לאושרו של אדם אחד'.
יהיו לנו תכנית שנתית וקורס אחד בלבד, שייקרא 'התבוננות עמוקה'.
במשך שנה ילמד כל תלמיד לתרגל התבוננות עמוקה בתוך עצמו
כדי לגלות את כל הפרחים והזבל הנמצאים בתוכו –
לא רק את אלה שיצר בעצמו,
אלא גם את המורשת שקיבל מאבותיו ומהחברה.

בסוף הקורס יקבל כל תלמיד תעודה,
שכתוב בה שלאותו התלמיד יש הכישורים הדרושים לנישואים.
לדעתי, חשוב שכל הזוגות הצעירים יתרגלו בצורה זו
לפני צאתם למסע הגילוי ההדדי, דהיינו – הנישואים.
אם הם אינם מכירים היטב את עצמם
ואינם מקדישים זמן להתרת הקשרים הפנימיים שבתוכם,
תהיה שנת נישואיהם הראשונה קשה."

**
"כשמישהו אומר לנו משהו לא נעים,
ואיננו מבינים למה הוא אומר זאת,
אנחנו נפגעים ונוצר קשר בתוכנו.
היעדר הבנה הוא המקור לכל הקשרים הפנימיים.
אם אנחנו מתרגלים מודעות,
אנחנו יכולים ללמוד איך לזהות קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו
ונוכל למצוא דרכים להתיר אותו.
מבנים פנימיים דורשים את תשומת ליבנו המלאה ברגע שהם נבנים,
כשהם עדיין רופפים, וכך התרתם תהיה קלה יותר.
אם איננו מתירים את הקשרים ברגע היווצרותם,
הם יתהדקו ויתחזקו."

~ הקטעים מתוך הספר "לגעת בשלווה" מאת טיך נהאת האן.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז תמוז – נאום קצר בשלושה תנאים

1. שיהיה קצר.
2. שיהיה מעניין.
3. בלי פדיחות.

אלה ההוראות שקיבלתי מבתי,
לאחר שהתבקשתי להגיד כמה מילים כנציג ההורים
בטקס סיום בית הספר היסודי לפני כשנתיים.

ל – 1 ("שיהיה קצר") – התחייבתי.
זה בידיים שלי ובשליטתי.

ל – 2 ("שיהיה מעניין") – הבטחתי שאשתדל.
"מעניין" זה עניין של טעם, במיוחד כשמדובר במאות הורים וילדים, חלקם מותשים מנאומים קודמים.

על 3 ("בלי פדיחות") – סרבתי לקחת אחריות.
בגילאים מסוימים כל מילה, תנועה, מבט או נשימה הם בחזקת פדיחה.

בקישור הבא תמצאו את הנאום המצולם.

אורך הסרטון 3:49 דקות ברוטו.
אני מתחיל לדבר בשניה ה – 0:25.
הנאום שלי מסתיים אחרי 110 שניות בלבד (כולל ההקדמה)
ואז… נשלף "השפן" שאף אחד לא ציפה לו.

מה יש בסרטון הזה עבורי ?

1. הכרת תודה עמוקה וכנה למספר אנשים שאני מאוד מעריך
ושתרמו המון למשפחתי (ולמאות משפחות אחרות).

2. חידוד כוונה.
למה אתה עולה "על הבמה"?
את מי את משרתת כשאת שם?

3. מעבר לשיפוטיות של טוב ורע.
וואטסאפ הוא לא "מכת מדינה" וחיבור לסלולרי הוא לא "מגיפה".
גם הומואים, לסביות, סטרייטים, רבנים, מתנחלים או חברי כנסת הם לא.
הטכנולוגיה קיימת, דברים נאמרים.
השאלה החשובה בעיני היא איך מגיבים למה שקורה ואיזה שימוש עושים בטכנולוגיה.

4. בכדי לתת למישהו מתנה משמעותית (לכל החיים… ?)
או בכדי ליצור רגע קדוש ומרגש של חיבור,
לפעמים מספיקים שני משפטים או עשרים שניות.

אם בא לכם לשתף אותי (באתר, בפייסבוק או במייל חוזר) אשמח לשמוע מה הסרטון והמילים הללו מעוררים בכם…

ניתן לגשת לסרטון בקישור הבא.

**
הזמנה לכנס:

ביום רביעי הקרוב, 27/7, אתן את הרצאת הפתיחה בכנס מיוחד לבעלי עסקים
המאורגן ע"י מט"י (המרכז לטיפוח יזמות) וסלבה מרגוליס בקולנוע גלובוס מקס שבקריון.

ההרצאה תתמקד בבניית וטיפוח מערכות יחסים עם לקוחות קיימים וחדשים
וביישומים חזקים של תקשורת מקרבת (רוח וכלים) בעולמות העסקיים.

ה"נאום" הפעם יהיה קצת יותר ארוך (40 דקות)
וגם הקהל יהיה שונה (מנהלים, יזמים ובעלי עסקים)
אבל למרות ההבדלים בנושא, בקהל ובפורמט,
אני מגיע בדיוק עם אותה מהות ועם אותה כוונה:
לתת ערך משמעותי, לגעת ולשרת.

לאחר ההרצאה שלי תועברנה בכנס ארבע הרצאות נוספות
ע"י 4 מרצות ומרצים שאת חלקם אני מכיר באופן אישי
ועליהם אני ממליץ בחום רב.

התוכניה המלאה, פרטים, עלויות והרשמה בקישור הבא.
(שימו לב שההרשמה אינה דרכי + בואו להגיד שלום אם תהיו שם ..).

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

ט"ו תמוז – להסכים

להסכים להיות "בשטח".
להסכים לעשות.
להסכים לנסות.
להסכים לפגוש את העולם.
להסכים לפגוש אנשים.
להסכים לפגוש את עצמך.

**
להסכים להימתח.
להסכים לצאת ממרחב הנוחות.
להסכים להתמודד. לפעמים באומץ.
להסכים להתמסר.

**
להסכים להצליח.
להסכים להיכשל.
להסכים לחוות.
להסכים לחגוג.
להסכים להתאבל.

**
להסכים ללמוד.
להסכים להיפתח למשוב. לחפש אותו. לבקש אותו.
להסכים לגדול. גם כשמהנה וגם כשכואב.
להסכים להשתנות.

**
להסכים לעצור.
להסכים להוריד הילוך.
להסכים לנוח.
להסכים לנשום.

חיים מלאים. יום יום.

י"ד תמוז – שיעורים מרכזיים

"ואהבת לרעך כמוך", "איזהו עשיר השמח בחלקו",
הם שני שיעורים בסיסיים ומרכזיים,
המדוקלמים לילדים צעירים
בשלב מוקדם בחיים
על ידי אנשים, בני אדם,
שרבים מהם לא חיים את השיעורים
ואולי מעולם לא באמת חוו אותם.

**
שיעורים מרכזיים ובסיסיים
לחיים שלמים ומלאים
ההופכים למשפטים חלולים וריקים
המדוקלמים הלאה בדיוק באותה דרך,
על ידי אותם ילדים צעירים
שהופכים בתורם להורים, מחנכים ומנהלים.

חיים מלאים. יום יום.

י"ג תמוז – כשעובדים עם אנשים בקבוצה

כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
(משפחה, חברה, צוות ניהול, קהילה, ועד, מדינה, … )
ברוב הגדול של המקרים,
כמעט בכל רגע נתון,
לחלק מהאנשים ניצול הזמן/התקציב/המשאבים יראה מיטבי ולאחרים לא.
חלק מהאנשים יקבלו ערך / יהנו / יסכימו ואחרים לא.
חשיבת "0" / "1" משרתת מצבים מסוימים בלבד.
בדרך כלל "הפתרון האולטימטיבי" לא באמת קיים.

**
כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
זה כמעט אף פעם לא שחור או לבן.
אין אמת אחת מוחלטת. יש המון אמיתות.
נדיר ש- 100% מהאנשים יהיו מבסוטים,
לעולם לא יקרה ש 100% מהצרכים יתמלאו.

**
כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
תמיד תהיה מגבלת זמן ומשאבים.
תמיד תהיה "מלחמה" על תשומת לב וסדרי עדיפויות.
תמיד תהיינה פרספקטיבות שונות וצרכים מגוונים.

**
כשעובדים/חיים עם אנשים בקבוצה
מחזיקים כוונה.
וצרכים.
בוחרים לעשות צעד.
מתאמים ציפיות (מ 0/1 למשהו באמצע).
מכינים, מתכננים, מתכווננים, מחליטים.
עושים צעד.
עוצרים.
נושמים.
חוגגים את מה שמוצלח, יפה ומהנה.
מתאבלים ונותנים מקום למה שקשה, כואב ומאתגר.
מבקשים ומחפשים משוב.
חוגגים ומתאבלים. שוב.
לומדים.
לומדים.
לומדים.
ממשיכים להחזיק כוונה.
וצרכים.
מעדכנים תכנית.
עושים צעד נוסף.
לומדים ומשתנים.
חיים.
ביחד.

וחוזר חלילה…

חיים מלאים. יום יום.

י"ב תמוז – ההחלטה היחידה

"איפה אני בוחר/ת למקד את תשומת הלב שלי כרגע?"

מספר דוגמאות (רשימה חלקית ביותר):
– בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה?
– בעבר, בהווה או בעתיד?
– בסלולרי או בילד שלי?
– בוואטסאפ או בכביש?
– במילים, במעשים או בצרכים?
– במה שכבר קורה או במה שלא קורה עדיין?
– באיום או בהזדמנות?
– במבט על או בצלילת עומק?
– בניסיון להקשיב או בניסיון להגיד?
– במחשבות או ברגשות?
– במי שמדבר כרגע או במי ששותק?
– בבעיה או בפתרון?
– בדרך שעברנו או בתקיעות שאנו חווים?
– בתהליך, במבנה או בתוכן?
– בפרויקט הזה או בפרויקט אחר?
– בזוית ראייה רחבה או בזוית ראייה מצומצמת?
– במה לעשות או במה לא לעשות?
– בעצמי או באחרים?
– במה אני רוצה שיקרה או במה שאיני רוצה שיקרה?
– האם להגיד "כן", להגיד "לא" או להמשיך להתלבט?
– בפייסבוק, באח הגדול, בטוקבקים, בספר או בסדרה תיעודית?
– בתשתיות או בייצור?
– בקבלה או בנתינה?
– בחגיגה או באבל?
– בחשוב או בדחוף?
– בלמכור או בלשרת?
– בלהימנע או להתמודד?
– בלחיות או בלמות?

**
מאמן כדורסל מקבל מאות החלטות מקצועיות במשחק.
בן אדם מקבל אלפי החלטות "תשומת לב" בכל יום.
במודע או שלא במודע.

תשומת לב.
ההחלטה היחידה.
שריר שניתן לאמן.
המשאב הכי יקר שיש.
שם הכול מתחיל.
משם הכול נגזר.

חיים מלאים. יום יום.

י"א תמוז – רעלים מסוכנים

מרמור זו חומצה המאכלת את הכלי המכיל אותה
ופוגעת בכל מי שבא איתה במגע.

ציניות, שיפוטיות ורכילות הם רעלים מסוכנים.

קורבנות, בריחה מאחריות והשלכת אחריות על אחרים
הן הרסניות.

**
בכדי לשמור על עצמי אני משתדל
לפנות מתוכי את "השפכים" הללו.
בעדינות… ומבלי לשפוך אותם על אחרים.
("משתדל" היא מילת מפתח).

**
בכדי לשמור על עצמי אני משתדל
להתרחק מאנשים ששופכים את זה עלי.
("משתדל" היא מילת מפתח).

**
אם למרות שאת/ה מאלו ששופכים את זה עלי,
הקשר אתך חשוב לי, אעשה מאמץ להישאר.
במצב שכזה,
קח/י בחשבון שלא אוכל להימצא בקרבתך זמן רב מדי.
יהיה לזה מחיר.
פירוק הרעלים תובע ממני אנרגיה.
אוכל להיות חשוף לזה במידה מסוימת בלבד.
חשוב לי לשמור על עצמי.

חיים מלאים. יום יום.

י' תמוז – כשהייתי אתך בחדר…

כשהייתי אתך בחדר לפני כמה דקות
הייתי גם עם הכלים שמחכים לי בכיור,
עם הפוסט שטרם נכתב,
עם התכניות לשבוע הקרוב,
עם הקונפליקט המטריד שלא נסגר
ועם הלחץ להספיק, לסדר, לארגן, לעשות.

למרות שהיינו רק שנינו בחדר,
לא באמת היינו לבד.
הבאתי אתי עוד כמה אורחים.

למרות שהיינו שנינו בחדר,
לא באמת היינו ביחד.
אני די בטוח שהרגשת בזה.

חיים מלאים. יום יום.

ט' תמוז – עניי עירך קודמים…?

 

בזכות המייל שקיבלתי ביום ראשון מאסף,
התוודעתי לעמותת "בדרך להחלמה",
המתמקדת בהפעלת מערך מתנדבים
להסעה של חולים פלסטינים, בעיקר ילדים –
מהמחסומים אל בתי החולים בישראל.
את העמותה הקים יובל רוט,
אשר שכל את אחיו שנרצח על ידי מחבלים ב 1993.

כשמורן ואני עברנו בין בניינים אתמול,
מדלגים מפגישה לפגישה,
השיחה התגלגלה לה גם לפרויקט של אדיר בטנזניה,
במסגרת "רופאים ללא גבולות":
פרויקט הפועל לשיפור איכות החיים של קהילה גדולה באחד הכפרים שם,
מאפשר לסטודנטים לצבור ידע וניסיון בתחומים שונים
וגם עושה קצת הסברה ישראלית בעולם.

ביום שני השבוע,
נזכרתי תוך כדי שיחה עם אורטל,
שבזמן השירות הצבאי, גם בימים הכי אינטנסיביים,
היה חשוב לי לעצור לכמה דקות לפני השינה,
כדי לייצר לעצמי כמה דקות של הורדת הילוך,
מעין אי של שקט בתוך ים סוער של לחץ ועומס.

**
שלושת הקטעים הללו מתחברים לי עכשיו
לסיפור על הילד וכוכבי הים.

– האם נגמרו הילדים הישראלים שניתן לעזור להם,
לפני שמשקיעים זמן וכסף בילדים פלסטינים… ?

– האם לא עדיף להשקיע "בבית"
ולסייע לפתור בעיות כואבות בשכונות הקרובות
במקום "לשחק" באיזשהו כפר באפריקה…?

– מה כבר יעזרו כמה דקות שקטות
כששינה היא מצרך כל כך נדיר,
הגוף מותש והעיניים רוצות להיעצם…?

שאלות…
אולי זה באמת לא מספיק…
ייתכן שזו לא השקעה מיטבית של זמן, כסף או תשומת לב.
אין לי מושג.

אבל… אולי דווקא בגלל זה, זה הכי משנה…

בזמן שכולם מדברים על פיגועים, טרור ומחבלים,
נרקמים קשרים אנושיים נדירים ויוצאי דופן בשירות החיים.

בזמן שכולם צועקים על חוסר השוויוניות,
פרויקטים נפלאים מצמצמים פערים ומשנים חיים למאות אנשים.

בזמן שכולם מתלוננים על המערכת המכבידה והחונקת,
כמה דקות של שפיות מזכירות מי "בעל הבית"
מגבירות שמחה ומאפשרות לחגוג עוד יום שעבר.

בחירה בתקווה, בשפיות ובאנושיות. 

הוכחות שזה כן אפשרי… שזה בידיים שלנו… שזה כבר קורה…

כנראה הרבה יותר ממה ש"מספרים" לנו (או ממה שאנו מספרים לעצמנו).

שבת של שלום,
חיים מלאים, יום יום,
רוני ויינברגר

ח' תמוז – אנשי "להגיע" מול אנשי "להתקדם"

אנשי ה"להגיע" מאמינים
שהסיבה שזה לא לגמרי עובד בקבוצה עכשיו,
שיש אי הבנות, שכולם חווים קושי
ושיש קונפליקטים בין חברי הצוות
היא פשוט מפני שהדברים לא מספיק ברורים
והתפקידים לא מספיק מוגדרים.

בכדי לתקן את המצב הזה,
חשוב לעשות סדר, לייצר בהירות,
למצוא את התכנית המתאימה ולהוציא אותה לפועל.

הקטע עבורם הוא להבין איפה נמצאים כרגע,
להגדיר לאן רוצים להגיע, לתכנן את הנתיב,
לצעוד ולהגיע.

**
אנשי ה"להתקדם" מאמינים,
שהסיבה שזה לא לגמרי עובד עכשיו (בדיוק באותה קבוצה),
שיש אי הבנות, שכולם חווים קושי
ושיש קונפליקטים בין חברי הצוות
היא פשוט מפני שהם והקבוצה בתהליך מתמיד,
עוברים שינויים ומתמודדים עם אתגרים.

בכדי להתמודד עם המצב הזה,
חשוב ללמוד, לדייק, לכוונן תוך כדי תנועה,
ולהתאים עצמם למצב המשתנה כל הזמן.

הקטע עבורם הוא דרך מתמשכת, חיה ודינמית
ללא נקודת התחלה או סיום,
שחשוב פשוט להתקדם בה תוך שיפור מתמיד.

**
אנשי ה"להגיע"
רוצים לראות ולהבין כדי שיהיה אפשר ללכת.
See-to-Move

אנשי ה"להתקדם"
רוצים להתחיל ללכת כדי שיהיה אפשר לראות ולהבין.
Move-to-See

**
חלק גדול מהתסכול, המתח והלחץ שאנשי ה"להתקדם" ואנשי ה"להגיע" חווים,
נובע פחות מהמצב האובייקטיבי,
ויותר מהתפיסות השונות שלהם על העולם ועל חבריהם.

להכיר בשונות שבין אנשי ה"להתקדם" ואנשי ה"להגיע"
ולתת מענה לצרכים של כולם
הם שני צעדים להורדת המתח ולהגברת האפקטיביות.

חיים מלאים. יום יום.