תגית: אהבה

הברכה

במהלך השבוע הזכרתי את ד"ר רחל נעמי רמן בשתי סדנאות שונות שהעברתי.
המלצתי בחום על ספריה "חוכמה משולחן המטבח" ו"ברכות סבי".
ד"ר רמן (ילידת 1938) הינה רופאה אונקולוגית יוצאת דופן.
בספריה ניתן למצוא שלל סיפורים מרגשים ומעוררי השראה בנושא חמלה, נתינה, קשר, ריפוי ואנושיות.

אחד הסיפורים, "הברכה" (עמוד 27, "ברכות סבי"), תפס אותי שוב הבוקר:

"כשסבא היה מסיים לשוחח עם אלוהים הוא היה פונה אלי ואומר: 'בואי, נשומהל'ה'.
נעמדתי לפניו והוא היה מניח את ידיו בעדינות מעל ראשי.
הוא התחיל בהודיה לאל עלי, ועל שעשה אותו סבא שלי.
הוא תמיד הזכיר את מאבקי במהלך השבוע וסיפר לאלוהים משהו אמיתי על אודותי.
כל השבוע חיכיתי לשמוע מה הוא יספר הפעם.
אם טעיתי במהלך השבוע הוא היה מציין את היושר שלי.
אם נכשלתי, הוא היה מעריך את מאמצי הקשים.
אם נרדמתי, אפילו לזמן קצר, ללא כותונת הלילה שלי, הוא חגג את אומץ ליבי על שינה בחושך.
ואז בירך אותי וביקש מהאימהות שהכרתי מסיפוריו – שרה, רבקה, רחל ולאה – לשמור עלי.

היו אלה הרגעים היחידים בשבוע שהם חשתי בטוחה ונינוחה.
משפחתי, שכולם בה היו רופאים ואנשי מקצוע, תמיד נאבקו ללמוד יותר, להיות יותר.
תמיד היה עוד משהו ללמוד וזה אף פעם לא היה מספיק.
כשקיבלתי ציון 98 במבחן, אבי היה שואל: 'ומה קרה לשתי הנקודות הנותרות?'
במשך כל ילדותי רדפתי אחרי אותן שתי נקודות.
אבל לסבא שלי לא היה אכפת מדברים כאלה.
אני הספקתי לו.
וכאשר הייתי איתו, ידעתי בביטחון מלא שאכן זה כך.

סבי מת כשהייתי בת שבע.
מעולם קודם לכן לא חייתי בלעדיו וזה היה לי קשה מאוד.
הוא היה מסתכל עלי באופן שאיש לא ראה אותי,
וקרא לי בשם מיוחד – נשומהל'ה – 'נשמה קטנה ואהובה שלי'.
לא נותר איש שיקרא לי כך.
בתחילה פחדתי שבלי סבא שראה אותי ודיבר עלי עם אלוהים, אני עלולה להיעלם.
אבל לאט לאט, במשך הזמן, הבנתי שבדרך מסתורית כלשהי למדתי לראות את עצמי דרך עיניו.
ושאם בורכנו פעם, נישאר מבורכים לנצח.

שנים רבות אחר כך, כשאמי היתה זקנה מאוד והחלה לפתע להדליק נרות ולדבר עם אלוהים,
סיפרתי לה על הברכות האלה ועל משמעותן בשבילי.
היא חייכה אלי בעצב.
'אני בירכתי אותך כל יום מחיי, רייצ'ל, ' היא אמרה לי.
'פשוט לא הייתי חכמה דיי כדי לעשות זאת בקול.' "

**
הסיפור הזה מרגש אותי מאוד ומעורר בי מספר שאלות:

– איפה ועם מי אני מרגיש בטוח ונינוח? 
– היכן אני חווה תחושת קבלה ונראות?
– מי השפיע/משפיע על חיי בדומה לסבה של רחל? 
– על חייו של מי אני משפיע כך?
– איפה בחיי אני עדיין רודף אחרי "שתי הנקודות הנוספות" ואיפה כבר לא?
– את מי אני מברך ומי מברך אותי?
– האם זה נעשה בשקט או בקול רם?
– האם אני רוצה לשנות את זה?

**
הספר "ברכות סבי" מסתיים במשפט הבא:

"ולבסוף, ברכה לסבי האהוב, רבי מאיר זיסקינד,
שהכיר אותי לפני שהכרתי את עצמי ואהב אותי מספיק בשביל כל החיים."

משפט של אישה בת כשמונים לסבה, שממנו היא נפרדה לפני שבעים ושלוש שנים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לתפור "תיק"

לתפור "תיק"

לתת למחשבה הזו על האדם הזה לעלות
ולהחליט לא לשים אותה על השולחן.

לאפשר לה להתפתח ולהתבסס בתוכך
מבלי שהאדם ידע מה מתחולל אצלך.

למצוא עוד ועוד דוגמאות שמחזקות את החשד
ולהימנע מדיאלוג ישיר עם האדם המאפשר בדיקה ודיוק.

לאסוף עוד ועוד ראיות כדי לבסס את "התיק"
מבלי שהאדם מודע לכך שמתנהל נגדו משפט.

לפגוש את האדם אחרי שהכול מגובש, סגור וחתום
ולספר לעצמנו ש"זה מוצדק", ש"ידענו מזמן", ש"לא היתה ברירה", ש"ככה זה".

**
או

לשים לב למחשבה על האדם כשהיא עולה בך.
להחזיק כוונה מיטיבה.
לזכור שמי שצריכה להיחקר זו המחשבה ולא האדם.
לבוא מאהבה.
לבוא בענווה.
להניח אותה על השולחן ברגישות ובעדינות.
לבדוק אותה ביחד באומץ, בפתיחות ובסקרנות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מתנה ענקית

מתנה ענקית

כשהזמנתי אתכן להצטרף אלי,
קיוויתי שתגידו "כן" אם זה באמת מתאים לכן
ושתגידו "לא" אם זה לא.

שמחתי לקבל את ה-"לא" שלכן לפני מספר ימים כשלא התחשק לכן.
שמחתי והתרגשתי לקבל את ה-"כן" שלכן אתמול כשזה התאים לכן.

**
קיבלתי מכן מתנה ענקית:
הנסיעה הלוך ביחד.
הדיבור במסדרון כמה רגעים לפני ההרצאה.
הנוכחות שלכן באולם.
הנסיעה חזור ביחד.
השיתוף של איך היה לכן.
המשוב שלכן על איך אפשר לשפר ומה כדאי לדייק.
ארוחת הלילה המאוחרת.

**
חיים שלמים מוכלים בארבע שעות.
תודה על הנוכחות שלכן אתמול.
תודה על הנוכחות שלכן בחיי.
אתן אהובות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הזנה יומית

הזנה יומית

להסתכל בעיניים.
לראות בן אדם.
להקשיב באמפטיה.
לדבר באהבה.
לגעת.

**
איך יהיה העולם, אם כל אדם בעולם
יקבל ויחווה עשרים דקות הזנה יומית ?
(יום אחר יום אחר יום אחר יום אחר יום אחר יום…)

**
איך יהיה העולם, אם בכל יום אנו נזכה לעשרים דקות הזנה
(יום אחר יום אחר יום אחר יום אחר יום אחר יום…)
שבהן אדם אחד לפחות:
יראה אותנו,
יקשיב לנו באמפטיה,
ידבר אתנו באהבה
ויגע בנו?

**
איך יהיה העולם, אם בכל יום, אנו נתרום להזנתו של אדם אחד לפחות:
נראה אותו,
נקשיב לו באמפטיה,
נדבר אתו מאהבה
וניגע בו?

**
איך יהיו חיינו, אם בכל יום,
(בתוך שפע הקונפליקטים, הכאבים,
העניינים הלא סגורים והמטלות שלא הספקנו)
נכיר תודה לאדם אחד לפחות שתרם להזנתנו
ונוקיר פעולת הזנה אחת לפחות שלנו לאדם אחר?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

העיקרון העשרים ושישה

"ארבעת התחומים הקורנים הם טוב לב אוהב, חמלה, אושר ושלווה.

כאשר ארבעת התחומים הקורנים מפותחים, 
איכויותיהם המשלימות עוזרות להם להתאזן ביניהם.
האיזון הזה נחשב חיוני בפסיכולוגיה הבודהיסטית.

לאור העובדה שאהבה, חמלה ואושר עלולים להוביל אותנו להיאחזות עיקשת, 
יש לאזן היטב את חומם בעזרת שלוות נפש. 
לאור העובדה ששלוות נפש עלולה להוביל אותנו לניתוק קיצוני, 
יש לאזן אותה בעזרת אהבה, חמלה ואושר. 
כשהארבעה מיוצבים יחד, איכויותיהם מבטאות הרמוניה נפשית במיטבה.

הזרם הטבעי של האיכויות הערות האלו נובע משלווה פנימית.
כאשר התודעה שקטה ופתוחה, אנחנו שוהים בשלוות נפש. 
כאשר ליבנו השליו פוגש בריות אחרות, הוא מתמלא אהבה. 
כשהאהבה הזו פוגשת כאב, היא מותמרת בטבעיות לחמלה. 
וכאשר אותו לב פתוח פוגש שמחה, היא הופכת לאושר. 
כך, משקפים ומחברים ארבעת התחומים הקורנים את שלמות העולם כולו באופן ספונטני.

זהו העיקרון העשרים ושישה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית:
מתוך לב שקט, נולדת אהבה. 
כשאהבה פוגשת סבל, היא הופכת לחמלה.
כשאהבה פוגשת שמחה, היא הופכת לאושר."

~ הלב הנבון / ג'ק קורנפילד (עמוד 411)

**
את הציטוט הזה בחרתי להקריא אתמול לצוות שלי במהלך סיכום שנת 2017 שערכנו ביחד.

העבודה המשותפת, 
בחברה עסקית, ארגון חינוכי, תפקיד ציבורי או עמותה ללא מטרות רווח,
במיוחד כשהיא נעשית בסביבות אינטנסיביות מרובות טריגרים, לחצים ואתגרים, 
מזמנת לנו אינספור הזדמנויות למפגשים אנושיים 
ומעוררת בנו הרבה שמחה ועצב, עונג וכאב, התרגשות ופחד, שלווה וכעס, שנאה ואהבה.

כשעובדים ביחד,
לצד המטרות המקצועיות, האתגרים המגוונים ותחומי המיקוד השונים,
יש לנו אפשרות להעצים שלווה, אהבה, שמחה וחמלה, 
או להעצים סבל, כאב, פחד, כעס, שנאה וקנאה.
יש לנו אפשרות להרבות טוב או להרבות רע.

יש לנו יכולת לבחור.
יש לנו אפשרות לבחור.
הבחירה במה להתמקד, לאן לכוון ועם איזו כוונה להתנהל היא בידינו.
לבחירה הזו יש השפעה עצומה.
הן על הדרך והן על התוצאות.
הן על עצמנו והן על אחרים.

**
ביום-יום אני מנחה, מדריך ומלווה מנהלים וצוותים בעבודתם
ומסייע להם להתמודד עם האתגרים הניהוליים שהם פוגשים בדרך להשגת מטרותיהם החשובות.
בין היתר:
מתן משוב, העברת מסרים, עימותים בונים, ניהול ישיבות, 
בניית אמון, הגדרת יעדים, השפעה ללא סמכות, 
אפקטיביות צוותית, קבלת החלטות, ניהול ביצועים, 
הובלת שינוי, מוטיבציה והנעה, ניהול זמן, גיוס ושימור, 
פיתוח והתפתחות, שיחות משמעותיות, גיבוש והנאה.

ניתן לכוון, לבנות ולבסס את התהליכים הללו על אהבה, שלווה, שמחה וחמלה.
על אכפתיות אמיתית ועל רצון אותנטי למצוא טוב משותף ולהרבות טוב בעולם.
זה לא תמיד קל. 
זה ממש לא פשוט.
זה לגמרי אפשרי.
הבחירה במה להתמקד, לאן לכוון ועם איזו כוונה להתנהל היא בידינו.

אם מעניין אתכם לשמוע יותר ולבדוק אפשרות להרצאה, סדנה או תהליך בארגון שלכם,
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האתר.

שבת של שלום,
הרבה שלווה, אהבה, אושר וחמלה,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

דברים שאינם מובנים מאליהם

דברים שאינם מובנים מאליהם

1. אתמול סיפרת לי על התפקיד החדש שלך.
מעניין לך מאוד, אתה נהנה ועושה עבודה משמעותית.
אתה רואה פחות את הבית ונמצא פחות עם המשפחה שחשובה לך…לא פחות משהיא חשובה לי…

2. הבוקר בדרך לעבודה עברתי ליד השלטים של טבע.
ראיתי את האנשים מתחילים להתקהל, את ההפגנות מתחילות להתהוות.
קראתי כמה כותרות ושמעתי מספר ראיונות…

3. היום אחה"צ שיתפתם אותי באתגרים שאתם חווים.
נחשפתי לשינוי שאתם עוברים בתקופה האחרונה
ולמורכבות המצב שאתם נמצאים בו כרגע.

**
למרות שאין פה שום דבר חדש עבורי
היממה האחרונה חידדה לי שוב כמה דברים שאינם מובנים מאליהם:

– לחזור הביתה ולהיות עם המשפחה והילדים שלך.
– לעבוד בעבודה שאפשר לחיות ממנה בכבוד.
– ליהנות ממה שאתה עושה, ללמוד ולהתפתח.
– להיות בסביבה שאוהבים אותך עם אנשים שאכפת להם ממך.

**
רבים מאתנו ברי מזל.
זה טרגי להתייחס לכל זה כמובן מאליו ולהעריך את זה רק כשזה נעלם.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

פשר האהבה

פשר האהבה

"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו.
שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו.
מעשה-האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב, ויתירה מזו:
רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו לכדי הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו.
ולא עוד אלא באהבתו זו מאפשר האדם האוהב לאדם האהוב להביא סגולות גנוזות אלו לידי הגשמה.
הוא מעמיד אותו על מה שיוכל להיות ועל מה שראוי הוא להיות,
ועל ידי כך מתגשמת יכולת גנוזה זו."

~ ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות (עמוד 135).

**
רגע לפני שאני מעביר את המסר או נותן את המשוב:

– מה הכוונה שלי?
– האם אני רואה אדם מולי?
– האם אני מגיע מאהבה?
– האם אני מגיע באהבה?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בקטנה…

פעולות זעירות של טוב-לב.
נגיעות קלות של אהבה.
הבזקים חולפים של שמחה.
רגעים קצרים של שלווה.
מחוות עדינות של חמלה.

**
בקטנה…
בלי הצהרות.
בלי מהפכות.
בלי החלטות משנות חיים.
בלי תכניות חומש אסטרטגיות.

רגע ועוד רגע.
אדם ועוד אדם.
נקודה פה, נקודה שם…

זה כן משנה.

**
להרבות טוב בעולם.

כאן.
במקום הזה.
היום.
איפה שאנחנו.
במשפחה.
בעבודה.
בפרויקט.
בלימודים.
בפקק.
בסופר.

עם אחרים.
עם עצמנו.

לתרום למשהו.
לעזור למישהו.

יש מה לעשות.
יש אפשרות להיות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שכן תדעו עוד צער

מחשבות אחרי הלוויה:

שכן תדעו עוד צער.
לא יכול להיות אחרת.
ברור שתחוו עוד צער.
וכאב. וקושי.
זה חלק מהחיים.
אם לא תחוו עוד צער,
זה כנראה סימן שגם לא תחוו משהו אחר.

**
אז שכן תדעו עוד צער.
שיהיו לכם הכוחות להיות עם זה.
והלוואי שזה יהיה צער מסוג מסוים, טבעי יותר,
ולא צער מסוג אחר, טבעי פחות.

**
ושלצד הצער, שתדעו גם הרבה שמחה.
המון שמחה.
ואהבה.
וחיבור.
ושלווה.
ושינוי.
והתפתחות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הזרעים כאן

הזרעים כאן.
כעס. שנאה. שיפוטיות. פחד. קנאה. ייאוש.
אהבה. שלווה. שמחה. תקווה. חמלה. הכרת תודה.

**
הזרעים כאן כל הזמן.
אנחנו בוחרים את מה להשקות.
אנחנו בוחרים מה לטפח.
אנחנו בוחרים במה להתמקד.
אנחנו בוחרים איך להיות.

**
מהדורות חדשות מטפחות כעס וייאוש במסווה של דיווח על מה שקורה.
תכניות תחקירים מטפחות פחד ושנאה במסווה של צדק וחשיפה.
סדרות ריאליטי מטפחות קנאה ושיפוטיות במסווה של בידור והנאה.

**
כשמישהו מעדיף לטפח עבורנו זרעים מסוג מסוים,
חשיבות הבחירות שלנו עולה.
האחריות עלינו.
הבחירה שלנו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter