תגית: למידה

נהיגה אחרי שתייה.
הירדמות בשמירה.
תפקיד מוכר ללא למידה, אתגר והתפתחות.
הצמדות לדפוסים הרסניים.
צייתנות ללא שיקול דעת.
הזנחה לאורך זמן.
דברים נוחים עלולים להיות מסוכנים.

**
קפיצת באנג'י.
עלייה על במה.
פרוייקט חדש.
התמודדות עם קושי. קונפליקט.
קבלת ונתינת משוב.
התמודדות על תפקיד.
יציאה ממרחב הנוחות אינה בהכרח יציאה גם ממרחב הבטיחות .

**
התפטרות מעבודה או פתיחת עסק ללא שיקול דעת.
הלוואה בשוק האפור. הימורים.
מאמץ גופני חריג ללא פיקוח.
חצייה של קו לבן. או אדום.
מחלה קשה.
מלחמה.
יציאה ממרחב נוחות יכולה להיות מסוכנת.

**
האם את/ה במרחב נוחות או אי-נוחות כרגע?
האם זה מרחב בטוח או מסוכן?

יש משהו מרגיע ומאפשר במרחב אי-נוחות שאינו מסוכן מדי.

חיים מלאים. יום יום.

צ'קליסט התאמה לבחירת העבודה הבאה שלך:

– האם העבודה תאפשר לך לגדול ולהתפתח כאדם ?
– האם העבודה תאפשר לך לגדול ולהתפתח כאיש מקצוע ?
– האם יש בעבודה הזו משהו שמרגש אותך? מושך אותך? מפחיד אותך? מאתגר אותך?
– האם תוכלי להביא לידי ביטוי את החוזקות הייחודיות שלך בעבודה הזו?
– האם העבודה והארגון שתהיי חלק ממנו בהלימה לערכים החשובים שלך?
– האם העבודה תתרום לבריאות שלך ולשמחת חייך או תפגע בהם?
– האם האנשים בעבודה הם כאלו שתהנה לעבוד אתם ולצדם במהלך השבוע?
– האם למנהל שלך בעבודה הזו יהיה אכפת ממך וממה שחשוב לך?
– האם העבודה הזו תאפשר לך להקדיש תשומת לב גם לדברים החשובים הנוספים בחייך?
– האם במהלך העבודה הזו תגדילי את הערך שאת מביאה לאנשים ולעולם?
– האם בעבודה הזו תקבל שכר ותנאים המאפשרים לך לשרוד כלכלית ולמלא את צרכיך הבסיסיים?
– האם בעבודה הזו תקבלי שכר ותנאים המאפשרים רווחה כלכלית ונוחיות שמעבר להישרדות?

**
נקודות בעלי חשיבות משנית לבחירת העבודה הבאה שלך:

– איך יראו קורות החיים שלך לאחר העבודה?
– מה תהיה הדרגה שלך?
– איזה תואר רשמי תקבל?
– איך זה יראה מהצד ומה יחשבו?
– כמה מקבלים על עבודה כזו במקום אחר?

חיים מלאים. יום יום.

המורים שלי.
רשימה חלקית בלבד. סדר אלפביתי.

אלי נבון, אן וייזר קורנל, אנטוני רובינס, אסף רולף בן שחר,
אסתר וג'רי היקס, אקהרט טול, ביירון קייטי, ג'וליה קמרון,
ג'יי אברהם, ג'יימס אלטוצ'ר, גיל פרץ, ג'ים קולינס, דון מיגל רואיז,
דורית יעקובי, דיפאק צ'ופרה, דן מילמן, דנה גניהר-רז,
הדי שלייפר, זיג זיגלר, זיו פלג, טום פיטרס, טיך נהאת האן,
יאיר כספי, יוג'ין ג'נדלין, ישי גסטר, ליאו בוסקאליה, לילי הררי,
מאזי עמוס, מארשל רוזנברג, מורי שוורץ, מיקי קשתן,
מירי שפירא, משה ריין, נפוליאון היל, סטיבן קובי, סילביה הסקביץ',
סנדרה סיגל, סת' גודין, פיטר סנג'י, פרדריק ללו, צביקה ברגמן, רובין שארמה,
רוברט קיוסאקי, רחל נעמי רמן, שמוליק מרחב, שרון דויל.

המורים שלי.
פותחי שערים.
מאפשרים.
פורצי דרך.
מנחים.
מדריכים.
מאיצי תהליכים.
מלווים.

המורים שלי.
רשימה חלקית בלבד.
הרשימה לא כוללת מורים שהם גם בני משפחה.
הרשימה לא כוללת מורים שהם גם חברים ושותפים לדרך, לעשייה, לגילוי וליצירה.
הרשימה לא כוללת מאות (אולי אלפי) מורים משמעותיים שפגשתי לאינטראקציה בודדת (מפגש אחד, ספר אחד, שיחה אחת).

המורים שלי.
בחלקם בחרתי. אחרים בחרו בי.
יש כאלו שהנסיבות הפגישו בינינו.
לפעמים מורה מוביל למורה.
את חלקם אני מכיר אישית, אחרים רק וירטואלית.
רבים מהם לא יודעים שהם המורים שלי.

המורים שלי.
מכולם קיבלתי משהו משמעותי.
שהשפיע עלי, שתרם לחיי, ששינה ועיצב אותי.
מחלקם אני עדיין ממשיך לקבל.
הכרת תודה עצומה.
וואוו. איזו רשימה. איזו דרך. איזה שפע. כמה נתינה…

למעט מורה אחת (תודה לילי !!!) שלשמחתי ולמזלי פגשתי במסגרת חינוכית רשמית, את רוב המורים המשמעותיים והמשפיעים על חיי פגשתי במסגרות אחרות.
תעודת הוראה, תואר או תפקיד רשמי של "מורה", לא מבטיחים שאת/ה באמת מורה.
היעדר תעודת הוראה או תפקיד רשמי, לא מרמזים על כך שאינך מורה.

רוב "המפעלים התעשייתיים" ו"פסי הייצור" למבחנים, ציונים, תעודות ותארים כבר לא רלוונטיים ללמידה.
למרבה הצער, הם גם הרבה פחות רלוונטיים מבעבר לביטחון תעסוקתי ולקריירה מוצלחת.
בחלק מהמוסדות הללו מלמדים היום בעיקר אילוף, צייתנות וראש קטן.

בינתיים, עד שהמערכות הלא רלוונטיות שקורסות תשתנינה,
אפשר להפסיק להאשים את מערכת החינוך, את הממסד ואת העולם.
היום, יותר מאי פעם, מי שרוצה ללמוד יכול.
מטובי המורים בעולם,
את החומרים הכי חשובים והכי מתקדמים בכל נושא שהוא,
גם ללא עלות או בעלות נמוכה.

עד לפני כמה שנים, אנאלפביתים היו אלו שלא ידעו קרוא וכתוב.
היום, בעולם החדש, אנאלפביתים הם אלו שלא יודעים (או לא רוצים) ללמוד.

חיים מלאים יום יום.

0 – לא פתוח בכלל. ולא מעניין אותי מה שיש לך לומר. מי אתה בכלל ???

1- לא פתוח. אם לא תהיה ברירה אעשה את עצמי כאילו אני מקשיב לך.

2 – פתוח תלוי. אני פתוח לפעמים, במיוחד לאחר שעשיתי משהו שאני מרוצה ממנו.

3 – פתוח קצת. חשוב לי להבין מה אתה חושב עלי ועל העבודה שלי אבל אני חושש לשמוע את מה שיש לך לומר.

4 – פתוח חלקית. בעיקר לדברים החיוביים שיש לך לומר. לא באמת פתוח לדברים הפחות חיוביים.

5 – די פתוח. אני מכיר בחשיבות של המשוב ורוצה לקבל אותו. קצת חושש ממה שיעלה ומקווה שאוכל להקשיב לזה.

6 – פתוח ממוקד שיפור. אני רוצה להבין איפה אתה עומד. תן לי רק את מה שצריך לשפר ומה שלא היה מספיק טוב. השאר זה בזבוז זמן.

7 – פתוח מאוזן. אני רוצה לקבל ממך גם את החיובי, גם את השלילי וכל דבר אחר. כולם משרתים למידה וחשוב שלכולם יהיה חלק בשיחה.

8 – פתוח לגמרי. מעניין אותי מאוד איך חווית אותי ואת העשייה שלי ומה אתה חושב. אני מבין שזו נקודת המבט שלך ולא לוקח את זה אישית.

9 – פתוח ורעב לזה. אזמין אותך לנתינת משוב (לא אחכה שאתה תציע את זה). אני מבין שזה כלי התפתחותי ממדרגה ראשונה עבורי ומתנה יקרת ערך שתוכל להעניק לי.

10 – פתוח +++. משוב ממך זו דרך מדהימה עבורי לגדול ולהתפתח + לחזק את הקשר ואת מערכת היחסים בינינו. עוד הזדמנות לשיחה משמעותית ומקרבת.

חיים מלאים. יום יום.

לפעמים אי אפשר.
חסר זמן,
אין מספיק משאבים,
המורכבות גדולה מדי,
יש עדיפויות אחרות.

כשזה קורה,
חשוב להכיר במצב,
לזהות את המתח,
לחדד את מה שחשוב,
לחשב מסלול מחדש
ולהתחיל לנוע.

**
היום, כשזה קרה,
הבנתי שלא נספיק ב-100 הדקות שנותרו להגיע למה שרצינו.
התכנית המקורית כבר לא רלוונטית.
לטמון את הראש בחול, להתעלם מהמצב,
או לנסות להספיק הכול ומהר רק יחריפו את הפער.
המתח בחדר היום (בין היתר) היה בין עומק להתקדמות.
בין חשיבה איכותית שצריכה את הזמן שלה
לבין הרצון להוריד דברים לרמת השטח ולהגיע לתוצרים ברורים.

זיהוי המתח וביטויו מורידים חלק מהלחץ המצטבר,
מאפשרים לבחור במה שהכי חשוב,
ולעשות את המיטב בתנאים הנוכחיים.

**
שתי נקודות חשובות:

א. לפעמים אנו בטוחים שאי אפשר, ובעצם אפשר.
לעתים קשה לדעת האם החסם "אמיתי" או רק תוצר של ראייתנו המוגבלת.

ב. לאחר התמודדות עם מצב של "אי אפשר" חשוב לעצור ללמידה ולהפקת לקחים.
לקחת אחריות. להבין איך הגענו למצב הזה והאם היה ניתן היה למנוע אותו.
בדיעבד אני חושב, שמצב ה"אי אפשר" שפגשתי היום,
היה במידה רבה תוצר של אופטימיות יתר והערכת חסר שלי למורכבות התהליך.

חיים מלאים. יום יום.

אני יוצא כרגע מאירוע בן יומיים וחצי שהשתתפתי בו.
תחושת אינטנסיביות חזקה, מלאות והצפה.

5 – 4 – 3 – 2- 1
תהליך עיבוד והתפתחות – לסוף יום, גמר אירוע או סיכום שבוע:

**
5 דברים שאני חוגג ושאני שבע רצון מהם.
4 שאני מכיר עליהם תודה – לאחרים ולעצמי.
3 נקודות שאני פחות מרוצה מהן או שהייתי עושה אחרת.
2 למידות משמעותית.
1 פעולה לימים הקרובים.

**
עקרונות מרכזיים בתהליך:
– לחזק משאבים פנימיים. להרשות לעצמנו לחגוג ולהכיר תודה (לפעמים בניגוד לנטייה מורגלת או מוטבעת)
– לאזן בין ה"חיובי" וה"שלילי". להחזיק את ה"גם וגם".
– להתמקד בלמידה והתפתחות מתמדת – תהליך אינסופי ומתמשך.
– להתחייב לעשייה ולהטמעה.
– לסגור "כמו שצריך" ולהמשיך הלאה. "לנקות" רעשים ושאריות כדי לאפשר את המעבר לדבר הבא.

**
5 – 4 – 3 – 2 -1 מאפשר "טיפול ראשוני מיידי"
15 דקות של הקשבה פנימית לסגירת האירוע, לחזרה ל"חיים הרגילים" ולכניסת השבת.

שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.

 

מצויינות מבוססת waze: משוב מתמיד + מחוייבות לתנועה

**
1. משוב מתמיד
לבנות ולתחזק את תמונת המצב .
לא להניח שאנו יודעים הכול. להמשיך ללמוד.
לחפש פרואקטיבית נקודות מבט נוספות.
לבקש מאחרים עוד מידע, על עצמנו ועל הנושא.

**
2. מחוייבות לתנועה
להבין לאן רוצים להגיע ולהתחיל לנוע.
להפעיל שיקול לדעת, לאזן בין תחושת בטן ומכשירים.
זה בסדר לשנות נתיב כשמשהו חשוב ורלוונטי משתנה.
אפשר לבדוק דרכים חלופיות, כל הזמן, תוך כדי תנועה.

חיים מלאים. יום יום.

לעצור כדי לנוח
אחרי מאמץ מרוכז או פעילות אינטנסיבית המנוחה היא קריטית והכרחית.
מעבר לכך שאי אפשר בלעדיה, יש משהו מהנה ומתגמל בלאפשר לעצמנו את המנוחה שאנו זקוקים לה.
כן, זה לגיטימי. כן, עכשיו. כן, היום. לא, לא רק בקבר.

**
לעצור כדי לראות
כשם שהעיניים צריכות זמן להסתגל לחושך,
יש דברים שאפשר להתחיל לראות רק כשעוצרים.
הזיקית שבין השיחים, האנשים שמסביבנו, פרטים חדשים שפתאום מתגלים.

**
לעצור כדי לחגוג
עצירה המסמנת סיום וגבול. נקודת מעבר בין הדבר הזה לדבר הבא.
אחרי דרך, מאמץ או פעילות מסוימת אפשר לחגוג את מה שאנו גאים בו,
את מה שאהבנו, את ההתמודדות שלנו, את המתנות שקיבלנו ונתנו.
אפשר לחגוג ביחד ולבד. לחגוג את עצמנו ועם אחרים.

**
לעצור כדי להודות
להודות למי שסייע, תרם, תמך. להכיר תודה ולפרגן.
למי שבזכותו (בין היתר) קרה מה שקרה. אנחנו לא לבד…
בחמש דקות אפשר להגיד או לכתוב תודה מהלב.
אם לא נעשה את זה עכשיו, הערב, היום… זה כנראה כבר לא יקרה…

**
לעצור כדי ללמוד
כולנו בדרך. במסע מתמשך.
בטווח הארוך מה שעושה הבדל גדול, זו היכולת ללמוד, להתפתח…
למידה לא חייבת להיות פורמלית או יבשה.
לעתים השיעור מהנה ולפעמים הוא קשה.

**
לעצור כדי להתאבל
למילה הזו יש קונוטציה של מוות ולכן היא מעוררת רתיעה והתנגדות.
אפשר וחשוב להתאבל על כאב, על משהו שרצינו שיקרה ולא קרה, על משהו שלא רצינו שיקרה וקרה,
על פרידה, על פגיעה, על פספוס הזדמנות, על פוטנציאל שלא מומש ואולי גם לא יתממש.
ממש כמו ב"שבעה", חשוב לתת מקום גם למימד הזה ולעבד אותו לפני שממשיכים הלאה.

**
לעצור כדי להקשיב
לפני שמחליטים, לפני שעושים, לפני שנעים קדימה או לצדדים,
מומלץ לעצור ולהקשיב. להקשיב בסקרנות לכל מה שעולה…
לעצמנו ולאחרים. לבטן ולמילים. לאנרגיה ולטיעונים.
להקשיב למה שיש ולהקשיב למה שאין.

**
לעצור כדי לחשוב
לחשוב על משהו שמעסיק אותנו.
לרדת לפרטים, לשנות נקודת מבט, לבחון מהצד או להתבונן מלמעלה.
לתכנן תכנית, לחדד כוונה, לבדוק כיוון, לשחק עם רעיון.

**
לעצור כדי לנשום
לקחת אוויר. נשימות עמוקות.
לתת לריאות להתמלא… ולהתרוקן…
לכמה דקות או ליותר מכך.

**
לעצור כדי ל…
לעתים משהו בנו רוצה לעצור.
לא בהכרח לשם מטרה מוגדרת כלשהי או תכלית ברורה.
קורה שהעצירה פשוט מזמינה את עצמה,
מרגישה כדבר הנכון, כצעד המתבקש הבא.

*****
עשר סיבות לעצור.
עשר דוגמאות לעצירות שונות.
כולן חשובות, כולן משמעותיות, כולן חלק מחיים מלאים.

באופן פרדוקסאלי כלשהו נראה,
שככל שאנו עוצרים יותר, אנו גם מתקדמים יותר.

חיים מלאים. יום יום.

לפני שבוחרים בדרך כזו או אחרת,
לפני שמחליטים איך להתקדם ומה לעשות,
כדאי להגדיר את ה"למה":
"למה חשוב לנו לעשות את מה שאנו עומדים לעשות?"

**
דוגמא –
חידוד כוונות לפני נתינת משוב: "למה חשוב לנו לתת משוב?"

סיבה אפשרית א': כדי לתקן את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ב': כדי להוציא מהאדם שמולנו יותר.
סיבה אפשרית ג': כדי לסייע לאדם שמולנו להתנהל בצורה טובה יותר.
סיבה אפשרית ד': כדי לחנך, ליישר או לאלף את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ה': כדי לאפשר לאדם שמולנו ללמוד, להתפתח ולגדול.
סיבה אפשרית ו': כדי להוכיח לאדם שמולנו (או למישהו אחר) שאנו צודקים וחכמים.
סיבה אפשרית ז': כדי להראות לאדם שמולנו שאנו טובים יותר.
סיבה אפשרית ח': כדי לשחרר קיטור ולפרוק תסכולים.

**
נתינת משוב המונעת מ"למה" שונה, תתבצע בדרך שונה ותייצר תוצאות שונות.
"למה" הוא הצעד החשוב שלפני הצעד הראשון.

חיים מלאים. יום יום.

איך אתה יודע שאתה עסוק מדי ?

– אין לך זמן ללמוד משהו שבא לך.
– אין לך זמן לפגוש אנשים שאת רוצה. או לשוחח עמם.
– אתה בלחץ ולא נהנה מספיק מהדרך שאתה עובר.
– אין לך זמן לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– אין לך לגיטמיציה פנימית לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– הדברים החשובים בחייך – שכחת מהם או שאתה זוכר אותם כ"כותרות ריקות" בלבד.

**
אם אחד מהמצבים הללו מתקיים עבורך כנראה שאת עסוקה מדי.
אם כמה מהמצבים הללו מתקיימים כנראה שהגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש.
אם כל המצבים הללו מתקיימים הגיע הזמן לעצור.

**
התשובה לשאלת "עומס יתר או עסוק מדי" אינה נמצאת ביומן שלך או בהסתכלות אובייקטיבית של מישהו מהצד.
היא נמצאת בתחושה האישית שלך ובניהול תשומת הלב שלך.
באופן פרדוקסלי (או לא), יעילות גבוהה מאוד יכולה להיות סימן ל-"עומס יתר ועסוק מדי".

חיים מלאים. יום יום.