תגית: טיך נהאת האן

כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו

"כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, מה אני באמת רוצה?
האם אני באמת רוצה להיות מספר אחד?
או האם אני רוצה להיות מאושר?
אם אתה רוצה הצלחה, אתה עלול להקריב את האושר שלך עבורה.

אתה יכול להיהפך לקורבן של הצלחה,
אבל לעולם אינך יכול להיהפך לקורבן של אושר."

~ טיך נהאת האן

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שישה קטעים על משפחה, עסקים וחיים מלאים

א. אבא שלך

השבוע גם אתם קיבלתם את הבשורה.
הגילוי.
בוקר אחד או אחה"צ אחד.
החיים שלפני הבדיקה השגרתית.
החיים שאחרי אותה בדיקה.
ימים ראשונים.
הלם של התחלה.
חוסר וודאות, טלטלה, פחד.
עדיין לא ברור מה ואיך.
רבים היו שם לפניכם.
רבים נמצאים שם עכשיו.
רבים יצטרפו בהמשך.
בהצלחה עם זה…

**
ב. חתונה

עשרות רבות של אנשים הגיעו מקרוב ומרחוק
במטרה לחגוג אתך ביום רביעי השבוע.
לשמוח אתך.
לשמח אותך.
כי הם אוהבים אותך.
כי הם מעריכים אותך.
כי חשוב להם להיות אתך ביום המיוחד הזה.
זה לא משהו שאפשר לקנות בכסף או במעמד.
זה מעבר למספר המוזמנים או לסכום ההמחאות.
זו זכות השמורה רק לאנשים מסוימים.
את אחת מהם.
מגיע לך.

**
ג. שיעור בעסקים

דימה ובר מוכרים לימונדה ברחוב.
מרכז העיר.
יום שישי.
חם.

"רוצה לימונדה קרה?"
"כן, כמה עולה?"
"5 שקלים לכוס, אבל לך זה ב-3 אחרי הנחה."
"אחלה, תן לי ב-5."

90% מהלקוחות של דימה ובר, 
בחרו לוותר על ה"הנחה" ולקנות במחיר מלא.

מה גורם לאדם לשלם יותר ולקנות ללא הנחה, למרות שהיא כבר שלו?
1. מאפשרים לו לבחור.
2. הוא יכול להרשות לעצמו.
3. הוא רוצה לפרגן למוכר או לתמוך במטרה חשובה עבורו.

על העיקרון הזה TOMS בנו עסק בינלאומי רווחי הדואג גם לילדים יחפים.
שלם על שני זוגות.
קח אחד לך, אנחנו נשלח את השני לילד יחף.

**
ד. או טו טו זה מסתיים

לפני קצת פחות משנה התחייבת לעשות את זה.
החלטה של רגע בפרץ של התלהבות.
מצאת עצמך משקיעה בזה המון.
לא דמיינת למה את נכנסת.
גם כשהיה מאתגר, לא ויתרת.
עשית את זה במסירות שבוע אחר שבוע.
בעוד כמה ימים זה מסתיים.
זה אחד מתוך המון דברים שאת עושה.
לא הכי גדול או חשוב או משמעותי שבהם.
ועדיין… היתה לזה השפעה.
נגעת בהרבה אנשים.
שימחת הרבה אנשים.
אני אחד מהם.

קל לפספס את זה.
קל לקחת את זה כמובן מאליו.
תודה על זה.
שאפו ענק.

**
ה. חמש תזכורות שמתאמצים לשכוח

נתקלתי בטקסט הזה השבוע והוא תפש את תשומת לבי.
נכתב במקור ע"י טיך נהאת האן באנגלית.
זהו תרגום חופשי שלי לעברית:

"בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
מעשי הם רכושי האמיתי היחיד. אין מנוס מהשלכות מעשי. מעשי הם הקרקע לרגלי."

את הפוסט המלא (כולל הקטע המקורי באנגלית) ניתן לקרוא באתר הבלוג היומי שלי.

תמצאו שם גם את "שיחת-לב", "יום בעל משמעות", "התחלה היא רק מילה" ועוד.

אם הקטע הזה נוגע בכם,
אולי יעניין אתכם לבקר גם באתר "בית קשב" שגיליתי השבוע תוך כדי שוטטות.
מאיר זוהר אסף ותירגם חומרים רבים ברוח הזו (בודהיזם, קרישנמורטי ועוד).

**
ו. הרצאת "פיתוח קריירה בעולם החדש"

קרוב ל- 300 משתתפים כבר נרשמו להרצאה הוירטואלית-חינמית הזו.
"פיתוח קריירה בעולם החדש" תתקיים ביום רביעי הקרוב 26/7/17 בשעה 21:00, הקלטה תישלח לכל הנרשמים.
בתחילת השבוע אשלח פרטי התחברות לנרשמים.
עדיין ניתן להירשם.

פרטים מלאים והרשמה כאן.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

חמש תזכורות שמתאמצים לשכוח

חמש התזכורות / טיך נהאת האן

1. בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
2. בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
3. בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
4. בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
5. מעשי הם רכושי האמיתי היחיד. אין מנוס מהשלכות מעשי. מעשי הם הקרקע לרגלי.

**
The Five Remembrances / Thich Nhat Hanh

1. I am of the nature to grow old. There is no way to escape growing old.
2. I am of the nature to have ill health. There is no way to escape ill health.
3. I am of the nature to die. There is no way to escape death.
4. All that is dear to me and everyone I love are of the nature to change. There is no way to escape being separated from them.
5. My actions are my only true belongings. I cannot escape the consequences of my actions. My actions are the ground upon which I stand.

**
כעת, כשאני חווה וזוכר/ת את זה :

מה חי בי כרגע…?
מה חשוב לי עכשיו…?
לאן אני מפנה את תשומת לבי כרגע …?
עם מי ואיך אני בוחר/ת להיות היום…?
מה אני בוחר/ת לעשות כעת…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לדבר, ללמוד, לעשות (או להעביר את הזמן)

אפשר לדבר על.
אפשר ללמוד על.
אפשר לעשות את.

אפשר לדבר על שלום,
ללמוד על שלום (יש תואר שני בגישור ויישוב סכסוכים),
או לעשות שלום.

אפשר לדבר על תקשורת מקרבת (מה היא, איך היא יכולה לעזור וכו'),
ללמוד תקשורת מקרבת (בצורות שונות וממנחים שונים),
או לעשות תקשורת מקרבת.

אפשר לדבר על יזמות,
ללמוד על יזמות,
או לעשות יזמות.

אפשר לדבר על מערכות יחסים,
ללמוד על מערכות יחסים (איך לפתח אותן, כיצד להתמודד עם קונפליקט, …)
ואפשר לעשות עבודה בתוך מערכות יחסים.

העיקרון ברור.

לדבר, ללמוד, לעשות –
שלושה דברים שונים לחלוטין.
שלוש כוונות מרכזיות שונות.

הכוונה המרכזית בלדבר היא לדבר.
אולי מפני שזה מעניין.
אולי מפני שזה חשוב ומשמעותי.
אולי מפני שאין משהו אחר לעשות כרגע.
אולי מפני שזה יותר קל ובטוח מללמוד או לעשות.

הכוונה המרכזית בללמוד היא ללמוד.
ללמוד משהו שאנו רוצים להתפתח בו.
ללמוד על משהו שאנו רוצים להבין.
ללמוד על נושא מסוים שישרת אותנו.
ללמוד מאנשים מסוימים שיכולים לסייע לנו.
ללמוד לשם הנאה, העשרה כללית, או לשם מטרה אחרת המשרתת אותנו.
לפעמים אנו רוצים ללמוד כי אנו מאמינים שזה יעזור לנו לפתור בעיה או לקדם עניין חשוב.

הכוונה המרכזית בלעשות היא לעשות.
לנסות ולהתנסות.
לגעת תוך כדי תנועה.
לעבוד ב"זה" (מה ש"זה" לא יהיה) בכדי להגיע לתוצאות או להתקדם או לייצר שינוי רצוי.
להשקיע זמן, תשומת לב ואנרגיה מעבר לדיבור או ללמידה.
להיות מוכנים לקפוץ למים או לעלות למגרש.

לפעמים אנחנו גם מדברים, גם לומדים וגם עושים.
דוגמא: תוך כדי הקמת עסק (עשייה), אנו לוקחים שיעורים בשיווק (למידה) ומשוחחים עם בעל עסק מנוסה שחונך אותנו (דיבור).
דוגמא נוספת: תוך כדי קורס (למידה), אנחנו מתרגלים שיעורי בית (עשייה) ומשתפים בחוויות שלנו (דיבור).
למרות שבשתי הדוגמאות גם מדברים, גם לומדים וגם עושים, הכוונה המרכזית בכל דוגמא שונה.

אתמול הנחיתי סדנת מבוא של תקשורת מקרבת לקבוצה של כ-30 סטודנטים
השותפים בתכנית "עתידים" – תכנית חשובה ומדהימה של צוערים לשירות המדינה.
בשלב מסוים, החל להיווצר מתח בחדר ורמת התסכול עלתה.
חלק מהמשתתפים רצו לדבר על תקשורת מקרבת.
אחרים רצו ללמוד תקשורת מקרבת, לקבל כלים ולתרגל אותם.
והיו כאלו שממש רצו לנצל את ההזדמנות ולעשות תקשורת מקרבת בקבוצה.
במקום לדבר על או ללמוד את, הם רצו לגעת בקונפליקטים ולעבוד עליהם.
(יכול להיות שהיו בחדר גם כאלו שחיכו שהסדנה תיגמר ושלא רצו לדבר, ללמוד או לעשות).
כשאנשים שונים עם כוונות שונות נפגשים יכול להיווצר מתח.
תיאום ציפיות, לפני ותוך כדי תהליך, ביחס לכוונה מרכזית יכול לסייע ביצירת בהירות.

לפעמים אנשים רוצים שמשהו יקרה, אך הם לא בשלים ללמידה או עשייה.
הרמות האנרגטיות של דיבור, למידה ועשייה שונות מאוד זו מזו.
ללמוד באמת על משהו זה להיפתח אליו,
להפנות תשומת לב ומשאבים נוספים,
להיות מוכנים להיות במקום חדש ואחר,
לתת לזה מקום בחיינו.

בעיני, ללמוד מחייב יותר מלדבר ומחייב פחות מלעשות.
לעשות זה להפשיל שרוולים.
לעשות זה לקחת סיכון.
לצאת ממרחב נוחות.
להשקיע.
לעשות משהו זה לעבוד בו.
אפשר לא להצליח, אולי אפילו להיכשל.
יש סיכוי שיצחקו עלינו או שיבקרו אותנו.
יכול להיות שנאכזב אחרים, או נאכזב את עצמנו.
בעשייה קשה לדעת איך דברים יתפתחו.
לעשות זה להתמסר.
קורס או תהליך (אינטנסיבי וארוך ככל שיהיה) על מערכות יחסים,
שבו לומדים ומתרגלים כלים שונים
"בטוח" הרבה יותר ומאתגר הרבה פחות מעבודה על מערכות יחסים בפועל.
בשטח. בבית.
בפוסט קודם שיתפתי בארבע מנטרות של טיך נהאת האן למערכות יחסים.
אפשר ללמוד אותן בדקה.
כדי ליישם אותם נדרשים חיים שלמים.
ואולי יותר מכך…

**

מספר מחשבות לסיכום:

– בכניסה לתהליך, מצב או אירוע, חידוד הכוונה המרכזית שלנו חשוב (להעביר זמן, לדבר, ללמוד או לעשות).
– ברגע נתון אנו יכולים להחזיק כוונה מרכזית אחת. כשיש גם וגם, כדאי לחדד מה יותר.
– תיאום ציפיות עם מי שאיתנו לגבי הכוונה המרכזית שלהם ושל מה שמנסים לעשות ביחד חשוב.
– מכיוון שעשייה מצריכה רמה גבוהה יחסית של מחויבות, השקעה ואנרגיה כדאי לבחור בקפידה את מקומות העשייה שלנו.
– כנ"ל לגבי למידה.
– מעבר ל"מצב-עשייה" מלווה פעמים רבות בחשש, אי-וודאות, אי-נוחות, לחץ ודופק גבוה.
– מעבר ל"מצב-עשייה" כרוך כמעט תמיד בבחירה: ללכת על זה. לקפוץ למים. להתחייב.

**
לפני כשבועיים פתחתי הרשמה לתכנית "לחשב מסלול מחדש".
לחשב מסלול מחדש מכוונת לעשייה.
פחות לדבר או ללמוד על חישוב מסלול מחדש ויותר לעבוד בלחשב מסלול מחדש.
זה לא מתאים לכל אחד.
לא עכשיו ולא בכלל.
חשוב לי לדבר באופן אישי עם כל מי ששוקל להצטרף,
כדי לוודא שאנשים מבינים למה הם נכנסים ושהם בשלים לעבודה.
וגם כדי לוודא שהתכנית מותאמת לצרכים שלהם ולמה שהם מחפשים.
כל הפרטים כאן.
כתבתי על כך גם כאן.

אם אתם בעניין צרו איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר בקרוב ונתאם שיחה קצרה.
אני מעריך שבתחילת שבוע הבא (בשאיפה כבר לפני שבועות)
הקבוצה תתמלא וההרשמה תיסגר.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

4. דיבור אוהב והקשבה עמוקה

4. דיבור אוהב והקשבה עמוקה

"מתוך מודעות לסבל הנגרם על ידי דיבור לא-מודע וחוסר היכולת להקשיב לאחרים,
אני מחויב לטפח דיבור אוהב והקשבה חומלת כדי להקל על סבל ולטפח פיוס ושלום ביני לבין אנשים אחרים, ובקרב קבוצות אתניות ודתיות, עמים ומדינות.

בידיעה שמילים יכולות ליצור אושר או סבל, אני מחויב לדבר אמת באמצעות מילים המעודדות ביטחון, שמחה ותקווה.

כאשר הכעס מתפתח בתוכי, אני נחוש שלא לדבר.
אתרגל נשימה והליכה מודעת בכדי להכיר בכעסי ולהביט עמוק לתוכו.
אני יודע כי את שורשי הכעס ניתן למצוא בתפישותיי השגויות ובאי-הבנת הסבל שבתוכי ובקרב האחר.

אדבר ואקשיב בצורה היכולה לסייע לי ולאדם האחר להתמיר את הסבל ולראות את הדרך להחלץ ממצבים קשים.

אני נחוש שלא להפיץ ידיעות שאיני בטוח בוודאותן ולהימנע משימוש במילים העשויות לגרום לפילוג ולסכסוך.

אתרגל בהתמדה ובשקדנות בכדי להזין את יכולת ההבנה, האהבה, השמחה וההכללה שלי
ובכדי להתמיר בהדרגה את הכעס, האלימות והפחד השוכנים עמוק בתודעתי."

**
תרגום חופשי שלי לתרגול הרביעי שנכתב על ידי טיך נהאת האן.
ניתן לקרוא את הקטע המקורי, כמו גם את ארבעת התרגולים הנוספים כאן.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יום שישי – פורים

יום שישי

פורים, 2010.
הבנות מחופשות, הולכות בהתרגשות גדולה לבית – הספר.
אני לא לידן כדי לראות את זה, כדי להשתתף בחגיגה.
אני במקום אחר.
אבי נפטר לפני מספר שעות, לפנות בוקר.
כשהן תחזורנה נספר להן.
חבל לקלקל את החגיגה עכשיו.

**
יום שישי

פורים, 2017.
הילדים מחופשים, בבית הספר.
8:20 אני כבר אחרי "קרנבל" התחפושות.
זמן לבקר את מרב.
היא נפרדה מאביה השבוע.
שבע שנים אחרי.
כל-כך הרבה השתנה.
כל-כך הרבה אותו דבר.

**
מקף

קראתי איפשהו שהחיים הם המקף שבין לבין.
1934 – 2010
מקף שבין שנה כזו לשנה אחרת.
חיים מלאים בתוך מקף.
מקף של חיים מלאים.

**
תחרות כלבים

בימים האחרונים, תודות לכמה חברים,
אני מקבל חשיפה מוגברת לאביתר בנאי.
שיר אחד, חמש דקות ביום.
נחשף לחלק מהשירים בפעם הראשונה.
נפגש עם רוב השירים, גם המוכרים, בדרך שונה.
"תחרות כלבים" הגיע ביום שלישי.
כמה שעות לפני שאבא של מרב נפטר.
חמישה משפטים שמלווים אותי מאז:
"הייאוש, הבשר, הגאווה
אויבים גדולים שאני טיפחתי
להדליק את השמש
בצחוק ובכי ובמנגינה
אני כבר מגיע, אני כבר נמצא"

 

**
#פנימה

במהלך מתוכנן ומתוזמן
"הופצצה" רשת הפייסבוק ביום ב' השבוע
בפוסטים אישיים ממאות אנשים, נשים וגברים,
מנהיגות ומנהיגים משבטים, תחומים ומגזרים שונים,
הקוראים "פנימה"  ומתייחסים לשאלה "מה מחבר בינינו?"

בעולם רווי גירויים וקמפיינים,
לא תמיד פשוט לפרוץ את מחסום הרעש.
הלוואי שיש פה משהו שהוא מעבר לגל עוצמתי חולף.
המשכיות אינסופית של תנועת אדוות שתשפיע על השיח.
בינינו ובתוכנו.
מהיכרותי האישית עם חלק מהאנשים,
לא הייתי מהמר שאין לזה סיכוי.

אני הצטרפתי.
בשלב זה, עדיין לא לגמרי ברור למה.

**
אני אחד

תרגום חופשי של טקסט באנגלית שקראתי השבוע.
מעין תפילת חיבור לכל בני האדם והיצורים החיים,
החיים ברגע זה, בעולם הזה.
תזכורת.
אי של בהירות בתוך ים של בלבול.
תרגמתי את זה עבורי
וגם עבור אלו שקשה להם עם אנגלית.
אם אתם יכולים, אל תוותרו על קריאת הנוסח המקורי.

"אני אחד.
אני אחד עם הדפוס הנפלא שמקרין לכל הכיוונים.
אני רואה את החיבור הקרוב שביני לבין אחרים, כיצד אנו חולקים אושר וסבל.
אני אחד עם אלו שנולדו עם מוגבלות או שהפכו לבעלי מוגבלות כתוצאה ממלחמה, תאונה או מחלה.
אני אחד עם אלו שנלכדו במצב של מלחמה או דיכוי.
אני אחד עם אלו שלא מוצאים אושר בחיי משפחה, שאין להם שורשים ושלוות נפש, עם אלו הרעבים להבנה ואהבה והמחפשים משהו יפה, מיטיב ואמיתי לאמץ ולהאמין בו.
אני מישהו הנמצא קרוב למוות, מפחד ואינו יודע מה עתיד לקרות.
אני ילד החי במקום של עוני ומחלות, שידיו ורגליו כמו זרדים ושאין לו עתיד.
אני גם יוצר הפצצות שנמכרות למדינות עניות.
אני הצפרדע השוחה באגם וגם הנחש שצריך את גוף הצפרדע בכדי להזין את גופו שלו.
אני הזחל או הנמלה שהציפור מחפשת לאכול ואני גם הציפור המחפשת את הזחל או הנמלה.
אני היער שנכרת. אני הנהרות והאויר שמזוהמים.
ואני גם האדם שכורת יערות ואשר מזהם את הנהרות והאויר.
אני רואה עצמי בכל המינים והזנים, אני רואה את כל המינים והזנים בתוכי.

אני אחד עם היצורים הנפלאים שקלטו את האמת של אי-לידה ואי-מוות
והמסוגלים להביט בצורות של לידה ומוות, אושר וסבל, בעיניים שלוות.
אני אחד עם אותם אנשים – שניתן למצוא מעט מהם בכל מקום –
שיש להם מספיק שלוות נפש, הבנה ואהבה, המסוגלים לגעת במופלא, במזין ובמרפא,
ואשר יש להם את היכולת לאמץ את העולם עם לב אוהב ועם זרועות של פעולה אכפתית.
אני מישהו שיש לו מספיק שקט, שמחה וחופש המסוגל להציע אי-פחד ושמחה ליצורים חיים סביבו.
אני רואה שאיני בודד ומנותק.
האהבה והאושר של יצורים נפלאים על הכוכב הזה מסייעים לי לא לשקוע ולא להתייאש.
הם עוזרים לי לחיות את חיי בדרך משמעותית, עם שלוות אמת ושמחה.
אני רואה את כולם בי ואני רואה עצמי בכולם."

**
חג פורים שמח,
עם ובלי מסכות,
חיצוניות ופנימיות…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ז תמוז – אושרו של אדם אחד

"תרגול של מודעות הוא, למעשה, תרגול של אהבה.
כדי לעודד מודעות, באנשים המתעתדים לחיות עם אדם אחר,
ביקשתי מתלמידי לעזור לי להקים 'מכון לאושרו של אדם אחד'.
יהיו לנו תכנית שנתית וקורס אחד בלבד, שייקרא 'התבוננות עמוקה'.
במשך שנה ילמד כל תלמיד לתרגל התבוננות עמוקה בתוך עצמו
כדי לגלות את כל הפרחים והזבל הנמצאים בתוכו –
לא רק את אלה שיצר בעצמו,
אלא גם את המורשת שקיבל מאבותיו ומהחברה.

