תגית: משמעות

"אחרי שעברתם מבחן, אתם מרגישים די טוב לזמן מה ואז משהו חדש קורה, 
אתם מתעוורים, או שהשלשול שלכם חוזר או שמשהו כזה או אחר קורה. 
כולנו מגלים, אתם יודעים, מה נמצא מאחורי כל זה. 
ושוב אתם נלחמים, אם אתם טיפוסים שלוחמים, 
ואם אתם כאלה שנכנעים במהירות, אז אתם נכנעים במהירות, 
אבל הבעיה לא עומדת להיעלם, 
לכן אם אתם יכולים להפיק ממנה משהו שאפשר ללמוד ממנו, 
ואם אתם בחברת מישהו שאכפת לו, 
אולי תגיעו לשלב הקבלה.

זה טיפוסי לא רק לגסיסה. 
בעצם אין לזה שום קשר לגסיסה, 
אנחנו רק קוראים לזה 'שלבים של גסיסה', מכיוון שאין הגדרה טובה יותר. 
אם אתם מאבדים חבר או חברה, או אם אתם מאבדים מקום עבודה 
או אם מפנים אתכם מהבית שבו גרתם במשך חמישים שנה ואתם מוכרחים לעבור למוסד סיעודי,
ואפילו אם רק איבדתם את התוכי או את עדשות-המגע, 
אתם עשויים לעבור את אותם שלבים של גסיסה.

זו, אני חושבת, המשמעות של הסבל: כל הקשיים, כל המבחנים והזעזועים, כל הסיוטים והאבדות 
עדיין נתפסים כקללות בעיני רוב האנשים, כעונשים מאלוהים, כמשהו שלילי.
אילו רק ידעתם ששום דבר שקורה לכם אינו שלילי! ואני מתכוונת לשום דבר. 
כל המבחנים והזעזועים והאבדות הגדולות ביותר שתחוו אי-פעם שגורמים לכם לומר,
'אם הייתי יודעת איך זה יהיה, לא הייתי מצליחה לעבור את זה', הם מתנות שקיבלתם.

כל קושי הוא הזדמנות שניתנת לכם, הזדמנות לגדול. 
צמיחה היא המטרה היחידה של הקיום בעולם הזה. 
לא תוכלו לגדול אם תשבו בגן פרחים יפה ומישהו יגיש לכם אוכל מדהים על מגש כסף. 
אבל אם אתם חולים, אם אתם סובלים, 
אם חוויתם אבדות ובכל זאת אתם לא טומנים את הראש בחול, 
אלא מאמצים את הכאב ולומדים לקבל אותו, לא כעונש או קללה, 
אלא כמתנה שיש לה מטרה מאוד מאוד מסוימת – אז אתם גדלים."

~ מתוך "המוות חשוב לחיים" / ד"ר אליזבת קובלר-רוס

**
6 דברים שהתחדדו לי השבוע:

"עובדת זרה" יכולה להיות אישה בת גילי,
אלמנה המפרנסת את ילדיה שאותם לא ראתה מזמן,
שנולדה במדינה אחרת, למשפחה אחרת, בתנאים אחרים,
אשר תטפל במסירות במישהי יקרה לי, תשמור על כבודה,
תיתן מענה 24X7 לצרכים חשובים שלה, 
ותרוויח משכורת חודשית שאני יכול להרוויח בסדנה חד פעמית.

**
"בשורות טובות" הוא אחד האיחולים הנפוצים והמקובלים,
כשמחכים לתשובות או לתוצאות של בדיקות.
"בשורות טובות" נאמר באותם מקומות
שבהם "תרגישו טוב" או "החלמה מהירה" לפעמים אינם אופציה.

**
אחד העניינים המרכזיים במהלך התמודדות עם אתגר רפואי מורכב
הוא לוגיסטיקה פשוטה שאי אפשר בלעדיה.
אם למשל, אתה מגלה יום לאחר בדיקה,
שה-CD שקיבלת אתמול ושאתה צריך לפגישה הקרובה אינו תקין טכנית,
ייתכן שתשקיע שעתיים וחצי בנסיעה נוספת לבית החולים, 
בהמתנה לצריבת CD חלופי ובנסיעה חזרה הביתה.
שעתיים וחצי שלא בנית עליהם ושבמהלכם לא תעשה משהו אחר.
דוגמא אחת מני רבות.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
חלקים גדולים מהאנרגיה מושקעים באשמה והאשמה, 
ייסורי מצפון, בושה, "חשבונאות", ריצוי, "צריכיזם" ו-"עניינים-לא-סגורים",
ואינם מושקעים בריפוי או בנוכחות עם מה שקורה.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
מחוות אנושיות קטנות עושות הבדל עצום:
חיוך.
מגע.
מבט.
התעניינות כנה.
אמפטיה.
אכפתיות.
כוס קפה.
"מה שלומך?"

**
מעבר להגדרות של טוב או רע, של שלילי או חיובי,
אנחנו מקבלים הזדמנות להתקרב,
לעזור ולהיעזר,
לזכור ולהיזכר,
להיות ביחד.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

תקתוק המשימות אתמול,
וההרצה המקבילית של מספר פרויקטים ופעולות,
נתנו לנו תחושת סיפוק ומשמעות.
שאנחנו עושים משהו.
שאנחנו מתקדמים.
שהספקנו הרבה.

**
יכול להיות שהערך העיקרי של מה שהיה אתמול,
זה לתת לנו את אותה תחושת סיפוק ומשמעות
ולאפשר לנו להיות ביחד.

**
עם או בלי קשר למידת ההתקדמות
שאולי מתרחשת
ואולי לא.

חיים מלאים. היום.

פשר האהבה

"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו.
שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו.
מעשה-האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב, ויתירה מזו:
רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו לכדי הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו.
ולא עוד אלא באהבתו זו מאפשר האדם האוהב לאדם האהוב להביא סגולות גנוזות אלו לידי הגשמה.
הוא מעמיד אותו על מה שיוכל להיות ועל מה שראוי הוא להיות,
ועל ידי כך מתגשמת יכולת גנוזה זו."

~ ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות (עמוד 135).

**
רגע לפני שאני מעביר את המסר או נותן את המשוב:

– מה הכוונה שלי?
– האם אני רואה אדם מולי?
– האם אני מגיע מאהבה?
– האם אני מגיע באהבה?

חיים מלאים. היום.

"שמעתי פעם סיפור על מנהלת בית-ספר 
שנהגה להקדיש כמה שעות בכל ערב להכנת כריכים למחוסרי בית.
אחרי שסיימה להכין אותם, היא נהגה להיכנס למכונית שלה, 
לנסוע לשכונות עוני בעיר ולחלק שם את הכריכים.
למרות שסדר יומה היה עמוס למדי, 
הפעילות הלילית הזו שלה לא עייפה אותה, אלא ממש שמחה את לבה.
היא לא עשתה זאת מתוך תחושת אשמה, חובה או לחץ חיצוני.
היא פשוט ביקשה לחלוק עם אחרים את מה שהיה לה, בדרך שעשתה לה טוב.
גם כאשר אלו שקיבלו ממנה את הכריכים גערו בה או התייחסו אליה לא יפה,
היא לא הרגישה דחויה או כועסת, 
משום שהיא לא עשתה זאת על מנת להתקבל או לזכות בהערכתו של מישהו.

עיתונאי מקומי ששמע על מעשיה כתב עליה מאמר לעיתון,
ומייד היא הפכה לאישיות מפורסמת, סלבריטי מקומי.
אנשים רבים, ביניהם אפילו כמה מהמורים שלה, החלו לשלוח לה כסף כד לתמוך בעבודתה.
להפתעתם הרבה, כל מי ששלח אליה כסף קיבל את כספו בחזרה במעטפה שבתוכה פתק בן שורה אחת:
'תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !' "

~ הקטע נכתב ע"י ג'ק קורנפילד והועתק מספרו "הלב הנבון".

