תגית: משמעות

תודה שבחרת לבקש עזרה היום.
שנענית להזמנה שלי.
שאיפשרת לי להרגיש בעל ערך.
לחוות משמעות.
להיות בנתינה.

ברמה מסוימת,
אני מי שאני,
בזכות הקשר שלנו
ובזכות מי שאת.

חיים מלאים. יום יום.

על פי הסיפור הידוע
הצרצר קל-דעת, פרזיט, אגואיסט וחסר אחריות.
הנמלה שקולה, חרוצה, מחושבת ואחראית.

על פי הסיפור הידוע
שמחה והנאה = חוסר אחריות וסכנה.
חריצות, שאפתנות ועבודה קשה = הצלחה וביטחון.
יש רק שתי אפשרויות.
עכשיו תבחרו.

נראה לי שהסיפור שונה.
שיש יותר משתי אפשרויות.

**
על פי סיפור אחר, ידוע פחות,
הנמלה החרוצה עבדה קשה כל חייה.
תמיד חיפשה יותר.
כל הזמן שאפה למלא את חצי הכוס הריקה,
שאיכשהו, אף פעם לא התמלאה.
לא הרשתה לעצמה לעצור ולנוח.
חששה להאט, לפרגן ולחגוג,
להנות מהמסע וממה שיש.

ואז, אחרי כמה עשרות שנים,
כשהיא הגיעה לגיל פנסיה,
(או כשחלתה לפתע פתאום במחלה קשה,
או כשפוטרה בעקבות חילופי מלכות,
או כשהנמלונים עזבו את הקן,
או לאחר שעשתה את האקזיט שלה …)
והיה לה המון זמן פנוי,
היא ישבה לה בביתה המרווח, המחומם והמאובזר
ותהתה…
האם זה היה שווה את זה…?

**
יש יותר משתי אפשרויות.
זה לא "או זה, או זה".

חיים עכשיו.
"גם וגם וגם".

חיים מלאים. יום יום.

"שלוש אחיות הגורל"

"האחות הראשונה, קלותו,
טווה את חוט החיים של כל אדם לפני לידתו,
כלומר קובעת את אופי חייו וטווה את גורלו בתוך מארג החיים.

האחות השניה, לאכסיס,
קוצבת את אורכו של החוט בסרט מידה
ומעבירה את האדם דרך כל המכשולים הגורליים שאחותה ארגה בשבילו.

האחות השלישית, אטרופוס,
גוזרת את החוט לפני האורך שקבעה אחותה
ומחליטה על אופן מותו.

לכל אדם חוט הגורל שלו שאי אפשר לשנותו,
והוא אינו יודע איזה מין חוט הוא ומתי ייקרע או ייגזר."

~~ הקטע צוטט מתוך תערוכת חוטים וקשרים (מוזיאון ישראל) ומבוסס על סיפור מהמיתולוגיה היוונית.

**
גם הבוקר,
פתחתי את היום עם שאלה אחת ומשפט אחד.

לפנות בוקר,
ממש לפני שפתחתי את היום שלי,
גזרה אטרופוס את חוטו של איתי לוי.
בעל, אבא, חבר, איש יקר שחי חיים מלאים.

יהי זכרו ברוך.

חיים מלאים. יום יום.

כשאנחנו מדברים על מה שאנחנו מדברים
היד שלו משרטטת שלושה מעגלים.
באחד מהם כתובה המילה "משמעות",
השני מפוספס לרוחב,
השלישי ריק.

**
כשאני שואל אותו מה מייצגים המעגלים,
הוא טוען שהם לא קשורים לשיחה.
סתם שירבוטים שנוצרו בהיסח דעת.

ברור לגמרי שהם קשורים…

**
שלושה מעגלים,
מחוברים זה לזה,
מחוברים אלינו,
מחוברים לנושא.

**
אין לי מושג איך עדיין…
גם הוא חושב שהוא לא יודע.
אבל היד שלו כבר מבינה…

**
בעוד רגע התמונה תתבהר ותתחבר.
או שלא…

חיים מלאים. יום יום.

