מחבר: Ronny Weinberger

כשהיא לא עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שלא עשתה.

כשהיא כן עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שזה לא היה מספיק מהר או בזמן.

כשהיא עושה משהו ובזמן היא מלקה את עצמה על כך שזה לא היה מספיק איכותי או עמוק.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק ובזמן היא מלקה את עצמה על כך שהוא לא הכי מדויק או יעיל.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק, יעיל, מדויק ובזמן היא מלקה את עצמה שהיא לא היתה מספיק בבית, עם משפחתה או עם עצמה.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק, יעיל, מדויק ובזמן וגם מוצאת זמן להיות בבית, עם משפחתה ועם עצמה היא מלקה את עצמה שהיא עשתה רק את זה… ולא עשתה משהו אחר בזמן הזה.

כשהיא לא עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שלא עשתה.

כשהיא כן עושה משהו היא מלקה את עצמה…

כשהיא עושה משהו ובזמן…

וכך הלאה…

**
במשחק הציפיות האינסופיות, הלא ריאליות והבלתי אפשריות שלה מעצמה אין לה שום סיכוי לנצח… 

חיים מלאים. יום יום.

דיאלוג.

תנאי הכרחי למערכת יחסים.
בזוגיות.
בהורות.
בעבודה.
בקהילה.

בין אנשים.
בין קבוצות.
בין מדינות.

**
לא ניתן לבנות, לפתח ולטפח מערכת יחסים ללא דיאלוג.
בלתי אפשרי להתגבר על קשיים, לנקות מטענים ולפתור קונפליקטים ללא דיאלוג.

**
דיאלוג מצריך כוונה: להקשיב, לשתף, לחזק את הקשר כך שכולם ירוויחו ממנו.
דיאלוג דורש זמן: לא כל דבר ניתן לעשות בחמש דקות או במפגש חד פעמי מתוכנן ואפקטיבי ככל שיהיה.
דיאלוג מחייב נוכחות: מחשבתית, רגשית, פיזית. יש גבול למה שאפשר להשיג בעזרת סמס, וואטסאפ או מייל.

**
דיאלוג.
תנאי הכרחי למערכת יחסים.
הכרחי ולא תמיד מספיק.

חיים מלאים. יום יום.

רבים מאיתנו "אולפו" לאורך השנים להיות נחמדים.

בכדי להיות נחמד יש למלא בסך הכול שני כללים:
1. לומר ולעשות אך רק דברים שמרצים אחרים.
2. אם אתם עומדים לומר/לעשות משהו שעלול לגרום לאחרים לא להיות מרוצים, חזרו לכלל #1.

בכדי לעמוד בכללי הנחמדות כל הזמן עליכם לפתח יכולת גבוהה בלא להיות אותנטיים.
אבל, כשאתם לא אותנטיים, אתם לא הכי נחמדים.

בלתי אפשרי אם כן לנצח במשחק ה"נחמדות" כשמשחקים לפי הכללים הללו.
הדרך היחידה לצאת מהלולאה חסרת הסיכוי הזו, היא לבחור להפסיק את המשחק.

הפוסט נכתב (ובמידה רבה תורגם) בהשראת סקוט נואל.

**
בא' תשרי לקחתי על עצמי התחייבות לכתוב פוסט בכל יום בשנת תשע"ו.
הערב אני חוגג סגירה של חודש שלישי וכתיבה של 90 פוסטים יומיים רצופים.
תודה רבה על התגובות שלכם, הפרגון, העידוד והדחיפה.
נתראה מחר… אולי, בעזרת השם..

חיים מלאים. יום יום.

לפני כשנתיים וחצי פניתי לחברי צביקה ברגמן וביקשתי להיפגש אתו.
התחשק לי לכתוב ספר ורציתי לקבל מ"המומחה" עצות, טיפים, הכוונות וכלים.
צביקה כתב עד כה עשרות ספרים בנושאים שונים.
הוא כותב בקצב מטורף של 3-4 ספרים לשנה (כולל מחקר שנדרש לעתים)
וברוב חנויות צומת ספרים וסטימצקי תמצאו מדף שלם או חצי מדף של ספריו.

חשבתי על הרעיון הזה של כתיבה הרבה מאוד זמן.
הפעם, הרגשתי בשל ורציתי "לצאת לדרך".

הפגישה עם צביקה היתה מצוינת: קונקרטית, תכל'סית ובעלת ערך גבוה עבורי.
יצאתי ממנה עם המון אנדרנלין.
כבר באותו ערב התחלתי לכתוב את תוכן העניינים של הספר ואפילו שלחתי אותו לצביקה.
בבוקר למחרת התעוררתי מוקדם והתחלתי לכתוב את הפרק הראשון.
פחות חשוב כמה ויותר חשוב שזה יקרה.
בדיוק לפי ההוראות של צביקה.
אנרגייה מטורפת.
גם בבוקר שאחרי התעוררתי מוקדם, עוד לפני שהשעון צלצל וישבתי לכתוב.
הפעם הלך קצת יותר קשה אך עמדתי בזה.
שלושה ימים רצופים של עשייה.

בבוקר הרביעי התחילו סימני שאלה ותהיות.
זה הרגיש לי לא מדויק.
אולי אני צריך לעשות את זה בשיטה אחרת?
אין לי השראה כרגע והכתיבה קצת מאולצת.
אולי עדיף לפנות זמן כתיבה מרוכז ולהתנפל על זה (הרי קשה להתעורר בכל בוקר ולכתוב)?

מדי פעם החלפתי מיילים והודעות עם צביקה.
עדכנתי אותו במה קורה אתי, בסימני השאלה ובהתלבטויות.
צביקה כדרכו היה מאוד לבבי וזמין.
הוא המשיך לשתף אותי מניסיונו ולחזק אותי בדרכי.

בבוקר החמישי הרשיתי לעצמי לא לכתוב וכך גם בשישי.
היו לי דברים אחרים לא פחות חשובים להתמקד בהם.

באחד הבקרים שאחרי צביקה התעניין בי ובהתקדמות שלי.
לאחר שסיפרתי לו בפירוט על הימים האחרונים,
קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

"תקבע יעד ללכת בכיוון מסויים לחודש או חודשיים ואז תעצור.
תביט לאחור ותראה אם ולאן התקדמת….
אם לא התקדמת או קידמת סימן שהדרך לא נכונה.
אולי אתה סתם נהנה להשתעשע על החוף ולא בא לך בכלל לשחות?"

האמת, המשפט האחרון הקפיץ אותי.
אני? משתעשע?? דיבורים ולא עשייה ???
הטריגר הזה גרם לי להתבונן במראה והעיר אותי.
באופן זמני…

המאמצים לכתיבת הספר המשיכו עוד זמן מה ואז נפסקו.
זה קרה כשהודיתי בפני עצמי
שכרגע אני עוד לא באמת מתכוון להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
אני מעדיף להשתעשע על החוף.
אני נהנה לדבר על זה, לחלום על זה, לשחק עם זה,
ועדיין לא "ללכת על זה".

ההכרה הזו חשובה בעיני.
יכול להיות שבזמן שאני משתעשע על החוף "בכתיבת ספר"
אני עמוק במים בהרבה נושאים אחרים. וזה בסדר.
כדאי שאבין האם אני על החוף או במים ביחס לנושא מסוים.
יש הבדל גדול בין להיכנס למים ולהתמודד עם מה שמגיע,
לבין להישאר על החוף או להרטיב את קצות האצבעות.

תכנית "ספרינט 21" מיועדת לאנשים שרוצים להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
בתחום מסוים שחשוב להם.
בפרויקט מסוים שהם רוצים לקדם.
להירטב, להתמודד עם הקור, עם הגלים ועם המלח.
לעבור מדיבורים למעשים.
להתחייב בפני עצמם.
לחגוג התמודדות.
לחגוג עשייה.
לחגוג התקדמות.

שבת של שלום.
חיים מלאים. יום יום.

הוראות הליכה לדרך:

להחזיק כוונה.
לבחור כיוון.
להיות מחוייב לתהליך.
להיות מחוייב לדיאלוג.
לגלות גמישות.
להימנע מהינעלות על פתרון מסוים (או על נקודת מבט אחת).
לנוע יום-יום.
לחגוג.
להתאבל.
ללמוד.
לנוח בין לבין.

חיים מלאים. יום יום.

הלילה התמודדתי עם בעיה מורכבת.
ניסיתי לפתור אותה שוב ושוב אך ללא הצלחה.
ואז התעוררתי… והיא נעלמה.

**
להתעורר זו דרך מאוד אפקטיבית להעלמת בעיות דמיוניות.
להמשיך לישון זו דרך מסוכנת להתמודדות עם בעיות אמיתיות.

**
האם הבעיה שאתה מתמודד אתה כרגע אמיתית או דמיונית?
האם את ישנה או ערה?

חיים מלאים. יום יום.

ביום חמישי יגיע לסיומו שלב חשוב בתהליך אינטנסיבי בן כחודשיים וחצי שאני משתתף בו.
40 שעות לפני מתחילות בתוכי התהיות:
מה כבר עשינו בכל התקופה הזו?
עד כמה זה היה אפקטיבי?
האם לא היה פה "פול גז בניוטרל"?
לאן הזמן נעלם?
האם ההשקעה היתה כדאית?

רגע לפני שהפרק הנוכחי מסתיים והפרק הבא מתחיל, חשוב מאוד לעצור.
לעצור כדי לראות:
– איזו דרך עברנו?
– אלו דברים משמעותיים עשינו?
– איפה הצלחנו?
– מה אנחנו חוגגים?
– למי ועל מה אנו מודים?
– עם מה התמודדנו?
– מה פספסנו?
– איפה נכשלנו?
– על מה אנו מתאבלים?
– מה למדנו?
– איך גדלנו?

עד שלא עוצרים לא רואים.

שנת 2016 תכנס רגע לאחר ששנת 2015 תסתיים.
מחר יתחיל שניה לאחר שהיום ייגמר.
הפרויקט הבא יתחיל עוד לפני שהפרויקט הנוכחי יעלם.
האתגר הבא כבר כאן, הבעיה החדשה ממש מעבר לפינה.

לעצור כדי לראות.
לעצור כדי לחוות.
לעצור כדי ללמוד.
לעצור כדי לנשום.
לעצור כדי לחיות.

חיים מלאים. יום יום.

האדם הכי חשוב שתפגוש היום
הוא האדם שיביט אליך מהמראה.

התייחס אליו בכבוד וברגישות.
אהוב אותו.
האמן בו.
אל תהיה יותר מדי קשה אתו.
אל תוותר לו.
אל תוותר עליו.
למד אותו לחגוג ולשמוח.
היה לצדו בקושי, בכאב ובפחד שלו.
עודד אותו לנוח. לשחק. ללמוד.

היחס שלך אליו ישפיע על כל אדם אחר שהוא יפגוש היום.

חיים מלאים. יום יום.

לעלע"ל =
למידה – עשייה – למידה – עשייה – למידה.

**
דוגמא לשימוש:

"מתי עלעלת בפעם האחרונה?"
= מתי היתה הפעם האחרונה שבה היית ברצף אינטנסיבי של עשייה ולמידה השזורים זה בזה?

**
יש משהו חזק, עוצמתי ובריא בשילוב של עשייה ולמידה.

למידה:
לעצור לאחר עשייה מסוימת,
לנשום.
להתבונן בדרך שעברנו,
לחגוג את ההצלחה,
לכאוב את הפספוס,
לבקש משוב,
להפיק לקחים,
לסמן דבר או שניים להמשך,
לקחת אויר ו… לחזור לעשייה.

עשייה:
להחליט שהגיע הזמן לקפוץ למים,
לקפוץ למים,
לעבור מדיבורים ותיאוריה, איסוף מידע, בחינה, ומחשבה
למעשים והתנסות.
לצאת לאור, להתמודד עם החשש,
להפשיל שרוולים, להתחכך עם המציאות,
להסכים להיות בתנועה,
גם אם היא לא מושלמת (ובד"כ היא לא).

וחוזר חלילה.

**
רוצים לעלע"ל איתי בקרוב?
העלעול מתחיל ב 4/1/16.
הגשת מועמדות מסתיימת בעוד 15 יום.

חנוכה שמח ומלא אור. חיים מלאים. יום יום.

"המחיר של משהו הוא הכמות של מה שנקרא 'חיים'
המוחלפת עבורו, כעת או בטווח הארוך"
– הנרי דיוויד ת'וראו
*****
The cost of a thing is the amount of what I will call life"
"which is required to be exchanged for it, immediately or in the long run
Henry David Thoreau –

*****
המחיר של משהו אינו סכום הכסף שהוא עולה.
המחיר של משהו אינו כמות הזמן שהוא נמשך.
המחיר של משהו אינו מספר הקולות שהוא מביא.
המחיר של משהו אינו המעמד שהוא מייצר.

המחיר של משהו הוא כמות החיים שהוא נותן, או כמות החיים שהוא לוקח.

*****
את כמות החיים לא ניתן להעריך על פי שווי שוק או למצוא במחירון של יצחק לוי.
כמות החיים היא סובייקטיבית ושונה מאדם לאדם.
כמות החיים היא משהו שמרגישים. שחווים.

ברמה מסוימת, בכל מחשבה, אמירה או פעולה,
אנו מעניקים (כמות של) חיים או נוטלים (כמות של) חיים.
חיים של עצמנו וחיים של אחרים.

חיים מלאים. יום יום.