חודש: יוני 2018

"בוק העלה סדרה של שקופיות בהרצאה.
'מה שחשוב אלה חמש נורמות מרכזיות', אמר לקהל.
צוותים צריכים להאמין שהעבודה שלהם חשובה.
צוותים צריכים להרגיש שהעבודה שהם עושים משמעותית להם באופן אישי.
צוותים זקוקים ליעדים ברורים ולתפקידים מוגדרים.
חברי צוות צריכים לדעת שהם יכולים לסמוך איש על רעהו.
ומה שחשוב ביותר, צוותים זקוקים לביטחון פסיכולוגי.

כדי ליצור ביטחון פסיכולוגי, אמר בוק, ראשי הצוותים צריכים להדגים את ההתנהגויות הנכונות.
הם יכולים להשתמש ברשימות של הנחיות שהוכנו על ידי גוגל, המונות את צורות ההתנהגות המצופות מהם:
ראשי צוותים אינם אמורים לקטוע חברי צוות באמצע שיחה, מפני שכך יכולה להתבסס נורמה של הפרעה לדיבור.
הם צריכים להראות שהם מקשיבים לאנשים, בכך שיסכמו את מה שאנשים אמרו אחרי שהם מסיימים לדבר.
הם צריכים להודות במה שאינם יודעים.
הם אינם אמורים לסיים ישיבה אלא רק אחרי שכל חבר בצוות דיבר לפחות פעם אחת.
הם צריכים לעודד אנשים שנראים מוטרדים להביע את רגשותיהם, ולעודד חברי צוות להגיב בתגובות לא שיפוטיות.
הם צריכים להציף על פני השטח מחלוקות פנים-צוותיות ולפתור אותן בדיון פתוח.

הרשימה מכילה עשרות טקטיקות.
עם זאת, כולן מתנקזות בסופו של דבר לשני עקרונות כלליים:
צוותים מצליחים כאשר כל מי שנמצא בצוות מרגיש שהוא יכול לדבר בגלוי
וכאשר חברי הצוות מראים שהם קשובים לרגשות האחרים בצוות".

~ הקטע מתוך "חכמים יותר, מהירים יותר, טובים יותר" מאת צ'רלס דוהיג (עמודים 76 – 77)

חיים מלאים. היום.

לעמוד במילה שלך לעצמך.
לעשות את מה שאמרת שתעשה.
עכשיו.
כמו שאתה.

חיים מלאים. היום.

7 מחשבות על שבוע מלא

1. 
"קשה יש רק בלחם",
היא סיסמא נחמדה של מפקדים צעירים למתגייסים חדשים,
או משפט של אנשים שלא מבינים.

קשה יש לא רק בלחם.
יש קשה של כאבים.
יש קשה של חוסר וודאות.
יש קשה של כעסים.
יש קשה של עצבים.
יש קשה של יחסים.
יש קשה של עייפות.
יש קשה של בדידות.
יש קשה של עצב.
יש קשה של ייאוש.
יש קשה של עומס.
יש קשה של פחד.
יש קשה של חוסר אונים.
יש קשה של גם וגם וגם. 
וגם וגם וגם.
ויש עוד.
ועוד.

אז אם קשה לך עכשיו, אולי כדאי לבדוק בסקרנות איזה סוג של קשה זה?

ואם קשה לזו שלידך, מומלץ לברר בעדינות איך בדיוק קשה לה? ואיך נכון לה שיהיו איתה?

**
2.
השבוע אימצנו חתולה.
ביומיים הראשונים היא שרטה כמעט את כל מי שהתקרב אליה.
לא נפגענו ולא לקחנו את זה אישית. 
הבנו שהיא לא עשתה את זה נגדנו.
שזה נובע מתוך מצוקה שלה.
היא לא ניסתה לשרוט אותנו.
היא ניסתה להגן על עצמה.

קל יחסית לא לקחת אישית שריטה של חתולה מאומצת.
קשה יותר לא לקחת אישית משהו לא נעים שנאמר או נעשה על-ידי אנשים שקרובים לנו.
גם כשהמצוקה שלהם לא פחות גדולה משל חתולה מאומצת.

**
3.
בזמן האחרון אני משתדל לנפנף קצת יותר בכנפי הברווז שלי.
זה לא קל ואפילו קשה.
קשה של עצבים.
קשה של עומס.

**
4.
השבוע למדתי שפצע קטן במקום רגיש 
יכול להעיק יותר ממחלה קשה או מניתוח מורכב.
די לא ייאמן הקטע הזה.

**
5.
מדהים לראות,
באיזו מהירות משהו שעד אתמול לא היה קיים, תופס היום את מרכז תשומת הלב שלנו,
ובאיזו מהירות משהו שעד אתמול היה במרכז תשומת הלב שלנו, מתפוגג ונעלם.