אילוף לצייתנות

1. למדו את מה שאני (המורה, המערכת, המשרד ) החלטתי ללמד. לא את מה שחשוב לכם, מעניין אתכם או מושך אתכם.
2. שננו את החומר, העובדות והמספרים. כדי שתוכלו לעבור את המבחן המסוים, לקבל ציון גבוה או תעודה.
3. תשובות שוות הרבה יותר משאלות. נקודות מקבלים רק על תשובות נכונות.
4. אי-ידיעה וטעות הם מצבים בעייתיים ולא תקניים. על אי-ידיעה וטעויות מורידים נקודות.

**
למידה והתפתחות

1. למידה היא בחירה. לא ניתן ללמד את מי שלא בוחר ללמוד.
2. שאילת שאלות מגייסת וממקדת תשומת לב וחשיבה.
3. אי–ידיעה וספק מביאים לפריצות דרך ולהתפתחות.
4. התנסות בטעויות ולמידה מהן מאיצות ומעמיקות תהליכים.

חיים מלאים. יום יום.

13 שיעורים ראשונים בניסים

(מתוך הספר "קורס בניסים")

שיעור 1: כל מה שאני רואה בחדר הזה אין לו משמעות.
שיעור 2: אני נתתי לכל מה שאני רואה בחדר הזה את כל המשמעות שיש לו עבורי.
שיעור 3: אינני מבין שום דבר מכל מה שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 4: למחשבות האלה אין כל משמעות. הן כמו הדברים שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 5: לעולם איני מוטרד בגלל מה שאני חושב.
שיעור 6: אני מוטרד מפני שאני רואה משהו שלא נמצא.
שיעור 7: אני רואה את העבר בלבד.
שיעור 8: שכלי מוטרד במחשבות עבר.
שיעור 9: איני רואה מאומה כמו שהוא עכשיו.
שיעור 10: מחשבותיי אין להן כל משמעות.
שיעור 11: מחשבותיי חסרות המשמעות מראות לי עולם חסר משמעות.
שיעור 12: אני מוטרד מפני שאני רואה עולם חסר משמעות.
שיעור 13: עולם חסר משמעות מוליד פחד.

**

13 שיעורים ראשונים בניסים –
טריגר למחשבה, חסרת או בעלת משמעות.
אפשר להסכים עם השיעורים או לא.
לעצור ולהרהר, או להמשיך הלאה.

(תרגול מעניין:
קחו את נושא "ביבי-בוגי-ליברמן" שבכותרות עכשיו
ושימו לב לכל מה שאתם מספרים לעצמכם בהקשר הזה)

מספר נקודות שמתחברות לי עם תקשורת מקרבת:
– המרחק בין מה שרואים לבין מה שקורה.
– הפער בין מה שאומרים לבין איך שמפרשים.
– המרווח שבין האירוע לבין התחושות והרגשות.
– ההבדל שבין סימני קריאה לסימני שאלה.

מה דעתכם? מה זה מעורר בכם… ?

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." / תהילים ל"ד ט"ו

חלק ד' "ורדפהו" – פרשנות אישית:

לאחר שבחרת מטרה ראויה ("בקש שלום") פעל להשגתה.
התקדמי לכיוונה ושאפי למלאה.
הדגש הוא על להיות ב"מסע אל" ולא "להגיע ל.. ".
המהות היא הדרך ולא השורה התחתונה.
אפשר להירגע. יכול להיות שהמטרה לא תושג.
הרדיפה אחר היא הדבר.
התנועה בכיוון היא העיקר.
ארבעים שנה במדבר.
עם או בלי להכנס לארץ המובטחת.
עם או בלי לראות את הארץ המובטחת.
להיות שלם עם הבחירה.
לזכור שזה שווה את זה.
בלי קשר לתוצאה.
להיות נוכח. עם הכאב, הקושי, הפחד, הייאוש, הספק ,..
להיות נוכח. עם השמחה, ההתעלות, הידיעה, החברות, ההתרגשות, …
לחוות. גם את האבל וגם את החגיגות.

**
כשאתה "רודף" אל תאבד קשר עין עם המטרה שלשמה יצאת לדרך.
הישארי מחוברת למהות.
המשך להחזיק את הכוונה.
זכרי שאת לא לבד. וגם לא היחידה.
שחרר עצמך מממשא האחריות לכל העולם.

**
היזהרי ש"הרדיפה" לא תשתלט על חייך ותבלבל אותך.
המשך להקפיד על "סור מרע" ועל "עשה טוב".
כל יום.
גם היום.
הסדר אינו מקרי.
"בקש שלום ורדפהו" רק אחרי "סור מרע ועשה טוב".

**
בדקי האם ה"שלום" שביקשת עדיין רלוונטי.
האם את עדיין מבקשת אותו.
אם יש צורך עדכני והחליפי.
מותר.
חשוב.
המטרה אינה קדושה.
יכול להיות שהמהות והדרך כן.

**
אולי המטרה הראויה היא רק תרוץ.
מגדלור המאפשר לצעוד.
לגדול. לזכור. להתחבר. להתמודד.
משהו להסתכל עליו ולשאוף אליו בזמן שאנחנו הולכים.
משתנים.
משנים.
נוגעים.
חיים.

חיים מלאים. יום יום.

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." / תהילים ל"ד ט"ו

חלק ג' "בקש שלום" – פרשנות אישית:

התחברי למטרה חשובה, משמעותית וראויה.
גם אם אינך בטוח האם ואיך ניתן להגיע אליה.
גם אם את נבוכה לומר אותה בקול רם.
משהו שהוא מעבר למה שאתה מסוגל לעשות או להשיג בעצמך.
מטרה שמציינת כיוון ומסייעת לחדד כוונה.
מטרת "בעד" ולא "נגד".
מטרה שנוגעת בך ומעוררת אותך מעבר לניתוח לוגי כזה או אחר.

**
"שלום" כדוגמא אחת מני רבות אפשריות:
ריפוי, חינוך, בריאות, כלכלה, מוגנות, רווחה, תרבות, טבע,
משפחה, קהילה, כבוד האדם, מדינה, טכנולוגיה, כדור הארץ, …

לא חייבים לשנות את כל העולם.
אפשר להתחיל בלהשפיע על עולם כזה או אחר.

חיים מלאים. יום יום.

זה מה שאני חושב.
מה אתה חושב?

כך אני רואה את הדברים.
האם אני רואה נכון?

זה החשש שיש לי לגבי ההתאמה שלך לתפקיד המסוים הזה.
את יכולה להתייחס לזה?

אלו הנקודות המרכזיות שאני מזהה כאן.
מה אני מחמיץ?

אני מתלבט לגבי שתי הנקודות הללו…
מה דעתך?

**
כשאני משחק פתוח אני מנסה להגיע לדיאלוג משמעותי
שבו נוכל להקשיב זה לזו, להבין זו את זה ולהגיע לפתרון מיטבי.
אני זוכר שגם אם יש בינינו הבדלי תארים, דרגות או מעמדות,
אנחנו בעצם שווים. שנינו בני אדם.
אני מבין שיש לנו אינטרס משותף ומקווה שנצליח למלא אותו ביחד.
איני מקל ראש במורכבות של העניין הזה
ובאתגר העומד בפנינו לפגוש זו את זה למרות כל השדים, הרעשים וההפרעות.

**
כשאני משחק סגור אני שומר את הקלפים קרוב לחזה.
רמת האמון שלי בך נמוכה.
יש לי חשש שתנצלי אותי ואת המצב אם אשחק פתוח.
כשאני משחק סגור חשוב לי לשמור על מרחק בטוח בינינו.
זו הדרך שלי להגן על עצמי.
אני בוחן אותך ובסוף המבחן אחליט אם עברת או לא.
אחרי שאאסוף מקסימום מידע, אבחר מה לעשות.

חיים מלאים. יום יום.

המורים שלי.
רשימה חלקית בלבד. סדר אלפביתי.

אלי נבון, אן וייזר קורנל, אנטוני רובינס, אסף רולף בן שחר,
אסתר וג'רי היקס, אקהרט טול, ביירון קייטי, ג'וליה קמרון,
ג'יי אברהם, ג'יימס אלטוצ'ר, גיל פרץ, ג'ים קולינס, דון מיגל רואיז,
דורית יעקובי, דיפאק צ'ופרה, דן מילמן, דנה גניהר-רז,
הדי שלייפר, זיג זיגלר, זיו פלג, טום פיטרס, טיך נהאת האן,
יאיר כספי, יוג'ין ג'נדלין, ישי גסטר, ליאו בוסקאליה, לילי הררי,
מאזי עמוס, מארשל רוזנברג, מורי שוורץ, מיקי קשתן,
מירי שפירא, משה ריין, נפוליאון היל, סטיבן קובי, סילביה הסקביץ',
סנדרה סיגל, סת' גודין, פיטר סנג'י, פרדריק ללו, צביקה ברגמן, רובין שארמה,
רוברט קיוסאקי, רחל נעמי רמן, שמוליק מרחב, שרון דויל.

המורים שלי.
פותחי שערים.
מאפשרים.
פורצי דרך.
מנחים.
מדריכים.
מאיצי תהליכים.
מלווים.

המורים שלי.
רשימה חלקית בלבד.
הרשימה לא כוללת מורים שהם גם בני משפחה.
הרשימה לא כוללת מורים שהם גם חברים ושותפים לדרך, לעשייה, לגילוי וליצירה.
הרשימה לא כוללת מאות (אולי אלפי) מורים משמעותיים שפגשתי לאינטראקציה בודדת (מפגש אחד, ספר אחד, שיחה אחת).

המורים שלי.
בחלקם בחרתי. אחרים בחרו בי.
יש כאלו שהנסיבות הפגישו בינינו.
לפעמים מורה מוביל למורה.
את חלקם אני מכיר אישית, אחרים רק וירטואלית.
רבים מהם לא יודעים שהם המורים שלי.

המורים שלי.
מכולם קיבלתי משהו משמעותי.
שהשפיע עלי, שתרם לחיי, ששינה ועיצב אותי.
מחלקם אני עדיין ממשיך לקבל.
הכרת תודה עצומה.
וואוו. איזו רשימה. איזו דרך. איזה שפע. כמה נתינה…

למעט מורה אחת (תודה לילי !!!) שלשמחתי ולמזלי פגשתי במסגרת חינוכית רשמית, את רוב המורים המשמעותיים והמשפיעים על חיי פגשתי במסגרות אחרות.
תעודת הוראה, תואר או תפקיד רשמי של "מורה", לא מבטיחים שאת/ה באמת מורה.
היעדר תעודת הוראה או תפקיד רשמי, לא מרמזים על כך שאינך מורה.

רוב "המפעלים התעשייתיים" ו"פסי הייצור" למבחנים, ציונים, תעודות ותארים כבר לא רלוונטיים ללמידה.
למרבה הצער, הם גם הרבה פחות רלוונטיים מבעבר לביטחון תעסוקתי ולקריירה מוצלחת.
בחלק מהמוסדות הללו מלמדים היום בעיקר אילוף, צייתנות וראש קטן.

בינתיים, עד שהמערכות הלא רלוונטיות שקורסות תשתנינה,
אפשר להפסיק להאשים את מערכת החינוך, את הממסד ואת העולם.
היום, יותר מאי פעם, מי שרוצה ללמוד יכול.
מטובי המורים בעולם,
את החומרים הכי חשובים והכי מתקדמים בכל נושא שהוא,
גם ללא עלות או בעלות נמוכה.

עד לפני כמה שנים, אנאלפביתים היו אלו שלא ידעו קרוא וכתוב.
היום, בעולם החדש, אנאלפביתים הם אלו שלא יודעים (או לא רוצים) ללמוד.

חיים מלאים יום יום.