תגית: למידה

יש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים מיוחדים'.
איך אנו מתנהגים ברגעי השיא והשפל.
יש לא מעט ימים ורגעים כאלה:
ללדת ילדים. לקבור בני משפחה וחברים.
להינשא או להיפרד.
להתחיל עבודה חדשה או לעזוב עבודה קיימת.
להקים עסק, למכור עסק, לסגור עסק.
לעשות משהו בפעם הראשונה.
לחתום על חוזה גדול.
להתגייס לצבא, לסיים מסלול, להשתחרר.
לסיים תואר.
לחגוג בר מצווה או 50 שנות נישואין.
לקבל רישיון נהיגה.
לצאת לגמלאות.
יש עוד.
הרשימה ארוכה.
כל הימים הללו הם חלק מהחיים.
חלק מהחיים.
לא ה-חיים.

**
ויש את העניין של מה שאנו עושים ב'ימים רגילים'.
בין רגעי השיא והשפל, בין 'הימים המיוחדים'.
עם אותה משפחה.
עם אותם בני זוג, ילדים, חברים.
באותה עבודה.
עם עצמנו.
איך אנו חושבים.
במי אנו נוגעים.
מה אנו אומרים.
איך אנו מקשיבים.
איך אנו רבים.
איך אנו אוהבים.
מה אנו עושים.
כמה אנו לומדים.
למי אנו תורמים.
את מי אנו משרתים.
איך אנו משפיעים.
את מה אנו מטפחים.
מה אנו מגדלים.

**
יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום.
למידה ועוד למידה ועוד למידה.
מפגש ועוד מפגש ועוד מפגש.
אינטראקציה ועוד אינטראקציה ועוד אינטראקציה.
צעד ועוד צעד ועוד צעד.
מחווה ועוד מחווה ועוד מחווה.
עשייה ועוד עשייה ועוד עשייה.
התמודדות ועוד התמודדות ועוד התמודדות.

**
היום זה היום.
גם כשזה לא יום 'מיוחד'.
היום יש לנו את ההזדמנות.
במקום שאנחנו.
עם מי שאנחנו.
זמן-אמת.
הזדמנות של חיים.

חיים מלאים. היום.

"אחרי שעברתם מבחן, אתם מרגישים די טוב לזמן מה ואז משהו חדש קורה, 
אתם מתעוורים, או שהשלשול שלכם חוזר או שמשהו כזה או אחר קורה. 
כולנו מגלים, אתם יודעים, מה נמצא מאחורי כל זה. 
ושוב אתם נלחמים, אם אתם טיפוסים שלוחמים, 
ואם אתם כאלה שנכנעים במהירות, אז אתם נכנעים במהירות, 
אבל הבעיה לא עומדת להיעלם, 
לכן אם אתם יכולים להפיק ממנה משהו שאפשר ללמוד ממנו, 
ואם אתם בחברת מישהו שאכפת לו, 
אולי תגיעו לשלב הקבלה.

זה טיפוסי לא רק לגסיסה. 
בעצם אין לזה שום קשר לגסיסה, 
אנחנו רק קוראים לזה 'שלבים של גסיסה', מכיוון שאין הגדרה טובה יותר. 
אם אתם מאבדים חבר או חברה, או אם אתם מאבדים מקום עבודה 
או אם מפנים אתכם מהבית שבו גרתם במשך חמישים שנה ואתם מוכרחים לעבור למוסד סיעודי,
ואפילו אם רק איבדתם את התוכי או את עדשות-המגע, 
אתם עשויים לעבור את אותם שלבים של גסיסה.

זו, אני חושבת, המשמעות של הסבל: כל הקשיים, כל המבחנים והזעזועים, כל הסיוטים והאבדות 
עדיין נתפסים כקללות בעיני רוב האנשים, כעונשים מאלוהים, כמשהו שלילי.
אילו רק ידעתם ששום דבר שקורה לכם אינו שלילי! ואני מתכוונת לשום דבר. 
כל המבחנים והזעזועים והאבדות הגדולות ביותר שתחוו אי-פעם שגורמים לכם לומר,
'אם הייתי יודעת איך זה יהיה, לא הייתי מצליחה לעבור את זה', הם מתנות שקיבלתם.

כל קושי הוא הזדמנות שניתנת לכם, הזדמנות לגדול. 
צמיחה היא המטרה היחידה של הקיום בעולם הזה. 
לא תוכלו לגדול אם תשבו בגן פרחים יפה ומישהו יגיש לכם אוכל מדהים על מגש כסף. 
אבל אם אתם חולים, אם אתם סובלים, 
אם חוויתם אבדות ובכל זאת אתם לא טומנים את הראש בחול, 
אלא מאמצים את הכאב ולומדים לקבל אותו, לא כעונש או קללה, 
אלא כמתנה שיש לה מטרה מאוד מאוד מסוימת – אז אתם גדלים."

~ מתוך "המוות חשוב לחיים" / ד"ר אליזבת קובלר-רוס

**
6 דברים שהתחדדו לי השבוע:

"עובדת זרה" יכולה להיות אישה בת גילי,
אלמנה המפרנסת את ילדיה שאותם לא ראתה מזמן,
שנולדה במדינה אחרת, למשפחה אחרת, בתנאים אחרים,
אשר תטפל במסירות במישהי יקרה לי, תשמור על כבודה,
תיתן מענה 24X7 לצרכים חשובים שלה, 
ותרוויח משכורת חודשית שאני יכול להרוויח בסדנה חד פעמית.

**
"בשורות טובות" הוא אחד האיחולים הנפוצים והמקובלים,
כשמחכים לתשובות או לתוצאות של בדיקות.
"בשורות טובות" נאמר באותם מקומות
שבהם "תרגישו טוב" או "החלמה מהירה" לפעמים אינם אופציה.

**
אחד העניינים המרכזיים במהלך התמודדות עם אתגר רפואי מורכב
הוא לוגיסטיקה פשוטה שאי אפשר בלעדיה.
אם למשל, אתה מגלה יום לאחר בדיקה,
שה-CD שקיבלת אתמול ושאתה צריך לפגישה הקרובה אינו תקין טכנית,
ייתכן שתשקיע שעתיים וחצי בנסיעה נוספת לבית החולים, 
בהמתנה לצריבת CD חלופי ובנסיעה חזרה הביתה.
שעתיים וחצי שלא בנית עליהם ושבמהלכם לא תעשה משהו אחר.
דוגמא אחת מני רבות.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
חלקים גדולים מהאנרגיה מושקעים באשמה והאשמה, 
ייסורי מצפון, בושה, "חשבונאות", ריצוי, "צריכיזם" ו-"עניינים-לא-סגורים",
ואינם מושקעים בריפוי או בנוכחות עם מה שקורה.

**
גם (אפילו) במצבים רפואיים מאתגרים במיוחד,
מחוות אנושיות קטנות עושות הבדל עצום:
חיוך.
מגע.
מבט.
התעניינות כנה.
אמפטיה.
אכפתיות.
כוס קפה.
"מה שלומך?"

**
מעבר להגדרות של טוב או רע, של שלילי או חיובי,
אנחנו מקבלים הזדמנות להתקרב,
לעזור ולהיעזר,
לזכור ולהיזכר,
להיות ביחד.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

שתים עשרה מחשבות מהיום

1. מה שעשינו היום היה חשוב. אני שמח שעשינו את זה.

2. יש הרבה מה לשפר במה שעשינו היום. הפעם הבאה תהיה שונה.

3. למה שעשינו היום יש השפעה על כולנו. כנראה שאנחנו מבינים חלק ממנה.

4. כשאנחנו מקשיבים לאחרים אנחנו יכולים ללמוד משהו עליהם והרבה על עצמנו.

5. במצבים מורכבים, חשוב להגדיר מה חשוב. חשוב ולא תמיד פשוט.

6. דברים מסוימים, עדיף שייאמרו מאשר שלא ייאמרו.

7. דברים אחרים, עדיף שלא ייאמרו מאשר שייאמרו.

8. בעשר דקות אפשר לומר המון או מעט מאוד.

9. משפט אחד יכול לעשות הבדל.

10. המעשים שלנו מדברים יותר חזק מהמילים שלנו. איך התנהלנו היום?

11. ההחלטות שלנו מגדירות את סדרי העדיפויות שלנו. למה נתנו עדיפות היום?

12. היום היה יום נוסף במסע שלנו.

חיים מלאים. היום.

"כשאנו מתייחסים ל'שכל' או ל'תודעה', יש מבחר רב של סוגי שכל או תודעה.
הדבר דומה לתנאים או לאובייקטים חיצוניים,
שמקצתם מועילים מאוד, מקצתם מזיקים מאוד, ואחרים ניטרליים.
כשאנו עוסקים בדברים חיצוניים,
תחילה אנו מנסים להגדיר אלו מהחומרים ומהכימיקלים שבהם מועילים,
כדי שנוכל לטפחם, להגדילם ולהשתמש בהם, ואילו מהם מזיקים, כדי שנוכל להיפטר מהם.
באופן דומה כשאנו מתייחסים לתודעה, קיימים אלפי סוגי מחשבות, או 'סוגי תודעה'.
כמה מהם מועילים מאוד, ועלינו לשמור עליהם ולהזין אותם.
אחרים שליליים מאוד, מזיקים מאוד. את אלה עלינו לנסות לצמצם במידת האפשר.

לכן הצעד הראשון בחיפוש אחר האושר הוא למידה.
תחילה עלינו ללמוד כיצד רגשות והתנהגויות שליליים מזיקים לנו,
וכיצד רגשות חיוביים מועילים לנו.
עלינו להבין שרגשות שליליים הם רעים ומזיקים לא רק לאדם אחד,
אלא לחברה בכללותה ולעתיד העולם כולו.
הבנה מסוג זה מגבירה את נחישותנו להתמודד אתם ולהתגבר עליהם.
עם זאת קיימת הכרה בצדדים המועילים של רגשות ושל צורות התנהגות חיוביות.
ברגע שנבין את היתרונות שבהם,
נהיה נחושים בדעתנו להוקיר, לטפח ולחזק אותם מתוך שאיפה פנימית עמוקה,
ויהיה הדבר קשה כל שיהיה.
בתהליך זה של למידה, שבו אנו מבחינים אילו מחשבות ורגשות מועילים ואילו מזיקים,
אנו מטפחים בהדרגה החלטה נחושה להשתנות
ומרגישים ש'המפתח לאושרי ולעתידי נמצא עכשיו בידיי.
אסור לי להחמיץ את ההזדמנות הזאת !' "

~הדאלאי לאמה, מתוך "אמנות האושר", עמוד 35-36.

**
חידוד כוונה.
לקיחת אחריות.
תהליך מתמשך של למידה.
עבודה יומיומית.
הזנה מתמדת.
100% בחירה.

חיים מלאים. היום.

איך נותנים משוב למישהו שלא מעוניין לקבל משוב?
איך מלמדים מישהי שלא רוצה ללמוד?

**
זה אפשרי בכלל…?
למה שנרצה לעשות את זה…?

חיים מלאים. היום.

13 כוונונים פנימיים לדרך:

1. לזכור שאין לנו מושג
2. להחזיק כוונה
3. להמשיך ללמוד
4. להקשיב בסקרנות
5. לשמור על ערנות

**
6. להתמקד במה שחשוב
7. לקחת אחריות
8. להחליט עם מידע חלקי
9. להעז לנוע
10. לפעול בענווה

**
11. לחגוג
12. לכאוב
13. להודות

חיים מלאים. היום.

משוב עצמי מקדם

השקעת שעות בתכנון ובהערכות לזה.
השקעת שעות בהוצאה של זה לפועל.
זה חלק חשוב בעבודה שלך.

לא תשקיע/י עשר דקות בלסגור את זה "כמו שצריך" לפני הריצה לדבר הבא ?

**
משוב עצמי מקדם.
5
4
3
2
1

**
5 נקודות של שביעות רצון.

4 הכרות תודה לאחרים ולעצמך.

(תודה לך על הקשר הראשוני שבזכותו נולדה הסדנה.
תודה לך על שיתוף הפעולה האפקטיבי לאורך הדרך ועל דוגמאות השטח שעשו הבדל.
תודה לך על הרעיון לסרטון המצחיק ששבר את הקרח ועורר עניין.
תודה לך שהיית איתו היום, כשאני הייתי שם…)

3 נקודות לשיפור.

2 למידות משמעותיות.

1 מחויבות ליישום מיידי.

**
משוב עצמי מקדם.
ריבית דריבית של "מקצוענים".

חיים מלאים. היום.

כשנפגשתי עם מירי ביום ראשון,
סיפרתי לה שחלק ממה שמאפיין את החודשים האחרונים שלי,
הוא שדברים משמעותיים מאוד שאני נחשף אליהם או חווה תוך כדי השבוע,
אינם שם בתחילתו.
לצד העבודה המתוכננת, האנשים שאני מכיר והנושאים שכבר על הצלחת,
בכל שבוע מופיעים, מתגלים ונוצרים, רעיונות, אנשים ונושאים חדשים,
שאיני מכיר, שלא היו שם קודם או שלא הייתי מודע לנוכחותם בעולם.
כשאני פותח שבוע, אני יודע שבסבירות גבוהה זה יקרה,
למרות שאין לי מושג מה זה יהיה או מהיכן זה יגיע.
זה קורה כמעט בכל שבוע.
זה קרה גם השבוע.

**
בבוקר יום שני (מספר שעות לאחר המפגש עם מירי),
במהלך נסיעה לעבודה, זכיתי להכיר את אסתר פרל – Esther Perel.
(אסתר לא זכתה להכיר אותי עדיין…).
נחשפתי אליה תוך כדי הקשבה לפודקסט בנושא מערכות יחסים:
כחמישים דקות (באנגלית) שבמהלכן אסתר משתפת בתפיסת העולם שלה,
בניסיונה רב-השנים ובכלים המעשיים שאותם היא פיתחה ושאיתם היא עובדת.
קפסולות מרוכזות של מידע ואנרגיה לחיים שלמים.
מסוג החומרים שאני מצטער שלא נחשפתי אליהם
לפני 25 שנים, או 15, או 10, או 5,
ושיש בי הכרת תודה על שנחשפתי אליהם היום.

**
כשלומדים שפה חדשה,
ישנם פעלים מרכזיים נפוצים החוזרים שוב ושוב בתדירות גבוהה.
השליטה בפעלים אלו והיכולת להשתמש בהם,
מאיצה את קצב לימוד השפה ואת מיומנות השימוש בה.

גם מערכת יחסים היא שפה.
עפ"י אסתר, בשפת "מערכת היחסים" ישנו מספר פעלים מרכזיים, חשובים במיוחד,
שמיומנות השימוש בהם משפיעה בעוצמה על איכות מערכות היחסים.

שבעת הפעלים המרכזיים במערכות יחסים:

1. לבקש
2. לקבל
3. לקחת
4. לתת
5. לסרב
6. לשתף
7. לשחק

1. לבקש
איך אתה מבקש?
כמה קל או קשה לך לבקש?
ממי אתה מבקש וממי לא?
מה המשמעות של לבקש עבורך?

2. לקבל
עד כמה קל או קשה לך לקבל?
איך אתה מקבל? ממי אתה מקבל?
איך זה מרגיש לך כשזה קורה?
מה המשמעות של לקבל עבורך?

3. לקחת
האם את מרשה לעצמך לקחת?
איך את לוקחת?
באילו מצבים זה קורה ובאילו לא?
מה המשמעות של לקחת עבורך?

4. לתת
איך אתה נותן?
מה אתה נותן ולמי?
עד כמה קשה או קל לך לתת?
מה המשמעות של לתת עבורך?

5. לסרב
עד כמה קל או קשה לך לסרב?
באילו מצבים את מסרבת ובאילו את נמנעת מכך?
איך את מסרבת?
מה המשמעות של לסרב עבורך?

6. לשתף
עד כמה קל או קשה לך לשתף?
מתי אתה משתף? במה? במה לא?
מה ההבדל בין לשתף ולתת עבורך?
מה המשמעות של לשתף עבורך?

7. לשחק
מתי ואיפה את משחקת?
איך את משחקת? איך המשחק שלך בא לידי ביטוי?
עד כמה קל או קשה לך לשחק?
מה המשמעות של לשחק עבורך?

כשעוברים על הרשימה הזו, אפשר לבדוק בסקרנות:

– באילו פעלים המיומנות שלכם גבוהה ומרגיש לכם נוח וזורם?
– באילו פעלים המיומנות שלכם נמוכה ומרגיש לכם קשה ומאתגר?
– האם יש פועל מסוים שחשוב לכם להתמקד בו?
– איזו מיומנות הייתם רוצים לפתח בתוככם?

**
כשם שניתן ללמוד מיומנויות נהיגה, נגינה או בישול
כך גם ניתן ללמוד מיומנות של מערכות יחסים.

– איפה למדת מערכות יחסים?
– מי לימד אותך להיות בעל, אישה, אימא או אבא?
– איפה למדת לבקש I לקבל I לקחת I לתת I לסרב I לשתף I לשחק?
– מי לימד אותך איך לעשות זאת ועד כמה זה רצוי, מקובל או אסור ?

כולנו למדנו את זה.
כשם שלמדנו את "זה",
כך אנו יכולים ללמוד משהו אחר.
כשם שלמדנו ממישהו מסוים,
כך אנו יכולים ללמוד ממישהו אחר.
שינוי אפשרי.
זה לא מאוחר מדי.
שינוי יכול להיות קל, זורם ומיידי.
שינוי יכול להיות קשה, מפחיד והדרגתי.
מודעות היא תנאי הכרחי ולא מספיק לשינוי.
מודעות יכולה להיות כואבת ומשמחת בעת ובעונה אחת.
לאט לאט.
להמשיך לנשום…
גם כוונה היא תנאי הכרחי לשינוי. הכרחי ולא מספיק.

מודעות + כוונה + למידה + יישום = שינוי

**
עד בוקר יום שני השבוע,
אסתר פרל לא היתה קיימת בחיי.
אולי גם בחייכם.
מרגע "הגילוי" ועד עתה,
אסתר ואני בילינו כמה וכמה שעות ביחד.
מאותו בוקר יום שני השבוע,
היא כנראה תישאר בחיי ותשפיע עליהם.
אולי גם על חייכם.

ניתן להקשיב לפודקסט המלא (כ-50 דקות) כאן.
אם זה ימצא חן בעיניכם, תמצאו אחד נוסף שלה באותו מקום.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

===================

הרצאת "להרבות טוב בעולם"

בקרוב תיערך הגרלת 3 הרצאות חינמיות של "להרבות טוב בעולם".
תודה לארגונים העסקיים, החברתיים והציבוריים שכבר פנו והביעו עניין להשתתף בהגרלה.
ההרצאה מיועדת לקהל של כמה עשרות משתתפים לפחות (אפשר גם מאות…).
בין היתר היא תיגע בנושאים הבאים:
• אופטימיות מעשית ותקווה אמיתית בעולם פסימי, ציני, חשדן ומלא כאב.
• להרבות טוב ולהפחית רע בכל יום – בבית, בעבודה, בסופר ובפקק התנועה.
• חגיגות ואבל – הגברת נוכחות עם שמחה וסבל.
• אחריות אישית ופוטנציאל השפעה אינסופי אמיתי שיש לכל אחד מאיתנו.
• החשיבות והלגיטימיות של עשיית טוב גם לעצמנו.
• פלטפורמות לעשיית טוב (ורע) בעולם.

במידה ואתם מעוניינים להשתתף בהגרלת הרצאת "להרבות טוב בעולם" חינמית
(עלותה המלאה של ההרצאה אלפי שקלים) אנא צרו איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר 
וכתבו כמה מילים על הארגון שלכם.

איפה למדת את זה ?

קריאה. כתיבה. חשבון. אנגלית. ספרות. תנ"ך.
רכיבה על אופניים. שחייה. בישול. נהיגה.
מגע. תזונה. אורח חיים. התנהלות עם כסף. פתרון בעיות. סקס. הקשבה. ביטוי עצמי. יזמות.
אהבה. זוגיות. הורות. עבודה. חברות. אזרחות במדינה ובעולם.

**
– איפה למדת את זה?
– ממי למדת את זה?
– האם את/ה עדיין לומד/ת היום?
– ממי? איך?

**
שני דברים מתקיימים בוודאות:
1. למדנו את זה איפשהו, מתישהו, ממישהו.
2. אנו ממשיכים ללמוד את זה גם כיום. או שלא.

**
בביה"ס היסודי, קיבלנו מערכת שעות נתונה והיתה לנו בחירה מוגבלת מה ללמוד ועם מי.
בתיכון, יכולנו לבחור מגמה ומקצועות להרחבה.
באוניברסיטה, היתה לנו אפשרות לבחור מוסד, פקולטה, תואר, מערכת שעות ואפילו מורים.

היום, אנחנו יכולים לבחור.
מה ללמוד, ממי ועם מי.

העובדה שאנו יכולים ללמוד אינה ערובה לכך שנעשה זאת.

**
שלוש שאלות חשובות:

1. האם אנו מאמינים שחשוב לנו ללמוד את זה?
2. האם אנו רוצים ללמוד את זה?
3. האם אנו לומדים את זה?

חיים מלאים. היום.

יש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
יש אנשים שצריכים את הזמן שלהם.
יש תהליכים שצריכים את הזמן שלהם.

**
כמו באפייה, יש חשיבות רבה למצרכים, למינונים, לסדר, לזמן, לתהליך.
בשונה מאפייה, כשמדובר באנשים, לאף אחד אין את המתכון המדויק.

כוונה, מחשבה, לב פתוח, ערנות, למידה מתמדת, אמון וענווה עושים הבדל.

**
כשיצאנו לדרך, כיוונו למקום מסוים.
אנחנו עדיין לא שם.
יש לנו עוד דרך.
אנחנו בדרך.
ביחד.

חיים מלאים. היום.