תגית: אחריות

א. נדיבות –

המשאב הכי חשוב שלנו הוא לא הכסף שלנו, הידע שלנו, הקשרים שלנו ואפילו לא הזמן שלנו.

המשאב הכי חשוב שלנו הוא תשומת הלב שלנו.

מרטין בובר טען שהמתנה הכי גדולה שאנו יכולים לתת למישהו היא הנוכחות שלנו.

עד כמה את/ה נדיב/ה בהשקעת תשומת הלב שלך באנשים אחרים ובנושאים שחשובים להם?

(לא כאלו שלא נעים לך להגיד להם "לא" ואת נמצאת איתם למרות שאינך, 
אלא כאלו שחשוב לך להיות אתם גם כשזה לא מתורגם לתועלת מוחשית עבורך?)

**
ב. "טובה של 5 דקות" –

את יעל (שם בדוי) פגשתי לראשונה לפני מספר שבועות. 
תוך כדי שיחתנו חשבתי שיכול להיות לה מעניין ומועיל לפגוש את עדי (שם בדוי). 
כששיתפתי אותה בכך היא הנהנה בראשה ואמרה שהיא פתוחה לאפשרות. 
למרות החברות וההערכה ההדדית בינינו, עדי ואני לא היינו בקשר בשנים האחרונות.

"טובה של 5 דקות": 
ליצור קשר עם עדי, לספר לה בשלושה משפטים על יעל, 
לבדוק אם תסכים להיפגש איתה לקפה, לקבל "כן", 
לשלוח ליעל את הפרטים שלה ולאחל לה בהצלחה.

השקעה של 5 דקות מתשומת ליבי.

מחשבה: 
אם יש משהו שאני מאמין בחשיבותו, 
שעולה לי בחמש דקות מזמני ושיכול להועיל למישהו, 
אשתדל לומר לו "כן".

**
ג. "השקעת תשומת לב חד פעמית" –

ואם זה מעבר לחמש דקות? 
המשאב הכי חשוב שלנו הוא תשומת הלב שלנו.
מה אם מישהו מבקש שנקדיש לו שעה או שעה וחצי מתשומת לבנו? מה אז…?

כלל האצבע המשמש אותי בשנים האחרונות: 
להגיד ביתר קלות "כן" להשקעת זמן חד-פעמית (דוגמא: מפגש של שעה עם מישהו)
ולחשוב היטב לפני שאני מתחייב להשקעת זמן מתמשכת לאורך זמן.

גם כשמדובר בשעה – אם זה מספיק חשוב בעיני, אמצא לכך זמן.

**
ד. "מעשר" –

איפה כל זה נכנס?

אנחנו בקושי "נושמים", ולא מספיקים להגיע לכל הנושאים והאנשים שחשובים לנו.
איך לעזאזל מוצאים זמן ל"טובות של 5 דקות" או ל"השקעות תשומת לב חד-פעמיות", היכולות להגיע למספר שעות בשבוע?

השקעות הזמן שלנו באנשים אחרים ובנושאים אחרים הם התרומה שלנו לעולם ולקהילה.
כשם שרובנו בוחרים לתרום לאנשים ולארגונים למרות שאיננו משופעים בכסף מעבר לצרכינו, 
כך גם "תרומת תשומת הלב" שלנו יכולה להתבצע תוך כדי מציאות אינטנסיבית שבה אין לנו זמן פנוי מיותר.

"מעשר" תופס לא רק עבור משאבים כספיים אלא גם עבור משאבי תשומת לב.

בכדי שנוכל להקדיש "מעשר" מתשומת הלב שלנו לטובתם של אנשים אחרים ולמטרות חשובות עבורם,
חשוב שרוב תשומת הלב שלנו תוקדש למטרות ולאנשים החשובים בחיינו.
**
ה. להגיד "לא" –

בכדי שנוכל לומר "כן מזדמן" לטובות של 5 דקות או להשקעות זמן חד פעמיות, 
במקביל להשקעות זמן משמעותיות ומתמשכות באנשים ובנושאים חשובים עבורנו,
עלינו לפתח את שריר "הלא" שלנו.
לפתח את היכולת להגיד "לא" הרבה ומהר ולהרגיש נוח עם כך.

משאב תשומת הלב שלנו אינו אינסופי.
קושי או אי-יכולת להגיד "לא" יכניסו אותנו למעגלי השקעה יקרים שיפגעו באיכות חיינו.
לומר "כן" למישהו או למשהו כיון שאנו רוצים, מאמינים שזה מספיק חשוב, ויש לנו את הזמן לכך.
לא לומר "כן" רק מפני שלא נעים לנו או מפני שאנו חוששים מאיך זה ייתפס.
לומר "לא" כשאנו לא רוצים, מאמינים שזה לא מספיק חשוב, או שאין לנו את הזמן לכך.

אנשים יכולים להיפגע מתשובת "לא" שלנו. 
הצרכים שלנו חשובים לא פחות מהצרכים של אנשים אחרים.
השקעת תשומת לב בדברים החשובים לנו חשובה לא פחות מהשקעה בדברים החשובים למישהו אחר.

**
ו. מיקוד ובחירה

1. מה חשוב עכשיו? 
2. להגיד "כן" לדברים החשובים ולהקדיש להם זמן.
3. להגיד "לא" לדברים פחות חשובים ולא להקדיש להם זמן.

תהליך שלושת השלבים הזה הוא אחר מהדברים היותר קלים להבנה, והיותר מאתגרים ליישום.

האם השקעת זמן באחרים (5 דקות או יותר) נכנס לקטגוריית הדברים החשובים בחיינו?
התשובה היא סובייקטיבית, תלוית אדם ומצב.
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.
בדומה לשאלת התרומה הכלכלית ומה אנו עושים עם הכסף שלנו.

עבורי באופן אישי,
השקעת זמן באנשים ובנושאים מסוימים היא אסטרטגיה יעילה לתחושת משמעות, סיפוק ותרומה.
זו גם דרכי להכיר תודה לכל אותם אנשים שהשקיעו ושמשקיעים בי "5 דקות" או "השקעות חד-פעמיות" לאורך השנים. 
אנשים שתרמו משמעותית לחיי ושבחרו להגיד לי "כן" למרות שלא היו חייבים.

**
ז. בריחה מאחריות

אנשים מסוימים נמצאים שם תמיד עבור אחרים.
זמינים 24X7, מוכנים תמיד לעזוב הכול ולהתייצב.

אני רואה בכך בריחה מאחריות.

בריחה מאחריות להשקעה במקומות החשובים שחיינו.
בריחה מאמירת "לא" לדברים שחשובים פחות.

הצרכים שלנו חשובים לא פחות מצרכים של אנשים אחרים.
העולם יכול להסתדר גם בלעדינו לפרקי זמן מסוימים.

זמינות 24X7 לכל אדם ולכל נושא יכולה להוות תירוץ לכך שלא הספקתי לקדם את המטרות החשובות שלי, 
או שהשקעתי פחות באנשים ובנושאים חשובים בחיי ("כי מישהו אחר היה צריך אותי")

זו אסטרטגיה יעילה לקבלת מחמאות ומחיאות כפיים על תרומה וסיוע.
זו אסטרטגיה מסוכנת הפוגעת בדברים החשובים באמת.
**
ח. מדיניות השקעות תשומת הלב

10-30-60

60% למספר מצומצם של הדברים הכי חשובים בחיינו.
30% לדברים פחות חשובים ו"למיסים" של תשומת לב.
10% לנתינה והשקעת תשומת לב עבור אחרים.

10-30-60
או 05-15-80.

אנחנו קובעים לעצמנו את המספרים שלנו.
כל אחד כפי יכולתו ורצונו, בהתאם למצבו ולהעדפותיו.
פחות משנים המספרים עצמם.
יותר משנה התפיסה: 
תחומי מיקוד חשובים – נושאים פחות חשובים – "מעשר" לאחרים.

**
ט. זה לא מחושב מדי?

זה לא מתיש לחשוב כך ו"לתמחר" כל דבר?
זה לא "רובוטי" מדי? 
מה עם קצת ספונטניות?

השאלות לגיטימיות.
אנחנו שונים באופי ובדינמיקה שלנו.
יכול להיות שזו גישה שמתאימה לאנשים מסוימים ולא מתאימה לאחרים.
חשוב למצוא את מה שמתאים לנו, משרת אותנו ותורם לחיינו.

חידוד חשוב:
בלי קשר לגישה שלכם… 
אם בסופו של דבר, תשומת הלב שלכם מוקדשת לדברים חשובים פחות, 
ולא מוקדשת לדברים חשובים יותר, 
אתם בבעיה.

אם זה המצב, 
"בעיית הספונטניות" או הצורך בזרימה יהיו שוליים ביחס לבעיות אחרות שתפגשו.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

שאלות לבוקר חמישי:

אם השבוע היה מסתיים אתמול –
א. על היית מצטער/ת שלא עשית או לא הספקת?
ב. לאור זאת – מה חשוב לעשות ובמה חשוב לך להתמקד היום?

**
תשומת לב היא המשאב החשוב ביותר שלנו.
אנו יכולים לבחור למה להקדיש את תשומת לבנו.
האחריות היא 100% שלנו ועלינו.

**
אחת הדרכים האפקטיביות לתוצאות גבוהות לאורך זמן היא לא להוריד את הרגל מהגז רגע לפני קו הסיום.
ביום העבודה האחרון שלו בשבוע, אלוהים בחר לברוא את אדם וחווה.

חיים מלאים. היום.

2 שאלות למנהלים
(מנוסח בלשון זכר ורלוונטי לשני המינים)

1. מהו הדבר החשוב האחד שביכולתך לעשות,
שאתה יודע שאם תעשה אותו תהיה לכך השפעה עצומה על הארגון שלך,
ובכל זאת אתה נמנע מלעשותו?

(כי אין לך זמן,
כי אתה לא יודע איך לגשת אליו,
כי אתה חושש מההשלכות שלו,
או מכל סיבה אחרת…)

2. מה הסיבה שאתה נמנע מלעשותו?

חיים מלאים. היום.

כשעובדים ביחד, מתישהו ניפגע מהאנשים שעובדים איתנו ונפגע בהם.
אין שאלה האם זה יקרה, אלא רק מתי זה יקרה ואיך.
"כשחוטבים עצים ניתזים שבבים".

לפני זמן מה התבטאתי בצורה מסוימת ועשיתי פעולה מסוימת.
אחד האנשים שעובדים איתי, נפגע מההתבטאות והפעולה.
**
מספר נקודות למחשבה:

1. מה עושים כשזה קורה?

מה אנחנו עושים כשנפגענו או פגענו במישהו במהלך עבודתנו?
אותו אדם שנפגע ממה שעשיתי בחר לשתף אותי בכך שהוא נפגע.
השיתוף הפתיע אותי, שכן לא הייתי מודע להשפעת הדבר שעשיתי עליו ולכך שהוא נפגע ממני.
אלמלא עשה זאת, לא הייתי מודע כך או שהייתי מגלה זאת בשלב מאוחר יותר.
כשאירוע פגישה מתרחש חשוב למצוא את הדרך לתת לו מקום ולטפל בו.

**
2. שאלת הכוונה

האם התכוונתי לפגוע?
בין אם התכוונתי ובין אם לא, האדם נפגע ממעשיי.
למרות שבמבחן התוצאה הפגיעה מתקיימת, יש הבדל גדול ומהותי בין פגיעה מכוונת לפגיעה שאינה מכוונת.

**
3. שאלת הנחת הכוונה

כשאנו נפגעים ממישהו, אנו מודעים להשלכות הפגיעה עלינו.
ברוב המקרים איננו מודעים או שאנו מודעים בצורה חלקית בלבד למקום שממנו האדם שנפגענו ממנו פעל.
תחושותינו ותגובותינו תושפענה בצורה ניכרת מהכוונות שאנו מייחסים לאדם שמפעולתו נפגענו.
האם אנו מאמינים שהוא התכוון לפגוע בנו או לא?
האם מה שנעשה היה מתוך מחשבה, שיקול דעת ומודעות, או אולי מתוך אי-הבנה, חוסר מודעות והיסח דעת?

**
4. השפעות הפגיעה

כשאנו פוגעים במישהו, פעמים רבות נהיה מודעים לכוונה שלנו ולמה שניסינו לעשות ולא נהיה מודעים מספיק להשלכות הפעולה שלנו ולהשפעות שלה על אותו אדם.
מעבר לכך שאנו מבינים שהאדם נפגע, חשוב להבין מה ההשלכות של הפעולה שלנו עליו, איך הוא מושפע ממנה ואילו צרכים חשובים שלו אינם מקבלים מענה בסיטואציה.

**
5. מיקוד אני-אחר

כשאותו אדם שיתף אותי בכך שהוא נפגע, יכולתי להתמקד במקום שממנו פעלתי או במקום שהוא נמצא בו כרגע.
כשאנו מתמקדים בעצמנו, אנו מנסים להצדיק או להסביר את עצמנו, כדי שהאדם יבין את כוונתנו.
כשאנו מתמקדים באדם האחר, אנו מנסים להבין את נקודת המבט של האחר ואת ההשפעות של פעולתנו עליו.
כלל אצבע שעובד במקרים רבים:
להתחיל מלהבין את האחר, ולאחר מכן (אם יש צורך) להסביר את עצמנו.

**
6. מיקוד עבר-הווה-עתיד

אפשר להתמקד במה שנעשה ולמה הוא נעשה (עבר),
במה מתרחש עכשיו ומה ההשלכות של מה שנעשה על המציאות שלנו (הווה),
או באיך אנו רוצים להתמודד עם זה ומה אנו רוצים לעשות לגבי זה (עתיד).

העיסוק בעבר ובהווה מאפשר לנו להבין את מה שהתרחש או מתרחש ולהכיר בו.
העיסוק בעתיד מאפשר לנו לקחת אחריות, לפתור את הבעיה שנוצרה או לנסות לשפר את המצב.

עיסוק בפתרון ללא הבנה והכרה יהיה לא מספק ובמקרים רבים לא אפקטיבי.
בהבנה והכרה ללא צעדי המשך לשיפור או לתיקון יהיה חסר מימד לקיחת האחריות קדימה.

כל ההיבטים חשובים.
אנו בוחרים כמה להשקיע, במה ובאיזה סדר.

**
7. קשר

"אירוע פגיעה" יכול להיות אירוע מאתגר המעמיד את מערכת היחסים במבחן.
לא קל לשתף אנשים בכך שנפגענו.
נדרשים לשם כך אומץ, חשיפה ואמון.

לא פשוט לשמוע שפגענו במישהו שחשוב ויקר לנו.
כואב להבין את השלכות מעשינו, במיוחד במצבים שבהם לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה.

"אירוע פגיעה" יכול להיות אירוע הבונה את הקשר ומחזק אותו, או אירוע המחליש את הקשר והורס אותו.
לטיפול באירוע ולהתנהלות לאחר התרחשותו, יש השפעה עצומה (לעתים אפילו יותר מהאירוע עצמו) על חיזוק הקשר או החלשתו.

חיים מלאים. היום.

שבעה הרהורים על הבחירות המקומיות

א. אופטימיות

אנשים מסוימים שנבחרו לראשות העיר או המועצה.
אנשים מסוימים שעלו לסיבוב שני.
אנשים מסוימים שהתמודדו ולא נבחרו.
פעילים שהצטרפו למטות כדי לתמוך, לעזור ולקדם.
דרך מסוימת שאנשים בחרו ללכת בה.
דרך מסוימת שאנשים בחרו לא ללכת בה.

הנושא הזה העסיק אותי ומשך את תשומת לבי השנה, הרבה יותר מבשנים קודמות.
אולי זה בגלל ההיכרות האישית שלי עם כמה עשרות אנשים שהתמודדו במקומות שונים בארץ.

הבחירות המקומיות שהתקיימו השבוע עוררו בי אופטימיות.
אופטימיות מכך שאנשים שאני מעריך, בוטח בהם ומאמין ביכולות ובכוונות שלהם פועלים במרחב הציבורי – מקומי.
שישנה תנועה לכיוון הזה והתפתחות במרחב הזה.

**
ב. לטעת עצים, לקטוף פירות

דברים לא קורים במקרה.
בדרך כלל הם תוצר של הרבה מאוד חשיבה, עבודה והשקעה.
כשאנו רואים פרי מסוים, איננו רואים את העץ שננטע לפני מספר שנים
ואת עבודת הניכוש, העישוב, ההשקייה והטיפוח העצומה והעקבית לאורך השנים.

השבוע הנחיתי סדנת תקשורת מקרבת לצוערי שלטון מקומי.
זוהי רק סדנה אחת בתוך תהליך עמוק ומשמעותי בן מספר שנים שעוברים אותם עשרים וחמישה צוערות וצוערים מכל רחבי הארץ.
תכנית צוערים לשלטון המקומי היא רק אחת ממספר תכניות צוערים המתקיימות מדי שנה 
ואשר מכשירות מאות צעירים וצעירות לעבודה במגזר הציבורי. 
לצד תכניות צוערים המתמקדות בסטודנטים ובקהלים צעירים יחסית שבתחילת הקריירה שלהם, ישנן תכניות דומות המתמקדות באנשים מנוסים יותר המיועדים לתפקידים בכירים יותר במגזר הציבורי.

דברים לא קורים במקרה.
ייתכן שלא שמעתם על אדם בשם איציק דבש ועל תכנית "עתודות לישראל".
זה שלא שמעתם על איציק או על "עתודות לישראל", לא אומר שהם לא קיימים.

בשקט, בנחישות, בחוכמה ובהתמדה, 
לפעמים רחוק מעין המצלמות והכותרות הראשיות,
מתרחשים מהלכים אסטרטגיים, עמוקים ואיכותיים שמשפיעים על חיי כולנו.

עצים שננטעו לפני מספר שנים כבר מניבים פירות.
בכדי ליהנות מפרי מסוים בעתיד, חשוב לנטוע את העץ המתאים כבר עכשיו.

**
ג. לא הכול ורוד

חלק מהנבחרים מואשמים או חשודים בפלילים.
ערים ומועצות אינן נקיות משחיתות.
מועמדים מסוימים מגיעים בעיקר כדי לעשות לביתם.
עוולות ופשעים מתרחשים בכל יום.

זה המצב.
כך ימשיך להיות.

תמיד אפשר למצוא משהו שלא מספיק טוב.
תמיד אפשר למצוא משהו מרגיז, מקומם, מטריד, מדאיג או מעציב.
תמיד יש חצי כוס ריקה שאפשר להתמקד בה.
יכול להיות שבעיני המתבונן הניזון מהטלוויזיה, העיתונים והרדיו, 
הרוב שחור.
אני לא בטוח שזה המצב, שהרוב שחור.

השאלה החשובה היא במה אנו מתמקדים ומה אנו עושים לגבי זה.
התשובות לשאלה הזו משפיעות על מצבנו הפנימי ועל העולם שסביבנו.

הבחירות המקומיות הכי חשובות שלנו,
הן הבחירות הפנימיות שאנו עושים:
1. במה אנו מתמקדים?
2. מה המשמעות של זה עבורנו?
3. מה אנו עושים לגבי זה?

**
ד. "מנהיג לא פקיד"

מקרה אמיתי:
מועמד מסוים עולה לסיבוב שני.
בניסיון להגדיל את אחוזי הבחירה בו, הוא בוחר בסיסמה "העיר צריכה מנהיג לא פקיד".
הסיסמה מעוררת תגובות רבות ברשתות החברתיות על כך שהוא מזלזל בעשייה ציבורית רבת שנים,
לא רק של מתחרהו לראשות העיר, אלא גם של רבים אחרים המשמשים בתפקידים דומים.
בתוך שעות הוא בוחר לשנות את הסיסמה שלו ולהישאר עם "העיר צריכה מנהיג".
כשאני שומע על מקרה כזה משהו בי מתמלא בשמחה ובאופטימיות.
יש בי הערכה גם כלפי אותם אנשים שבחרו להגיב לסיסמה שלו בדרך מסוימת
וגם כלפי אותו מתמודד שבחר לשנות את הסיסמה שלו לאחר התגובות.

שינוי אפשרי.

**

ה. הצלחות וכישלונות

כחלק מההכנה לאירוע מנהלים שאני שוקד עליו בימים האחרונים,
בדקתי אפשרות לסשנים של למידה משמעותית המבוססים על ניתוח הצלחות וכשלונות בארגון.

כשאנו מתייגים אירוע בכותרת "הצלחה" או "כישלון" יש סכנה שנפספס משהו.
האירועים הינם תמיד יותר מורכבים מתווית מסוימת, כזו או אחרת שנדביק להם.
הכיוון שמרגיש לי יותר מדויק כרגע: "למידה משמעותית מתוך אירועים מורכבים".

גם כשאנו נמנעים מלכנות משהו בשם "הצלחה" ו"כישלון" ייתכן שנפספס משהו.
אם הצבנו לעצמנו יעד מסוים (להיבחר בבחירות, לסיים פרויקט, להגיע לרווח X)
ולא עמדנו בו, הרי שנכשלנו בהשגת היעד שהצבנו לעצמנו.
(זה לא אומר שאנחנו "כישלון")
אם הצבנו לעצמנו יעד מסוים ועמדנו בו, הרי שהצלחנו בהשגת היעד המסוים.

הצלחה וכישלון הם תמיד ביחס ליעד או למטרה שאנו מציבים לעצמנו.
במצבים רבים, חשוב שתהיה לנו הגדרה ברורה של יעד או מטרה,
כדי שנוכל למדוד את עצמנו ביחס אליה, ללמוד ולהשתפר.

**
ו. כוונה + דרך + תוצאות

אני מאמין שהצלחה היא תוצר של שלושה מרכיבים:
כוונה, דרך ותוצאה.

א. כוונה – 
ברמה הכי בסיסית – האם אנו מכוונים לעשיית טוב בעולם שאנו פועלים בתוכו?
האם אני כראש ארגון מחפש את טובת הארגון?
האם אני כראש עיר או מדינה באמת מחפש את טובת העיר והמדינה (כפי שאני מבין אותה)?

ב. דרך – 
איך אני מתנהל, מה אני עושה, מה הערכים שמובילים אותי, מה הגבולות שלי וכו'.
מה אני עושה (ומה איני עושה) בכדי להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי ולקדם את הנושאים שחשובים בעיני?

ג. תוצאות – 
שורות תחתונות.
נבחרתי או לא? השגתי את היעד שהצבתי לעצמי או לא?
תוצאות מסוימות הינן חד משמעיות ואחרות מורכבות יותר.

הגדרת ההצלחה שאני מאמץ לעצמי היא "כוונה + דרך + תוצאה".

הסבר קצר:

כוונה ללא דרך ותוצאה אינה מספקת.
כוונה + דרך (ללא תוצאה) אינם מספיקים ולא יביאו לשינוי או לשיפור שאליו אנו מכוונים.

גם כוונה + תוצאה (ללא דרך) אינם מספיקים בעיני.
כשאנו מכוונים לטוב ומצליחים לעשות טוב, אך בוחרים להקריב את הדרך, אנו משלמים על כך מחיר.
זה יכול להיות מחיר פנימי (לדוגמא, במקרה של פגיעה בערכים פנימיים שלנו),
או מחיר חיצוני (לדוגמא, במקרה של פגיעה באנשים שעובדים אתנו).
כוונה + תוצאה הרבה פעמים משתלמת בטווח הקצר ואינה משתלמת בטווח הארוך.

כשעובדים בסביבות מורכבות, לא פשוט להצליח.
לא פשוט להחזיק כוונה, לשמור על דרך ולהגיע לתוצאות.
כשפועלים בסביבה מסוימת, פועלים במסגרת חוקים ואילוצים שהינם חלק מאותה סביבה.

האם אפשר להצליח בעסקים ובקריירה תוך כדי החזקת כוונה, שמירה על דרך והגעה לתוצאות?
בוודאות כן.
יש הרבה דוגמאות לכך.
לא פשוט ואפשרי.

האם אפשר להצליח בפוליטיקה מקומית או בינלאומית לאורך זמן תוך כדי החזקת כוונה, שמירה על דרך והגעה לתוצאות?
לא פשוט ואולי אפשרי.
הלוואי.
אני לא מבין בזה מספיק…

הבחירות הנוכחיות מעוררות בי הרבה תקווה שכן.

**
ז. הכרת תודה

אני רוצה לסיים בהכרת תודה לאלפים רבים של אנשים,
שרק את חלקם המזערי אני מכיר באופן אישי,
אשר בזמן שבו אני חיי את חיי,
משקיעים את מיטב מרצם, זמנם, כספם ותשומת לבם, 
ברמות שלא ניתן לתאר, 
בניסיונות לשפר מרחבים ולקדם נושאים חשובים,
המשפיעים עמוקות על חייהם של אינספור אנשים ומשפחות.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

עסקת חבילה

סדנת משתחררים.
הם סוגרים שירות משמעותי ואינטנסיבי בן מספר שנים ויוצאים לאזרחות.
חצי היום עם חגי ואתי פותח להם שבוע מלא בסדנאות והדרכות.
יש סיבה שאנחנו ראשונים.
אנחנו מדברים על הצלחה בחיים.
על הגדרת ההצלחה בחיים שלהם.
ההגדרה שעדיין אין להם, ושהם מתחילים להתבחבש איתה.
לרוב השאלות אין תשובות.
הן הזמנות לחקירה ולבירור.
הגדרת ההצלחה האישית היא מעין מפה לחיים.
מפה, ולא החיים עצמם.

תוך כדי שיחה מתחדדת "עסקת החבילה" שהם חתומים עליה: חופש ואחריות.

חופש משמעותי. 
זה מעבר לטיול של אחרי צבא או לתקופת סתלבט ובילויים.
זה החופש לבחור.
כיוון. מקצוע. תחביבים. בני זוג. לימודים. מקום מגורים.
הם על סף סיום של פרק חיים משמעותי והתחלה מרגשת של פרק חיים חדש.
פוטנציאל אינסופי מחכה להתממש.
מרגישים את האנרגיה של זה.

ואחריות.
100% אחריות.
הם עוזבים מסגרת ארגונית וחברתית מוכרת, עוטפת ומנוהלת.
זה לא שעד עכשיו לא היתה להם אחריות.
היתה להם והרבה.
עכשיו היא עוברת שינוי ומקבלת צורה חדשה: 
מאחריות לביצוע המשימה ולשמירה על חיי אנשים,
לאחריות אישית לבחירות ולפעולות שלהם.
"חוק השדה".
מה שזורעים קוצרים.
מה שעושים משנה ומשפיע.

**
חמש מחשבות על הצלחות ומטרה

בבוקר שלאחר סדנת המשתחררים, עלו בי מספר מחשבות על הצלחות ומטרה.
לפעמים לאחר שאני כותב פוסט אני יודע שתהיה לו השפעה ושהוא יעורר תגובות.
כך קרה עם "חמש מחשבות על הצלחות ומטרות".
אנשים סיפרו לי שהפוסט "בא להם בול" ושינה להם את היום.

ניתן לקרוא את הפוסט המלא כאן.

**
נכנס – יוצא

מפגש עם קבוצת מנהלים.
שיתוף במחשבות ובהרהורים שלי על "ניהול ברוח התקשורת המקרבת".
שקף אחד בלבד.
נקי, בלי פירוטכניקה.
6-7 נקודות מפתח, לא יותר.
אפשר לדבר עליהן עשר דקות, יום שלם, שנתיים או חיים שלמים.

– אחריות מלאה, 100% בחירה.
– ניהול עצמי לפני ניהול אחרים.
– הבחירה הניהולית הכי חשובה שלנו.
– ניהול אנרגיה.
– הצרכים שלנו חשובים לא פחות מצרכים של אחרים.
– ניהול מונחה כוונה, ממוקד ערך ומבוסס צרכים.

חצי שעה בתוך המפגש, נראה לי שאני מאבד חלק מהמנהלים בחדר…
לא בטוח שהדברים עוברים כפי שקיוויתי שהם יעברו.
לצד זה נראה שיש לא מעט עניין וסקרנות … 
מעניין עד כמה זה נכנס, את מי זה פוגש ואיפה זה נוגע.

"זה לא יכול לעבוד" ו"אצלנו זה אחרת מאצלך",
הם משפטים שאני שומע לא מעט, בגרסאות שונות.
גם עכשיו…

כשהם נאמרים בזלזול או בביטול, אני משתדל לשחרר ולהמשיך הלאה.
תפקידי אינו לשכנע או לחנך.
מה שאני מאמין בו לא בהכרח נכון, ובטח שלא מתאים לכולם.

כשהם נאמרים בתסכול או בכאב, 
כשאנשים רוצים ולא יודעים איך, זה מושך אותי…

אני מציע להם את האפשרות של להתחיל בקטן.
לבחור משהו אחד מהעולם שלהם ולנסות להביא את זה לשם. כבר השבוע.
לעשות שינוי בשעה אחת או בפגישה אחת מתוך עשרות השעות והפגישות השבועיות שלהם.
תמיד יש שעה או פגישה שאנו יכולים להתחיל ממנה.
זרעים מסוימים ניתן להנביט מהר.

מפגש של "נכנס-יוצא".
מפגש חד-פעמי קצר.
נכנס… עושה את העבודה… זורע זרעים… יוצא…
מה שנקלט נקלט.
מי שננגע ננגע.
אין לי מושג.

ממשיך הלאה…

**
המדליה של גל פרידמן

בפעם הראשונה שאני שומע על זה הלב מתכווץ.
כנראה שהוא במצב ממש קשה, אם הוא בוחר למכור את מדלית הזהב שזכה בה.
עצוב. 
מכעיס.
איך נתנו לו להגיע למצב הזה ???

בפעם השנייה שאני שומע על זה מדברים על כך שמצבו הכלכלי טוב.
שהוא רוצה לבנות לעצמו וילה.
הרשת גועשת.
כבר לא עצוב.

תשומת הלב מנסה למשוך לשם.
מדהים באיזו קלות נוצרים בתוכנו סיפורים
ובאיזו מהירות הם מעוררים בנו רגשות שונים.

תזכורת לעצמי:
המדליה של גל פרידמן היא העסק של גל פרידמן.
היא לא העסק שלי.
התגובות של הטוקבקיסטים, הן העסק של הטוקבקיסטים.
הן לא העסק שלי.

זה לא התפקיד שלי.
התפקיד שלי הוא להיות נוכח במקומות החשובים בחיי,
לעסוק בדברים החשובים ולהיות עם האנשים החשובים בחיי.

המדליה של גל פרידמן היא הזדמנות מצוינת לאימון נוסף בתשומת לב.

**
עימותים ובעיות

2 דברים שלמדתי מפרופסור אדיג'ס השבוע:

1. עימות הוא אנרגיה.
אם הוא מכוון נכון, הוא בונה.
אם לא, הוא הרסני.

2. תפקיד ההנהלות איננו ליצור מצב ללא בעיות. תמיד תהיינה בעיות.
בתהליך הובלת החברה ליעדיה ישנו תהליך של המרת בעיות מסוג אחד לבעיות מסוג אחר.
צמיחה פרושה יכולת לטפל בבעיות גדולות ומורכבות יותר.

יש משהו מרגיע ומעודד בתפיסה הזו.
לא רק עבור ארגונים או חברות.
גם עבור משפחות ואנשים.

הבעיות שאני מתמודד איתן והעימותים שאני חווה אינם סימן לכך שמשהו לא בסדר.
הבעיה המורכבת החדשה שאני פוגש עכשיו, היא סימן לצמיחה שלי.
בעימות שאני חווה עכשיו יש פוטנציאל לאנרגיה בונה.

אולי במקום להימנע מעימותים ולהילחם בבעיות,
אפשר לחפש עימותים בונים ובעיות מצמיחות.

**
מיחזור אנרגטי של סבל

חניון האוניברסיטה, דקות אחרי הרצאה בנושא מוות וההתייחסות שלנו אליו.
נחי אלון (המרצה) הזכיר תרגיל שבו אנו שואפים אלינו חלק מסבלו של האדם שאנו חושבים עליו או נמצאים לצידו,
ונושפים אליו אנרגיה של שקט, אהבה, בריאות וכו'.
מעין מיחזור אנרגטי, בדומה לפרחים שסופחים אליהם פחמן דו חמצני ופולטים חמצן. 
את התרגיל הזה אנו עושים כשאנו יכולים ורוצים. 
מזמינים לעצמנו את מידת הסבל הנוספת שביכולתנו וברצוננו לשאת באותו רגע. 
לא מעבר לכך.

עולה בי מחשבה על אדם מסוים שאני מאמין שסובל עכשיו,
ואיתה רצון ומוכנות לקחת אלי חלק מסבלו. 
מספר דקות לאחר מכן, עולה מחשבה נוספת, 
שאולי הרצון הזה נובע מהלחץ שלי, הלחץ שאני חווה כשאני מאמין שאותו אדם סובל.
לחץ שמניע את הרצון שלי להתגייס ולעזור. 
ואת הצורך שלי להיות משמעותי.

ואז אני שם לב למחשבה נוספת,
על כמה קל ונעים לי להיות שם עבור אחרים ולעזור להם לסחוב חלק מהסבל שלהם,
וכמה קשה לי לתת להם לסחוב עבורי חלק מהסבל שלי…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

הכול-כלול

בחופשת "הכול-כלול",
כלול הרבה יותר ממה שצריך.
הרבה יותר ממה שמספיק.
הרבה יותר אוכל, הרבה יותר שתיה,
הרבה יותר אלכוהול, הרבה יותר קינוחים.
כשהשפע הזה זמין עבורנו,
קשה מאוד לא להיענות לו.
גם כשלא באמת צריך.
גם כשזה יותר מדי.
גם כשזה מכביד עלינו או פוגע בנו.

בחנות הג'מבו שברודוס,
יש הרבה יותר ממה שבאמת צריך.
מאות אנשים שלא באמת צריכים אף מוצר,
יוצאים עם עגלות עמוסות ומפוצצות
במיני פריטים וחפצים שתופסים מקום.
לא רק במזוודות.
גם בבתים.
ובחיים.
קונים כי זה שם.
כי זה זמין.
כי זה מזמין.
כי (לכאורה) זה לא יקר.
כי אפשר.

**
לא הכול כלול

בחופשת "הכול-כלול" לא הכול כלול.
משחק הסנוקר, הכספת, המסאז'ים, ספורט המים, הבינגו והרכב לא כלולים.
וגם אם הם היו כלולים, אז דברים אחרים לא היו כלולים.
ליתר דיוק "הכול-כלול", הוא בעצם "הרבה-כלול".
הרבה מעבר למה שצריך בהיבטים מסוימים,
ולא מספיק בדברים אחרים.

**
כיף מפנק

יש משהו כיפי בשפע הזה.
גם כשזה יותר מדי.
למספר ימים, הכול זמין ונגיש.
אפשר פשוט לגשת ולקחת, בלי לחשב ובלי לחשבן.
בלי לבשל, בלי לפנות, בלי לשטוף כלים.
בלי לתכנן, בלי לתאם, בלי לחכות.
כשזה למספר ימים, זו יכולה להיות חוויה מפנקת, מהנה ומשחררת.
גם כשזה יותר מדי. 
גם כשזה לא הכי בריא. 
גם כשזה לא הכי איכותי.
גם כשזה לא הכי מדויק.

עדיף שזה יישאר כך, 
חוויה ייחודית ושונה במסגרת חופשה מוגבלת בזמן,
ולא סטנדרט של חיים.

**
לצאת לחופשה, להיכנס לחופשה

לצאת לחופשה זה לעזוב שגרה.
זה להסכים לשחרר אחריות.
זה להתנתק, לוותר על שליטה.
זה להאמין שהעבודה יכולה לקרות בלעדינו.
זה לסמוך על מי שמחליף אותנו.

להיכנס לחופשה זה לשנות מוד.
זה להיכנס לאווירה אחרת.
זה להישען אחורה, להרפות.
זה להיפתח, לזרום, להתמסר.
זה לחוות, ליהנות, להיות נוכח.

חופשה היא הוויה.

**
הנאה היא עניין של החלטה

בבוקר היום השני זה היה נראה לא משהו:
הספקנו להתאכזב מהאוכל.
השמיים מעוננים עם צפי לגשם.
המים בבריכה קרים.
צוות הבידור משמים.
"הקלפים" שהגרלנו נראים לא משהו.

כשאנחנו מחליטים ליהנות, 
אנו עוברים מעמדת צופים פאסיביים, הבוחנים את מה שקורה ונותנים לו ציון,
לעמדת שחקנים אקטיביים המשפיעים על ההתרחשות ופועלים לשנותה.
הכוונה אינה להנמיך סטנדרטים או להעמיד פנים שאנחנו נהנים כשאנחנו לא.
הכוונה היא להחליט לשחק הכי טוב שאנו יכולים עם הקלפים שקיבלנו ועם האפשרויות העומדות לרשותנו.
הבחירה במקרה הזה היא לשנות תכנית, להפסיק לרטון, לשכור רכב (למרות שהוא לא כלול..), לצאת מהמלון ולנסוע לטייל.
כשזה קורה, זה משפיע מיד על מצב הרוח ועל הדינמיקה הפנימית.
לפעמים זה גם עוזר לשמש לצאת, לצוות הבידור להתרומם ולאוכל להשתפר.

**
יש לנו אחריות להנאה

כשיוצאים לחופשה, אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות לביטחוננו:
רוכשים ביטוח נסיעות, בוחרים מסלול טיסה מסוים,
מסתובבים במקומות שמתאימים לנו ומקיימים פעילויות שאינן מסוכנות מדי עבורנו.
בנושא האחריות לביטחון יש פחות סימני שאלה.
ברור שזה עלינו.

בדומה לאחריות לביטחון, יש לנו גם אחריות להנאה.
הנאה אינה משהו שנגזר עלינו כתוצאה מגורמים חיצוניים שאינם בשליטתנו.
יש לנו אחריות ליהנות.
גם כשמזג האוויר שונה ממה שקיווינו שהוא יהיה.
גם כשהאוכל פחות איכותי ממה שציפינו שיהיה.
גם כשיש תקלה כזו או אחרת במלון.
גם כשאנשי צוות פחות נחמדים אלינו ממה שהיינו רוצים שיהיו.
אנחנו לא שולטים בקלפים שאנו מקבלים, 
אנו שולטים בצורת המשחק שלנו עם הקלפים הנתונים.

כהורים, מורים ומנהלים, יש לנו אחריות להנאה ולהפקת המירב מהמצב.
הרבה מזה בידיים שלנו. 
זה חלק חשוב מתפקידנו כמובילי משפחות, כיתות, עובדים וארגונים.
אנחנו אחראים גם להצלחת החופשה (הפרויקט, המשימה) וגם לעיצוב השיח, התרבות, ההתנהלות.
אין לנו שליטה על מה שאנו "מגרילים" (מזג אויר, תלמידים, מחנכת לכיתה, תקלה בפרויקט, …) ויש לנו השפעה גדולה. 
מה שנגיד ואיך שנתנהל ישנה. 
כשאנו תופסים את עמדת הצופה הפאסיבי או המתלונן-הסדרתי אנו חוטאים לתפקידנו ובורחים מהאחריות שלנו.
החופשה, העבודה והחיים הם לא משהו שקורה לנו, אלא משהו שאנו יוצרים.
בכל רגע ורגע, תוך כדי תנועה.

**
רגעים קסומים

שוטטות בעיר עתיקה ומלאת חיים.
שעות על מרפסת עם נוף מדהים ובריזה מטורפת.
ים.
גבינה בולגרית בוקר, צהריים וערב. 
בירה צהריים וערב.
להיות ביחד. 
להיות לבד. 
מפגש מפתיע עם חוף מדהים שלא ידענו על קיומו.
משחק קטאן משפחתי עד 01:00 בלילה גשום.
שמש המגיחה פתאום מבעד לעננים שחורים והופכת את העולם לבהיר.
שדרוג לא צפוי ל"ביזנס" בדרך חזרה.

מספר רגעים קסומים.
חלקם לא מתוכננים.
לא האטרקציות הכי מדוברות.
לא חייבים הכול-כלול.
לא חייבים חו"ל.
לא צריך המון. 
מספיק כמה.

**
תזכורת

אתמול התקיימה האזכרה העשירית לזכרם של איתי ואבירם פסטרנק,
שני אחים יקרים שהיו גם חברים קרובים, ובמקרה שלי גם בני-דודים.
אבירם ואיתי נהרגו לפני כעשור בהתרסקות מטוס קל בשדות בצרה.

אזכרה היא גם תזכורת.
תזכורת לארעיות החיים.
תזכורת למה שחשוב.

"תראו – תסתכלו על העולם דרך הלב ולא דרך העיניים".

"תצמחו – בכל פעם שאני מזהה פחד ונוגע בו, הנשמה שלי גדלה ויש בה את הכוח להפיץ את האור".

"תלחמו – לוחמי חופש מאמינים גדולים באהבה".

המילים הללו היו יכולות להיכתב בקלות ע"י פאולו קואלו.
הם נכתבו ע"י אבירם ואיתי בזמן שטיילו בעולם וחיו חיים מלאי חוויות, חברים ואהבה.
במקרה שלהם אלו לא מילים ריקות מתוכן, אלא שיקוף של דרך חיים.

**
נקודת התערבות

תוך כדי הערב לזכרם של אבירם ואיתי, 
נכנסה הודעה ממועמד שאמר לפני מספר ימים "כן" להצעת עבודה שלנו.

כשנכנסתי להודעה לאחר האירוע, 
קראתי שהוא מתנצל, מושך את החלטתו ובוחר להגיד "כן" להצעת עבודה אחרת.

פרופורציות.
יש משהו סמלי בכך שהודעה כזו מגיע במהלך ערב שכזה.

התבוננות בזרם המחשבות והתחושות המיידיות :

"הוא לא בסדר.
אם כבר נתת מילה, קח עליה אחריות ועמוד בה.
כעס…
ככה לא מתנהגים.
הלוואי שתצטער על הזגזוג הזה".

פה המקום לנקודת התערבות.
ללקיחת אחריות על המחשבות והרגשות שלנו.
זה לא בא לבד.
חשוב לעבוד על זה.
חשוב לעבוד עם זה.

תזכורות:
– אין דבר כזה "צריך" או "אמור".
– אני לא יודע מה עבר או עובר עליו.
– אין לי מושג איזו החלטה מדויקת יותר עבורו ועבורנו בטווח הארוך.
– פעולות הם מעבר ל"טובות" או "רעות", "נכונות" או "שגויות".
– אנשים הם מעבר ל"בסדר" ו"לא-בסדר".
– תפקידי אינו לשפוט או לחנך אותו.
– אני מעדיף להתעסק בענייני.
– חשוב לי להשקיע את האנרגיה במה שחשוב לי.
– אני רוצה לקחת אחריות על ההתנהלות שלי ולשחק הכי טוב שאני יכול עם הקלפים שברשותי.

רבי נחמן מברסלב אמר:
"אתה נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיך.
ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."

מהמקום הזה, עכשיו, אני יכול לקחת אויר,
לאחל לו מכל הלב (בלי מרירות או ציניות) שיצליח, 
לשחרר אותו,
ולחזור להתמקד בענייני ובמה שחשוב באמת.

מעניין את מי נזכה לפגוש בקרוב…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

לצאת מפגישה או מאירוע.
לשים לב שמצב הרוח שלנו השתנה.
לזכור שמה שאחרים אומרים או עושים הוא רק טריגר ואף פעם לא הסיבה למה שאנו מרגישים.
לחפש בסקרנות את המשפט או הפעולה המסוימים (אולי יותר מאחד) שעוררו את השינוי אצלנו.
לחפש בסקרנות את הנקודה הרגישה שלנו שנלחצה, הופעלה והקפיצה את הרגש שלנו.
לחשוף את הנקודה.
להתבונן בה.
להיות איתה בעדינות.
להתפעל מהקלות והמהירות שבה היא מופעלת.
להקשיב למה היא זקוקה מאיתנו כרגע.
להישאר איתה עוד קצת..

וזהו…

להמשיך הלאה…

**
ולא…
לא להתאמץ לשנות את מה שאנו מרגישים.
לא להלקות את עצמנו על משהו שאמרנו או עשינו.
לא לספר לעצמנו שזה סוף העולם או שזה כלום.
לא לתת לעצמנו ציונים.
לא להאשים את הצד השני.
לא לנתח לעצמנו את הצורה.
לא לחפור את עצמנו לדעת.

חיים מלאים. היום.

פרידה

בתוך מספר ימים יסתיים פרק החיים המשותף שלנו.
מערכת יחסים בת כחצי שנה.
זה התפתח ככה, 
זה היה יכול להתפתח אחרת.

**
לבעיות חשובות אין נטייה להיעלם.
לבעיות חשובות יש נטייה להישאר, לחלחל, להתבסס, להעמיק, להתפשט.
עצימת עיניים, דחייה והתעלמות נותנים שקט זמני בלבד. אולי.
אי-נוחות מסוימת שאינה מטופלת מתפתחת לכאב גדול.
חור בשן שאינו מטופל מתפתח לטיפול שורש ולעקירה.

**
את לא אשמה במצב.
גם אני לא.
שנינו תרמנו להתהוותו. 
גם את וגם אני.
המצב התפתח בצורה המסוימת הזו בזכות שנינו.
הוא לא יכול היה להתפתח כך בלעדינו.
לשנינו יש אחריות מלאה.
אחריות מלאה על חיינו.
על הבחירות שלנו, על התגובות שלנו, על הפעולות שלנו.
שנינו עומדים לשאת בהשלכות של תרומתנו לאורך החודשים האחרונים.

**
תודה על התרומה שלך לחיי ולחיי משפחתי.
אני מוקיר את העזרה והנוכחות שלך ברגעים חשובים.
חשוב לי לזכור את הרגעים הללו שאינם מובנים מאליהם.
פחות חשוב לי לזכור רגעים אחרים שהיו.
אני מאחל לך הרבה טוב.
שתדעי הרבה שמחה ומעט סבל.
שתהיי קרובה למשפחתך ולאהובייך.
שתמצאי את דרכך.

**
אני מתנצל על אותם הרגעים והמצבים,
שבהם נפגעת ממשהו שעשיתי או שלא עשיתי, שאמרתי או שלא אמרתי.
על אותן הפעמים שבהן מערכת היחסים שלנו עוררה בך כאב. 
ברור לי שהיו כאלה.
אני מקווה שהיו גם הרבה רגעים אחרים
ומקווה שהפרק המשותף שלנו שירת אותך ואת משפחתך.

**
הגיע זמננו להיפרד.
אני מקווה שלא ניפגש יותר.
מסלולי חיינו מתפצלים עכשיו.
כשהיינו ביחד טובתך וצרכייך היו גם ענייני.
מעתה זה כבר לא המצב.
אין בי כעס, אין בי צער, אין בי חרטה או הכאה על חטא.
יש בי השלמה. יש בי קבלה. יש בי שמחה והקלה.
הגיע הזמן.
אני ממשיך הלאה.
חשוב לי לעסוק בענייני ולהפסיק לעסוק בעניינייך.
אני רוצה להתמקד במה שקורה מכאן ואילך ולא במה שקרה.

** 
משהו במערכת היחסים שלנו ימשיך עם כל אחד מאתנו.
התוצרים של מעשינו ימשיכו להדהד, גם לאחר שניפרד.
ההשלכות של חיינו המשותפים תשפענה על הפרקים הבאים של חיינו הנפרדים,
ותבאנה לידי ביטוי במערכות היחסים החדשות שלנו,
בלמידות, בפחדים, בתובנות ובצלקות שנישא עמנו.

**
זו השבת האחרונה שלנו ביחד…
היי שלום…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

15 תזכורות

1. אף אחד מאתנו לא אשם.
2. כולנו תורמים למצב.
3. אף אחד לא חייב לעשות כלום אף פעם.
4. אנחנו יכולים לבחור.
5. יש לנו אחריות.
6. יש לנו השפעה.
7. אין לנו שליטה.
8. הצרכים שלנו לא פחות חשובים מהצרכים שלו/ה.
9. הצרכים שלו/ה לא פחות חשובים מהצרכים שלנו.
10. זה לא בדיוק כפי שזה נראה.
11. אנחנו לא יודעים הכול.
12. יש יותר מדרך אחת.
13. הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
14. עכשיו זה הזמן.
15. היום זה יום מצוין.

חיים מלאים. היום.