י"ז טבת – מה בעצם את מבקשת ממני ?

"נראה לי שכדאי לבחור בתכנית א'. מחשבות?"
כשאת שולחת לי מייל עם תכנית שחשבת עליה,
מה בעצם את מבקשת ממני?

"אני חושב להתקדם בכיוון X. מה דעתך?"
כשאתה משתף אותי במחשבות שלך לגבי הצעד הבא,
מה בעצם אתה רוצה לקבל ממני?

***
האם את מבקשת משוב?
האם אתה מבקש אישור או רשות?
האם את מבקשת עצה או רעיון?
האם אתה רק רוצה לעדכן אותי כדי שאכיר את זה?
האם את רוצה לשמוע כיוונים אחרים?
האם אתה רוצה שאעזור לך לקבל החלטה, או שאחליט בעצמי?
האם את רוצה לקבל את ברכתי?

***
בהירות לגבי מה אתם מבקשים ומה אתם רוצים לקבל
תסייע לאדם שמולכם להתכוונן ותגדיל את הסיכוי שזה יקרה.

חוסר בהירות לגבי מה אתם מבקשים ומה אתם רוצים לקבל
יבלבל ויתסכל את האדם שמולכם, יצור מתח ויקטין את הסיכוי שזה יקרה.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז טבת – באיזה דלי תבחרו?

אתם צריכים להעביר מים מנקודה א' לנקודה ב' בעזרת דלי.
באיזה דלי תבחרו – הגדול יותר או הקטן יותר?
הגדול יותר הוא לא תמיד המשתלם יותר.
בטח לא כשיש בו חורים והמים זולגים ממנו תוך כדי תנועה.

**
איזה ארגון רווחי יותר –
ארגון א' שסך ההכנסות בו 10 מיליון ₪ או ארגון ב' שסך ההכנסות בו 20 מיליון ₪?
גדול ההכנסות אינו הגורם היחיד המשפיע על הרווחיות ולעתים גם לא המרכזי.
לפעמים הקטנת הכנסות יכולה להגדיל רווחיות (כתוצאה מהקטנת הוצאות ומיקוד בפעילויות בעלות ערך גבוה).

**
מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר, הרבה יותר,
זה לאו דווקא טוב יותר או אפקטיבי יותר.
וגם לא בהכרח שמח, משמעותי או בריא יותר.

**
כמה דברים שתורמים ל"שורה התחתונה" ו"לסגירת חורים בדלי":
• עצירה. נשימה.
• חגיגה והכרת תודה.
• רפלקציה ולמידה.
• מיקוד בדברים חשובים.
• שותפים אמיתיים.

אם אתם לא מקדישים מספיק תשומת לב לדברים הללו סביר להניח ש"הדלי" שלכם דולף וש"ההכנסות" שלכם מתאדות.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו טבת – נקודת פתיחה

הבוקר פתחתי את היום במשמרת "נשק, חבק וסע" בבית הספר של בני.
בחלק מבתי הספר בארץ עומדים בכל בוקר מתנדבים (הורי התלמידים),
שתפקידם לסייע להורים ולילדים לצאת מהרכבים בזהירות ובמהירות,
מבלי לעכב את התנועה ותוך שמירה על בטיחות.

***
ארבעה "טיפוסים" נפוצים שפגשתי הבוקר:
1. ההורה "הזעוף" בעל המבט החמוץ. הילד "נשפך" מהמכונית (גם הפנים שלו "לא משהו") וממשיך לדרכו ללא פרידה ביניהם.
2. ההורה "הלחוץ", ממהר מאוד, מעודד את הילד לצאת מהמכונית תוך כדי "להתראות" קצר ותכנות הוייז לנקודה הבאה שלו.
3. ההורה "המתקתק", נותן הנחיות אחרונות תוך כדי (ולאחר) יציאת הילד מהמכונית ("סבא יאסוף אותך בשתיים" או "חכה לי בשער ליד חיים").
4. ההורה "הנוכח", מתבונן בילד שיוצא מהמכונית ונפרד ממנו במילות חיבה, בחיוך חם, ובאיחולים לבביים ("להתראות אהוב שלי, שיהיה לך יום טוב").

***
שבע מחשבות על כך:
1. לילדים שונים יש נקודות פתיחה שונות. זה נכון לחיים באופן כללי וזה בא לידי ביטוי בכל בוקר.
2. נקודת הפתיחה הזו יכולה להשפיע מאוד על ההמשך.
3. גם בדקה אחת אפשר להעניק לילדים תשומת לב, חום ואהבה. או לא.
4. המתנדב הפנסיונר שעמד לידי ועזר לילדים לחצות את הכביש הקפיד לחייך ולומר מילה טובה לכל ילד וילדה. הוא נמצא שם בכל בוקר ובכל מזג אויר.
5. לכל אותם הילדים שחוצים את הכביש במעבר החצייה המסוים ההוא יש לפחות אדם אחד שרואה אותם, מחייך אליהם ומתייחס אליהם בכל בוקר.
6. גם חיים השומר (שבשער האחר) מכיר את כל הילדים בשמם הפרטי ומתייחס אליהם בכל בוקר.
7. שומר בשער ביה"ס או "מעביר דרך" יכולים להיות תפקידים חשובים ומשמעותיים מאוד. או לא. תלוי מי ממלא אותם ואיך הוא עושה את זה.

חיים מלאים. יום יום.

יד' טבת – קשה וקל

'בכל פעם שאני קורא ספר על ניהול או ספר עזרה עצמית,
אני מוצא את עצמי אומר, "בסדר גמור, אבל זה לא היה הדבר הקשה באמת במצב."

לא קשה להציב מטרה גדולה, מפחידה ונועזת.
קשה לפטר אנשים כשאתם מפספסים את המטרה.

לא קשה לגייס לעבודה אנשים מעולים.
קשה כש"האנשים המעולים" האלה מפתחים תחושה של "מגיע לי" ומתחילים לדרוש דברים לא הגיוניים.

לא קשה לשרטט תרשים ארגוני.
קשה לעודד אנשים לתקשר בתוך הארגון שזה עתה תכננתם.

לא קשה לחלום בגדול.
קשה להתעורר באמצע הלילה בזיעה קרה כשהחלום הופך לסיוט

הבעיה בספרים כאלה היא שהם מנסים לספק מרשם לאתגרים שאין להם מרשמים.
אין מרשם למצבים מסובכים ודינמיים באמת.'

~ המילים הראשונות מתוך הספר "קשה אך אפשרי" מאת בן הורוביץ.

***
מחשבות ראשונות שעלו בי כשקראתי את המילים הללו:
1. הבן אדם "היה שם" ויודע לא מעט על ניהול ועל מנהיגות.
2. הבן אדם יודע לכתוב.
3. את הספר הזה אני רוצה לקרוא.

תודה לספרייה העירונית של כפר סבא שבזכותה פגשתי בספר ובבן הורוביץ.
ספרייה עירונית היא דוגמא לשפע.
לא כל דבר (רעיון, שירות, ספר, .. ) איכותי או בעל ערך חייב להיות יקר.

שבוע מבורך. חיים מלאים. יום יום.

יג' טבת – "יום יום" vs "רק היום"

מנהיגות מתפתחת ונבחנת יום – יום. לא רק היום.
מערכת יחסים נוצרת ומתעצבת יום – יום. גם היום.
הצלחה עסקית נבנית יום – יום. לא ביום אחד.
בריאות היא תוצר של תשומת לב יום – יומית. לא חד יומית.
התפתחות אישית היא תהליך יום – יומי. לא חד פעמי.

השקעה יום-יומית במקומות החשובים היא הדרך הכי קצרה והכי בטוחה להצלחה בן-לילה.

שבת שלום וחיים מלאים. יום יום.

יב' טבת – אם לא תעשי את זה היום

אם לא תעשי את זה היום, כנראה שכבר לא תעשי את זה.
אם לא תאמר את זה בסוף המפגש, כנראה שכבר לא תאמר את זה.
אם לא תבחיני בזה עכשיו, כבר לא תוכלי לראות את זה.

הכרת תודה.

רגע לפני שמתחילים לדאוג לדבר הבא,
רגע לפני שעוברים הלאה,
רגע לפני שהיום נגמר,
עוצרים.
בודקים.
רואים.
חווים.
מודים.
חוגגים.

עוצרים.
לוקחים אוויר. נשענים אחורה. נושמים.

בודקים.
למי ועל מה אני מכיר תודה?

רואים.
מתחילים להבחין: במחוות, במתנות, בתמיכה, בפרגון, באכפתיות.

חווים.
נותנים לזה לחלחל פנימה. מרגישים את זה.

מודים.
באותנטיות, עם כוונה. לאנשים מסוימים על דברים קונקרטיים שהעשירו את חיינו או תרמו להם.

חוגגים.
את השפע. את החיבור. את מה שאינו מובן מאליו. אנחנו עשירים. אנחנו לא לבד.

חיים מלאים. יום יום.

יא' טבת – כדאיות של פרויקט

כשבוחנים כדאיות של פרויקט מקובל לבדוק את ה ROI שלו.
ROI = Return On Investment
ROI הוא מדד של החזר על השקעה – ככל שההחזר גבוה יותר וקרוב יותר ההשקעה בפרויקט כדאית יותר.
מדד נפוץ זה מאפשר השוואת כדאיות בין פרויקטים שונים והוא מתמקד בעיקר בהיבטים כלכליים-כספיים.

בשבוע שעבר שמעתי על מדד חדש שמצא חן בעיני מאוד – ROE.
ROE = Return On Energy
ROE הוא מדד של החזר על השקעת אנרגיה – ככל שההחזר גבוה יותר השקעת האנרגיה כדאית יותר.
לבחירה בפרויקט מסוים (או לא) יש השלכות ברורות על מערכות יחסים, ריקון/מילוי "מצבר", בריאות, שמחת חיים, תחושת חיות, משמעות, גדילה, ושקט נפשי.

**
"האנרגיה" (על מימדיה השונים) שנשקיע ונקבל משפיעה על "כדאיות" של פעילות לא פחות מכמות הכסף או הזמן.
גם אם קשה לכמת אותה למספר ברור.
היא תמיד שם.
תמיד סוביקטיבית ואינדיווידואלית.

**
אתמול הסתיים שלב חשוב באחד הפרויקטים הנוכחיים שלי.
ה- ROI של הפרויקט נמוך משמעותית מפרויקטים אחרים שאני עושה או מכאלו שיכולתי לקחת על עצמי. במונחי ROI הפרויקט לא כדאי.

ה ROE של הפרויקט עצום . מעבר למה שחשבתי שהוא יהיה כשנכנסתי אליו. במונחי ROE זהו אחד הפרויקטים הכי כדאיים שלי בשנה האחרונה.

ROE לגיטימי לא פחות מ ROI, אם כי הרבה פחות נפוץ ממנו.
מותר וכדאי לבדוק ROE ולהתחיל להתייחס אליו ברצינות.
ROE גבוה תורם ל- ROI גבוה.
ROE נמוך פוגע גם בנו וגם ב- ROI.

חיים מלאים. יום יום.

י' טבת – איך להוציא אדם מחישוק ?

פתחתי את הסדנה הבוקר כשאני עומד בתוך חישוק.
ביקשתי מ 22 המנהלים שבחדר עשרים רעיונות שונים שניתן לעשות בכדי להוציא אדם מחישוק.

הנה חלק מהרעיונות שהועלו בתוך שתי דקות :

• לדחוף אותו.
• למשוך אותו.
• לנסות לשכנע אותו.
• להיכנס פנימה כדי שיהיה לו צפוף.
• לצאת מהחדר ולקוות שהוא ישתעמם ויצא.
• לאיים עליו.
• להסביר לו למה כדאי לו לצאת.
• לקרוא לו למקום אחר.
• להתקשר לאשתו כדי שתעזור.
• לבדוק למה הוא בתוך החישוק.
• לקרוע את החישוק.
• לפתות אותו עם מתנה כדי שיצא.
• להפעיל אזעקת חירום.
• להתעלם ממנו בתקווה שזה יגרום לו לזוז.
• לחבק אותו וללוות אותו החוצה.

19 מתוך 20 ההצעות השונות ניסו לגרום לאדם לעשות מה שאנו רוצים שהוא יעשה.
לעבור ממצב מסוים למצב אחר. לצאת מהחישוק.
המיקוד בכל ההצעות הללו הוא איך לגרום לו לשרת את האג'נדה שלנו.

**
אחד מהרעיונות היה יוצא דופן.
"לבדוק למה הוא בתוך החישוק" מנסה להבין את האדם לפני נקיטת פעולה.
אולי לאחר שנצליח להבין אותו ואת מה שחשוב לו במצב הזה,
נמצא את הדרך ליציאה מהחישוק מבלי לפגוע בו ובדברים שחשובים לו.
זוהי דרך של חיבור, הבנה, שיתוף פעולה ובחירה בשונה מדרך של שכנוע, מניפולציה, עונש או פרס.

**
מסר מרכזי למנהלים:
אינכם עובדים עם כסאות, תאים באקסל, או "ראשים" (Headcount).
אתם עובדים עם אנשים חיים.
בעלי משפחות.
כל עובד עולם ומלואו.
רגע לפני שאתם מנסים להזיז אותם לכיוון שאתם רוצים,
עצרו.
הכירו בכך שיש שם בן-אדם.
בדקו האם אכפת לכם ממנו או שאכפת לכם רק מהאג'נדה שלכם.
גלו סקרנות למי הוא, נסו להבין מה עובר עליו,
מה חשוב לו במצב הנוכחי ומה מניע אותו.
פעמים רבות תופתעו ממה שתגלו.
ועוד יותר ממה שייווצר לאחר מכן.

**
לאחר חמש דקות סדנה, סיימנו את התרגיל והמסר עבר.
את כל שאר היום הקדשנו לאיך עושים את זה תכל'ס בעולם האמיתי.
בדילמות ניהוליות, אתגרים מורכבים ותחת אילוצים שונים.

האם זה לא יותר מדי להקדיש יום שלם רק לנושא המסוים הזה?
ממש לא.
אני מאמין יש פה "בשר" ללמידה, העמקה ותרגול המספיק גם לקריירה שלמה.

חיים מלאים. יום יום.

ט' טבת – הבוקר פגשתי אותה שוב

הבוקר פגשתי אותה שוב.
פתאום שמתי לה שהיא שם אתי.
היא היתה שם אתי כבר כמה ימים אבל רק הבוקר הבחנתי בה.
הנוכחות שלה משפיעה עלי תמיד והשפיעה עלי גם הפעם.
לפעמים לוקח לי זמן להבחין בה.
היא יכולה להגיע בשקט, לשמור על פרופיל נמוך ולהתחזק לאט לאט.
לאחר שהיא גדלה וצוברת מספיק אנרגיה,
קל יותר להבחין בה וקשה יותר להיפטר ממנה.
זיהוי מוקדם מסייע גם פה.

תחושת קורבנות.

"אכלו לי, שתו לי,
עשו לי משהו שלא היו אמורים לעשות לי,
לא מבינים אותי,
לא רואים אותי,
לא אכפת להם ממני.
אני מסכן.
הם אשמים."

כשתחושת הקורבנות עולה בהקשרים כלליים מסוימים
(לדוגמא: המערכת, הממשלה, הטייקונים, העולם) זה לא כיף.
אבל, כשתחושת הקורבנות נכנסת ביננו לבין אנשים ספציפיים וקרובים,
זה יכול להיות ממש הרסני (לדוגמא: בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה).

תחושת הקורבנות מחלישה אותנו.
היא מזריקה רעל לתוכנו ולמערכת היחסים.

הבוקר פגשתי אותה שוב.
הופתעתי מהעוצמה שלה ועד כמה היא נוכחת.
היא עלתה בהקשר של חבר מסוים.
רצף של כמה אירועים וכמה ימים.
ברגע שראיתי אותה אני יכול לבחור.
לבחור את החשיבה שלי.
לבחור את התגובה שלי.
לבחור לעבור מקורבנות להתמודדות, השפעה ולקיחת אחריות.
וכשהבחירות הללו מתבצעות היא נעלמת מייד.
הבהירות הזו שינתה מיידית משהו בתחושה ובחשיבה שלי.

אני יודע מה אני הולך לעשות עם זה היום.
ברור לי איך אני הולך להיות בקשר עם אותו אדם וביחס לאותו נושא.
חגיגה גדולה.

אף פעם לא כיף לי לפגוש אותה בתוכי.
אבל אם היא כבר שם אני מעדיף לראות אותה ולטפל בה מוקדם ככל האפשר.

חיים מלאים. יום יום.

ח' טבת – 20 בעיות תקשורת נפוצות

20 בעיות תקשורת נפוצות:

1. אנשים מפרשים משהו שאמרנו שונה ממה שהתכוונו אליו.
2. אנשים מוציאים דברים שאמרנו מהקשרם.
3. אנשים מייחסים חשיבות גדולה מדי לנושא שבעינינו הוא שולי יחסית.
4. אנשים מייחסים חשיבות קטנה מדי (או לא מייחסים חשיבות בכלל) לנושא שבעינינו הוא מרכזי ומהותי.
5. אנשים לוקחים אישית משהו שהתייחסנו אליו (למרות שלא כיוונו אליהם אישית).
6. אנשים לוקחים אישית משהו שלא אמרנו או שלא התייחסנו אליו (למרות שלא היתה לנו כוונה אישית).
7. אנשים מיחסים לנו ולמעשינו כוונות שלא באמת נמצאות שם.
8. אנשים עסוקים בעצמם ולא באמת מסוגלים לראות אותנו או להקשיב למה שאנו אומרים.
9. אנשים מדברים עם פחות מדי הגיון ויותר מדי רגש (אם רק היה אפשר להיות קצת יותר הגיוניים וקצת פחות דרמטיים…)
10. אנשים מדברים עם פחות מדי רגש ויותר מדי היגיון (למה זה חייב להיות כל כך קר, מרוחק ומחושב??? מה עם קצת אמפטיה ???)

11-20. חזרה על עשרת הסעיפים שלמעלה תוך כדי החלפת המילה "אנשים" ב- "אנחנו".

חיים מלאים. יום יום.