**
6.
ביום רביעי סגרנו פרק, ופתחנו פרק חדש.
אני לא יכול לדמיין את המסע הזה בלי חלק מהאנשים שאנו פוגשים בדרך.

**
7.
חיים מלאים הם חיים של גם וגם.
השבוע היה שבוע של חיים מלאים.
ממש…מכל וכל…
חלק מהדברים הם אישיים ולא אפרט.

אבל…
אם היו אומרים לי
בדיוק היום לפני עשר שנים,
שבעוד עשר שנים
נהיה במקום שבו אנו נמצאים עכשיו,
הייתי חותם על זה מייד
וגם משלם על זה לא מעט.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Are you sure?

"Many arguments and conflicts come about because we are so sure of our own thoughts and perceptions.
One of the deepest teachings given by the Buddha is that we should not be too sure of our own ideas.
Don’t be fooled by your perceptions.
Even if you are sure you are seeing clearly, check again.
Keep an open mind.
Be ready to let go of your views.

The same applies to how we see each other and the world.
Have we understood the situation clearly?
We have a responsibility to reflect the situation accurately, not colored by lens of our fear or our discriminating mind.
Clear unbiased observation and loving speech can contribute greatly to building connection and removing anger, hatred and discrimination."

~ Quoted from "How To Fight" / Thich Nhat Hanh

**
האם אתה בטוח?

"ויכוחים וקונפליקטים רבים מתרחשים מכיוון שאנו כה בטוחים במחשבות ובתפיסות שלנו.
אחת התורות העמוקות ביותר שניתנו על ידי הבודהה היא שאנחנו לא צריכים להיות בטוחים מדי ברעיונות שלנו.
אל תלך שולל על ידי התפיסות שלך.
גם אם אתה בטוח שאתה רואה בבהירות, בדוק שוב.
שמור על ראש פתוח.
היה מוכן לשחרר את נקודות מבטך.

כנ"ל לגבי איך אנחנו רואים זה את זה ואת העולם.
האם הבנו את המצב בבהירות?
יש לנו אחריות לשקף את המצב באופן מדויק, מבלי לצבוע אותו על ידי עדשות הפחד או המוח המפלה שלנו.
התבוננות בהירה לא-מוטה ודיבור אוהב יכולים לתרום רבות לבניית קשר ולהסרת כעס, שנאה והפליה."

~ הציטוט מתוך "איך לריב" מאת טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר).

חיים מלאים. היום.

סוגרים פרק, פותחים פרק.

לפני שבועיים בדיוק, כשנסענו מפה לשם, פתחנו פרק חדש.
בשבועיים הללו עברנו לסביבה לא מוכרת, עברנו תהליכים ושינויים,
חווינו אי-וודאות, ידענו עליות ומורדות, יצרנו שגרות חדשות
ופגשנו אנשים שלא הכרנו ושהפכו להיות חלק מחיינו.

**
היום אנחנו סוגרים פרק נוסף במסע שלנו.
לא להאמין שעברו רק שבועיים.
לא להאמין שכבר עברו שבועיים.
תודה ענקית לעשרות אנשי צוות, חברים ובני משפחה על נתינה ותמיכה.
אין מילים להודות על מה שקיבלנו מכם בתקופה הזו.
בלעדיכם זה היה אחרת לגמרי.
אנחנו לא לבד.

**
היום אנחנו ממשיכים לפרק הבא.
בעוד כמה שעות נעשה את הדרך ההפוכה משם לפה.
המקום שאנחנו חוזרים אליו הוא אחר מהמקום שעזבנו לפני מספר שבועות.
גם אנחנו במקום אחר מהמקום שהיינו בו.

**
סוגרים פרק, פותחים פרק.
ממשיכים במסע…

חיים מלאים. היום.

כשאני מצליח לראות את זה כאתגר מתמשך שחשוב לי לצלוח,
כשאני חווה את מה שקורה כהזדמנות לתרגול, לצמיחה ולנתינה,
כשאני מתייחס לזה כשלב-חיים שבו אני קורה ולא רק משהו קורה לי,
זה נראה, נחווה ומרגיש אחרת.

**
כשזה נראה, נחווה ומרגיש אחרת,
זה אחרת.

חיים מלאים. היום.

אם היו אומרים לי
בדיוק היום לפני עשר שנים,
שבעוד עשר שנים
נהיה במקום שבו אנו נמצאים עכשיו,
הייתי חותם על זה מייד
וגם משלם על זה לא מעט.

חיים מלאים. היום.

כדי שזה יקרה, צריך לעזור לזה לקרות.
יכול להיות שהסיבה שזה עדיין לא קרה, היא שלא עזרנו לזה מספיק לקרות.

**
"בירוקרטיה", "עושים לנו דווקא", "מחפשים אותנו", "לאף אחד לא אכפת" או "אין מה לעשות"
הם לעתים קרובות משפטים המעידים על כך שאנו לא מספיק עוזרים לזה לקרות,
ובמקום זאת בוחרים להתלונן על המערכת, להאשים את העולם או לכעוס על האנשים שנגדנו.

**
לעזור לזה לקרות זו עבודה.
לא תמיד זה קל.
בדרך כלל זה יותר קשה מלהתלונן, להאשים או להתייאש.
זה הרבה יותר קשה מלחכות שמשהו לא יקרה ולומר "ידענו שכך יהיה".

**
כשעוזרים לדברים לקרות, מגדילים את הסיכוי שהם יקרו.
כשעוזרים לדברים לקרות, מגדילים את החשק שלהם לקרות.
יכול להיות שהסיבה שזה עדיין לא קרה, היא שלא עזרנו לזה מספיק לקרות.

חיים מלאים. היום.

שאלת "מה שלומך…?"
יכולה לנבוע מנימוס, או מעניין אמיתי.
היא יכולה להיאמר פנים-אל-פנים, בשיחת טלפון או להישלח כהודעה.

**
בדיקת "מה שלומך…?" מתעניינת ואכפתית
היא מתנה יקרה ומיוחדת,
המעידה שאנו חושבים על אותו אדם
ושחשוב לנו לדעת איך הוא ומה עובר עליו.

**
כשהאדם בוחר להשיב לנו
ואנו נמצאים שם איתו, בהקשבה אכפתית ואמפטית,
אנו מעניקים לו מתנה יקרה נוספת.

**
כשהאדם בוחר לשתף אותנו,
אנו גם מקבלים ממנו מתנה יקרה:
הוא פותח בפנינו את עולמו
ומאפשר לנו להתחבר אליו ולהיות שם אתו.

**
"מה שלומך…?" אמורה לשרת בראש ובראשונה
את האדם שאליו אנו מייעדים את המתנה ולא אותנו.
סיפוק הסקרנות שלנו והצורך שלנו בידיעה ובהבנה
הינם בעדיפות משנית ויכולים לחכות.

**
כשנותנים את מתנת "מה שלומך…?"
חשוב לזכור שבדומה למתנות אחרות,
מרגע שנתנו את המתנה, היא כבר לא שלנו.
היא מיועדת לאדם שאליו ייעדנו אותה
והוא יכול לעשות בה כרצונו:
להשיב או לא, במידה כזו או במידה אחרת.

**
בדיקת "מה שלומך…?" אותנטית ואכפתית
יכולה לשנות עולמות.

חיים מלאים. היום.

את "לחיות ולאהוב" קראתי לראשונה ב 2005.
מאז קראתי אותו מספר פעמים.
יש לי כרגע שני עותקים שלו בביתי.
יש בספר הזה הרבה מאוד קטעים שאני אוהב.
ליאו בוסקאליה הוא אחד המורים-סופרים המשפיעים שפגשתי.

לקראת שבת, שלושה ציטוטים אהובים מהספר:

בתחילת כל יום

"בכל יום אני מבטיח לעצמי שלא אנסה לפתור את כל בעיות חיי בבת אחת.
אף לא אצפה מכם לעשות זאת.
בתחילת כל יום אשתדל ללמוד משהו חדש על עצמי, עליכם, ועל העולם שאני חי בו,
כך שאוכל להמשיך ולהתנסות בכל הדברים, כאילו רק עכשיו הם באו לעולם.
בתחילת כל יום אשתדל להעביר לאחרים את השמחה שלי וכן את היאוש שלי,
כדי שנוכל להכיר זה את זה טוב יותר.
החל ממחר אתחיל להזכיר לעצמי להקשיב לך, לנסות להבין את נקודת הראות שלך
ולגלות דרך פחות מאיימת להבהרת רצוני.
אנסה לא לשכוח ששנינו מתפתחים ומשתנים באינספור צורות שונות.
בתחילת כל יום אזכיר לעצמי שאני יצור אנושי ולא אדרוש ממך שלמות לפני שאני עצמי אהיה מושלם.
בתחילת כל יום אשאף להיות יותר מודע לדברים היפים הקיימים בעולם.
בתחילת כל יום אזכיר לעצמי להושיט יד ולגעת בך בעדינות, באצבעותיי.
אני רוצה להרגיש בך.
בתחילת כל יום אקדיש עצמי מחדש לתהליך האהבה, ונראה מה יקרה."

**

אל תתהלך בתוך הראש שלי ברגליך המלוכלכות! 

"יש דבר מה שאינני רוצה שיקרה כאן הערב, ואסביר מהו, כדי שנוכל להתחיל.
יש דרכי לימוד רבות, ואני למדתי דרך אחת בשהותי שנה אחת במנזר זן.
היה לי מורה יפני נפלא.
הוא היה עדין ונפלא כל כך ומלא דברים יפים לשתף בהם את זולתו –
כל חייו היו שיתוף – כפי שהייתי רוצה שיהיו חיי.
אני מקווה שגם אתם תרצו כי כל חייכם יהיו שיתוף,
ולכן אני משתדל מאוד לשתף עם זולתי עוד ועוד מחיי,
וכך בכל פגישה אתכם יהיה לי עוד ועוד לחלוק אתכם.

אני זוכר אותו יום מסוים, כשטיילנו בגן של עצי חיזרן ענקיים.
אלה מכם שהיו ביפן יודעים כמה יפה גן כזה יכול להיות.
הלכנו לנו בגן ההוא, ואני הרביתי משום מה לדבר.
פיטפטתי מלוא הפה ופלטתי את כל הדברים המופלאים הידועים לי, את חוכמתי הרבה,
וממש השתדלתי להרשים את הגבר ההוא.
ניסיתי לומר לו: 'הנה, זה מה שאני יודע' – 
ואז פנה אלי לפתע פתאום אדם לא-תוקפני זה, וסטר לי על פי במו ידו !
מדברים על טכניקות הוראה טובות !

הסתכלתי בו, מחזיק את שפתי המדממת, ואמרתי:
'מדוע עשית זאת?' והוא, בכל הלהט – 
בסערת רגשות שלא ראיתי אי-פעם באיש הזה עד כה – אמר:
'אל תתהלך בתוך הראש שלי ברגליך המלוכלכות!'.

האמינו לי, לפני שבאתי לכאן הערב, רחצתי היטב את רגלי.
אין לי כל כוונה להתהלך בראשו של מישהו.
כל מה שאני רוצה שיקרה כאן הערב ביננו הוא שותפות עדינה מאוד.
קחו את המתאים לכם ממה שאני חולק אתכם, והתעלמו ממה שאינו מתאים.
אינני מאזן חשבונות, אינני מוכר דבר, אולם דברים רבים לי לחלוק אתכם,
ואני נרגש לנוכח האפשרות לשיתוף.
תקוותי היא שנוכל לחלוק דבר מה לפני שניפרד. "

**
ארוחת המסכנות של אמא

"אני זוכר כיצד הוא ישב אתנו וסיפר לנו שהשותף שלו ברח עם כל כספם,
ואין לו מושג מאין תבוא ארוחתנו הבאה.
לאמא היה הרגל מטורף מאין כמוהו – היא אהבה לצחוק, וזה נראה לה פשוט מצחיק.
הוא כעס עליה !
אולם היא צחקה עד שהדמעות התגלגלו על לחייה.
אתם יודעים מה היא עשתה?
היא יצאה מהבית, חזרה והכינה סעודת מלכים הראויה לשמחת טבילה או לחתונה:
מנות ראשונות, פסטה, צלי עגל, הכול !

אבי אמר, 'בשם אלוהים, מה זה?'
והיא השיבה: 'הוצאתי על זה את כל הכסף.'
הוא אמר: 'השתגעת?'
היא אמרה: ' מתי אנחנו זקוקים לשמחה? עכשיו, לא אחר כך. זה הזמן לעליזות. שתוק ואכול !'

מה אתם אומרים, מעניין, לא?
ישבנו כולנו.
הדבר קרה לפני שנים רבות – ואני יכול לומר לכם,
לעולם לא אשכח את הארוחה ההיא, ארוחת המסכנות של אמא.
אתם מבינים, נשארנו בחיים !
זה טירוף, לא?
נשארנו בחיים.
הביטו בי, אני כאן !
אבא חי עד גיל 86."

**
כאמור – כל הקטעים מתוך ספרו הנפלא של ליאו בוסקאליה "לחיות ולאהוב".
מומלץ בחום !

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר