תגית: מערכת יחסים

"מדי פעם, עשויים שני ברווזים להתקוטט –
בלי שום סיבה נראית לעין, או משום שאחד מהם פלש למרחב של האחר.
המאבק נמשך בדרך כלל מספר שניות, ואז הם נפרדים,
שטים לכיוונים מנוגדים, ומנפנפים בכנפיהם בחוזקה מספר פעמים.
לאחר מכן הם ממשיכים לשחות בשלווה,
כאילו המריבה מעולם לא התרחשה.
באמצעות נפנוף הכנפיים הם משחררים אנרגיה עודפת,
וכך מונעים ממנה להילכד בגופם ולהפוך לשליליות.
זוהי חוכמה טבעית, וזה קל להם,
משום שאין להם מוח המשמר את העבר שלא לצורך
ובונה את זהותו סביב עבר זה"

– מתוך "כוחו של הרגע הזה" מאת אקהרט טולה

**
אומרים שכתשעים וחמישה אחוזים מהקונפליקט הנוכחי שאנו חווים
הם שאריות מהעבר ומטענים מקונפליקט קודם.
רק חמישה אחוזים קשורים באמת למה שקורה בינינו כאן ועכשיו.

**
כשדליה נעלבת ממשהו שגדי אמר זה ישפיע על האינטראקציה הבאה ביניהם.
גם אם גדי לא מודע לכך או לא התכוון לפגוע.
גם אם הפרשנות של דליה מוטעית.

**
כשאלי כועס על משהו שזיוה עשתה,
הוא יביא את זה למפגש הבא שלהם.
במילים, ברגשות או במעשים. זה יהיה שם וזה ישפיע.

**
זרעים זהים של כעס וכאב
יכולים להתפתח לקונפליקט קשה, לנתק ולמלחמה
או לדיאלוג בריא, לחיבור בין שונויות ולהתפתחות של מערכת יחסים.

טיפול עדין בזמן אמת ו"מנגנון פריקה של ברווזים"
יכולים להיות ההבדל שבין אלו לאלו.

חיים מלאים. יום יום.

לעתים, תוך כדי תנועה, אנו צוברים "עניינים לא סגורים".
במשפחה, עם חברים, בקבוצה, בעבודה.
סביב נושא או במערכת יחסים מסוימת.
גם משהו שמתחיל כאירוע פעוט יכול להתפתח ולהתעצם.

"עניינים לא סגורים" משאירים משקעים ומרוקנים אנרגיה.
למרות שהיינו רוצים שהם ייעלמו כדי שנוכל לשים אותם מאחורינו,
ל"עניינים לא סגורים" יש נטייה להיסחב ולהמשיך אתנו הלאה.

"עניינים לא סגורים" כדאי לפתוח, לנקות ואז לסגור באמת.

חיים מלאים. יום יום.

מנהיגות מתפתחת ונבחנת יום – יום. לא רק היום.
מערכת יחסים נוצרת ומתעצבת יום – יום. גם היום.
הצלחה עסקית נבנית יום – יום. לא ביום אחד.
בריאות היא תוצר של תשומת לב יום – יומית. לא חד יומית.
התפתחות אישית היא תהליך יום – יומי. לא חד פעמי.

השקעה יום-יומית במקומות החשובים היא הדרך הכי קצרה והכי בטוחה להצלחה בן-לילה.

שבת שלום וחיים מלאים. יום יום.

הבוקר פגשתי אותה שוב.
פתאום שמתי לה שהיא שם אתי.
היא היתה שם אתי כבר כמה ימים אבל רק הבוקר הבחנתי בה.
הנוכחות שלה משפיעה עלי תמיד והשפיעה עלי גם הפעם.
לפעמים לוקח לי זמן להבחין בה.
היא יכולה להגיע בשקט, לשמור על פרופיל נמוך ולהתחזק לאט לאט.
לאחר שהיא גדלה וצוברת מספיק אנרגיה,
קל יותר להבחין בה וקשה יותר להיפטר ממנה.
זיהוי מוקדם מסייע גם פה.

תחושת קורבנות.

"אכלו לי, שתו לי,
עשו לי משהו שלא היו אמורים לעשות לי,
לא מבינים אותי,
לא רואים אותי,
לא אכפת להם ממני.
אני מסכן.
הם אשמים."

כשתחושת הקורבנות עולה בהקשרים כלליים מסוימים
(לדוגמא: המערכת, הממשלה, הטייקונים, העולם) זה לא כיף.
אבל, כשתחושת הקורבנות נכנסת ביננו לבין אנשים ספציפיים וקרובים,
זה יכול להיות ממש הרסני (לדוגמא: בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה).

תחושת הקורבנות מחלישה אותנו.
היא מזריקה רעל לתוכנו ולמערכת היחסים.

הבוקר פגשתי אותה שוב.
הופתעתי מהעוצמה שלה ועד כמה היא נוכחת.
היא עלתה בהקשר של חבר מסוים.
רצף של כמה אירועים וכמה ימים.
ברגע שראיתי אותה אני יכול לבחור.
לבחור את החשיבה שלי.
לבחור את התגובה שלי.
לבחור לעבור מקורבנות להתמודדות, השפעה ולקיחת אחריות.
וכשהבחירות הללו מתבצעות היא נעלמת מייד.
הבהירות הזו שינתה מיידית משהו בתחושה ובחשיבה שלי.

אני יודע מה אני הולך לעשות עם זה היום.
ברור לי איך אני הולך להיות בקשר עם אותו אדם וביחס לאותו נושא.
חגיגה גדולה.

אף פעם לא כיף לי לפגוש אותה בתוכי.
אבל אם היא כבר שם אני מעדיף לראות אותה ולטפל בה מוקדם ככל האפשר.

חיים מלאים. יום יום.

דיאלוג.

תנאי הכרחי למערכת יחסים.
בזוגיות.
בהורות.
בעבודה.
בקהילה.

בין אנשים.
בין קבוצות.
בין מדינות.

**
לא ניתן לבנות, לפתח ולטפח מערכת יחסים ללא דיאלוג.
בלתי אפשרי להתגבר על קשיים, לנקות מטענים ולפתור קונפליקטים ללא דיאלוג.

**
דיאלוג מצריך כוונה: להקשיב, לשתף, לחזק את הקשר כך שכולם ירוויחו ממנו.
דיאלוג דורש זמן: לא כל דבר ניתן לעשות בחמש דקות או במפגש חד פעמי מתוכנן ואפקטיבי ככל שיהיה.
דיאלוג מחייב נוכחות: מחשבתית, רגשית, פיזית. יש גבול למה שאפשר להשיג בעזרת סמס, וואטסאפ או מייל.

**
דיאלוג.
תנאי הכרחי למערכת יחסים.
הכרחי ולא תמיד מספיק.

חיים מלאים. יום יום.

אם לא תשלים את המטלות הלימודיות בזמן תישאר כתה.
אם לא תעברי את המבחנים תאלצי לחזור על הסמסטר.
אם תיכשל במבחן הנהיגה תצטרך להיבחן שוב.
בגרות שלא השלמת, תשלימי אחרי הצבא.

יש מצבים שבהם אסטרטגיות של אי התמודדות,
אי לקיחת אחריות ודחייה לרגע האחרון לא תעזורנה.
לפעמים להתעורר בדקה ה- 90 או (ה- 85) זה מאוחר מדי.

ואז, פשוט תצטרך לחזור שוב על השנה, על הסמסטר, על המבחן.
הרעיון הזה רלוונטי גם למקומות נוספים בחיים.
גם לשיעורים שמחוץ לכותלי בית הספר או האוניברסיטה.
שיעורים של מערכות יחסים ואהבה.
שיעורים של ערכים ומוסר.
שיעורים של חופש, כוח והשפעה.
שיעורים של ביטוי עצמי והקשבה.

אם לא תשלים את השיעור תידרש לעבור אותו שוב.
אל דאגה, תקבלי הרבה הזדמנויות.
ככל שתצטרך.
אולי יותר ממה שתרצי.
הן תישלחנה אליך בצורות שונות, על ידי אנשים שונים ובמצבי חיים שונים.
(לפעמים כשהשיעור מספיק חשוב, ייתכן שבכדי להשלים אותו,
תידרש לחזור לכאן במעבר הבא או בגלגול נוסף).

שאלות למחשבה:
– מה השיעור החשוב עבורך כרגע שאת/ה מסרב/ת לראות ולהבין?
– מה השיעור החשוב עבורך כרגע שאת/ה כבר מבין/ה אך מתקשה להפנים?

חיים מלאים. יום יום.

אומרים שלפחות 95% מהמחשבות שאנו חושבים היום הן מחשבות "ממוחזרות" ושחוקות שחשבנו כבר.
רק 5% הן מחשבות טריות וחדשות שטרם חשבנו.

אומרים שבזמן קונפליקט לפחות 95% ממה שקורה בינינו קשור לעבר (היסטוריה, דפוסים, אמונות, תפישות).
רק 5% קשור למה שקורה כאן ועכשיו.

*****
איך היו נראים החיים אם לפחות 15% מהמחשבות שלנו היו טריות ורעננות?
אם בכל יום היינו פוגשים עוד כמה אנשים / רעיונות / דוגמאות / כלים / מחשבות / תובנות / חוויות חדשים ושונים?

איך היתה נראית מערכת היחסים אם היינו מצליחים לראות ברגע קונפליקט עוד 10% מהאדם שמולנו ופחות 10% מהתמונה הסטטית שיש לנו עליו?
איך היה נראה הקשר בינינו אם היינו מצליחים לראות זה את זה כאן ועכשיו (עם כל הכאב, הפחד, הפגיעות, הכעס, הייאוש, התסכול, הכמיהה)
ובלי כל סיפורי העבר (האמיתיים והמדומיינים) שאנו מספרים לעצמנו או שמישהו אחר מקפיד להאכיל אותנו בהם?

*****
תרגילים במודעות – בדקו עם עצמכם:
– האם המחשבה שאני חושב עכשיו טריה או פגת תוקף?
– אלו מחשבות / תובנות / חוויות / למידות חדשות פגשתי היום?
– האם אני רואה כרגע את האדם שמולי או תמונה סטטית שלו?
– מה עובר עליו כרגע? מה חי ונוכח עבורו בשניה הזו?
– מה עובר עלי כרגע? מה חי ונוכח עבורי בשניה הזו?

*****
אני חוגג עם עצמי ואתכם כתיבה רצופה של שלושים פוסטים יומיים וסגירה של חודש ראשון.
אני חוגג אתכם ועם עצמי את העובדה שחלק גדול מהמילים, הרעיונות, הדוגמאות והמחשבות שעלו כאן החודש הן בקטגוריית ה " 5% " שלי.
תודה על שאתם שם בקריאה, בתגובות ובהקשבה…