תגית: מספיק

חיים מספיקים ומלאים

"ההיפך מחוסר אינו שפע, אלא מידה מספקת.
אמפתיה אינה משאב מתכלה,
חמלה אינה פיצה שיש ממנה רק שמונה משולשים.
כשאנחנו נוהגים במישהו באמפתיה ובחמלה, הן לא אוזלות.
להפך. 
אהבה היא הדבר האחרון בעולם שצריך לחסוך בו.
הפליטה מסוריה לא תרוויח שום דבר מזה שתשמרי את טוב הלב שלך רק עבורה
ותמנעי אותו משכן שמתמודד עם גירושים.
כן, בפירוש יש מקום לפרספקטיבה.
אבל אני בהחלט מאמינה שמותר להתלונן – 
כל עוד אנחנו מקפידים לשמור על מעט פרספקטיבה גם בשעת ההתבכיינות.
כאב זה כאב, ובכל פעם שאנו מכירים בערך הקושי שלנו או של הזולת ובכוח החמלה והאמפתיה,
התוצאה היא ריפוי המשפיע על כולנו."

**
את הקטע הזה העתקתי מתוך הספר "לקום מחוזקים" שנכתב ע"י ד"ר ברנה בראון.

הוא החזיר אותי לסיפור ששיתפתי לפני מספר שנים – "אני מאחלת לך מספיק".

אתם יכולים לקרוא את הפוסט המלא עם הסיפור המרגש בקישור הבא.

אני נוהג לסיים את הפוסטים שלי בברכת "חיים מלאים".
"חיים מלאים" שונה מברכות אחרות כגון חיים טובים, שמחים, נפלאים או מדהימים.
"חיים מלאים" מסמלת את השילוב של שמחה ועצב, עונג וכאב, חגיגה ואבל.
הדגש הוא על חיים. 
ועל מה שבעד חיים.
"חיים מלאים" זו עסקת חבילה.
כשאנחנו נפתחים ל"חיים מלאים" אנחנו מוכנים לקבל ולחוות גם וגם.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

השוואות קטלניות

השוואות קטלניות

איכר אחד הציל את חייה של פיה.
בתמורה, היא אמרה לו:
"בקש משאלה ואגשים אותה.
כל מה שתקבל, שכנך יקבל פי שניים."

האיש חשב ואמר:
"קחי אחת מעיניי."

**
סמסונג יוצאת בקמפיין חדש עבור סדרת מוצרים שהיא משיקה עכשיו:

"More than you need"

**
כשתני ההשוואות הפנימיים שלנו מייללים, כדאי להיזהר.
במקום להעמיס על עצמנו עוד ועוד דברים מיותרים,
או להתחרות בלמי יש יותר גדול,

אולי כדאי לבדוק בסקרנות:
– מה אנחנו באמת צריכים?
– מה באמת חשוב לנו?
– מה זה מספיק?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להיות מספר 1 או מספר 2

להיות מספר 1 או מספר 2

כשג'ק וולש לקח את ההובלה על חברת GE 
הוא החליט לעשות סדר במאות העסקים שנוהלו תחת התאגיד.
האסטרטגיה שלו היתה חדה:
נישאר בעסק קיים מסוים רק אם אנו מספרי 1 או 2 בשוק.
אם איננו מספרי 1 או 2 עדיין, אבל אנחנו מסוגלים להיות, 
נתקן ונשנה מה שצריך בכדי להגיע לשם.
ואם לא, נמכור או נסגור.

עפ"י ג'ק וולש או שאתה מספר 1, או שאתה מספר 2 או שאתה לא.

**
בספרה "גריט" מתארת אנג'לה דאקוורת סיפור מעורר מחשבה על וורן באפט:

"באפט פנה לטייס הנאמן שלו ואמר לו שיש לו ודאי חלומות גדולים יותר
מאשר להטיס את באפט לכל מקום שאליו הוא צריך להגיע.
הטייס הודה שזו האמת.
כן, יש לו חלומות.
ואז באפט לימד אותו את שלושת השלבים.
ראשית, כותבים רשימה של 25 מטרות קריירה.
שנית, חושבים היטב, עורכים חשבון נפש ומסמנים את חמש המטרות עם העדיפות הגבוה ביותר.
רק חמש.
שלישית, מסתכלים היטב על עשרות המטרות שלא סומנו ונמנעים מן המטרות האלה בכל מחיר.
הן מה שמסיח את דעתנו.
הן גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה ומסיטות את מבטנו מן המטרות החשובות יותר."

נראה שהן עבור באפט והן עבור וולש, 
מיקוד בתחומים הכי החשובים הינו מרכיב מפתח באסטרטגיית ההצלחה.

**
כשמרחיבים את העדשה ופותחים את הפרספקטיבה, 
עסקים וקריירה הם רק חלק מהתחומים החשובים בחיים.
האם ניתן להכיל את השיטות של וולש ובאפט על תחומי חיים חשובים נוספים
כגון זוגיות, הורות, בריאות, תרומה לקהילה, רווחה כלכלית והתפתחות אישית?

אולי אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שתי שאלות: 
1. מה הם אותם תחומי החיים הכי חשובים עבורנו?
2. מה תיחשב הצלחה בהם?

שאלות חשובות שכדאי לשאול ושקשה לענות עליהן.

**
מבחן דרוקר

פיטר דרוקר נהג לאתגר את המנהלים שאותם הוא ליווה במבחן קשה במיוחד.
הוא שאל אותם את השאלה הבאה:
"אם לא הייתם כבר בעסק הזה, האם הייתם בוחרים להיכנס אליו היום?"
לתשובת "לא", היה שולף פיטר את שאלת ההמשך המתבקשת:
"מה אתם מתכוונים לעשות בנידון?"

אני אוהב את המבחן הזה.
הוא עוזר ליצור בהירות אמיצה ומעודד לקחת אחריות.

בין אם התשובה עליו היא "כן" ובין אם התשובה עליו היא "לא",
חשוב שנתכוונן ונעשה משהו בנידון.

בכל תחום שהגדרנו כעדיפות עבורנו.
לא רק בעבודה, בעסקים או בקריירה.

**
בדומה לאסטרטגיות של וולש, באפט ודרוקר,
אני מאמין שאם הגדרנו עסק (או תחום חיים) כבעל עדיפות עליונה,
חשוב לעבוד בו ברמה יומיומית כדי להתקדם להצלחה שהגדרנו לעצמנו.
ושאם משהו אינו מוגדר כבעל עדיפות גבוהה מספיק,
חשוב להימנע מלהשקיע בו עבודה, זמן, אנרגיה ותשומת לב.

בשונה מהאסטרטגיה של וולש, להיות מספר 1 או מספר 2 אינה תמיד המטרה.
לפעמים זה אפילו פוגע במטרה ובא על חשבון דברים חשובים אחרים.
בתחומים מסוימים ההשוואה לשוק או לאחרים אינה משרתת אותנו.

אסטרטגיית "1 או 2" יכולה להיות מסוכנת, הרסנית ולא בריאה.

**
אסטרטגיה חלופית: "להיות מספר 1 או מספר 2 או להיות מספיק"

האם אפשר להיות מספר 1 בזוגיות, בהורות או ברווחה כלכלית? מה זה אומר?
האם כדאי לכוון להיות מספר 1 בבריאות, בהתפתחות אישית, בתרומה לקהילה או בקריירה?

ואולי במקום זאת, כדאי לחדד לעצמנו מה זה מספיק.

מהו אותו מרחב, שאליו אנו מכוונים בדברים החשובים בחיינו, שאינו פחות מדי ואינו יותר מדי.
שכשנהיה בו או נחווה אותו נדע שהגענו.
נפסיק את המרדף המתיש, המרוקן והבלתי פוסק אחר מטרות חמקמקות
העומדות תמיד בינינו ובין ההצלחה שלנו. 
בינינו ובין האושר שלנו.

איפה חשוב להיות מספר 1 או 2 ואיפה חשוב להיות מספיק?
לא מספיק של בינוניות, ויתור עצמי, הסרת אחריות ובריחה מהתמודדות.
מספיק של מצוינות, לקיחת אחריות, הכרת תודה, איזון, בהירות ופרואקטיביות.

**
אולי להיות מספר 8 או 27 או 126 זה מספיק?

האם חשוב לך להיות המנכ"ל, המטפלת, עורך הדין, הרופאה הכי הכי בארץ או שמספיק לך להיות בעשירייה הראשונה? השלישית? 
ואם תהיה מספר אחד בארץ, איזה מספר תהיה בעולם?
(מי בכלל קובע איזה מספר אתה..?)

האם חשוב לך להחזיק בשיא צפיות/מכירות או שמספיק לך לגעת בצורה משמעותית בכמה מאות אנשים/לקוחות?
(מה זה לגעת בצורה משמעותית…?)

האם חשוב לך להרוויח את השכר הכי גבוה בסביבתך, או את השכר שייתן מענה לצרכים החשובים שלך?
(מה זה סביבתך – קבוצת השווים במחלקה שלך? בארגון כולו? בשכונה שלך? בשוק?)

**
פול אוטליני, מנכ"ל אינטל בשנים 2005 – 2013, נפטר השבוע בביתו, בגיל 66.
הלך לישון ולא התעורר.

מתישהו זה מגיע. 
בגיל מבוגר או צעיר.
כשאנחנו מוכנים לזה או כשאיננו.
גם הדרגה, התפקיד וחשבון הבנק שלנו לא יכולים למנוע את זה.

ואולי זה לא "מגיע מתישהו".
אולי זה כבר כאן.
תמיד כאן.
תמיד איתנו.

לאה גולדברג כתבה על כך ב"שארית החיים":

בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.
בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן
נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.
בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים,
בּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דַּעַת
נִשְׁכָּח בְּיַרְכְּתֵי הֲוָיָתֵנוּ
תָּמִיד אִתָּנוּ. וְאֵינוֹ מַכְבִּיד.

**
כנראה שהיום זה יום טוב.

יום טוב לשאול שאלות חשובות.
יום טוב לנסות לענות.
יום טוב לבחור.
יום לקחת אחריות.
יום טוב להכיר תודה.
יום טוב לחגוג.
יום טוב לחוות.
יום טוב לחיות.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מה עדיף?

מה עדיף?

בייגלה אחד ב-5 ₪ או ארבעה ב -10 ₪?
ספר אחד ב – 70 ₪ או שלושה ב – 99 ₪?
מנה עיקרית לצהריים ב 52 ₪ או ארוחה מלאה כולל שתייה ומנה ראשונה ב 55 ₪?
הפוך קטן או הפוך גדול (באותו מחיר) ?
זוג נעליים אחד או שני זוגות כשהשני ב 70% הנחה?
לקחת עיתון + מוספים שדוחפים לך בחינם או לא לקחת?
להוסיף חבילת 7000 ערוצים ללא תוספת תשלום או לא?
להתקין את האפליקציה החינמית הזו או לוותר עליה?
להצטרף לעוד רשימת תפוצה / קבוצה וירטואלית או לא להצטרף?

**
בחישוב כלכלי העלות ליחידה נמוכה יותר כשקונים במבצע.
בטח ובטח כשמקבלים משהו ללא עלות.
אנשי המכירות מנסים להדגיש את זה.
בעיני זה פחות רלוונטי.

הרבה יותר חשוב:
– מה את/ה באמת צריך/ה?
– כמה זה "מספיק" בשבילך?

לכל דבר יש מחיר.
המחיר של משהו זול או חינמי יכול להיות גבוה במיוחד.

"מספיקיזם" – כשמספיק זה פשוט מספיק.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

"מספיקיזם" – 8 מחשבות והזמנה

" את מבינה, צריך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, רק כדי להישאר במקום".
~ מלכת הלבבות לאליס בארץ הפלאות

מחנכים אותנו שמספיק זה לא מספיק.
בבית הספר, מספיק זה קרוב לנכשל,
רחוק מאוד מטוב מאוד או ממצוין.

מאלפים אותנו שכמה שיותר, זה יותר טוב.
יותר חזק, יותר מהר, יותר גבוה.
יותר ייצור, יותר מכירות, יותר רווחים, יותר יעילות.

שוטפים לנו את המוח שמספיק זה בינוני או מסוכן.
אולי אפילו הרסני.
מה שיש זה לא מספיק – חייבים לצמוח, לגדול, להתפתח.
להיות שבעי רצון מהקיים זה בעייתי.
להישאר במקום זה ללכת אחורה.

רעיון מהפכני –
ומה אם מספיק זה מספיק?

8 מחשבות על מספיק:

א. מספיק זה מספיק

מספיק זה לא פחות מדי וגם לא יותר מדי.
"יותר מדי" בעייתי ממש כמו "פחות מדי".
תת-תזונה ואכילת-יתר פחות בריאים מאכילה במידה הנכונה.
לטמפרטורה נמוכה מדי יש השלכות הרסניות על הגוף, כמו גם לטמפרטורה גבוהה מדי.
חוסר חמצן ועודף חמצן מסוכנים שניהם.
יותר מדי לחץ ופחות מדי לחץ יגרמו לנו לתפקוד שאינו אופטימאלי.

**
ב. טווח ולא נקודה

מספיק הוא טווח בין רף תחתון לרף עליון.
מספיק אינה נקודה קונקרטית ומסוימת שחשוב להגיע אליה ולהישאר בה,
אלא תחום מסוים שאפשר לנוע בתוכו.
מספיק כסף הוא מעבר לרק כמות הכסף הדרושה להישרדות (רף תחתון).
מספיק כסף הוא גם כמות הכסף הדרושה גם לביטחון עתידי ולרווחה (רף עליון).
**
ג. דינמיות ושינוי

המספיק של היום אינו המספיק של מחר.
מספיק אינו מידה מוחלטת הנשארת קבועה לאורך זמן אלא משהו משתנה ודינמי.
כשדון מיגל רואיז מציע "עשו כמיטב יכולתכם" בספרו המצוין "ארבע ההסכמות",
הוא מדגיש שמיטב יכולתנו היום שונה ממיטב יכולתנו מחר.
"מיטב יכולתנו" כשאנו בריאים, שונה מאוד מ"מיטב יכולתנו" כשאנו חולים.
ולמרות זאת, אנשים רבים ינסו להתעלם מהחום הגבוה או החולשה
ובמקום להקשיב לגופם ולהתאים עצמם למציאות המתפתחת,
הם ינסו לעשות כמיטב יכולתם "הבריא",
תוך אמונה שפחות מזה לא מספיק. שזה ויתור עצמי.

**
ד. סובייקטיביות

המספיק שלי הוא לא המספיק שלך.
התשובה ל"מה זה מספיק?" הינה סובייקטיבית לחלוטין.
מה זה מספיק משמעות?
מספיק לחץ?
מספיק פרגון?
מספיק זמן משפחה?
מספיק בגדים?
מספיק אתגר?
מספיק כסף?
מספיק ודאות?
מספיק זמן פנוי?
מספיק חברים?
התשובה שלי שונה מהתשובה שלך.
היא מבוססת בין היתר על הערכים המובילים שלי, האופי שלי,
אירועים מעצבים בחיי, תפיסת העולם שלי ועוד.

**
ה. אנחנו והסביבה

המספיק שלנו מושפע מאחרים ומהסביבה.
בסביבה שבעה, "מספיק אוכל" יהיה שלוש ארוחות ביום, כולל קינוח.
בסביבה רעבה שבה לאנשים בקרבתנו אין מה לאכול,
גם אם אנו יכולים להרשות לעצמנו שלוש ארוחות,
ייתכן שמספיק אוכל יהיה ארוחה אחת ביום, ואת השאר ניתן לאחרים.
ההגדרה שלנו ל"מספיק התחשבות" במהלך אשפוז בחדר המיון
תלויה הן בצרכים שלנו והן בצרכים של אלו ששוכבים לידינו.
גם במקרה של כאב חזק כלשהו, לא נצפה מהצוות לטפל בנו,
אם באותו רגע הם עסוקים במתן מענה לנפגעים רבים שכרגע פונו מתאונת דרכים.

**
ו. מספיק = מיקוד

הגדרה ברורה של "מספיק" תורמת למיקוד בדברים החשובים.
אם "מספיק פעילות גופנית" עבורנו הם 2-3 אימונים בשבוע,
חלק מתשומת הלב שלנו תופנה לפינוי זמן ולביצוע האימונים,
עד שנגיע לכמות האימונים הרצויה, ולא מעבר לזה.
אם "מספיק פיתוח עסקי" הוא 4-5 חוזים חדשים ברבעון,
מידת ההשקעה שלנו בהיבט הזה תגבר או תפחת בהתאם לקרבה שלנו ליעד.
כשאנו רחוקים מהיעד יכול להיות שנבחר להשקיע יותר זמן ממה שתכננו
ובמצב שבו השגנו את היעד אולי נעדיף להשקיע את הזמן בפעילות אחרת כגון אירוע צוות, תכנון שנתי, או מחקר ופיתוח.
כשאנו מבינים כמה זה מספיק, קל לנו לקבל החלטות, לזהות הזדמנויות או לסרב להצעות.
סטיבן קובי ("שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד")
משתמש במונח "אבנים גדולות" ומציע תכנון שבועי
שבו אנו מזהים את הפעילויות הכי חשובות של השבוע,
בהיבטים השונים של חיינו,
ומוודאים שיש לנו מספיק זמן ותשומת לב עבורן.

**
ז. מספיק = חופש

כשמספיק לא מוגדר, אנו במרדף אינסופי שאינו נגמר.
לוח הזמנים שלנו מפוצץ, אנו רצים ממקום למקום,
מנסים להשיג עוד ועוד, לג'נגל כמה שיותר כדורים.
מעבר לאינטנסיבית האובייקטיבית,
אנו בתחושת לחץ מתמיד המלווה בתסכול ואי-שביעות רצון.
תמיד יש משהו שטרם עשינו או ציפייה שלא עמדנו בה.

הגדרה בריאה של "מספיק" מכניסה מרחב וחופש לחיינו.
לאחר שהגענו למספיק, אפשר להירגע,
להשתחרר מהחובה להמשיך לעשות,
ולבחור בחופשיות כרצוננו כיצד לנצל את המשאבים הנותרים.
אם לדוגמא, עבודה בהיקף של 70% משרה,
מייצרת מספיק הכנסה (הישרדות + רווחה),
אפשר לבחור כיצד לנצל את הזמן הנותר:
מנוחה והורדת הילוך? תחביבים? זמן משפחה ?
התנדבות? לימודים ? עבודה במשהו נוסף שמעניין?

הגדרת "מספיק בגדים" בארון הבגדים שלנו,
יכולה לייצר הרבה מאוד חופש הבא לידי ביטוי
ביותר מקום בארון, פחות כסף על קניות ופחות זמן המושקע בסדר וארגון.

**
ח. מספיק = 100% בחירה

אנחנו קובעים, מחליטים ומגדירים מה זה מספיק עבורנו.
אנחנו בוחרים מה מספיק, מה לא מספיק ומה יותר ממספיק.
יש לנו את האפשרות והיכולת אם אנחנו רוצים.
ואנחנו לא חייבים.
החדשות הטובות הן שזה אפשרי.
החדשות הפחות טובות הן שאף אחד לא יעשה את זה עבורנו.

**
עד כאן 8 מחשבות על מספיק.

יש משהו בפוסט הזה שיכול להרגיש קצת עמוס.
אולי אפילו מציף, מלחיץ, מעצבן או מאיים.

רגע…עכשיו צריך להגדיר ולתכנן כל דבר…?
ואם אין לי תשובות ?
ואם אני רוצה לזרום בספונטניות?
מאיפה מתחילים בכלל?

כמה המלצות מעשיות:

1. לאט לאט. לא צריך לשנות כלום. אפשר אם רוצים ולא חייבים.
2. לקחת את הזמן. לנשום. לקרוא את הפוסט הזה שוב. לחשוב ולעכל.
3. להתחיל מנושא אחד או שניים שחשובים לכם.
4. לשחק עם זה בסקרנות, לבדוק מה קורה ואיך זה משפיע עליכם.
5. לכתוב לי כמה מילים ולשתף אותי אם הפוסט הזה נוגע בכם או מעורר בכם משהו.

**
בתחילת השבוע השקתי תכנית חדשה "לחשב מסלול מחדש".
ארבעה מפגשי וידאו-וירטאוליים המתאימים לאנשים שרוצים לחשב מסלול מחדש.
בין היתר, כל משתתפי הקבוצה יבחנו ויגדירו את המספיקים החשובים שלהם.
הפרטים המלאים על "לחשב מסלול מחדש" כאן.
מספר מחשבות נוספות בפוסט "4 מוטיבציות שונות לחישוב מסלול מחדש".
ההרשמה החלה.
אם אתם בעניין צרו איתי קשר.

שבת של שלום,
חיים מלאים (ומספיקים), היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מספיק

במערכות האילוף
ל"מספיק" יצא שם רע.
משהו שעובר בקושי,
מגרד את ה"לא מספיק"
ורחוק מאוד מה"טוב מאוד" וה"מצוין".

שנים רבות של שטיפת מוח
ל"כמה שיותר" ול"עוד"
מעצבות חיים ויוצרות מציאות בדרך מסוימת.

על פי תפישות ואמונות מסוימות
"מספיק" מוביל לוויתור עצמי, לבינוניות ולחוסר-התפתחות.
על פי תפישות ואמונות אחרות
"מספיק" מוביל לבחירה, לאחריות, לחופש, להכרת תודה, לבריאות ולמצוינות.

**
אולי "מספיק" באמת מספיק?
לא יותר מדי ולא פחות מדי.
בדיוק במידה המתאימה…

מספיק בציונים
מספיק בכסף
מספיק בצרכנות
מספיק בתזונה
מספיק בבריאות
מספיק במערכות יחסים
מספיק בשינה
מספיק בעבודה
מספיק בלמידה

מספיק.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הקטע הוא…

הקטע הוא לא להספיק הכול.
הקטע הוא לא להספיק המון, יותר מהר ועם פחות משאבים.
הקטע הוא לא להספיק יותר, יותר מהר ועם אותם משאבים.
הקטע הוא לא להספיק עוד בפחות זמן ועם יותר משאבים.

**
הקטע הוא לעשות מספיק.
במידה המתאימה.
לא פחות מדי ולא יותר מדי.
הקטע הוא לעשות את הדברים החשובים והמשמעותיים,
עם המשאבים האפשריים,
תוך כדי הנאה מהדרך וממה שיש.

**
כמשהו חדש נכנס, קורה או משתנה,
הקטע הוא לא לדחוס אותו פנימה, בלי לשחרר כלום ולדחוף יותר חזק.
הקטע הוא לא בהכרח להרים הילוך, לעבוד יותר, לישון פחות ולדלג על ארוחות.
הקטע הוא לקחת אחריות ולא להתנער ממנה.
הקטע הוא לשים לב, לחשוב, לתעדף ולבחור.
לבחור מה לעשות ועל מה לוותר.
מה עכשיו ומה אחר כך.
מה "כן" ומה "לא".
מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.

**
הקטע הוא להכיר בכוחנו, ביכולותינו, בפוטנציאל האינסופי שלנו
וגם במגבלותינו, במשאבים שלנו ובמורכבות של המצב.

הקטע הוא דינמי, חי, מתהווה ומשתנה כל הזמן.
מה הקטע שלך עכשיו?
ועכשיו..?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ט"ו אלול – אחד מארבעת אלפים

80 שנות חיים.
4,000 שבועות חיים.
29,000 ימי חיים.
700,000 שעות חיים.
(* הערכה מקורבת גסה – לא כוללת תאונות, מחלות, אסונות וכו')

**
גם אם זה לא נראה או מרגיש כך,
גם אם קל לשכוח ולהדחיק,
בינתיים…
אנחנו כאן לזמן מוגבל.
סופי.
קצר.
מספיק.

**
השבוע הנוכחי, שהתחיל היום ויסתיים בעוד שישה ימים
הוא אחד מארבעת אלפים.
0.03% מסך שבועות החיים.

**
שאלות בסיסיות:
– איפה השקעת את אנרגית החיים שלך היום…?
– במה חשוב לך להשקיע אותה מחר…?

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ה' סיון – מקום נטול פחד

"מספיק הוא מקום נטול פחד.
מקום של אמון.
מקום שמאפשר יושר עצמי והתבוננות פנימה.
מספיק פירושו להעריך וליהנות לגמרי ממה שכסף מביא לחייך,
ועם זאת לא לרכוש דבר שאינו נחוץ ורצוי.

גיבוב הוא כל מה שעודף ומיותר – בשבילך.
זה כל מה שיש לך ואינו משרת אותך,
ועם זאת תופס מקום בעולמך.
ויתור על הגיבוב אם כן, אינו קיפוח או מחסור,
אלא התעוררות ופינוי מקום למשהו חדש שיקרה.

למרות שהרעיונות האלה מובנים מאליהם,
אנשים רבים חווים התנגדות סמויה (או לא כל כך סמויה) לאמץ אותם.
זאת הסיבה שצמצום הוצאות, פשטות מרצון וחסכנות
נשמעים כמו קיפוח, היעדר ומחסור.
אולם ההיפך הוא הנכון !

מספיק הוא מישור רחב ויציב.
זהו מקום של עירנות, יצירתיות וחירות.
המקום האחר – מצב של מחנק תחת הר של גיבוב מיותר
שיש לאגור, לנקות, להעביר, להיפטר ממנו ולשלם בעדו בזמן –
הוא גורל גרוע ממוות."

הציטוט מתוך: "החיים או הכסף" / ויקי רובין וג'ו דומינגז, עמוד 50

חג שבועות שמח ומספיק.
חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter