תגית: שיפוט

האדם שאני רואה מולי כרגע לא באמת קיים

האדם שאני רואה מולי כרגע לא באמת קיים.
בן/בת הזוג שאני רואה לא באמת קיימים.
הילדים שאני רואה לא באמת קיימים.
הורי לא באמת קיימים.
העובדים והמנהלים שלי לא באמת קיימים.
חבריי ושכניי לא באמת קיימים.
הם כולם השלכה מוטה ולא מדויקת שלי.

**
האדם שאני רואה מולי כרגע הוא פרי דמיוני,
תוצר מחשבתי, תפיסתי, ניסיוני, אמונתי ופרשנותי.
יכול להיות שהאדם שאני רואה מולי כרגע קיים במציאות במידה מסוימת,
אך לא במידה מלאה.
אף פעם לא במידה מלאה.
ייתכן שיש התאמה מסוימת בין האדם שאני רואה מולי כרגע לבין האדם שעומד מולי כרגע.
ייתכן שיש התאמה של 90%, 50%, 20% או אפילו 0%,
אבל אף פעם אין התאמה של 100%.
תמיד ישנו פער כלשהו, בין מי שאני רואה לבין מי שעומד מולי.

**
מערכת היחסים שלנו אינה עם האדם שעומד מולנו,
אלא עם האדם שאנו מספרים לעצמנו שנמצא מולנו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יכול להיות שזה הפוך

יכול להיות שכשאני מצביע על בעיית הובלה אצל מישהו,
אני בעצם מצביע על בעיית הובלה אצלי.

יכול להיות שכשאני מאשים מישהו במתן עדיפות לצרכים שלו על חשבון צרכים של אחרים,
אני נוגע במתן העדיפות שאני נותן לצרכים שלי על חשבון צרכי אחרים.

יכול להיות שכשאני אומר למישהו שהוא קופץ למסקנות או לא מקשיב מספיק,
אני הוא זה שקופץ למסקנות או לא מקשיב מספיק.

יכול להיות שכשאני מאמין שמישהו סתם מייצר דרמה או מנפח את כל הסיפור הזה,
אני הוא זה שסתם מייצר דרמה ומנפח את כל הסיפור הזה.

**
חוק בסיסי:
תמיד יש משהו במה שאתה אומר לי.
תמיד יש אמת כלשהי בדברייך.

**
חוק בסיסי נוסף:
אנחנו שיקופים זה של זו.
אנחנו מראות זו לזה.
מה שאני רואה אצלך או בך,
קיים במידה מסוימת אצלי או בי.

**
חידוד:
"בעיית הובלה", "מתן עדיפות לצרכים שלו על חשבון אחרים", "קפיצה למסקנות",
"אי הקשבה מספקת", "דרמטיזציית-יתר" ו-"ניפוח העניין",
הם תיאורים שיפוטיים המבוססים על הפרשנויות שלנו למה שקורה.
הם לא באמת מה שקורה.

**
תרגיל בסקרנות:
אם יש משהו בדברייך, ואם אני רואה אצלך משהו שקיים אצלי,
ואם התיאורים שהשתמשתי בהם עד כה הם שיפוטים מבוססי פרשנות,
אז מה באמת קורה עכשיו?
ואיך אפשר להתקדם מכאן?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

קל לכעוס

קל לכעוס כשאתה מקבל תשובה כזו.
קל להרים ידיים, להתייאש, להתקרבן, לתקוף.
קל להוציא את העצבים על מישהו או על משהו.
קל להאשים את הרופאה, את חברת הביטוח, את המערכת.

**
קשה לעצור.
קשה להתרחק.
קשה לקחת אויר.
קשה לצאת מהלופ.

**
קשה וחשוב.
דווקא עכשיו.

**
ככה זה.
כל יום יש משהו.
בלי דרמה.
רצים למרחקים ארוכים.
זאת העבודה שלנו עכשיו.
להתמקד במה שחשוב.
לעשות את מה שצריך.
לשמור אנרגיה.
לחזור למרכז.
להמשיך הלאה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בתקופה הזו, עם כל מה שקורה…

בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל לך יותר,
לשפוט, להאשים,
להניח הנחות, לקפוץ למסקנות,
להיפגע או לקחת דברים באופן אישי.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל יותר לכעס, לעלבון, לתסכול, לייאוש, לשנאה,
לעלות, להיווצר ולהתעצם בך.
לכבוש עוד חלקים ולהתבסס בתוכך.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לך,
זה לדבר אתו ולהקשיב לו,
לפגוש אותה ולפתוח את זה מולה,
להיכנס לנושא הזה,
להשקיע במערכת היחסים הזו.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לאנרגיית הכעס, העלבון, התסכול, הייאוש והשנאה,
זה שמישהו ימתן, ישהה, יחקור בסקרנות או יעצור אותה.
הרבה יותר מתחשק לה לזרום, להתפשט, להתפרץ, להתפוצץ.
על מי ש"אשם".
על מי ש"עושה לך את זה".
על מי ש"גורם לך לסבול עכשיו".

**
עכשיו זה הזמן.
כשהכי קשה.
כשהכי לא מתחשק.
במיוחד בתקופה הזו.
דווקא בגלל כל מה שקורה.

**
דווקא עכשיו, כשהכי מאתגר,
חשוב במיוחד לבחור:
אילו זרעים להשקות ואילו זרעים לייבש.
אילו צמחים לטפח ואילו עשבים לנכש.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הדרך הכי אפקטיבית לקבל עזרה

הדרך הכי אפקטיבית לקבל עזרה
היא להכיר בכך שאנו זקוקים לה ולבקש אותה.

**
דרכים פחות אפקטיביות לקבל עזרה:
– לדרוש אותה.
– לצפות שהיא תגיע.
– להאשים אחרים בכך שאינם נותנים לנו אותה.
– לספר לעצמנו או לאחרים שאיננו צריכים אותה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כוח עם אנשים

כוח עם אנשים

**ציטוטים מהספר "לגדל ילדים בחמלה" / ד"ר מרשאל רוזנברג**

"אנשים רבים מאמינים, שיותר הומני להשתמש בפרסים מאשר בעונשים.
אבל את שניהם אני רואה ככוח על אחרים,
ואילו תקשורת מקרבת מבוססת על כוח עם אנשים.
בכוח עם אנשים אנחנו מנסים להשפיע לא באמצעות גרימת סבל לאנשים
אם הם לא עושים מה שאנחנו רוצים, או במתן תגמולים אם הם כן.
זהו כוח המבוסס על אמון הדדי וכבוד,
שגורם לאנשים להיפתח, לשמוע זה את זה,
ללמוד זה מזה ולתת זה לזה מרצון, מתוך חשק לתרום לרווחתו של האחר,
במקום לפעול מתוך פחד מעונש או תקווה לפרס.

אנו מגיעים לסוג כזה של כוח, כוח עם אנשים,
כשאנחנו מצליחים לתקשר בפתיחות את הרגשות והצרכים שלנו
מבלי לבקר כלל את האדם השני.
אנחנו עושים זאת בכך שאנו מציעים לו או לה
מה היינו רוצים שהם יעשו באופן שלא יישמע תובעני או מאיים.
וכמו שאמרתי, זה דורש שבאמת נשמע מה אחרים מנסים לתקשר,
כמו גם שנפגין הבנה מדויקת במקום למהר להתערב ולתת עצות,
או לנסות לפתור דברים.

להורים רבים, הדרך שבה אני מדבר על תקשורת היא כל כך שונה,
שהם אומרים: 'טוב, זה לא נשמע טבעי לדבר ככה'.
בדיוק בזמן הנכון, קראתי משהו שגנדי כתב ובו הוא אומר:
'אל תבלבלו בין מה שהוא הרגל לבין מה שהוא טבעי.'
גנדי אמר, שפעמים רבות אימנו אותנו לתקשר ולהתנהג
בדרכים שהיו ממש לא טבעיות, אבל הן שגרתיות במובן זה,
שמסיבות שונות, כך הרגילו אותנו לנהוג בתרבות שלנו.
וזה בהחלט צלצל לי נכון, בדרך שבה הורגלתי לתקשר עם ילדים.
הדרך שבה הורגלתי לתקשר –
באמצעות שיפוט של צודק ולא-צודק, טוב ורע, כמו גם השימוש בעונשים –
היתה כה נפוצה, שבקלות היא הפכה להרגל שלי כהורה.
אבל לא הייתי אומר שאם התרגלנו למשהו, פירושו שזה טבעי"

**
יש משהו במילים הללו שמרגש ומעורר אותי כל פעם מחדש.
הציטוטים נלקחו מתוך הספרון "לגדל ילדים בחמלה"
שנכתב ע"י ד"ר מרשאל רוזנברג ותורגם ע"י ארנינה קשתן.
51 עמודים ש"שווים" את משקלם בזהב.
עידן מלמד מוכר את הספרים הללו במחיר סמלי
(30 ₪ לעותק פיזי ו- 15 ₪ לעותק דיגיטלי הניתן להורדה מיידית),
מחנותו הוירטואלית שבאתר הבא.
מומלץ בחום רב ומכל הלב !
(איני מקבל אחוזים או עמלות על ההמלצה הזו…)

לעתים, במיוחד לאחר פוסטים מסוימים,
אני מקבל פניות מאנשים המעוניינים "להכניס" את התקשורת המקרבת לחייהם,
ומחפשים דרך שתאפשר להם ללמוד ולהתנסות בה.
חלק גדול מהפונים והפונות מקווים "להביא" את התקשורת המקרבת לביתם:
לקשר שלהם עם ילדיהם, בני/בנות זוגם, משפחתם המורחבת ועוד.

לצד הכרה בחשיבות התקשורת המקרבת במעגלי המשפחה השונים,
בעבודתי, אני בוחר להתמקד בחיבור שבין תקשורת מקרבת לעולם העבודה והניהול.
במסגרת פעילותי הכוללת הרצאות, סדנאות ותהליכי עומק מתמשכים
אני מלווה צוותי ניהול והובלה בחברות וארגונים,
מדריך ומנחה אותם בנושאי מערכות יחסים, הקשבה, תקשורת, ניהול קונפליקטים,
קבלת החלטות ואפקטיביות צוותית המבוססים על עקרונות התקשורת המקרבת.

בשנה האחרונה פיתחתי תהליך ייחודי ומובנה אשר מאפשר לצוותי ניהול
לשפר את אפקטיביות העבודה שלהם ואת האווירה בקרבם.
התהליך מתרחש לאורך מספר מפגשים מצומצם, במשך כרבעון,
ומשלב עבודה שוטפת המקדמת את סדרי העדיפויות הארגוניים
לצד למידה משמעותית וחוויתית, קבוצתית ואישית תוך כדי תנועה.

בשנים האחרונות אני מלווה צוותי ניהול בחברות מובילות ומוכרות
כגון eBay , סאפ ואינטל, כמו גם חברות קטנות יותר ומוכרות פחות.
לקראת סוף דצמבר, בעוד כחודשיים, אוכל להתחיל תהליך שכזה עם צוות ניהול נוסף.

אתם מוזמנים להיות בקשר (מייל חוזר או דרך האתר) לקבלת פרטים ולבדיקת התאמת צרכים הדדית.

 

שבת של שלום וחג שמח,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ז אייר – במבחן התוצאה

במהלך שלושת הימים האחרונים, שבין מוצאי שבת לשלישי בערב
קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב "הפסידה" שני תארים.

בשורה התחתונה, במבחן התוצאה,
היא סיימה את העונה עם אפס תארים.
בתסריט אחר, צפוי יותר,
היא היתה יכולה לסיים עם תואר אחד לפחות.

**
לפעמים ההבדל בין עונה "מצוינת" (שני תארים)
לבין עונה "גרועה" (אפס תארים) הוא דק מאוד.

באותו אופן גם ההבדל שבין עובד "מצטיין" (היבחרות לתפקיד מסוים או קידום בדרגה)
לעובד "ממוצע" (אי היבחרות או השארות בדרגה) יכול להיות דקיק ומתעתע.

**

שש מחשבות:
1. ההגדרות שאנו ממציאים לעצמנו ("מצוין", "ממוצע", "גרוע") ישפיעו על תחושותינו ועל תפיסת המציאות שלנו. כדאי לבחור אותן בקפידה.
2. בין התווית שנתנו לעצמנו או שקיבלנו ממישהו לבין מה שקורה באמת יש מרחק. כזה או אחר.
3. שני בני אדם (או קבוצות) בעלי תוויות שונות יכולים להיות הרבה יותר קרובים ממה שנראה.
4. כמנהלים / הורים / מאמנים – חשוב להיות מודעים לתווית הדיכוטומית והחלולה שאנו מדביקים לאחרים או לעצמנו.
5. כעובדים / ילדים / מתאמנים – חשוב להיות מודעים להשפעה של תווית כזו או אחרת עלינו ולא לתת לה לנהל או להגדיר אותנו.
6. גם במקרים שבהם משהו נקבע עפ"י השורה התחתונה (תואר, מבחן, ראיון) כדאי לזכור את הדרך ולתת לה משקל ותשומת לב. בטווח הארוך זה משתלם מאוד.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ט אדר ב' – כשראיתי שנפגעת …

כשראיתי שנפגעת ממשהו שאמרו לך
ושאתה לוקח את זה יותר "קשה"
ממה שחשבתי שאתה צריך לקחת את זה,
שוב התבלבלתי…

**
ניסיתי להסביר לך למה זה לא כזה נורא כדי שתתרגש מזה פחות.
ניסיתי לגרום לך לשנות את התגובה שלך כי חשבתי שהיא מוגזמת.
ניסיתי להסב את תשומת לבך למשהו אחר וקיוויתי שתשכח.
ניסיתי לחנך אותך כדי שתלמד מזה לעתיד.
ניסיתי לספר לך בדיחות וממש רציתי שתתחיל לצחוק.
ניסיתי ללמד אותך מניסיוני והתחלתי לספר לך על עצמי.
ניסיתי לעזוב אותך לבד והתאכזבתי שאחרי כמה דקות לא השתנה כלום.

**
בכל הניסיונות הללו לא ממש ראיתי אותך.
לא באמת הייתי אתך.
ברמה מסוימת לא כיבדתי את המקום שלך.
אולי אפילו לא סמכתי עליך שתתמודד עם זה.

**
כ"שתפסתי" את עצמי ב"בור" הזה,
כבר היית במיטה והתקשית להירדם.
שאלתי אותך אם תרצה שפשוט אהיה לידך
ולשמחתי אמרת "כן".
קיבלתי הזדמנות נוספת…
הפעם, פשוט ישבתי לידך ונתנו ידיים.
בלי דיבורים…
הייתי אתך,
הקשבתי לנשימות שלך
והזרמתי לך אהבה.

**
ברגעים שאני פחות מבולבל,
החיים יותר פשוטים.
והרבה יותר מלאים.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יד' אדר ב' – אם הייתי במקום שלך..

אם הייתי במקום שלך, חווה את מה שאתה חווה ומאמין במה שאתה מאמין,
כנראה שהייתי עושה בדיוק את מה שאתה עושה.

אם הייתי במצב שלך והיו לי את אותם המשאבים הזמינים לך כרגע,
סביר להניח שהייתי נוהג בדיוק כמוך.

יש בי כבוד לך ולמציאות שאת חיה בה כרגע.

אני מבין שהעולם שלך והעולם שלי שונים מאוד.

יש בי הכרה למרחק בינינו ולמורכבות של הסיטואציה.

כשאני שופט אותך, ברור לי שאני שופט מתוך הסיפור שלי, איזושהי דמות מדומיינת שאני מזהה כ"אתה".

**
כמה דברים שאני יכול לעשות עכשיו:

1. לראות אותך קצת יותר כמו שאתה וקצת פחות כמו הסיפור שלי.

2. לבדוק ולעדכן את האמונות שלי, נקודת המבט שלי והמשאבים שלי.

3. לנסות להשפיע על האמונות שלך, נקודת המבט שלך והמשאבים שלך.

4. לפעול מתוך כבוד כדי למנוע נזק או סכנה עבורך ועבורי ( ולא כדי להעניש, לנקום, לחנך או להוכיח כמה אני טוב/חכם/צודק/עליון ואתה רע/טיפש/טועה/נחות).

5. לפעול ממקום של ענווה כדי לנסות לתרום ולשרת את שנינו ואת המצב ( ולא מתוך תחושת הצלת העולם, חשיבות יתר, התנשאות, עליונות או וודאות מוחלטת).

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter