תגית: השוואה

כלי ניהולי + מבחן השבוע האחרון

א. 
כלי ניהולי: "מה עושים כשעובד לא מתפקד כמו שאנחנו מצפים?

לשמחתנו יש רק 5 סיבות אפשריות:

1. העובד לא יודע מה מצופה ממנו.
2. העובד לא יודע שהוא לא בסדר.
3. העובד לא יודע איך.
4. העובד לא רוצה.
5. העובד לא מסוגל.

ועוד יותר לשמחתנו, לכל סיבה שזיהינו יש כלי ניהולי מתאים שנוכל להפעיל (בהתאמה):

1. הגדרת ציפיות ברורות.
2. משוב.
3. חניכה.
4. הפעלת מקורות השפעה.
5. מתן כלים / שינוי תפקיד. "

**
ב.
את הקטע הבא פגשתי תוך כדי שוטטות בפייסבוק.
הוא נכתב ע"י מיכאל שוורץ והועבר במסגרת סדנת חניכה ומשוב לקצינים בצה"ל.
יש משהו בפשטות ובבהירות של חלוקת העולם למצבים הללו שאני אוהב.
במקרה הזה, פשטות שאינה פשטנות יתר לטעמי.
פשטות שיוצרת בהירות ומגדילה את הסיכוי למענה אפקטיבי.
במצבים מסוימים.

כמובן שלפעמים החיים מורכבים יותר.
מהמודל הזה או מכל מודל אחר.

**
ג.
הכלי של מיכאל מאפשר לנתח מצב שבו עובד אינו מתפקד כפי שאנו מצפים ומציע דרכי תגובה אפשריות.
כמנהלים (וכבני אדם) הכוונה שאנו מחזיקים חשובה לא פחות ממה שאנו עושים או אומרים.
יש הבדל גדול בין הכוונה לגרום לעובד לעשות את מה שאנו רוצים שהוא יעשה,
לבין הכוונה למצוא פתרון מיטבי שנותן מענה לצרכים השונים והחשובים של העובד, המנהל ושל הארגון.

אחד המשתתפים בסדנה שהעברתי השבוע קרא לזה "מילים מכובסות" שרק נשמעות יותר טוב.
בעיני זה הרבה מעבר למשחק מילים או התחכמות של ניסוחים:
על פי כוונה אחת (לגרום לעובד לעשות מה שאנו רוצים שהוא יעשה),
העובד הוא אובייקט, המתנהג בצורה לא תקינה ("לא בסדר") ותפקידנו הוא להחזיר אותו לתפקוד תקין.
על פי כוונה אחרת (למצוא פתרון מיטבי שנותן מענה לצרכים השונים),
העובד הוא אדם, שצרכיו שווים בחשיבותם לצרכים שלנו ולצרכי הארגון,
ותפקידנו לייצר דיאלוג וחיבור שיובילו לעשייה המשרתת את צרכי הגורמים השונים.
יש פה הבדל תפיסתי מהותי ברמת הכוונה שאנו מחזיקים
ובדרך ההסתכלות שלנו על העולם, על תפקידנו כמנהלים ועל האנשים שעובדים איתנו.

האם זה בכלל אפשרי ליישום ב"עולם האמיתי"?
האם אפשר, ואיך אפשר, להחזיק כוונה ומצוא פתרונות win-win בארגון עסקי תחרותי, 
בסביבה אינטנסיבית, מרובת אילוצים ומוגבלת במשאבי זמן וכסף?

אני מאמין שכן.
זהו בדיוק האתגר היומיומי שאני חווה ופוגש בארגונים שאני עובד אתם.

**
ד.
תוך כדי קריאת הפוסט של מיכאל התחילו ליילל בתוכי להקת "תני ההשוואה" שלי:
– "איך הוא עובד עם אוכלוסיה כזו ובמסגרת הזו ואני לא?"
– "איך הוא יצר את הכלי 'האלגנטי' הזה, ואני, עם כל השנים שלי בעבודה עם מנהלים, לא?"
– "איך הוא כבר כתב שני ספרים ואני לא"?
– "איך הוא מספיק לעשות את כל זה במקביל לניהול מטה של אחת המתמודדות לבחירות, ומה אני עושה בזמן הזה?"

אני מכיר את הלהקה הזו היטב ופוגש אותה לעתים קרובות.
הם קופצים, מייללים ומשווים ביני לבין אנשים אחרים בדרך שלא משרתת אותי.

**
ה.
עם השנים למדתי להכיר אותם.
להתבאס פחות מזה שהם קופצים. 
לדעת לזהות אותם בזמן אמת ולהבין מה מעורר אותם.
להשקיע בהם פחות אנרגיה ולהפסיק לשתף איתם פעולה.
אפילו פיתחתי שיטה די אפקטיבית לטיפול בתנים פנימיים.

שיטת "שלושת השלבים לטיפול בתני-השוואה פנימיים":
1. להכיר בהם. להגיד להם שלום כשהם עולים.
2. לחשוף אותם. לעצמי (באמצעות כתיבה למשל) או בפני אחרים (כמו בפוסט הזה).
3. לפרגן לאדם שאליו הם משווים אותי. בלב, במסר אישי או בפומבי.

תני השוואה פנימיים דומים לגרמלינסים.
הם לא אוהבים אור יום.

בדרך כלל, לאחר שלושת השלבים הללו, 
התנים מאבדים אנרגייה, משפיעים פחות ודועכים לאיטם.
עד הפעם הבאה.

**
ו.
דבר נוסף שלמדתי על תני ההשוואה שלי:
הם אינם האויבים שלי.
הם רוצים בטובתי.
יש בתנים הללו משהו טוב ובריא עבורי:
הם רוצים שאתקדם ושאצליח.
גם אני רוצה בכך.
הם חוששים שלא אנצל את הזמן כמו שצריך, שאפספס הזדמנויות ושלא אמצה את הפוטנציאל שלי.
גם בי יש חשש שכל זה יקרה.
העניין הוא שאי אפשר באמת להגיע להצלחה כפי שהם תופסים אותה.
ואם כבר אגיע אליה, הם ידאגו לסמן הצלחה אחרת.

לכן, כשהתנים עולים, אני לא מנסה להילחם בהם או להשמיד אותם.
מעבר לכך שאני מכיר בהם וחושף אותם,
אני מנסה להפריד בין היללות השיפוטיות והביקורתיות שמקטינות ומרוקנות אותי,
לבין אלו שמאתגרות ודוחפות אותי.

"קנאת סופרים תרבה חוכמה".

**
ז.
מבחן השבוע האחרון

– מה למדת בשבוע האחרון?
– איזה זמן איכות היה לך בשבוע האחרון עם ילדיך, בן/בת הזוג שלך, האנשים החשובים בחייך?
– איזו פעילות גופנית ביצעת ואיך היתה התזונה שלך בשבוע האחרון?
– איך קידמת את העסק או את הקריירה שלך בשבוע האחרון?
– איזה דבר משמעותי עשית בעבודה שלך בשבוע האחרון?
– איך היה מצב הרוח שלך בשבוע האחרון? 
– כמה אושר, הנאה ושמחה וכמה לחץ, כעס ותסכול חווית בשבוע האחרון?
– למה הוקדש הזמן שלך בשבוע האחרון?

**
ח.
מבחן השבוע האחרון מעמיד אותנו מול תוצאות ברורות.
פרק הזמן שאנו מתבוננים בו מספיק קרוב וקצר, ומאפשר לנו לקבל תשובות לשאלות.
התמונה שמצטיירת מעידה הרבה על חיינו.
השבוע האחרון הוא שבוע אחד מתוך 52 שבועות בשנה.
2% מהשנה שלנו.
2% מחיינו השנה מגולמים בשבוע שחלף.
2% נוספים מגולמים בשבוע הקרוב שעדיין לא התחיל.

מבחן השבוע האחרון מעמיד אותנו מול תמונה ברורה,
שלפעמים אנו אוהבים יותר ולפעמים אנו אוהבים פחות.

**
ט.
אחת התגובות הנפוצות ל"מבחן השבוע האחרון" היא ש"הוא לא שבוע מייצג".
הוא היה מיוחד או יוצא דופן ונאלצנו לתת מענה לדברים מסוימים שלא תמיד אנו מתמודדים איתם.
אולי…
מניסיוני, זה נכון בחלק קטן מהמקרים.
ובחלק אחר, זו תגובת בריחה אינסטינקטיבית.
כל שבוע הוא מיוחד ושונה.
בכל שבוע קורים דברים שלא צפינו או שהם מעבר לשליטתנו.
מהשבוע האחרון אפשר ללמוד הרבה על עצמנו ועל חיינו.
אם רק רוצים.
אם רק מוכנים.

**
י.
הרעיון של "מבחן השבוע האחרון" התגבש לי מספר שעות לאחר הקשבה לפודקאסט כלשהו, 
תוך כדי נסיעה אחרי סדנה מחיפה לכפר סבא.
זהו נושא שדובר עליו בהקשר אחר, במשך כדקה במהלך ראיון של כשעה וחצי.
את ההמלצה לפודקאסט קיבלתי מדוד, אחד המנהלים שעובדים איתי.

תחשבו על זה:
לרעיון אחד שאני מצליח לקלוט במהלך דקה וחצי,
תוך-כדי נסיעה הביתה או עמידה בפקק,
יכולה להיות השפעה עצומה על חיי ואולי גם על חיי אנשים אחרים.
היום, בעידן הבלוגים, הפודקאסטים, ספרי השמע והסרטונים,
המידע זמין יותר מאי פעם.
אין גבול ללמידה.
אין גבול לערך שניתן לקבל או לתת.
"אין לי זמן" הוא רק תירוץ.

עמידה בפקק היא בזבוז זמן משווע או אחת ההשקעות הכי טובות של היום.
אנחנו מחליטים.

**
יא.
הפוסט הנוכחי נגע במספר דברים שונים:
כלים ניהוליים, תני השוואה פנימיים, מבחן השבוע האחרון ופוטנציאל למידה אינסופי.
לעתים אני תוהה האם ריבוי נושאים פוגע באיכות או במיקוד הפוסט.
אולי עדיף פוסט "קצר וממוקד" מאשר "ארוך ורחב".

ברור לי שאין לכך תשובה אחת ושזה תלוי העדפה אישית.
אשמח אם תכתבו לי מה ההעדפה שלכם,
וגם, אם יש משהו מסוים בפוסט הזה שיהיה משמעותי עבורכם במיוחד.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זה לא הם, זה אנחנו

כשמישהו מדבר "לאט מדי",
הוא לא באמת מדבר לאט מדי,
הוא מדבר לאט יותר
מהקצב שבו אנו מאמינים שהוא אמור לדבר.

**
כשמישהי מדברת "הרבה מדי",
היא לא באמת מדברת הרבה מדי
היא מדברת יותר
ממה שאנו מאמינים שהיא אמורה לדבר.

**
כשמישהו מבקש מחיר "גבוה מדי",
הוא לא באמת מבקש מחיר גבוה מדי,
הוא מבקש מחיר גבוה יותר
מהמחיר שאנו חושבים שהוא אמור לבקש.

**
כשלמישהי לוקח "יותר מדי זמן" לקבל החלטות,
לא באמת לוקח לה יותר מדי זמן לקבל החלטות.
הזמן שלוקח לה לקבל החלטות גדול יותר
מהזמן שאנו חושבים שאמור לקחת לה.

**
זה פחות הם, איך שהם מדברים ומה שהם עושים.

זה יותר אנחנו והדרך שבה אנחנו מפרשים, מעריכים ומודדים
את איך שהם מדברים ואת מה שהם עושים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יש לנו מספיק

יש לנו מספיק

זה פחות עניין של כמה יש לנו
ויותר עניין של מה אנחנו עושים
ואיך אנחנו משתמשים במה שיש לנו.

**
יש לנו מספיק.
יש לנו מספיק זמן.
יש לנו מספיק כסף.
יש לנו מספיק בריאות.
יש לנו מספיק משאבים.
יש לנו מספיק אנרגיה פיזית.
יש לנו מספיק יכולות מנטליות.
יש לנו מספיק חופש ואפשרויות בחירה.

**
יש לנו מספיק.
העניין הוא לא איך אנחנו יכולים להשיג עוד או יותר.
העניין הוא לא כמה יש לנו בהשוואה לאחרים.
העניין הוא מה אנחנו עושים עם מה שיש לנו.
איך אנחנו משתמשים בזה.
לאן אנו לוקחים את זה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

השוואות קטלניות

השוואות קטלניות

איכר אחד הציל את חייה של פיה.
בתמורה, היא אמרה לו:
"בקש משאלה ואגשים אותה.
כל מה שתקבל, שכנך יקבל פי שניים."

האיש חשב ואמר:
"קחי אחת מעיניי."

**
סמסונג יוצאת בקמפיין חדש עבור סדרת מוצרים שהיא משיקה עכשיו:

"More than you need"

**
כשתני ההשוואות הפנימיים שלנו מייללים, כדאי להיזהר.
במקום להעמיס על עצמנו עוד ועוד דברים מיותרים,
או להתחרות בלמי יש יותר גדול,

אולי כדאי לבדוק בסקרנות:
– מה אנחנו באמת צריכים?
– מה באמת חשוב לנו?
– מה זה מספיק?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מלכודות מסוכנות

מלכודות מסוכנות

איך לא רואים אותי.
איך רואים אותי אבל לא מעריכים אותי.
איך מעריכים אותי אבל לא מעריכים אותי מספיק.
איך מעריכים אותי מספיק אבל לא מתגמלים אותי מספיק.
איך רואים, מעריכים ומתגמלים אותי מספיק אבל פחות מאת הסובבים אותי…

**
זרעים של קורבנות.
זרעים של שיפוטיות תוקפנית.
מלכודות השוואה מסוכנות.

**
לעצור.
לשים לב.
לגלות אחריות.
להפסיק לנוע בכיוון.
לגדר את האזור בזהירות.
להתרחק מהמקום במהירות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בחירת כיוון

בשניה הזו,
במצב המסוים הזה,
במקום הייחודי שלך,
יש לך בחירה.

**
אם תבחר להתבונן בכיוון א'
תבחין בבעיות, בקשיים ובפערים,
במה שעוד לא קורה,
בכל מה שפחות ממושלם.

כשתביט לכיוון א' תמיד תמיד תמיד
תמצא אנשים שמצבם "טוב משלך".

**
אם תבחרי להתבונן בכיוון ב'
תבחיני בהצלחות, בחגיגות ובהישגים,
במה שכבר קורה ומתמלא,
בכל מה שחשוב ושאינו מובן מאליו.

כשתביטי לכיוון ב' תמיד תמיד תמיד
תמצאי אנשים שמצבם "פחות טוב משלך".

**
נקודת מבט היא תמיד עניין של בחירה.
בכל רגע. בכל מצב. בכל מקום.
בחירה שממנה נגזרות מחשבות, רגשות, מילים ופעולות.
בחירה היוצרת ומעצבת חיים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כא' טבת – שתי דרכים להעריך עובדים

ניתן לתרגם את הפועל "להעריך" לשני פעלים שונים באנגלית:

1. להעריך = To Appreciate :
לראות את העובדים "שלכם".
ליתר דיוק, את בני האדם שאתכם.
להכיר להם תודה על המאמץ, התרומה והעשייה שלהם.
גם במקומות שקשה לכמת. גם על דברים שאינם באור הזרקורים.
לאפשר להם לראות את עצמם.

2. להעריך = To Evaluate :
לשפוט אותם ואת התוצאות שלהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב בהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב במה שהם עושים.
לתת להם ולעבודה שלהם ציון.
להשוות אותם לאחרים.

**
הערכה מהסוג השני היא משהו שהרבה מערכות וארגונים דורשים.
מנהלים (והורים) רבים ממוקדים בעיקר בהערכה מהסוג השני.

בלי קשר למערכת שאתם חלק ממנה, הערכה מהסוג הראשון היא 100% בידיים שלכם. גם בארגון שדורש הערכה מסוג שני.
הערכה מהסוג הראשון היא אחת המתנות היקרות שאתם יכולים להעניק לעובדיכם (ולילדיכם).

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter