כד' שבט – בין התקדמות לחיבור

אחד המתחים שחברות וארגונים חווים הוא המתח שבין התקדמות וחיבור :

**
מצב א':
תהליכים נתקעים והחלטות לא מתקבלות עקב שאיפה מתמשכת לקונצנזוס מלא או הסכמה גורפת.
הרצון לא לפגוע באף אחד ובשום דבר מקבל עדיפות עליונה.

**
מצב ב':
מספר מצומצם של אנשים מקבל החלטות ודוחף תהליכים במהירות ובנחישות.
התקדמות מקבלת עדיפות עליונה, גם על חשבון חיבור, רתימה או הקשבה לנקודות מבט שונות.

**
מצב ג':
נשמר מתח דינמי כלשהו בין התקדמות לבין חיבור.
בהתאם לנושא, לדחיפות ולמשאבים הקיימים בוחרים האם ואיך להתקדם, כמה לשתף ובמה להתייעץ.

**
להלן 4 שאלות לדוגמא שניתן להשתמש בהם במצב ג':

1. האם אתה מוכן להתקדם עם האפשרות שאני מציע, למרות שהיא אינה האפשרות המועדפת שלך?

2. מה מידת שביעות הרצון שלך מהאפשרות שאני מציע? למה?

3. מה אתה מעדיף מבין האפשרויות השונות?

4. מה לדעתך אנחנו צריכים לעשות כארגון (בין אם אתה מעדיף את זה ובין אם לא)?

**
התקדמות אינה חשובה יותר מחיבור.
חיבור אינו חשוב יותר מהתקדמות.

מינון ההתקדמות והחיבור הנכונים הוא תלוי מצב.
מציאת האיזון המתאים שבין התקדמות לחיבור היא חלק מרכזי באומנות המנהיגות.

חיים מלאים. יום יום.

יא' שבט – יום טוב, יום רע

יום "רע":
לא הגעתי לשלושה דברים מאוד חשובים שתכננתי לעשות.
חלקם פתוחים כבר זמן מה ונסחבים יותר מדי.
לא החזרתי תשובות לכמה מיילים שרציתי ושמחכים לי.

**
יום "טוב":
סגרתי שני עניינים חשובים וקידמתי משמעותית עוד חמישה.
התפניתי לטיפול בנושא חדש שהופיע ושלא היה מתוכנן.
למדתי כמה דברים חדשים שיעזרו לי בהמשך.

**
יום "בינוני":
הצלחתי להגיע לשבעה מתוך עשרה דברים שתכננתי.
הקדשתי תשומת לב לנושא שחשוב לי אבל הצלחתי לקדם אותו פחות ממה שקיוויתי.
פגשתי מישהו שממש היה חשוב לי לפגוש (למרות כל העומס) ולא הצלחתי לפגוש מישהו אחר שהיה חשוב לי באותה מידה.

**
היום שלי (עד כה) הכיל את כל מה שמתואר למעלה ועוד.
יום "טוב", "בינוני" או "רע" זה עניין של הגדרה.

"איך היה היום שלך" הוא פונקציה של נקודת מבט ושל הציפיות שלך מעצמך.
כישלון או הצלחה הם לפעמים רק כותרת שרירותית או החלטה פנימית.
כותרת שרירותית שיכולה לשנות, להרוס או ליצור חיים שלמים.

חיים מלאים. יום יום.

ח' שבט – עקרון המסדרון

עקרון המסדרון*

אתה לא יכול לראות אותן.
כשאתה עומד במבואה, ומביט אל תוך המסדרון,
אין לך סיכוי לראות את הדלתות השונות שלאורכו.

Corridor

**
רק אם תבחרי לעשות צעד, להיכנס למסדרון ולהתחיל ללכת בו,
תוכלי להבחין בדלתות שלאורכו.
חלקן תהיינה פתוחות ואחרות תהיינה סגורות.
חלקן תהייה צפויות ואחרות מפתיעות.
תוך כדי תנועה תוכלי לבחור האם להיכנס מבעד לאחת מהן או להמשיך הלאה.

**
יש בזה משהו שיכול להלחיץ.
חוסר וודאות, שחרור שליטה, יציאה מאזור נוחות.
מרתיע להיכנס למסדרון שאיננו רואים את כולו ואיננו יודעים לאן הוא מוביל.

**
הבחירה במסדרון מסוים או בנתיב מסוים,
תפתח בפניך מסלול ואפשרויות שאינך יכול לדמיין.
מפגשים, אנשים, חוויות, למידות, הזדמנויות והתנסויות.

**
התנועה קדימה מייצרת משהו.
בחר מסדרון כלשהו… והיכנס אליו.
בחרי נתיב כלשהו… והתחילי לצעוד בו.
אל תתנו לפחד להשאיר אתכם תקועים במבואה חודשים, שנים או כל החיים.

חיים מלאים. יום יום.

* הקרדיט ל-"עקרון המסדרון" לבריאן טרייסי.

ה' שבט – השבוע גיליתי ש…

השבוע גיליתי ש…
השומרת בפתח הסופרמרקט תהיה שם עד 14:00 היום.
אולי קצת אחרי.
שהיא נמצאת שם בכל ערב וערב.
יום אחר יום.
שבעה ימים בשבוע.
גם במוצ"ש.
כבר כמה חודשים.
הבטיחו לה שמתישהו היא תעבור לקופות אבל זה לא קורה.
די נשבר לה.
היא רוצה למצוא עבודה אחרת ואז לעזוב.
אולי בחודש הבא.

השבוע גיליתי ש…
התפאורה של אירוע מחלקה לא מקימה את עצמה.
וגם לא מפרקת את עצמה.
מישהו צריך לדאוג שהפופים, הספסלים, המחצלות והשולחנות,
יעברו בצורה פלאית כלשהי,
מהרכב שמספק את הציוד אל המקום שבו יתקיים האירוע.
חשוב שזה יקרה לפני שכולם מגיעים.
כדי שיהיה אירוע מוצלח, מהנה, מתוקתק ומשמעותי.
ואז… אחרי האירוע, בצורה פלאית כלשהי,
הציוד צריך עזרה כדי למצוא את דרכו בחזרה לרכב האיסוף.
מקומה רביעית לחניה.

השבוע התחדד לי ש…
לשותפות יש (לפחות) שני צדדים.
שדיאלוג ומחויבות הדדית הם קריטיים בהתמודדות עם בעיה או עם אתגר.
במקום שבו יש רצון ונכונות לעשות משהו ביחד או למצוא פתרון,
יש המון שמח"ה,
גם כשעובדים קשה ובלחץ.
מגיעים לתוצאות.
גם במצבים מורכבים ומאתגרים במיוחד.
לפעמים אפילו קורים ניסים.
(תשאלו את יובל קדוש).

השבוע הבנתי ש…
במקום שבו אחד הצדדים "לא בעניין" של דיאלוג,
נמנע מלקחת אחריות ומעדיף להתלונן, לבקר או להאשים,
אז אין שותפות.
ויש הרבה פחות שמח"ה (אם בכלל).
ושזו החלטה שלי האם להישאר במקום הזה או להמשיך הלאה.
למקום אחר.
לשותפות אחרת.

השבוע גיליתי שוב ש…
שתשומת לב היא משאב יקר מאוד.
יותר מכסף ואפילו יותר מזמן.

שעצירה היא פעולה חשובה במיוחד.
שעוזרת לנו גם לנוח וגם לרוץ קדימה.

שחגיגה והכרת תודה יומית היא קריטית.
ושההשפעה שלה עצומה.

שהחיים שלי מלאים מאוד.
שאני מוקף באנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי.
בהמון שותפות ושותפים לדרך.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

יט' טבת – יום מיוחד. בחירות חשובות. החלטות קריטיות.

היום הוא היום האחרון של השנה האזרחית הנוכחית.

ב- 17/3/2015 מליוני אנשים ניצבו בפני בחירות חשובות.

מספר פעמים בחיינו אנו ניצבים בפני החלטות קריטיות: חתונה, לימודים, קריירה, בית ועוד.

**
היום האחרון של השנה הוא בסך הכול עוד יום. לא יותר מיוחד או משמעותי מכל יום אחר.

הבחירות היומיומיות שלנו חשובות הרבה יותר מהבחירות הרגעיות של ה – 17/3/2015.

ההשפעה של אינספור ההחלטות הנלקחות לפני או אחרי הגעתנו לצומת (חתונה, לימודים, קריירה, בית) גדולה יותר מהשפעה של החלטה נקודתית כזו או אחרת. קריטית ככל שתהיה.

להתראות ב 2016,
חיים מלאים. יום יום.

י' טבת – איך להוציא אדם מחישוק ?

פתחתי את הסדנה הבוקר כשאני עומד בתוך חישוק.
ביקשתי מ 22 המנהלים שבחדר עשרים רעיונות שונים שניתן לעשות בכדי להוציא אדם מחישוק.

הנה חלק מהרעיונות שהועלו בתוך שתי דקות :

• לדחוף אותו.
• למשוך אותו.
• לנסות לשכנע אותו.
• להיכנס פנימה כדי שיהיה לו צפוף.
• לצאת מהחדר ולקוות שהוא ישתעמם ויצא.
• לאיים עליו.
• להסביר לו למה כדאי לו לצאת.
• לקרוא לו למקום אחר.
• להתקשר לאשתו כדי שתעזור.
• לבדוק למה הוא בתוך החישוק.
• לקרוע את החישוק.
• לפתות אותו עם מתנה כדי שיצא.
• להפעיל אזעקת חירום.
• להתעלם ממנו בתקווה שזה יגרום לו לזוז.
• לחבק אותו וללוות אותו החוצה.

19 מתוך 20 ההצעות השונות ניסו לגרום לאדם לעשות מה שאנו רוצים שהוא יעשה.
לעבור ממצב מסוים למצב אחר. לצאת מהחישוק.
המיקוד בכל ההצעות הללו הוא איך לגרום לו לשרת את האג'נדה שלנו.

**
אחד מהרעיונות היה יוצא דופן.
"לבדוק למה הוא בתוך החישוק" מנסה להבין את האדם לפני נקיטת פעולה.
אולי לאחר שנצליח להבין אותו ואת מה שחשוב לו במצב הזה,
נמצא את הדרך ליציאה מהחישוק מבלי לפגוע בו ובדברים שחשובים לו.
זוהי דרך של חיבור, הבנה, שיתוף פעולה ובחירה בשונה מדרך של שכנוע, מניפולציה, עונש או פרס.

**
מסר מרכזי למנהלים:
אינכם עובדים עם כסאות, תאים באקסל, או "ראשים" (Headcount).
אתם עובדים עם אנשים חיים.
בעלי משפחות.
כל עובד עולם ומלואו.
רגע לפני שאתם מנסים להזיז אותם לכיוון שאתם רוצים,
עצרו.
הכירו בכך שיש שם בן-אדם.
בדקו האם אכפת לכם ממנו או שאכפת לכם רק מהאג'נדה שלכם.
גלו סקרנות למי הוא, נסו להבין מה עובר עליו,
מה חשוב לו במצב הנוכחי ומה מניע אותו.
פעמים רבות תופתעו ממה שתגלו.
ועוד יותר ממה שייווצר לאחר מכן.

**
לאחר חמש דקות סדנה, סיימנו את התרגיל והמסר עבר.
את כל שאר היום הקדשנו לאיך עושים את זה תכל'ס בעולם האמיתי.
בדילמות ניהוליות, אתגרים מורכבים ותחת אילוצים שונים.

האם זה לא יותר מדי להקדיש יום שלם רק לנושא המסוים הזה?
ממש לא.
אני מאמין יש פה "בשר" ללמידה, העמקה ותרגול המספיק גם לקריירה שלמה.

חיים מלאים. יום יום.

ז' טבת – ניהול מרווחים

בין האירוע שאנו חווים ובין תגובתנו לאירוע ישנו מרווח.
ההתנהלות שלנו במרווח משפיעה על תגובתנו, על המשך האירוע ועל חיינו.
(לדוגמא: עצירה, יציאה ממצב אוטומט, הקשבה לעצמנו ולאחרים, בחירת תגובה).

בין הפרויקט שנגמר ובין הפרויקט שמתחיל ישנו מרווח.
מה שנעשה במרווח משפיע עלינו, על הפרויקט הבא ועל העתיד.
(לדוגמא: התבוננות, הפקת לקחים, הכרת תודה, מנוחה, הערכות).

בין הפגישה שיצאנו ממנה ובין הפגישה שאנו נכנסים לתוכה ישנו מרווח.
מה שיקרה במרווח יכול להשפיע על הפגישה הקודמת, על הפגישה הבאה ועל המשך היום.
(לדוגמא: כתיבת דבר לטיפול בהמשך לפני שנשכח, מודעות רגשית, שינוי אנרגיה, חידוד מטרה לפגישה הבאה)

***
מה שקורה במרווח חשוב לא פחות ממה שקורה לפני או אחרי מרווח.
חיים בלי מרווחים הם חיים לחוצים.
לפעמים אפילו מסוכנים.

חיים מלאים. יום יום.

יז' כסלו – הסיבה שעדיין לא עשית את זה

יכול להיות שהסיבה שעדיין לא עשית את זה
אינה שאתה לא יודע,
או שאין לך מספיק זמן,
או שאין לך את התמיכה שאתה צריך,
או שאת מחוייבת לדברים אחרים כרגע,
או שעדיין לא החלטת לגבי זה,
או שזה לא מספיק מדויק עבורך,
או שהתזמון לא משהו,
או שלא מבינים אותך.

יכול להיות שהסיבה שעדיין לא עשית את זה
היא פשוט מכיון שאת/ה מפחד/ת.

לפעמים זו סיבה מספיק טובה לא לעשות משהו.

אם זו הסיבה כדאי לקרוא לילד בשמו.
להפסיק להתחבא. להפסיק לתרץ.
ואז… לבדוק בסקרנות –
מה בדיוק מפחיד אותך שם?
מה לא היית רוצה שיקרה?
מה לא היית רוצה להרגיש?

חיים מלאים. יום יום.

ח' כסלו – על צמצום ומספיקות

"כמו רבים אחרים, המחשבה הראשונה שלי כשאני מתעוררת בבוקר היא ' לא ישנתי מספיק '.
הבאה אחריה היא ' אין לי מספיק זמן '.
בין שזה נכון ובין שלא, המחשבה ש 'אין לנו מספיק' עולה בנו באופן אוטומטי,
לפני שאנו מספיקים אפילו לפקפק בה או לבחון אותה.
את רוב השעות והימים שלנו אנחנו מבלים בשמיעה על מה שאין לנו מספיק ממנו,
בהסברה שלו, בהתלוננות עליו או בדאגה מפניו.
אין לנו מספיק זמן כדי שנספיק גם להתעמל.
אין לנו מספיק רווחים.
אין לנו מספיק אנרגייה.
אין לנו מספיק מרחבים פתוחים.
אין לנו מספיק סופי שבוע.
למותר לציין שלעולם אין לנו מספיק כסף.

**
אנחנו לא מספיק רזים ולא מספיק חכמים.
אנחנו לא מספיק יפים או מחונכים,
לא מספיק מצליחים או לא מספיק עשירים.
וזה לא ישתנה לעולם.
עוד לפני שאנחנו מתיישבים במיטה,
לפני שרגלינו נוגעות ברצפה,
אנחנו כבר נכשלים, כבר מפגרים מאחור,
כבר מפסידים, כבר חסרים משהו.
וכשאנחנו נכנסים למיטה בלילה,
מיד מתחילה המחשבה שלנו לסקור בפרטי פרטים
כל מה שלא השגנו או לא הספקנו היום.
אנחנו שוכבים לישון תחת עול המחשבות האלה –
ומתעוררים במחשבות על מחסור.
מה שהתחיל כביטוי פשוט של חיים קדחתניים, אפילו מאתגרים,
היה להצדקה הגדולה ביותר של חוסר סיפוק.

**
בפני כל אחד ואחת מאיתנו, בכל מצב עניינים,
עומדת הבחירה לפסוע צעד לאחור ולהרפות מהלך המחשבה הממוקד בצמצום.
מרגע שאנחנו מרפים מן הצמצום,
אחנו מגלים את האמת המפתיעה של המספיקות.
הכוונה אינה לכמות כלשהי של משהו.
'מספיקות' לא ניצבת במרחק שני צעדים מן העוני
או במרחק צעד אחד מן השפע.
היא לא אמת מידה שפירושה 'מספיק בקושי' או 'די והותר'.
מספיקות אינה מידה כלל,
כי אם חוויה, הקשר שאנחנו יוצרים, הצהרה,
ידיעה שיש די ושאנחנו עצמנו מספיקים.
המספיקות שוכנת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו , ובכוחנו לזמן אותה.
היא מודעות, שימת לב,
בחירה מודעת באופן שבו אנחנו חושבים על נסיבות חיינו."

*****
הקטע הועתק מהספר "מושלמים כמו שאנחנו" שנכתב ע"י ברנה בראון (עמ' 123-124).
ברנה, מצטטת את המילים הללו מתוך "נשמת הכסף" שנכתב ע"י חברתה לין טוויסט.

אם הקטע הזה נוגע בכם אולי תרצו לקרוא גם את "אני מאחלת לך מספיק" שהעליתי לפני כשנתיים.

שבת של שלום,
חיים מלאים ומספיקים. יום יום.
רוני ויינברגר.

ד' כסלו – ההשתתפות חובה

הזמנה רשמית:
"בשבוע הבא יתקיים מפגש בן יום שלם בנושא XYZ.
ההשתתפות לכל 65 המנהלים בארגון הינה חובה."

*****
ובמילים אחרות (שכנראה לא תיאמרנה):
1. אנחנו אומרים לכם להתייצב ולא שואלים אתכם אם אתם מעוניינים.
2. אנו דורשים מכם להגיע ולא מאפשרים לכם לבחור או לוותר.
3. מה שיש לנו בשבילכם חשוב בעינינו יותר מדברים אחרים שאתם מתעסקים בהם היום.
4. ההשתתפות הינה חובה. הנוכחות תרשם. מי שלא יגיע עלול להיענש.

*****
מספר המלצות למארגני המפגש:
1. זכותכם לזמן מפגש שכזה. אתם המנהלים הבכירים. לכם יש את הכוח והסמכות.
2. התייחסו ביראת כבוד, בהתחשבות וברגישות לסמכות שאתם מפעילים, לאנשים שאתם מזמינים ולזמן שלהם.
3. בחישוב קר עלות היום הזה שלושה חודשי ניהול (65 ימי מנהלים) ו 100-200 אלף ₪ (משכורות יום + נסיעות). האם הקדשתם תשומת לב מספקת לבנייה של פרוייקט שזו עלותו?
4. הפוטנציאל של יום כזה ושל מה שקורה בו הוא עצום. פוטנציאל שלילי או חיובי. האם אתם בדרך להגשמת הפוטנציאל ? ואולי אתם בדרך לייצר יותר נזק מתועלת?
5. מה יקבלו ויפיקו משתתפי המפגש? האם זו שאלה שמעניינת אתכם? (או שמטרתכם המרכזית היא בעיקר "ליישר" את כולם לפי החליל שלכם).
6. האם המסרים שאתם מעבירים הם בהלימה לדרך ההתנהלות שלכם? אם לא, זה "יצעק חזק".

*****
מספר המלצות למשתתפי המפגש:
1. אף אחד לא מכריח אתכם להשתתף. זו בחירה שלכם (גם אם ההשתתפות מוגדרת כחובה, אתם עדיין יכולים לבחור שלא להגיע ולשאת בתוצאות).
2. אם בחרתם להגיע קחו אחריות. על הזמן שלכם. על מה שתפיקו מהמפגש. על ההתנהלות שלכם.
3. אם יש לכם משהו לומר אמרו אותו. אם אתם מעדיפים לשתוק או חוששים לדבר – זכותכם. זכרו שזו שוב הבחירה שלכם. קחו עליה אחריות. השקיעו פחות אנרגיה בלהתלונן או להאשים אחרים.
4. בדקו את עצמכם: מה המצבים המקבילים שבהם אתם בעצמכם המארגנים? עברו על ההמלצות למארגנים ונסו ליישם את מה שחשוב לכם. שינוי מתחיל בדוגמא אישית.
5. בין אם היום היה משמעותי מאוד, מיותר לגמרי, או כל דבר אחר – זה בסה"כ יום אחד. קצת פרופורציות. קחו מה שבעל ערך עבורכם והמשיכו הלאה. מה שתעשו הערב או מחר חשוב לא פחות.

חיים מלאים. יום יום.