תגית: ארגונים

"מבחן הסבל" של אנשים בארגונים

"אחד המבחנים שמסייעים לנו להבחין בין מציאות לדמיון הוא מבחן הסבל.
אם אתם רוצים לדעת האם דבר מה הוא ממשי, שאלו את עצמכם:
'האם הוא יכול לסבול ?'
כשמקדשו של אל עולה באש האל לא סובל.
כשהדולר מאבד מערכו, הוא לא סובל.
כשבנק פושט רגל, הוא לא סובל.
כשמדינה מפסידה במלחמה, היא לא סובלת.
אפילו העם היהודי מעולם לא סבל.
חייל שאיבד את מאור עיניו כן סובל.
משקיע שאיבד את כל חסכונותיו במפולת בורסה סובל.
עובדת שפוטרה מבנק שפשט רגל סובלת.
פרה שמפרידים אותה מהעגל שלה סובלת.
אלו הם דברים ממשיים.

סבל עשוי כמובן להיגרם כתוצאה מישויות מדומיינות.
כך, למשל, אמונה במיתוסים לאומיים או דתיים עשויה להביא לפרוץ מלחמה שמיליונים ימותו, ייפצעו, או יאבדו את בתיהם במהלכה.
הגורם למלחמה קיים אולי רק בדמיונם של בני האדם – אבל הסבל אמיתי לגמרי.
זוהי בדיוק הסיבה שעלינו להפריד בין סיפורים שקיימים רק בדמיוננו לבין המציאות.
כנראה שאי אפשר לקיים חברה אנושית מורכבת ללא אמונה באיזשהם סיפורים מדומיינים, כגון כסף.
אולם אין פירוש הדבר שאנו חייבים להשתעבד לסיפורים האלה ולאבד קשר עם המציאות.
כדאי לנו לזכור מה באמת קיים,
ולייחס חשיבות רבה יותר לדברים ממשיים מאשר ליצירי הדמיון שלנו. "

~ הקטע מתוך "ההיסטוריה של המחר" מאת יובל נח הררי (עמודים 194-195).

**
השבוע התחדד לי משהו שקשור לעבודה שאני עושה.
"העבודה שאני עושה" (פעולה דינמית), ולא "העבודה שלי" (תואר סטטי).

הבחירה הנוכחית שלי היא לעבוד במסגרות עסקיות וארגוניות, עם צוותים ומנהלים.
זה הדבר העיקרי שאני עושה ברוב שעות הערות שלי, ושממנו אני מתפרנס.

מהות העבודה שאני עושה היא להפחית סבל בקרב אנשים העובדים במסגרות הללו:
לסייע לאנשים שעובדים במסגרות הללו לסבול פחות בהווה, ולהגדיל את הסיכוי שהם יצליחו וייהנו יותר ביחד בעתיד.

"להפחית סבל" נשמע קצת מיושן.

הרבה יותר אופנתי לדבר על הגשמה עצמית, על ייעוד, על התפתחות או על מימוש פוטנציאל.

ובכלל, איך אפשר להגיד "סבל" ו-"הייטק" באותו משפט?
זה לא קצת יציאה מפרופורציות? "צרות של עשירים"?

אני מאמין שמפתח תוכנה בחברה עסקית אינו עושה בהכרח עבודה פחות חשובה או ערכית מזו של מחנכת כיתה, עובד סוציאלי או אח בבית החולים.

תרומתה של מנכ"לית חברת סטארטאפ לחברה ולקהילה, אינה בהכרח פחותה מזו של מנכ"לית עמותה המסייעת לנזקקים.

סבל לא חייב להיות משהו נוראי.
כעס זה סבל.
דאגה זה סבל.
לחץ זה סבל.
אשמה זה סבל.
פחד זה סבל.
תסכול זה סבל.
בלבול זה סבל.
חוסר שקט זה סבל.
אי-נוחות זה סבל.

**
אנשים סובלים כתוצאה מסיפור שהם מספרים לעצמם ושהם מאמינים בו.
לפעמים הסיפור הזה מחובר למציאות ולפעמים לא.

"המנהל שלי לא מעריך אותי", "העובדים שלי מפונקים",
"מגיע לי יותר", "מזלזלים בי", "עושים עלי סיבוב", "אין לי אופק התפתחות", 
"אני חייב לעזוב את העבודה", "אני חייב להישאר בעבודה",
"אין עם מי לעבוד כאן", "אני לא יכול להאמין לו", "אני לא מממש את עצמי",
הן מספר דוגמאות לסיפורים כאלה.

סיפור אחד שאנו מאמינים בו (על עצמנו או על מישהו אחר), יכול לעורר בנו סבל רב.
כשאנו סובלים, איכות חיינו נפגעת.
כשאיכות חיינו נפגעת, אנו עלולים להתבטא או לנהוג בצורה שתעורר סבל אצל אחרים.

באופן ישיר, 
אם אני מאמין ש"המנהל שלי חסר התחשבות ושלא אכפת לו ממני",
כנראה שבאינטראקציה בינינו אומר או אעשה משהו שיעצים את הסבל בתוכי ואולי יעורר אותו גם אצל המנהל שלי.

באופן עקיף,
יכול להיות שהסיפור הזה על המנהל שלי, ישפיע על מעגלים נוספים שלי כגון ילדיי, בן או בת זוגי, 
הוריי, מחנכת הכיתה של בתי, הקופאית בסופר והנהגים ברכבים שלידי.

האינטראקציה שלנו אף פעם אינה עם אדם אחד בלבד.
היא תמיד חסרת גבולות, גולשת ומפעפעת לאנשים נוספים.

**
טיך נהאת האן מתייחס ליכולתנו להפחית סבל או להעצים שמחה כמיומנות.
מיומנות שניתן וחשוב לפתח.
לדבריו, "אפילו עם הרבה רצון טוב, אנו עדיין יכולים לאמלל את האדם שאתנו.
רצון טוב אינו מספיק. אנחנו צריכים ללמוד את האמנות של לשמח אנשים."

בהמשך לקו הזה, 
ניתן להתייחס לאדם המתבטא בצורה מסוימת הפוגעת בנו כאדם פחות מיומן.
באופן דומה, אם התבטאנו בצורה מסוימת שפגעה באנשים חשובים לנו, ייתכן שזה נובע מחוסר מיומנות שלנו.

אני מניח שהמשפטים האחרונים מקפיצים חלק מהקוראים,
שרואים בהם "התייפייפות" או מתן לגיטימציה לאנשים מסוימים להתנהל בצורה שאינה מקובלת.

"הוא התבטא כך בגלל חוסר מיומנות" זה סיפור.
"הוא לא אמור להתנהג ככה" זה סיפור.
"אני צריך להכיל ולהבין אותו" זה סיפור.
"אני צריך לשים לו גבול" זה סיפור.

כשאני עובד עם אנשים, אני עוזר להם לראות את הסיפורים שלהם.
כשאנשים מבינים שיש (או יכול להיות) הבדל בין הסיפור שהם מספרים לעצמם לבין המציאות,
הם יכולים להמשיך לאחוז בסיפור, לבדוק אותו בסקרנות, או לשחרר אותו.

הדגש הוא על יכולים.
בשונה מצריכים, אמורים, חייבים או מוכרחים.
הבחירה היא תמיד שלהם…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הזמנה להרצאה חינמית: "פיתוח קריירה בעולם החדש"

ביום ראשון הוזמנתי להעביר הרצאת קריירה בפני קהל של כמה עשרות נשים באחת החברות הגדולות בארץ.
בחרנו (זו שהזמינה אותי ואני) לקרוא להרצאה "פיתוח קריירה בעולם החדש" והזמן שעמד לרשותנו היה 40 דקות.
מכיוון שאין לי הרצאת מדף מלוטשת ויש לי הרבה מחשבות בנושא,
מצאתי עצמי בתהליך איסוף, חידוד ודיוק נקודות להרצאה.
לאחר זמן מה, זיקקתי 11 נקודות מרכזיות שהיה חשוב לי לגעת בהן.
כשפתחנו את ההרצאה שיתפתי שיש לי רק שקף אחד ובו 11 נקודות
ושלא בטוח שנצליח לגעת בכולן בזמן העומד לרשותנו.
היה פחות חשוב לי להעביר את כל החומר ויותר לגרות מחשבה ולפתח דיון בעל ערך.

אחד מהעקרונות המרכזיים שאני מאמין בהם בהקשר של עבודה הוא עיקרון ה-HMV.
HMV = High Mutual Value,
ופירושו ערך הדדי גבוה לכל בעלי העניין באינטראקציה (עבודה/פעילות/היקשרות משותפת),
לדוגמא: ספקים ולקוחות, מעסיקים ומועסקים, עובדים ומנהלים וכו'.

בכדי ליישם את העיקרון הזה חשוב שמספר דברים יתקיימו:
1) שתהיה כוונה אמיתית לערך הדדי גבוה.
2) שיהיה ברור מה זה ערך גבוה עבור כל אחד מהצדדים.
3) שתהיה הסכמה "לעשות עסקה" במקרה שערך הדדי גבוה מתקיים, 
ולא "לעשות עסקה" במקרה שלא.

העיקרון המסוים הזה, הינו דוגמא לתת-סעיף אחד תחת אחת מ-11 הנקודות 
והוא מהווה בעיני שינוי תפישתי-תודעתי ב"חוזי עבודה" מקובלים.
יש לו השלכות רבות על הדרך שבה אנשים חושבים, מתקשרים ופועלים,
כמו גם השפעות משמעותיות על היבטים שונים של קריירה ופיתוח קריירה.

לאחר כ-35 דקות (5 דקות לתום ההרצאה) סיימנו לעבור על הנקודה השלישית…
חשפתי את 8 הנקודות הנוספות והזמנתי את הקהל לבחור מתוכן את הנקודה האחרונה להיום.
באופן לא מפתיע הן הלכו על "הבעיה עם איזון בית-עבודה",
נקודה שעוררה לא מעט רגשות ומחלוקות בחדר ועזרה לנו "לגנוב" עוד מספר דקות הארכה.

אותו מפגש בתחילת השבוע עורר בי חשק לעוד…
היה מעניין מאוד להיות בהרצאה הזו, לשתף בנקודות ובדוגמאות,
וגם, לא פחות, להקשיב למה שעולה ומתפתח בחדר.

אז הנה זה כאן – 
אני בוחר להביא (לראשונה) את הגרסה המעודכנת של "פיתוח קריירה בעולם החדש"
כהרצאה וירטואלית לקהל הרחב:
הרצאה בת כשעה ורבע – שעה וחצי (מפיקים לקחים…) המיועדת לשכירים, בעלי עסקים, עצמאים, 
פנסיונרים, לא-עובדים-כרגע ומתנדבים, שנושא הקריירה מעסיק אותם.

בהרצאה אשתף בנקודות מפתח מרכזיות שהתחדדו אצלי במהלך השנים האחרונות 
תוך כדי עיסוק מתמשך בנושא הזה.
כל הנקודות שתוצגנה הן תוצר של ניסיון אישי מצטבר, ליווי אנשים רבים אחרים, 
קריאת חומרים ו-"למידת שטח" מתמדת תוך כדי חיכוך יום-יומי עם המציאות.

חלק מהנושאים שאני מתכנן לגעת בהם:
• מה בין עבודה, קריירה לייעוד ?
• ההבדל היחיד שבין עבודה בשכר לעבודה שאינה בשכר.
• א"ב בפיתוח קריירה (ובחיים).
• שינויי תפישה תודעתיים בנושא קריירה.
• "קריירה מבוססת ערך" – מאפיינים מרכזיים.
• מעבר (beyond) להגדרות ולתפקידים.
• על חוזים חדשים ותעודות ביטוח פגות תוקף.
• לשמור ולשבור חוקים בארגון.
• הבעיה עם איזון בית-עבודה.

ההרצאה תתקיים ביום ד' 26/7/17 בשעות 21:00-22:30.
תוכלו לצפות בה ולהקשיב לה מהמחשב או מהסלולרי שלכם.

ההרצאה הינה ללא תשלום ובהרשמה מראש מהקישור הזה

הקלטה תישלח לכל הנרשמים, כך שגם אם זמן ההרצאה אינו מיטבי עבורכם, 
עדיין כדאי לכם להירשם ולקבל את ההקלטה.

עקב מגבלת תוכנה, מספר המקומות בהרצאה מוגבל ל-200 משתתפים בלבד.

מוזמנים להירשם להרצאה כאן וגם להעביר את ההזמנה הזו הלאה.
מייד לאחר ההרשמה יישלח אליכם מייל אישור, 
ומספר ימים לפני ההרצאה תקבלו מייל עם תזכורת ופרטי התחברות.

הנה שוב הקישור להרשמה – "פיתוח קריירה בעולם החדש"

ניפגש וירטואלית ב-26/7 … ?

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום, 
רוני ויינברגר

קישור להרשמה – הרצאת "פיתוח קריירה בעולם החדש"

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ג תמוז – קֹהֶלֶת לִצְוָותִים‎

לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ בָּאִרְגּוּן

זְמַן לַעֲצוֹר וּזְמַן לְהִתְקַדֵּם,

זְמַן לְהַתְחִיל וּזְמַן לְסַיֵּים,

זְמַן לִפְתּוֹחַ וּזְמַן לִסְגּוֹר,

זְמַן לְהַקְשִׁיב וּזְמַן לְשַׁתֵּף,

זְמַן לְהִתְלַבֵּט וּזְמַן לְהַחְלִיט,

זְמַן לְמַחְשָׁבוֹת וּזְמַן לִתְחוּשׁוֹת,

זְמַן לִשְׁאֵלוֹת וּזְמַן לִתְשׁוּבוֹת,

זְמַן לְדַבֵּר וּזְמַן לַעֲשׂוֹת,

זְמַן לְחַדֵּשׁ וּזְמַן לְשַׁמֵּר,

זְמַן לִיצוֹר וּזְמַן לַהֲרוֹס,

זְמַן לְפַקְפֵּק וּזְמַן לִבְטוֹחַ,

זְמַן לְהִתְמַקֵּד וּזְמַן לְהִתְפַּזֵּר,

זְמַן לְתַכְנֵן וּזְמַן לְאַלְתַּר,

זְמַן לְמִשְׁמַעַת וּזְמַן לְחוֹפֶשׁ,

זְמַן לְהוֹבִיל וּזְמַן לְהִצְטָרֵף,

זְמַן לְבַקֵּר וּזְמַן לְפַרגֶּן,

זְמַן לְהִתְנַגֵּד וּזְמַן לְהִתְמַסֵּר,

זְמַן לַחֲגוֹג וּזְמַן לְהִתְאַבֵּל.

**

צוות ההנהלה שפגשתי בתחילת השבוע "נקרע" בין ניסיון להתקדם
לבין רצון לשמור על כולם מחוברים ושמחים.

התשיעייה עבדה השבוע קשה ואינטנסיבי לקראת המפגש החשוב ביום רביעי.
אני תוהה עד כמה הם הרשו לעצמם לעצור ולחגוג לאחר שהוא הסתיים.

החמישייה מאתמול שניסתה להגיע להחלטה נעה הלוך ושוב,  
מבולבלת לעתים, עם הרבה דיבור וקצת פחות הקשבה,
בין רצון לסגור לבין חשש לסגור, בין פתרונות לבין צרכים.

– האם בארגון שלך יש זמן ולגיטימציה לדברים מסוימים ולא לאחרים?
– בפגישה הקרובה: האם ברור לכל המשתתפים למה חשוב להקדיש את הזמן?
– האם את מודעת למחזוריות התמידית ולמעברים הטבעיים בתהליכים שהצוות שלך עובר?
– זמן למה זה עכשיו… ?
– ועכשיו.. ?

שבת של שלום,
חיים מלאים יום יום,
רוני ויינברגר

אם אתם מעוניינים:
לשפר את תפקוד צוות ההנהלה שלכם (אפקטיביות אווירה)
תוך מספר מפגשים מצומצם בתהליך מובנה ומואץ המשלב עשייה ולמידה
צרו קשר במייל חוזר.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ח סיון – עסקים בעולם החדש

לפני כחודשיים נחשפתי למאמר בעיתון "הארץ"
שתיאר דרכי התנהלות אלימות של מתווכים בשוק המזון הפוגעים בחקלאים.
הדבר הזה עורר בי תסכול, חוסר אונים ורצון לשינוי בהרגלי הקנייה שלי.
פתאום הבנתי שכשאני קונה סחורה זולה (או לא זולה) ברשתות המזון הגדולות,
בחלק גדול מהמקרים אני תורם בצורה עקיפה לפגיעה בחקלאים ובמגדלים.
חיפוש מהיר ברשת העלה מספר חלופות אפשריות.
עוד באותו שבוע בחרתי לנסות את אחת החלופות – משק חביביאן.
מאז, אני מקבל בכל ליל רביעי את סל הירקות השבועי שלי. עד פתח הבית.
לצד הירקות, בכל פעם מצורף לסל מכתב מרענן ובו שיתופים, מחשבות, מתכונים ועוד.
הנה שני קטעים ממכתב השבוע:

"אבל גם אחרי שהשמש שוקעת והאוויר מצטנן מעט אני ממשיך לדאוג.
הפעם דווקא לשליחים שלנו שמדי לילה יוצאים למשימה כמעט בלתי אפשרית
של שידוך בין ארגז הירקות לבית המשפחה שהזמינה אותו.
אני לא שוכח לרגע את ההתמודדות עם מציאת הכתובת המדויקת,
איתור הקומה (הרבה פעמים אחרונה, לפעמים ללא מעלית) ודלת הבית.
הארגז מונח בהיסוס ובתקווה שהירקות אכן הגיעו ליעדם.
בנוסף ישנה הדרך, התנועה, החשיבות והאחריות שבישיבה מאחורי ההגה.
אנחנו חושבים בכל יום כיצד ניתן להקל על המשימה המורכבת.
מפתחים תוכנות לסידור מסלולים, רוכשים את מיטב הג'י פי אס
ומנסים מדי יום לבחון את היום הקודם על מנת לשפר את היום הבא.
לא שוכחים לארוז סנדוויץ' ובקבוק מים ומזכיר שוב,
שגם אם החלוקה לא הסתיימה הכי חשוב זה לשמור על החיים
ולחזור מבלי לבלות שעות ארוכות מדי על הכביש.
מלבד הנס שאנו חוזים מדי יום כשזרעים שמוטמנים באדמה הופכים למזון,
פלא גדול הוא כשבסוף יכל יום חלוקה מגיע הרכב ריק מארגזים
והירקות כולם אצלכם במקרר !

ובכל זאת אנו רוצים לבקש עזרה.
לא צריך לבוא לסייע לנו לעשב בחום הגדול
וגם לא להכניס את היד לכיס.
מדובר במאמץ קטן עבורם ובשינוי גדול עבור אלו שטורחים להביא עד אליכם את המזון שלכם.
בתוך הארגז מסתתר השבוע מגנט קטן.
יעזור לנו מאוד אם תוכלו להצמידו לדלת הבית.
הדבר יקל מאוד על השליח לדעת שאכן הגיע ליעדו.
תודה בשם השליחים."

**
"מה עושים ענבים בסל הירקות שלי ????
ובכן לא מדובר בענבי הכרם שלנו הפעם.
אלו הענבים הטעימים של גולן מבאר מילכה.
את הענבים שהוא מגדל אנחנו קונים זו כבר השנה השלישית.
אבל השנה החלטנו להרחיב איתו את שיתוף הפעולה.
כשיש לנו הזדמנות אנו אוהבים לשתף חקלאים אחרים בברכה הזו שנקראת חקלאות בשיווק ישיר.
בתחילת העונה אני שואל אותו כמה הוא צריך לקבל על מנת להרוויח מהיבול שלו
וזה יהיה המחיר לאורך כל העונה.
לא תלוי במחירי המשווקים הגדולים ולא תלוי בכמה מתוך מה שהוא יביא לי יימכר (וכמה יחולק במתנה).
בדרך הזו שני הגורמים נהנים מהתוצרת, המגדל ואוכלי הענבים.
בזמן האחרון שומעים יותר ויותר על השיטות האלימות שבהן נעשה שימוש
על מנת להעלות את הרווח של המתווכים ועל הסחורות שמושמדות כדי שמחירי התוצרת יעלו.
בואו נהנה כולנו ממה שיש לאדמה להציע בעונה
מבלי להכניס לצלחת שלנו אינטרסים מנוגדים לאלו שלנו."

**
אני רואה במשק חביביאן חיבור יפהפה לרוח התקשורת המקרבת.
איני בטוח אם הם מכירים או לומדים תקשורת מקרבת,
ועם זאת ברור שהם חיים אותה.

למה משהו בי ממש מתרגש כשאני קורא את המכתב הזה? מה יש כאן עבורי?

הנה מספר נקודות מפתח ש"עושות לי את זה" בשני הקטעים המצוטטים:
• "אכפתיות 360" – לעובדים, לספקים, ללקוחות.
• רצון אמיתי שכולם ירוויחו ויהנו (בשונה מרצון למקסם רווחים אישיים בלבד)
• נדיבות (ענבים במתנה, עזרה לזולת).
• פרגון ("הענבים הטעימים של גולן")
• שיתוף בצורך ברור וחשוב (סיוע לשליח)
• בקשת עזרה למילוי הצורך (מגנט בפתח הבית)
• שיווק פרואקטיבי ושיפור מתמיד לטובת כולם.

**
יש בי הכרת תודה רבה למשק חביביאן:
– על ירקות טעימים, איכותיים ובריאים שמשפחתי נהנית מהם.
– על מחיר הוגן.
– על פשטות ונוחות בתהליך הזמנת וקבלת סל הירקות השבועי.
– על החיסכון בזמן ועל השקט שהם מייצרים עבורי.
– על שהם מהווים אלטרנטיבה מעשית ומאפשרים לי בצורה ישירה ועקיפה לתמוך בערכים שחשובים לי.
– על ההשראה והלמידה שאני מקבל מהם ומדרך ההתנהלות שלהם.
– על השותפות לדרך וחיזוק האמונה שניתן גם להצליח עסקית, גם לעבוד במה שאוהבים וגם לתרום לאנשים ולעולם.

בדומה למשק חביביאן גם אני מאמין ב"גם וגם וגם".
(גם להצליח עסקית, גם לעשות מה שאוהבים וגם לתרום לאנשים ולעולם)
בשונה ממשק חביביאן העבודה שלי אינה גידול ירקות.
העבודה שלי היא לסייע לארגונים ולהנהלות לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב אנשים.
בשפה "עסקית" אפשר לקרוא לזה תקשורת אפקטיבית, גיבוש צוות, בניית אמון, פתרון קונפליקטים וכו'.

אם אתם מנכ"לים, חברי הנהלה, אנשי משאבי אנוש או מקבלי החלטות
המחפשים לבנות, לשקם, לפתח או לטפח את התקשורת ומערכות היחסים בארגון שלכם בואו נדבר… אולי אני יכול לסייע לכם להגיע לגם וגם וגם.

**
ולנושא אחר:

בראש השנה שעבר, לפני 254 ימים בדיוק,
בחרתי לעצמי מחוייבות לשנה של כתיבת פוסט יומי.
254 פוסטים נכתבו ופורסמו מאז. יום יום. טרי טרי.
99% מהפוסטים נוצרים באותו יום שבו הם מועלים,
כשברוב המקרים כשאני פותח את הבוקר אין לי מושג על מה אכתוב.
יש משהו בחלק מהפוסטים של השבוע שהרגיש לי חזק במיוחד.
אתם מוזמנים להציץ, לקרוא ולהצטרף:

Longplayer – חי. קורה ממש עכשיו.
לעבוד ולהשתכר – לעשות את העבודה ולהרוויח כסף.
היום זה היום – השינוי ודאי.
בעיית האסרטיביות שלך – לפני שנפגשנו ידעתי מה הבעיה שלך.
בשבוע שבו – כל זה קרה השבוע. ועוד.
מודלים של עבודה – מה המודל שלך?

עד כאן להפעם,
שבת של שלום,
חיים מלאים, יום יום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ' חשוון – ארגונים בעולם החדש

מהות רבים מהארגונים היום היא לשרת את בעלי המניות שלהם.
תפקיד העובדים בארגונים הללו הוא לשרת את הארגון בתמורה לחוזה כזה או אחר.
זו התפישה הרווחת כרגע.

מה אם במקום זאת, מהות הארגון תהיה לשרת את העולם ואת עובדיו ?
לא את בעלי המניות ולא את הההנהלה הבכירה.
המהות תהיה לשרת את העולם ואת עובדי הארגון.
לא רק את העולם (במחיר כבד של העובדים) ולא רק את העובדים ("מועדון חברים אקסלוסיבי").
גם וגם.

זכות הקיום שלו תהיה כל עוד הוא משרת גם את העולם וגם את העובדים.
בכדי לעמוד בכך ולשגשג יהיה על הארגון להצטיין ולהצליח.
להיות רווחי (במקרה של עסק) ולהביא ערך גבוה.

*****
דמיינו ארגון/חברה/עסק בעולם החדש כפלטפורמה ל…
• ריפוי, שינוי והתפתחות אישית ומקצועית של כל החברים בו.
• רשת/קהילה חברית, אכפתית, תומכת, מתגמלת.
• עשיית משהו משמעותי ובעל ערך (של כל אחד מהמשתתפים באופן אישי).
• ניסיון משותף להפוך את העולם לטוב יותר (ביחד, ברמה ארגונית).
• חיים מלאים ואיכותיים תו"כ עשייה ויצירה יומיומיים (להבדיל מדרך לקבל שכר שיאפשר חיים מחוץ לשעות או לשנות העבודה)

*****
אנשים יבחרו להיות חלק מארגון (או מ"מסע") מסוים כי:
• עבורם זו דרך לריפוי, לצמיחה ולהגשמה (אישית ומקצועית).
• הם רוצים להיות חלק מרשת/חברה/שבט שמתאימים להם.
• זה יאפשר להם לעשות משהו משמעותי עבורם ברמה האישית.
• הם יהיו חלק מקבוצה שעושה משהו חשוב ובעל ערך בעולם או לעולם.
• זה ימלא את חייהם ויתרום לאיכות חיים אמיתית ומאפשרת (הכוללת בין היתר גם, אך לא רק, שכר הוגן ונאה).

*****
פנטזיה?
מציאות שכבר קיימת במקומות מסוימים?
המהפיכה הבאה שהגיע זמנה?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter