תגית: חיים

בהצלחה היום.
אני יודע שזה יום חשוב עבורך.
אני חושב עלייך.

בהצלחה עם ההחלטה שאת הולכת לקבל הערב.
הבנתי שתהיה לה השפעה גדולה על עתידך.

בהצלחה עם הפגישה החשובה שיש לך היום.
ועם כל המשמעויות שתיגזרנה ממנה.

בהצלחה עם השיחה המורכבת.
כל הכבוד על ההתמודדות ועל ההכנה.

בהצלחה עם התהליך שאת עוברת.
עוד צעד בדרך ארוכה, אינטנסיבית ומאתגרת.

בהצלחה עם המעבר.
פרק חדש עומד להיפתח עבורך.

בהצלחה עם המבחן.
מבחן זה דבר מלחיץ.

בהצלחה עם הקונפליקט.
מבאס מאוד כשזה קורה. וגם חשוב.

חיים מלאים. יום יום.

10 דקות אחרי.
התפרצות הרגשות.
שמחת הניצחון.
הטלפון מנשיא המדינה ומראש הממשלה.
חיבוק של מדינה שלמה.
סיום של פרק יוצא דופן.
פורקן המתח.
חגיגת ההישג.
הרבה מעבר לתחרות האחרונה או למדליה אולימפית.

**
10 חודשים אחרי.
כמעט שנה חלפה.
זיכרון מתוק ובלתי נשכח.
שמחה. געגוע.
שינוי הסטטוס ההכרתי.
קילומטראז' של ראיונות ופרסומות.
חזרה לשגרה ולמציאות יום – יומית.
אולי ריקנות ומשבר של אחרי רגע שיא.
אולי עבודה מאומצת לקראת הדבר הבא.
אולי שוטטות וחיפוש עצמי.
אולי גם וגם וגם. ועוד.

**
10 שנים אחרי.
פרספקטיבה רחבה.
הניצחון המתוק מלפני עשור כנקודה משמעותית משנת חיים או כשיא רגעי.
התפתחויות שלא יכולתי לצפות.
פיצולי דרכים.
דלתות מסתובבות.
הבחנה ב"יהלומים" שנשארו אחרי שקיעת אבק ההתרגשות.
הדרך שעברתי.
מה קיבלתי ? איך גדלתי ?
אלו מחירים שילמתי ? על מה ויתרתי?
מה אני רואה ואיך אני מרגישה כשאני מתבוננת במראה?

ברכות לירדן ג'רבי על הזכייה במדליית הארד ! 

חיים מלאים. יום יום.

תצוגה מכובדת.
הופעה מאכזבת.
נלחם כמו אריה.
תירוצים של הפסד.
פספוס של מדליה.
קרב הירואי.
ווינריות. לוזריות.
פרגון והערכה.
ציניות ושיפוטיות.

**
שגיא מוקי כדוגמא.

היום מדינה שלמה עוסקת בזה:
כותרות העיתונים,
מהדורות החדשות,
תכניות הבוקר,
שיחות המסדרון,
פרשנויות, דעות וניתוחים מקיר לקיר.

עד אתמול אפילו לא קיים עבור מרבית האנשים.

**
לפעמים ההבדל שבין "הצלחה מפוארת" (מדליה כדוגמא) ל"כישלון צורב"
הוא חוסר ריכוז של עשירית שניה,
מזל,
החלטה של מישהו אחר,
מצב גוף,
מזג אויר.

**
החיים "האמיתיים" קורים כל הזמן.
נובעים ומתרחשים בכל רגע נתון.
דרך של שנים.
תהליך מתמשך.
נוכחות יום – יומית.
עם או בלי כותרות.
עם או בלי מדליה.
מתחרות לאימון, מאימון לתחרות.
בתוך אולימפיאדות ובין אולימפיאדות.

בהצלחה לירדן ג'רבי היום 🙂

חיים מלאים. יום יום.

במדבריות אוסטרליה (ואולי אפריקה),
ישנו צמח מיוחד במינו,
היכול לשרוד עשרות שנים ללא טיפה של מים.
חיים שלמים הוא מחכה בדריכות לרגע אחד,
שבו ייווצרו התנאים המתאימים
וגשם יחל לרדת.

כשזה קורה,
גם אם למשך דקות בודדות בלבד,
משהו בו נפתח מייד,
מנצל כל טיפה הניתכת לכיוונו,
סופג את מי החיים בצורה מופלאה כלשהי,
מתרבה ומפיץ את זרעיו במהירות עצומה לכל עבר.

**
במבט מהצד,
כשמתבוננים בצמח יוצא הדופן הזה "בשגרה",
קל להאמין שהוא יבש לחלוטין ושגורלו נחרץ.
אפשר לרחם עליו ועל התנאים האכזריים שעוטפים אותו.

במבט מהצד,
קשה להבין את החיים והתהליכים המתחוללים בתוכו,
כמעט בלתי אפשרי לצפות את עוצמת התגובה שלו לגשם.

**
אולי,
בדומה להשפעה העצומה של כמה טיפות גשם חולפות על הצמח,
ישנה השפעה עצומה באותה מידה לכמה טיפות אהבה רגעיות על בני אדם
שכמו הצמח "זוכים" לחיים קשים ואכזריים במיוחד, על סף בלתי-אפשריים להישרדות.

אם את הצמח –
האם תוכלי לחכות רק עוד קצת לטיפות הגשם האוהבות והמחיות שאולי תגענה בכל רגע?

אם אתה הגשם –
האם תוכל להמשיך לרדת (ולו להרף – עין) גם כשזה נראה חסר משמעות או תוחלת?

חיים מלאים. יום יום.

5 סוגים של לחצים (רשימה חלקית)

א. לחץ מאי-נוחות
משהו לא יהיה מושלם, כיף, מהנה ונוח.
אולי גם "נשלם עליו" בזמן, באנרגיה, בכסף.

ב. לחץ מעומס
ריבוי משימות ועניינים שאנו עוסקים בהם בו זמנית.
גם אם כל משימה בפני עצמה היא ברת-ביצוע ואינה מאתגרת במיוחד,
כשכולן נערמות ביחד ומתרחשות בעת ובעונה אחת זה מלחיץ.

ג. לחץ מהלא – נודע
אי – וודאות וחוסר אונים שאנו חווים כשאין לנו מושג איך המצב יתפתח ומה יקרה.
אנו חיות אנושיות המחפשות וודאות ונלחצות כשאין.
לחץ מהלא – נודע יתפוגג או יומר ללחץ מסוג אחר כשהבהירות תיווצר.

ד. לחץ מכישלון
בביצוע משימה מסוימת או תפקיד כלשהו.
הכישלון יכול להיות מוגדר ע"י סמכות חיצונית או פנימית (אנחנו).
בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים ובכל תחום שהוא.

ה. לחץ הישרדותי
סכנת חיים שלא בטוח איך נצא ממנה.
ענייני בריאות או כסף שמאיימים על חיינו.

**
החופש הגדול, שינוי תפקיד,
קניית ומכירת בית, איסלם קיצוני בעולם,
מזג האוויר, החלפת בית ספר,
המבחן הקרוב, הפרויקט הנוכחי,
הפגישה הבאה, הטיסה לחו"ל,
הפידבק שקיבלתי, רופא השיניים…

**
יש משהו מרגיע בעצם ההתבוננות בלחץ שלך,
הזיהוי שלו וההבנה שהוא אינו לחץ הישרדותי אמיתי.

במצבים שבהם ישנו לחץ הישרדותי אמיתי,
כדאי שהוא יקבל עדיפות עליונה.
כל השאר פחות חשוב כרגע.
ופחות מלחיץ.

חיים מלאים. יום יום.

"ואהבת לרעך כמוך", "איזהו עשיר השמח בחלקו",
הם שני שיעורים בסיסיים ומרכזיים,
המדוקלמים לילדים צעירים
בשלב מוקדם בחיים
על ידי אנשים, בני אדם,
שרבים מהם לא חיים את השיעורים
ואולי מעולם לא באמת חוו אותם.

**
שיעורים מרכזיים ובסיסיים
לחיים שלמים ומלאים
ההופכים למשפטים חלולים וריקים
המדוקלמים הלאה בדיוק באותה דרך,
על ידי אותם ילדים צעירים
שהופכים בתורם להורים, מחנכים ומנהלים.

חיים מלאים. יום יום.

אימיילים

פעם, כשתיבת האימייל שלנו יכלה להחזיק נפח מוגבל בלבד של מידע
היינו משקיעים הרבה יותר בלסנן, לזרוק ולבחור.
פשוט לא היתה ברירה אחרת.
היום, ללא המגבלה הזו,
תיבות הדואר שלנו מלאות
בהמון המון המון אימיילים, מידע, קבצים, פרסומות ו"זבל" שאיננו צריכים
ושכנראה לעולם לא ננקה או נסדר באופן יזום.

מגבלה על שטח אחסון היא גורם מקדם לסדר, לניקיון ולבריאות.

**
חופש דיבור

בפגישה בת מספר שעות
שבה כל אחד יכול להגיד כל מה שהוא רוצה בכל רגע נתון,
מרוויחים הרבה ביטוי עצמי ואולי גם תחושת מעורבות מוגברת.
לעומת זאת,
בפגישה שבה מוגדר סבב התייחסויות מוגבל בזמן לכל משתתף,
כנראה שהמילים וההתייחסויות תיבחרנה יותר בקפידה.

מגבלת דיבור יכולה להיות גורם מקדם למיקוד ולהתקדמות.

**
סוללה

כשהסוללה שלנו מלאה, המטען בהישג יד ויש חשמל באזור,
נרשה לעצמנו לגלוש, לשוטט, להימרח ולצ'טט בצורה חופשית.
כשנותרו לנו רק 18%, ללא מטען וללא חשמל,
נבחר בקפידה איך לנצל את המשאב היקר הזה
וכל רגע של שימוש יזכה ליראת הכבוד הראויה לו.
לא נבזבז זמן סוללה על "סתם דברים".

מגבלת סוללה יכולה להיות גורם מקדם לאפקטיביות וליצירתיות.

**
חיים

כשאנו חושבים שאנו כאן לנצח ואיננו מבינים שעוד רגע זה ייגמר,
קל לנו לבזבז אנרגיית חיים ותשומת לב על הרבה מאוד דברים ועניינים.
כשאנו מאמינים שהכול מובן מאליו,
קשה לנו לראות, להעריך, לחגוג ולהוקיר את כל מה שמתקיים כרגע.
כשאנו מבינים שאנו כאן לזמן קצר וששום דבר אינו מובן מאליו,
החיים הופכים להיות יותר מלאים, פלאיים, מרגשים ויקרים.

מגבלת חיים (משך או איכות)
יכולה להיות גורם מקדם לנוכחות, לרוגע, לשמחה ולהשקעה בדברים החשובים באמת.

חיים מלאים. יום יום.

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה
הוא רק סיפור.
הוא לא באמת מה שקורה.
הסיפור אינו "המציאות".

התחושות והרגשות שאנו חווים
כתוצאה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו
הם אמיתיים. לגמרי.
הם מה שקורה.
גם אם הקשר בין הסיפור לבין המציאות רופף או לא קיים
המילים והמעשים שלנו הם המציאות.

גם כשהסיפור שלנו מדומיין
הסבל, הכאב, הפחד והכעס שלנו אמיתיים ומורגשים.
כמו גם, האושר, השמחה והאהבה.
כולם קורים במציאות ומשפיעים עליה.

הסיפור שלנו יוצר מציאות ומשנה אותה.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
גם עכשיו.

מה שאנו מספרים לעצמנו
על עצמנו על אחרים
משפיע מיידית על חיינו,
על החיים של מי שסביבנו
ועל הסביבה.

הסיפור שלנו
על ילדינו,
על הזוגיות שלנו,
על המנהלת שלנו,
על העמיתים שלנו,
על הלקוחות שלנו,
על החברים שלנו,
על הפגישה האחרונה,
על האימייל ששלחו לנו,
על ההודעה שקיבלנו,
ועל מה שעשו או אמרו לנו
הוא רק סיפור.

זו רק פרשנות.
מאוד אישית,
מאוד סובייקטיבית.
100% שלנו,
הכול מדומיין.

ולמרות כל זאת –
הסיפור שלנו הוא המציאות שלנו.
הסיפור המדומיין שלנו, הוא בעצם,
הדבר הכי מציאותי שיש.

סיפור = מציאות = חיים

כמה שאלות חשובות:
– מה הסיפור שלך כרגע?
– אלו "תפקידים" אתה מעניק לעצמך ולאחרים בסיפור הזה?
– למה חשוב לך להמשיך להחזיק בסיפור הזה?
– איך הסיפור שלך שינה את חייך השבוע?
– איך הוא משנה את חייך ברגע זה?

**
השבוע פורסמו הפוסטים הבאים במסגרת הבלוג היומי:

– אין סיכוי שתגיד את זה – גם אני לא הייתי אומר במקומך
– האחיין של אסתר – מה גיליתי בזמן שהייתי עסוק?
– שותפות בגובה עיניים – אני יכול להבין למה כעסת עלי הבוקר
– חיה ותן לחיות – שיעור בוקר מהזבוב, היתוש, הנמלה והעכביש
– שש שתיקות – איזו שתיקה אתם שותקים עכשיו?
– מחלת זמן – מגיפה שכולנו סובלים ממנה

עד כה פורסמו (החל מראש השנה) בדיוק 291 פוסטים יומיים ברצף.
ניתן לקבל את הפוסט היומי ישירות למייל, טרי-טרי, לאחר הרשמה קצרה באתר.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר

אתמול בצהריים גיליתי
שבזמן שהייתי עסוק
בשינוי שהארגון עובר,
בסדנה בקיבוץ גת,
בתכניות לסוף השבוע,
בחופש הגדול
ובמשחק שמינית הגמר,

האחיין של אסתר מהקומה
הלך לישון ולא התעורר.

חיים מלאים. יום יום.

הזבוב שזמזם לי באוזן
וסרב להמשיך הלאה גם לאחר כמה נפנופי ידיים, כבר לא.

היתוש שחגג על גבי
והתעקש להישאר צמוד למרות מספר נסיונות הרחקה, כבר לא.

הנמלים המתהלכות ליד רגלי,
ממשיכות במסלולן המסודר, המאורגן ומלא החיים.

העכביש הטווה את קוריו מעלי,
ממשיך בעבודתו ואינו מופרע, עדיין.

**
החצר "שלי" היא גם החצר "שלו" ו"שלה".
החצר "שלי" לא פחות משהיא "שלהם".
וגם לא יותר.

חיה ותן לחיות.
תן לחיות וחיה.

חיים מלאים. יום יום.