בסוף הקורס יקבל כל תלמיד תעודה,
שכתוב בה שלאותו התלמיד יש הכישורים הדרושים לנישואים.
לדעתי, חשוב שכל הזוגות הצעירים יתרגלו בצורה זו
לפני צאתם למסע הגילוי ההדדי, דהיינו – הנישואים.
אם הם אינם מכירים היטב את עצמם
ואינם מקדישים זמן להתרת הקשרים הפנימיים שבתוכם,
תהיה שנת נישואיהם הראשונה קשה."

**
"כשמישהו אומר לנו משהו לא נעים,
ואיננו מבינים למה הוא אומר זאת,
אנחנו נפגעים ונוצר קשר בתוכנו.
היעדר הבנה הוא המקור לכל הקשרים הפנימיים.
אם אנחנו מתרגלים מודעות,
אנחנו יכולים ללמוד איך לזהות קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו
ונוכל למצוא דרכים להתיר אותו.
מבנים פנימיים דורשים את תשומת ליבנו המלאה ברגע שהם נבנים,
כשהם עדיין רופפים, וכך התרתם תהיה קלה יותר.
אם איננו מתירים את הקשרים ברגע היווצרותם,
הם יתהדקו ויתחזקו."

~ הקטעים מתוך הספר "לגעת בשלווה" מאת טיך נהאת האן.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ' ניסן – 4 מנטרות למערכות יחסים. וחומוס.

שמעתי לראשונה את ארבע המנטרות הללו מטיך נהאת האן לפני כשנה.
משהו בפשטות ובאנרגיה שלהן ריגש אותי.

ארבע מנטרות ליחסים.
לחיבור בין בני אדם.
לדעתי מכל סוג שהוא.

מעט מילים.
הרבה עוצמה.

משפטים קצרים הדורשים אומץ וכוונה.
מילים המגבירות נוכחות ומחזקות קשר.

הנה ארבע המנטרות.
הרשיתי לעצמי לתרגם אותן בצורה חופשית לעברית:

1. יקירתי, אני כאן עבורך.
(נוכחות. פשוט להיות.)

2. יקירתי, אני יודע שאת כאן. ואני כל כך שמח שאת באמת כאן.
(הכרה בנוכחות של בן/בת הזוג).

כשמישהו סובל:

3. יקירתי, אני יודע שאת סובלת… זו הסיבה שאני כאן עבורך.
(נוכחות.
גם ואולי במיוחד כשמישהו סובל.
גם ואולי במיוחד אם מעורב בצורה כלשהי.)

4. יקירתי, אני סובל. אני מנסה לתרגל כמיטב יכולתי. אנא עזרי לי.
(המנטרה היותר מאתגרת לרובנו.
במיוחד כשאנו מאמינים שבן/בת הזוג הם הגורמים לסבל שלי.)

בוידאו הבא (שלוש דקות) תוכלו לצפות בטיך נהאת האן
מפרט על כל אחת מארבע המנטרות הללו.
בו גם תמצאו את המקור המדויק באנגלית.
קחו אויר…

**
לפני כחצי שעה סיימתי שיחת טלפון עם חבר שאני אוהב.
הוא עזב לפני מספר חודשים תפקיד מנכ"ל בחברה גדולה,
אחרי שמילא מספר תפקידים בכירים בארגונים שונים.
התקשרתי לברך על אירוע משפחתי משמח והשיחה התגלגלה לה.
החבר שלי עדכן אותי שהוא בחר כיוון חדש לקריירה שלו
ונכנס כשותף בחומוסיה ידועה בארץ.
לפני שהוא החליט ללכת על זה הוא ויתר על מספר הצעות מפתות.

כשהקשבתי לו יכולתי לראות מה כל כך מדויק עבורו בכיוון החדש:
– הפשטות של החומוס.
– ההזנה הבסיסית והאיכותית של אנשים ולבבות.
– החיבורים האנושיים והמקרבים סביב השולחן.
– נגישות המחיר לכולם (ומי שאין לו, דואגים לו…).
– עקרון "המספיק": לדעת מתי לעצור (כשנגמר הסיר ?). לוותר על מרוץ "העוד והיותר".
– Win Win אמיתי שבו כולם מרוויחים. אבל באמת.
– ושמחים.

**
יש מספר קווים מקבילים בעיני
בין המנטרות של טיך נהאת האן, החבר שלי והחומוסיה:
פחות זה יותר.
פשטות וצניעות.
חיבור למהות. לעיקר.
כוונה ונוכחות.
אומץ. להגיד משפט. לעשות צעד. לבחור.

מה אתם אומרים… ?

חג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

א' כסלו – שלוש מחשבות על משטרה

משטרה 1#
השבוע עשיתי לייק לפוסט של אלון ויסר.
אלון הוא סטודנט בבאר שבע, שהיה אחד ממארגני ההפגנה בשבת שעברה נגד מתווה הגז.
יומיים לאחר ההפגנה הוא נעצר ונחקר ע"י המשטרה למרות שפעל לכל אורך הדרך עפ"י החוק ובהתאם להנחייות.
כשקראתי את הפוסט של אלון שמתי לב לכעס, תסכול ופחד שעלו בי.
כעס, תסכול ופחד שעלו מתוך מחשבה על אנשי משטרה אלימים וכוחניים, הפועלים בשירות טייקונים ונטפלים לאזרח הצודק וחסר האונים.

משטרה 2#
שרי מייפלס היתה שוטרת ותיקה כשהחלה ללמוד מיינדפולנס.
לאחר תרגול והעמקה היא החלה לתהות:
האם ניתן לשלב בין העקרונות המנחים של הגישה לבין עבודתה כשוטרת.
איך כל זה מסתדר ביום יום עבורה כשוטרת נושאת נשק, היכולה לירות באדם ולהרוג אותו במצבים מסוימים?
היא פנתה עם השאלה הזו לאחות צ'אן קונג שהשיבה במילים הבאות:
" מי את רוצה שיישא אקדח במסגרת תפקידו, אם לא אדם שיעשה זאת בצורה מודעת ומלאת תשומת לב?
כמובן שאת יכולה להשתתף בהדרכות הללו ! "

משטרה 3#
במסגרת ראיון שנערך עם טיך נהאת האן לפני מספר שנים שאלה המראיינת:
"האם ההדרכה שלך שונה כשאתה מדבר אל פוליטיקאים, אנשי עסקים, מורים, רופאים או קציני משטרה?"

טיך נהאת האן ענה:
"העקרון יהיה זהה.
אבל בשלב ראשון צריך חברים שיראו לנו איך קבוצה כזו של אנשים מנהלת את חייה,
עם מה הם מתמודדים…. מה הקשיים, האתגרים והסבל שהם חווים ביום-יום.
כך נוכל להתחיל להבין אותם.
ואז, רק לאחר שנבין אותם, נוכל להציע הדרכה רלוונטית עבורם.
כלים המתאימים להם.
זו הסיבה שאנו ממשיכים ללמוד בכל יום ויום כשאנו מתרגלים ומלמדים."

המילים הללו של טיך נהאת האן גרמו לי לחשוב:
איך נראה עולמו של שוטר המתמודד עם מצבים מורכבים בעצימות גבוהה ונדרש לקבל החלטות מהירות תוך כדי תנועה?
מה חווה רופאה העובדת שעות רבות ביממה בבית החולים ואשר נתונה ללחץ מתמשך ואינטנסיבי מכל כיוון אפשרי?
מה עובר על מחנכת הנדרשת לתת מענה כמעט בכל רגע לאינספור צרכים בעת ובעונה אחת?

*****
איני בטוח עם יש קו מקשר במסר הזה.
לא לגמרי ברור לי אם יש לי פה אמירה קונקרטית כזו או אחרת.

בחרתי להביא את שלושת הקטעים פשוט מפני שכולם נגעו בי השבוע.
הבנה כמפתח לחיבור.
מודעות כמפתח לאחריות.
בחירה לפני שליפה.

מעבר לתפקידנו (כשוטרים, רופאים, מורים, מפגינים, חולים, תלמידים, …)
אנו בני אדם.
לפעמים מלאים בכאב, בפחד ובסבל.
לעתים כזה שהצטבר במשך שנים רבות.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter