תגית: שותפות

כשבחרנו לעלות על הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יהיה מה.
אתה תהיה ילד.
את תהיי אמא.
אני אהיה אבא.
אנחנו נהיה זוג.

**
כשבחרנו לחלוק את הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יעשה מה
אתה תהיה מורה.
את תהיי מנהלת.
הוא יהיה עובד.
היא תהיה ראש ממשלה.
אני אהיה רופא, מנחה סדנאות או מנקה רחובות.

**
כשבחרנו לשחק על הבמה ביחד,
הסכמנו (באופן שרירותי) על מה שיקרה.
האם נילחם, או נהיה חברים.
האם נהיה קרובים או רחוקים.
איך ניפגש ומתי ניפרד.
מתי ניוולד ומתי נמות.

**
כשאנחנו על הבמה,
כל אחד משחק את התפקיד שלו…
לזמן מוגבל ולמטרה מסוימת.
רק תפקיד.
מעבר לטוב ורע.
מעבר לחכם וטיפש.
מעבר לעשיר ועני.

**
התפקיד שלי הוא לא אני.
התפקיד שלך הוא לא אתה.

כיף גדול לשחק אתך ביחד.
זכות עצומה לחלוק אתך במה.
וחיים.

קל לשכוח.
חשוב לזכור.

חיים מלאים. היום.

איך מגדלים אהב"ה בארגון ?

אהב"ה:
• אחריות, שותפות וערבות הדדית.
• התפתחות אישית ומקצועית.
• בחירה וחיבור.
• הכרת תודה, שמחה והנאה.

אחריות, שותפות וערבות הדדית –
אנחנו בעסקי "הביחד".
בעסקי "הגם וגם".
גם צרכי העובד וגם צרכי הארגון.

בעולם מורכב, אינטנסיבי ודינמי אי אפשר לבד.
מערכות היחסים, האכפתיות והערבות ההדדית הם תנאי להצלחה.
לכל אחד מאיתנו יש רק 100% אחריות על הדבר הזה.

כשאנחנו שותפים לדרך,
בלי קשר לדרגות ולתארים שלנו,
חשוב לי שאת תצליחי ושיהיה לך טוב
וחשוב לך שאני אצליח ושיהיה לי טוב.
שותפים מנסים להצליח ביחד.
גם כשזה מאתגר ולא פשוט.

בלי אחריות, שותפות וערבות הדדית
לא יכולה להיות אהב"ה.

 

התפתחות אישית ומקצועית –
התפתחות, שינוי, גדילה ולמידה.
אישית ומקצועית.
כבני אדם וכאנשי מקצוע.
התפתחות שלנו, של העסק שלנו ושל הארגון.

העולם זז, משתנה ומתהווה כל הזמן.
גם בני אדם.
גם אנחנו.

אם בחרנו להיות שותפים,
סעיף מרכזי בחוזה שלנו הוא התפתחות.
הקשבה, שיחות משמעותיות, משוב והתבוננות
כתהליכים התומכים ומאיצים התפתחות.
אנחנו תורמים לתהליכי ההתפתחות זו של זה
ומחויבים להתפתחות הבריאה של הדבר שאנו חלק ממנו.

במקום שבו לא תהיה התפתחות, אישית ומקצועית
אהב"ה לא תתקיים לאורך זמן.

 

בחירה וחיבור –
זה מתחיל בבחירה להיות כאן, להיות חלק מזה.
הבחירה היא תמיד 100% שלנו.
לא ניתן לכפות אותה או לאלץ אותה.
ברמה מסוימת היא בחירה יום – יומית.
חיבור הוא חלק מכך.
חיבור למקצוע, לאנשים, לארגון.
חיבור לפרויקט, לערך, לערכים ולמשמעות.
חיבור לדבר שאני משקיע בו כל-כך הרבה שעות מזמני.

במקום שבו הבחירה היא רק או בעיקר מתוך השרדות, פחד או חוסר ברירה
לא יהיה חיבור. ולא תהיה אהב"ה.

 

הכרת תודה, שמחה והנאה –
בכל רגע נתון יש את חצי הכוס המלאה ואת חצי הכוס הריקה.
בכל מצב אפשר לראות את מה שכבר מתמלא ואת מה שעדיין חסר.
מה אתה רואה?
למה את מתייחסת?
הכרת תודה היא יכולת נרכשת.
שריר שניתן וכדאי לפתח.

ללמוד להכיר תודה.
להרגיש נוח לעשות את זה.
למישהו.
על משהו.
לשותפים שלנו.
לעובדים ולמנהלים שלנו.
ולא פחות חשוב,
לעצמנו.
במיוחד לעצמנו.

הדרך חשובה לא פחות מהמטרה.
המסע חשוב לא פחות מהיעד.

במקום שבו לא תהיה הכרת תודה, שמחה והנאה, לא באמת תהיה הצלחה.
ובטח שלא אהב"ה.

**
דעתי האישית:

ארגון הוא לא משפחה.
ולעולם לא יהיה.

הניסיון להציג אותו ככזה מטעה ומבלבל.
ועם זאת, אהב"ה אמיתית, עוצמתית ומרגשת
יכולה להתרחש גם במקום עבודה, בארגון או בחברה.
לא במקום אהבה במשפחה, אלא לצדה.
אהב"ה עם ראשי תיבות ואהבה בלי ראשי תיבות.
וכשזה קורה, כולם מרוויחים.

אני יודע כי אני חלק מארגון שכזה.
חלק ממחלקה שיש בה הרבה אהב"ה. והמון אהבה.
אני יודע, כי אני חווה את זה יום יום כבר שנים.
אני יודע, כי אני רואה את זה בארגונים נוספים שאתם אני עובד ושאותם אני מלווה.

אהב"ה:
• אחריות, שותפות וערבות הדדית.
• התפתחות אישית ומקצועית.
• בחירה וחיבור.
• הכרת תודה, שמחה והנאה.

צרו קשר אם אתם רוצים לגדל אהב"ה גם אצלכם.
מקסימום נצליח.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

 

לתת להופעה להתחיל – Let the Show Begin

"לתת"
לאפשר.
לסמוך. לשחרר.
להיות נוכח.
לבחור. להשתתף. ביחד.
להעז.
להנות.
דרך ותוצאה.

**
"להופעה"
על הבמה וגם מאחורי הקלעים.
לחלקים היותר מהנים וגם לחלקים שפחות.
בין האנשים בחדר וגם בתוך כל אחד מאיתנו.
המתוכננת והמאורגנת וגם המתהווה והמפתיעה.

**
"להתחיל"
ההופעה כבר התחילה.
אנחנו בעיצומה.
כל הזמן.
הגיע הזמן לשלב הנוכחי שלה…

**
איך אומר ברק…?
"יאללה בלאגן !!!"

חיים מלאים. היום.

"הי,
אני רוצה לחגוג אתכם לפני.
לחגוג עכשיו, לפני שאנו יודעים אם מה שאנו רוצים שיקרה אכן יקרה.
לחגוג עכשיו, לפני שאנו מקבלים ממנו את התשובה שאנו מקווים לקבל.

לחגוג תהליך איכותי ועמוק.
לחגוג מהירות תנועה בלי חיפזון.
לחגוג הרבה תשומת לב וחשיבה.
לחגוג יצירתיות וגמישות.
לחגוג שותפות לתהליך – בינינו, עם הצוות וגם אתו.
לחגוג התעקשות גם כשהיה קשה.
לחגוג המתחות. גם כשהיה לא נוח.
לחגוג ירידה לפרטים והשקעה בהרבה מאוד "דברים קטנים".
לחגוג תהליך אישי חזק שכבר מייצר מערכת יחסים מיוחדת.
לחגוג פיצוח של עניין מורכב וחשוב שהתמודדנו איתו במשך תקופה.

הרבה חגיגות במקום המסוים הזה, בנקודת הזמן הנוכחית.
אני פחות מאמין בלעשות "עין רעה" ויותר מאמין בלעשות "עין טובה".
אני פחות חושש מ"לפתוח פה" ויותר חושש שנפספס ונתייחס כמובן מאליו למה שהוא לא.
את החגיגות הללו כבר לא ניתן לקחת מאיתנו.

חגיגות של דרך.

אם בנוסף, יקרה מה שאנו רוצים שיקרה
ונקבל ממנו את התשובה שאנו מקווים לקבל,
נוכל להתכנס שוב ולחגוג גם תוצאה.

ואם לא, זה עדיין שווה את זה !

זכות גדולה לצעוד אתכם ולצדכם בדרך הזו.
להיות חלק מהמסע המיוחד הזה."

**
אני סוגר שבוע מלא ואינטנסיבי במיוחד.
רגע לפני התנתקות למנוחה שאני כל-כך מחכה לה,
עוד מספר תודות אישיות שעוזרות לי לסכם את השבוע יוצא הדופן הזה:

– תודה על ההפתעה שעשיתן לי השבוע ועל המתנה המרגשת והמדויקת שקיבלתי מכן.
– תודה על נתינת המקום ופינוי המרחב היום. על האמון וההזדמנות.
– תודה על שהגעת לפגוש אותנו אתמול בהתראה קצרה באמצע היום. אני שמח שנפגשנו ומקווה שיהיה לזה המשך.
– תודה על המחשבה, התכנון המושקע והתקתוק הלוגיסטי של כל הדבר הזה. יצרת לי המון שקט.
– תודה על תשובות מפתיעות שהגיעו השבוע ושחררו הרבה לחץ מהשבועות האחרונים.
– תודה על שאת עוזרת לי להחזיק את הדבר הזה. אני לא חושב שהייתי יכול לעשות את זה בלעדייך.

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר

תודה על שאתה מנסה להבין אותי.
שאתה מקשיב.
שאתה משתדל לראות אותי.
שמעניין אותך מה עובר עלי,
איך אני מרגיש, מה חשוב לי ומה דעתי.

**
תודה על שאת מכבדת אותי.
שאינך מקטינה אותי.
שאינך מזלזלת בי, בדברי או במעשי.
שגם כשדעותינו שונות וכשאנחנו רואים דברים אחרת,
את עדיין מעריכה אותי. כאדם.

**
תודה על שאתה אוהב אותי.
שאתה רוצה שיהיה לי טוב.
שאני חשוב לך.
שאתה דואג לי.
שבאמת אכפת לך ממני ולא רק מהעבודה שאני עושה.

**
"החבילה" של הבנה – כבוד – אהבה שאני מקבל ממך אינה מובנת מאליה.
למרות שהיא לא תופיע בהצעת העבודה ובחוזה הרשמי בינינו,
מבחינתי היא בראש הרשימה.
תנאי הכרחי לעבודה המשותפת שלנו.
כש"החבילה" חסרה, או לא שלמה,
שום תואר, דרגה או הטבה לא באמת יספקו את "הסחורה"…

חיים מלאים. יום יום.

כשאני משחזר אחורה,
אני שם לב ששלושה חלקים מרכזיים בהרצאה שהעברתי בשבוע שעבר
נגעו בשותפות, פרגון וערך.

שפ"ע אם תרצו.

אלו לא ראשי תיבות שהוכנו מראש,
אלא משהו שמתחדד ממש עכשיו, תוך כדי כתיבת השורות הללו.

נושא ההרצאה היה "מערכות יחסים עם לקוחות" ברוח התקשורת המקרבת
והיא הועברה לקהל של יזמים, מנהלים ובעלי עסקים במסגרת כנס שיזמו מט"י וסלבה מרגוליס.

זוהי הרצאה שלא הועברה מעולם
והוכנה במיוחד לכנס המסוים הזה ולקהל המסוים הזה.

בדיעבד אני רואה ש "שותפות – פרגון – ערך"
עברו כחוט מקשר גם בשקפים, במילים ובדוגמאות,
גם בכוונה וברוח (אני מתייחס לכך בחלק הראשון של ההרצאה)
וגם במעשים שלפני, תוך כדי ואחרי ההרצאה.

בקישור הבא, תודות לגיל לופו הצלם
ולטלי פיירשטיין שהעלתה את רעיון הצילום והתעקשה עליו,
תוכלו לצפות בהרצאה המלאה ( כ- 34 דקות).

הנה מספר נקודות לדוגמא מתוך ההרצאה:

שותפות –
ההבדל שבין לקוח לאובייקט.
התייחסות ללקוח כאל שותף ואיך זה משנה הכול.

פרגון –
לד"ר מרשל רוזנברג, לאורי רוטקוביץ' ולארבינג'ר,
לשמוליק מרחב, לנילי צרויה המדהימה ("הספרית"),
למשק חביביאן, לעופר מלמד (מי כמוך !) ,
לסלבה מרגוליס האחת והיחידה, לחברת TOM's ועוד ועוד.

ערך –
מוכוונות לערך כתפישת עולם משרתת (גם בעסקים !),
היחס הברור שבין ערך להשקעה, ערך כמתן מענה לצרכים
והרעיון של ערך הדדי אמיתי (= כולם מרוויחים) בין שותפים לדרך.

**

הערה חשובה:

על ההרצאה, הרעיונות והתרגילים שבה אין זכויות יוצרים.
אתם מוזמנים לעשות בהם שימוש חופשי ולהעביר אותם הלאה,
ללא כל אישור או רשות ממני עכשיו או בעתיד.

ועם זאת, הנה שתי הזמנות:

1. אם ההרצאה הזו נוגעת בכם ומשרתת אתכם בצורה כלשהי,
אשמח לשמוע מכם וללמוד על החוויה שלכם.
משוב שכזה הוא אחת החוויות היותר מהנות ובעלות ערך עבורי.

2. אם אתם בוחרים להשתמש בתכנים או בתרגילים ולקחת אותם הלאה
אתם מוזמנים לפרגן בנדיבות ומכל הלב (מוזמנים = לא חייבים !).

שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.

הוא: הפוסט הזה נכתב ביחד.

היא: בתור קוראת אדוקה של הבלוג כבר הרבה זמן שרציתי להתארח.

הוא: כשעושים דברים ביחד, חלק מהקשב מופנה למה שמתפתח (ולא רק לתכנית המקורית שהבאנו מהבית).

היא: אני עוד עסוקה בהאם אצליח להישמע כמוך, ביכולות הניסוח והיכולת להגיד אמירות בעלות משמעות חינוכית לכולנו…

הוא: לפעמים אנחנו מאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים, לבצע פרויקט, להיות בקשר, לכתוב פוסט…

היא: לקחת לי את שלוש הנקודות (:
אני תוהה האם זה שריר, האם נגיד הבלוגים שלך נהיו יותר ויותר כאלה או שזה כשרון מולד לכתוב באופן כזה זורם וממלא בהשראה.

הוא: כשעושים דברים ביחד, חלק מהדיאלוג הוא עם השותף והשותפה וחלק ממנו הוא (כל הזמן) עם עצמנו.
כרגע אני נמתח בין להיות איתך בדיאלוג לבין להקשיב לעצמי ולפוסט שמתהווה.

היא: איכשהו יוצא לי תפקיד המראיינת, אולי כי אני כל כך סקרנית לגבי זה ועם תחושת מסוגלות נמוכה באזור הזה.
רוצה לשאול עוד ועוד… ללמוד… על זה, עליך ועל עצמי.

הוא: כשעושים דברים ביחד, לפעמים התפקידים מתקבעים.
מישהו מתכנן ומישהו מוציא לפועל, מישהי שואלת ומישהו עונה. אפשר לשנות את זה… אם בוחרים…

היא: וכרגיל אני לומדת כאן. תודה על האירוח.

הוא: תודה על החוויה המדהימה, היצירתית, הלא צפויה ופורצת הדרך.
(וגם על שעזרת לי לסגור את "הפינה" היומית בכיף כל כך גדול).

היא: בפעם הבאה בחרוזים (:

חיים מלאים. יום יום.

בעולם של פעם,
היית מסתכלת עלי מלמעלה
ומזמינה אותי למשרד שלך,
כדי לבחון אותי ואת השירות שאני נותן.
ואז… היית מחליטה אם זה מתאים לך או לא.

בעולם של פעם,
הייתי מסתכל עלייך מלמטה,
אומר תודה על ההזמנה,
משקיע חצי יום (הכנה + נסיעה הלוך/חזור + פגישה)
ומנסה לשכנע אותך לבחור בי.

**
בעולם של היום,
כשאת מזמינה אותי למשרד שלך
הזמן שלך ושלי חשובים באותה מידה.
ולכן… אולי ניפגש אצלך, אולי ניפגש אצלי,
ואולי נשוחח טלפונית לפני שניפגש.

בעולם של היום,
הבחירה היא גם שלך וגם שלי.
ולכן… נתחיל לעבוד ביחד
רק אם גם את תבחרי בי וגם אני אבחר בך.

בעולם של היום,
במקום לנסות למכור לך,
אני בודק בסקרנות ובענווה,
האם יש פה התאמה בין שותפים לדרך
שיכולה באמת לשרת גם אותך וגם אותי.

**
אני יכול להבין למה הבוקר,
כשניסיתי לבדוק אתך אפשרות
להיפגש במקום שמתאים לשנינו,
חווית את זה כ"לא רוצה" או כ"מתנשא" והתעצבנת.

כשסיימנו את השיחה היום,
בידיעה שלא נעבוד ביחד (לפחות לא כרגע),
היה שם הרבה כבוד.
כבוד לך,
וגם, לא פחות חשוב…
כבוד לעצמי.

חיים מלאים. יום יום.

צ'קליסט התאמה לבחירת העבודה הבאה שלך:

– האם העבודה תאפשר לך לגדול ולהתפתח כאדם ?
– האם העבודה תאפשר לך לגדול ולהתפתח כאיש מקצוע ?
– האם יש בעבודה הזו משהו שמרגש אותך? מושך אותך? מפחיד אותך? מאתגר אותך?
– האם תוכלי להביא לידי ביטוי את החוזקות הייחודיות שלך בעבודה הזו?
– האם העבודה והארגון שתהיי חלק ממנו בהלימה לערכים החשובים שלך?
– האם העבודה תתרום לבריאות שלך ולשמחת חייך או תפגע בהם?
– האם האנשים בעבודה הם כאלו שתהנה לעבוד אתם ולצדם במהלך השבוע?
– האם למנהל שלך בעבודה הזו יהיה אכפת ממך וממה שחשוב לך?
– האם העבודה הזו תאפשר לך להקדיש תשומת לב גם לדברים החשובים הנוספים בחייך?
– האם במהלך העבודה הזו תגדילי את הערך שאת מביאה לאנשים ולעולם?
– האם בעבודה הזו תקבל שכר ותנאים המאפשרים לך לשרוד כלכלית ולמלא את צרכיך הבסיסיים?
– האם בעבודה הזו תקבלי שכר ותנאים המאפשרים רווחה כלכלית ונוחיות שמעבר להישרדות?

**
נקודות בעלי חשיבות משנית לבחירת העבודה הבאה שלך:

– איך יראו קורות החיים שלך לאחר העבודה?
– מה תהיה הדרגה שלך?
– איזה תואר רשמי תקבל?
– איך זה יראה מהצד ומה יחשבו?
– כמה מקבלים על עבודה כזו במקום אחר?

חיים מלאים. יום יום.

השבוע גיליתי ש…
השומרת בפתח הסופרמרקט תהיה שם עד 14:00 היום.
אולי קצת אחרי.
שהיא נמצאת שם בכל ערב וערב.
יום אחר יום.
שבעה ימים בשבוע.
גם במוצ"ש.
כבר כמה חודשים.
הבטיחו לה שמתישהו היא תעבור לקופות אבל זה לא קורה.
די נשבר לה.
היא רוצה למצוא עבודה אחרת ואז לעזוב.
אולי בחודש הבא.

השבוע גיליתי ש…
התפאורה של אירוע מחלקה לא מקימה את עצמה.
וגם לא מפרקת את עצמה.
מישהו צריך לדאוג שהפופים, הספסלים, המחצלות והשולחנות,
יעברו בצורה פלאית כלשהי,
מהרכב שמספק את הציוד אל המקום שבו יתקיים האירוע.
חשוב שזה יקרה לפני שכולם מגיעים.
כדי שיהיה אירוע מוצלח, מהנה, מתוקתק ומשמעותי.
ואז… אחרי האירוע, בצורה פלאית כלשהי,
הציוד צריך עזרה כדי למצוא את דרכו בחזרה לרכב האיסוף.
מקומה רביעית לחניה.

השבוע התחדד לי ש…
לשותפות יש (לפחות) שני צדדים.
שדיאלוג ומחויבות הדדית הם קריטיים בהתמודדות עם בעיה או עם אתגר.
במקום שבו יש רצון ונכונות לעשות משהו ביחד או למצוא פתרון,
יש המון שמח"ה,
גם כשעובדים קשה ובלחץ.
מגיעים לתוצאות.
גם במצבים מורכבים ומאתגרים במיוחד.
לפעמים אפילו קורים ניסים.
(תשאלו את יובל קדוש).

השבוע הבנתי ש…
במקום שבו אחד הצדדים "לא בעניין" של דיאלוג,
נמנע מלקחת אחריות ומעדיף להתלונן, לבקר או להאשים,
אז אין שותפות.
ויש הרבה פחות שמח"ה (אם בכלל).
ושזו החלטה שלי האם להישאר במקום הזה או להמשיך הלאה.
למקום אחר.
לשותפות אחרת.

השבוע גיליתי שוב ש…
שתשומת לב היא משאב יקר מאוד.
יותר מכסף ואפילו יותר מזמן.

שעצירה היא פעולה חשובה במיוחד.
שעוזרת לנו גם לנוח וגם לרוץ קדימה.

שחגיגה והכרת תודה יומית היא קריטית.
ושההשפעה שלה עצומה.

שהחיים שלי מלאים מאוד.
שאני מוקף באנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי.
בהמון שותפות ושותפים לדרך.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.