**
הקטע הזה תפש את תשומת לבי ואני מוצא בו כמה דברים:

• את הבהירות והדיוק של אותה מנהלת לגבי מה שחשוב לה לעשות.
• את דרכה האישית והמעשית של המנהלת להרבות טוב בעולם.
• את ההתמדה ואת הבחירה המלאה שלה להשקיע כמה שעות בכל ערב.
• את הכמיהה שלנו להשראה, לסיפורים מרגשים, למודלים שנוכל להתחמם לאורם.
• את ההבדל שבין לעשות משהו בעצמך לבין לתמוך במשהו ע"י השתתפות במימון שלו.
• את הקושי לשמור על קו ועל כוונה כשאנשים מלבישים עלינו תפקיד או משאבים שלא לשמם אנו עושים מה שאנו עושים.

איך הקטע עבורכם? מה אתם מוצאים בו ?

**
ביום שני השבוע העברתי הרצאת תקשורת מקרבת בקניון סי-מול שבאשדוד.
ביום שאחרי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות בפייסבוק.
אני בוחר להביא אותו גם כאן, עבור אלו שלא קראו אותו עדיין ושאולי יוכלו להפיק ממנו ערך.

5 דברים מההרצאה אתמול:

1. איחרתי בחמש דקות. הקהל ישב וחיכה. אני לא אוהב לאחר…

2. התחלתי בשיחה פנימית של דקה וחצי עם עצמי. בקול רם. 
הקהל שומע: התבוננות על מה שקורה כרגע. איך אני מרגיש. 
צרכים שמתמלאים ולא מתמלאים עבורי ברגע זה. חידוד כוונה. 
תקשורת מקרבת מתחילה בתוכנו. בדיבור שלנו עם עצמנו.

3. בסוף ההרצאה ניגשה מישהי למארגנים והתלוננה: 
"ההרצאה לא מתאימה לקהל הזה. זו היתה טעות להביא הרצאה כזו. התאפקתי לא לצאת מהאולם".
ממש במקביל אליה ניגשה מישהי אחרת בעיניים בורקות ושיתפה:
"היתה הרצאה מעולה, מרגשת עם המון חומר למחשבה". 
כשעולים על במה חשוב להיות מוכנים לקבל. 
גם את זה וגם את זה.

4. זכות לעבוד עם שותפים כמו סלבה מרגוליס. 
תודה על הארגון של כל זה סלבה. 
על עוד אירוע אתך. 
על שיתוף פעולה נוסף.

5. כשהגענו לחלק של "הכרת תודה" 
הזמנתי את הקהל להיות בשקט לשתי דקות ולחשוב על מישהו שהם רוצים לומר לו תודה עכשיו. 
אולי לשלוח לו הודעה עם כמה מילים. 
מישהי שישבה באחת השורות הראשונות בחרה לשלוח הודעה לבנה. 
היא סיפרה לי שזה העלה דמעות בעיניה. 
אני לא יודע מה היא כתבה. 
אין לי מושג איך הוא קיבל את זה ומה הוא ענה. 
אם הדבר היחיד שקרה אתמול במהלך או בעקבות ההרצאה היה הרגע הזה, דייני…

 

**
אני סוגר את השבוע הזה בתחושה חזקה של יראת כבוד.
יראת כבוד לכאב, לעצב ולקושי שאנו חווים.
יראת כבוד לשמחה, לאהבה, להכרת תודה ולחופש שאנו חווים.
יראת כבוד לחיים מלאים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תחושת המשמעות ואי-המשמעות זמנית ומתעתעת.

יום קצת פחות טוב, והספקות עולים.
יום קצת יותר טוב, ואנחנו "עפים".

**
"זיכרון ושכחת האמת מתחלפים בך, חבר ביניהם.
כאשר אתה שוכח, זכור כי זכרת.
כאשר אתה זוכר, זכור כי תשכח."

~ רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן

**
כל רגע הוא הזדמנות להרבות טוב.
כל מפגש הוא הזדמנות לשרת, לגעת, לאהוב.

חיים מלאים. היום.

במהלך הפגישה שלנו אתמול,
גיליתי שהחיבור שנעשה ברגע אחד לפני כארבע שנים
צמח לפעילות רב-שנתית משמעותית המשפיעה על מאות רבות של אנשים.

**
כשסיפרת לי אתמול על העבודה שלך,
גיליתי שהסדנה החד פעמית שבה נפגשנו לפני כשנתיים,
הובילה לשרשרת תהליכים עסקיים ומשפחתיים ההולכים, מתפתחים ומתהווים.

**
כשישבתי בשיעור שלך אתמול,
תלמיד אחד מתוך מאות שנכחו באולם,
לא יכולת לדעת עד כמה אתה משפיע על המסלול שלי ודרכי על אנשים ועל מסלולים נוספים.

**
אין לנו מושג.
אנחנו לא יכולים לדעת.
אנחנו כן יכולים להחזיק כוונה.
להמשיך לנגן את הניגון שלנו.
לבחור לעשות את העבודה שלנו.

ואז… אולי… יום אחד… נזכה לקבל הצצה קטנה…

חיים מלאים. היום.

3 השאלות של טוני רובינס:

1. מה קורה עכשיו?
2. מה המשמעות של זה עבורי?
3. מה אני עושה עם זה?

**
מייל שקיבלנו.
התפתחות שלא צפינו.
שינוי בפרויקט.
ישיבת עבודה.
משפט שאומרים לנו.
פקק תנועה.
שיחת טלפון נכנסת.

עשרות טריגרים ואירועים ביום שאפשר לתרגל עליהם את שלוש השאלות:

1. מה קורה עכשיו?
מה אני רואה? למה אני שם לב?
במה מתוך כל מה שקורה אני מתמקד? ממה אני מתעלם?
למה אני נותן משקל גבוה ומה אני לא סופר?
האם אני מבחין בחצי הכוס המלאה או הריקה?
האם הפרספקטיבה שלי רחבה או צרה?

**
2. מה המשמעות של זה עבורי ?
איך אני מפרש את מה שאני רואה? אילו מסקנות אני מסיק?
מה הסיפור שאני מספר לעצמי על מה שקורה?
מה הסיפור שאני מספר לעצמי ולא בהכרח קורה?
מה המשמעות שאני בוחר להדביק למה שקורה?
עד כמה מה שקורה משפיע עלי ? באיזה אופן ?

**
3. מה אני עושה עם זה?
איך אני בוחר להגיב לזה?
האם אני בוחר להגיד משהו ? מה בדיוק? איך?
האם אני בוחר לעשות פעולה כלשהי? איזו? למה?
ואולי אני מעדיף לשתוק או להימנע מפעולה?
האם אני ריאקטיבי או פרואקטיבי? איך זה בא לידי ביטוי?

**
התשובות שלנו לשלוש השאלות
משפיעות על הבחירות שלנו
שמשפיעות על המחשבות שלנו
שמשפיעות על הרגשות שלנו
שמשפיעות על הפעולות שלנו
שמשנות את חיינו.

כל יום.

חיים מלאים. היום.

ביום רביעי השבוע הנחיתי מפגש באלון הגליל בנושא עבודה וקריירה.
(תודה ללימור ולתומר על האירוח…).
זו לא היתה סדנה, הרצאה או הדרכה מובנית,
אלא מעין שיחה פתוחה עם שיתופים, טריגרים למחשבה ושאלות.
נכחו בה שכירים ועצמאיים, עובדים ולא-עובדים, 
חיילת שמשתחררת בקרוב, סטודנטים ופנסיונרית.

בבוקר שלאחר המפגש שוטטתי לי בשני אתרי הבלוגים השונים שלי 
ומצאתי מספר מאמרים ופוסטים שכתבתי לאורך השנים בנושאים הללו.
היה מעניין ומהנה לקרוא אותם שוב,
להיזכר בקטעים שאת חלקם כבר שכחתי שכתבתי,
להבחין בקו משותף שנוכח כל הזמן ולזהות נושאים שהתפתחו לאורך הדרך.

בפוסט שבאתר ליקטתי 13 מהם עבורכם, למקרה שתרצו לקרוא.
יכול להיות שכבר קראתם אותם בעבר.
יכול להיות שזו תהיה הפעם הראשונה שתפגשו בהם.
לנוחיותכם, עבור כל פוסט צירפתי מספר משפטים מתוכו + קישור בכותרת לפוסט המלא,
כך שזה יסייע לכם לבחור האם מתחשק לכם להמשיך ולקרוא את הפוסט המלא.

הנה כאן הקישור ללקט 13 הפוסטים בנושאי עבודה וקריירה

**

כשאני כותב פוסט, אני מחזיק כוונה שהוא יהיה משמעותי, יתרום, ייגע, או יסייע בצורה כלשהי.
אני מקווה שגם הלקט הנוכחי יהיה בעל ערך עבורכם וממליץ לשמור אותו במקום נגיש ולחזור אליו מדי פעם.
לפעמים זה עדיף על פני קריאה רציפה של כל ההפניות והקישורים.

אשמח לשמוע מה הפוסטים הללו מעוררים בכם ולקרוא את התגובות שלכם.
אם תבחרו להגיב בפומבי, גם אנשים נוספים יוכלו להיתרם מהתגובות שלכם.
במידה ואתם מעדיפים שלא בפומבי, ניתן לשלוח לי מייל חוזר או ליצור קשר דרך האתר.

אתם מוזמנים להעביר את הפוסט הזה הלאה לאנשים נוספים שהמאמרים הללו יכולים להיות בעלי ערך עבורם.

להצטרפות לרשימת התפוצה שלי ניתן להכניס את פרטיכם באתר (צד שמאל למעלה)
או להיות איתי בקשר ואני אעשה זאת עבורכם.

להזמנת הרצאה או סדנה, ניתן לשלוח לי מייל חוזר או ליצור קשר דרך האתר.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר.

"אדם כמוני, נונתאיסט שהוא גם בודהיסט,
נזכר ברגע שהוא מתעורר בעקרונות של בודהה:
של טוב לב וחמלה, לאחל לאחרים משהו טוב או לפחות שסבלם יקטן.
אחר כך אני נזכר שהכול קשור, נזכר בעקרון התלות ההדדית.
ואחר כך אני קובע את המטרה היומית שלי כדי שהיום הזה יהיה משמעותי.
משמעותי פירוש הדבר לשרת ולסייע לאנשים במידת האפשר.
ואם זה לא מתאפשר, לפחות לא להזיק לאחרים.
זה יום בעל משמעות."

~ הדלאי למה
ציטוט מתוך "ספר האושר – אושר מתמשך בעולם משתנה", עמוד 66.

חיים מלאים. היום.

זהו פוסט על שינוי ועל השפעה.
על לקיחת אחריות.
על יצירת מציאות אחרת.

שלושה סיפורים על שלושה אנשים:
1. גיל.
2. בועז.
3. נועה.

**
1. גיל

גיל מרחב מסתובב ברכבות ומחלק שאלונים לאנשים המעוניינים לקבל אותם.
שאלונים לבדיקה עצמית ולהתבוננות פנימית.

הנה העתק השאלון שגיל מחלק:

• האם אתם ערים לכך שאתם ברי מזל
ושיש לכם הרבה חופש? כן / לא

• האם אתם מאמינים ביכולת שלכם ללמוד, להיות פתוחים,
לבחון את עצמכם ולבחור מחדש? כן / לא

• האם אתם מסכימים
שזה לא בסדר לפגוע במי שלא פוגע בנו? כן / לא

• האם אתם מסכימים
שאסור לנו לפגוע במי שחסר הגנה ? כן / לא

• לאור תשובותיכם, האם אתם מוכנים לבחור את האפשרות
להפסיק לפגוע בחיות חסרות הגנה? כן / לא

• האם תסכימו לדבר על טבעונות? כן / לא

—————————————————————————–

מוזמנים מאוד להתכתב איתי בפייסבוק… – ' גיל מרחב '
(אנא אל תעצמו עיניים.. בעלי החיים סובלים כל כך.. זה בידיים שלנו..)
חפשו ביוטיוב: 'קירות שקופים' – ההרצאה הכי נצפית בישראל.

**

2. בועז

חברו לצוות של בועז יעקב, סרן הראל מרמלשטיין זכרונו לברכה,
נהרג בשנת 2002 במהלך פעילות מבצעית בהיתקלות עם מחבלים.
השבוע, בשלהי יום הזיכרון, הוציא בועז לרחובות
עשרות אלפי אנשים מרחבי הארץ במסגרת מיזם "רצים לזכרם".

הנה תיאור קצר של המיזם מאתר "רצים לזכרם":

מרוץ "רצים לזכרם" הינו מיזם הנצחה ייחודי.
במרוץ זה אין מוזיקה או שער זינוק, אין בו מדידת זמנים או פודיום.
זהו מרוץ בו בשעה אחת בשלהי יום הזיכרון נצא כולנו לצבוע את הרחובות בכחול לבן
ולשעה אחת נתייחד כולנו במרוץ לזכר הנופלים כולם
אז איך זה עובד?
נרשמים למרוץ דרך האתר ולאחר תשלום סמלי של 40 ש׳׳ח,
כל נרשם יקבל באופן אקראי שם של נופל/ת לזכרו/ה הוא יבצע את הפעילות – ריצה/הליכה/רכיבה.
כל נרשם יוכל לצפות במידע על הנופל/ים אשר לזכרו/ם יבצע את הפעילות
בסיום ההרשמה תישלח חולצה עם סמל המרוץ לבית הנרשם –
כל ההכנסות יוקדשו לפעילות העמותה
ביום הזיכרון (השנה ב 1/5/17) בשעה 17:30 בדיוק,
נצא כולנו לרחובות לבושים בחולצת המרוץ,
נצבע את הארץ בצבעי הלאום וננציח את זכר הנופלים אשר בזכותם ניכנס,
זמן קצר לאחר מכן, ביחד ובגאווה ליום העצמאות.

**

3. נועה

אחרי שהבנק סרב לתת לה משכנתה,
החליטה נועה חריש, אשה עובדת ומתפקדת, גרושה ואם לשלושה,
לבקש עזרה מהציבור.
לאחר מאמץ מרוכז בן מספר חודשים הצליחה נועה
לגייס את הסכום הנדרש (קרוב ל 600 אלף ₪)
בעזרת כ 3000 הלוואות אישיות בנות כ 200 ₪ האחת,
רובן הגדול מאנשים שלא מכירים אותה אישית
ושנחשפו אליה באמצעות הרשתות החברתיות.

**

מספר מחשבות על נועה, בועז וגיל:

א. שלושתם משנים מציאות.
שלושתם מסרבים לקבל את המציאות הנוכחית
ופועלים לייצר מציאות חלופית, אחרת.
שלושתם מעוררים אותנו להסתכל אחרת.

ב. לכל אחד ואחת מהם מטרה ממוקדת ומשמעותית.
גיל מנסה להשפיע על תעשייה עצומה ועל מדינה שלמה.
נועה רוצה להגיע לדירה עבורה ועובר ילדיה.
בועז פועל לזכרם ולהנצחתם של חיילי צה"ל בדרך יצירתית ואחרת.

ג. בועז, נועה וגיל הם אנשים יחידנים,
העושים מתוך המשאבים העומדים לרשותם
עם כל האילוצים, ההתנגדויות והחסמים.
הם לא עומדים בראשי ארגונים ואין להם מערכות או עובדים.

ד. המיזמים השונים שלהם מבוססים על רתימה ועל בחירה.
על גיוס ורתימה של אנשים רבים (בזמן, בתשומת לב, בכסף ועוד)
מתוך בחירה מלאה ומתוך חיבור למטרה ולסיפור.
בלי להפעיל לחץ, בלי למכור ולשכנע, בלי לאיים ובלי לפתות.
מי שרוצה שיצטרף. מי שלא, לא.

ה. כולם משתמשים בכוח הרשת ובטכנולוגיות חברתיות.

ו. הם לא מוותרים.
בין אם המטרה נקודתית ובין אם היא מתמשכת,
גם כשהם נתקלים בקשיים ובהתנגדויות,
גיל, נועה ובועז לא מוותרים.

ז. שלושתם משלמים מחירים.
בזמן שהם עושים את זה הם לא עושים משהו אחר.
מחיר של חשיפה, של ביקורת ואולי אפילו של דחייה.

ח. נועה, בועז וגיל מעוררים.
גיל יכול לעורר חיבור חזק או דחייה. התעלמות או כעס.
נועה יכולה לעורר הערכה גבוהה או בוז וזלזול.
בועז מעורר לפעולה. גורם לאלפי אנשים לצאת לרחובות.
אל שלושתם קשה להישאר אדישים.

ט. אין להם מושג.
גיל יכול לספור את מספר האנשים שהוא פוגש וכמה לייקים הוא מקבל בפייסבוק.
בועז יכול לספור כמה נרשמו למיזם שלו.
נועה יודעת כמה כסף היא גייסה ומה היא חייבת לכל אחד.
ועם כל זאת – אין להם מושג.
אין להם מושג בכמה אנשים הם נוגעים
ועל כמה חיים הם משפיעים.
(ניחוש שלי: השפעה אינסופית…).

י. הם מאפשרים.
שלושתם מאפשרים לאנשים לרבים לייצר ערך ולחוות משמעות.
בזכות הפעולות והמיזמים של נועה, גיל ובועז,
אנשים רבים, בקלות יחסית, יכולים לעשות מעשה ולעזור.
לתרום מכספם, מזמנם או מתשומת הלב שלהם
ולהרגיש חלק ממשהו חשוב שהוא מעבר להם.

יא. כולם משפיעים/השפיעו עלי באופן אישי.

בשבועות האחרונים, צריכת הבשר שלי ירדה בצורה משמעותית.
אני מוצא עצמי קורא וחושב על כך יותר ויותר.

ביום שני השבוע ב 17:30 יצאתי לרוץ.
חשבתי על יוחנן, קורקין, גיא שהכרתי היטב וגם על הראל ומורן שרק שמעתי עליהם
פגשתי עשרות אנשים רצים בלבן, ברחובות כפר סבא ממש באותו זמן.

הסיפור של נועה נגע בי.
לאחר שנחשפתי לפוסט עליה העברתי לחשבונה 200 שקלים וגם העברתי את זה הלאה.

**
הפוסט הזה נכתב בסוף השבוע שלאחר יום הזיכרון ויום השואה.

במציאות שבה כותרות העיתונים, תכניות התחקירים והרשתות החברתיות
משדרות תקיעות, שחיתות, פירוד, ניכור, שנאה ואלימות
חשוב להכיר גם מציאות אחרת.
ולזכור שהאפשרות קיימת.

מציאות אחרת שבועז, נועה וגיל ורבים רבים רבים אחרים מייצרים כל יום.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום
רוני ויינברגר