תגית: בחירה

מחשבות אחרי פריצה:

אפשר לגנוב אנשי-קשר ולא מערכות יחסים.
אפשר לגנוב כרטיסי אשראי ולא ערך.
אפשר לגנוב תעודת זהות ולא זהות.
אפשר לגנוב תמונות ולא זיכרונות.
אפשר לגנוב סרטונים ולא חוויות.
אפשר לגנוב תוכן ולא ניסיון.

**
תזכורת:
אנחנו יותר ממה ששייך לנו.
אנחנו יותר ממה שאגרנו וצברנו.
אנחנו יותר ממה שנמצא (או לא) בבעלותנו.

**
אפשר להתמקד במה שיש לנו או במה שאין לנו.
אפשר להתמקד במה שלקחו או במה שהשאירו.
אפשר להתמקד באיך פגעו בנו או באיך עזרו לנו.
אפשר להתמקד במה שבשליטתנו או במה שמחוץ לשליטתנו.
אפשר להתמקד בעבר, או בהווה ובעתיד.
אפשר להתמקד במה שקרה או בתגובה שלנו למה שקורה.

**
הכרת תודה.
גם היום.
במיוחד היום.

על תמיכה מדהימה.
על חברות וחברים.
על אהבה.
על גמישות.
על הבנה.
על אכפתיות.
על אפקטיביות.
על פרואקטיביות.
על מקום עבודה.
על טכנולוגיה.
על בריאות.
על משפחה.
על חופש.
על אפשרויות.

על יום של חיים.

חיים מלאים. היום.

לא מוצאים עבודה,
בוחרים עבודה.

לא מוצאים בת/בן זוג,
בוחרים בת/בן זוג.

לא מוצאים ייעוד,
בוחרים ייעוד.

לא מוצאים אהבה,
בוחרים אהבה.

**
בוחרים ומתחילים לעבוד בזה.
בוחרים ומתחילים ליצור את זה.

חיים מלאים. היום.

איפה למדת את זה ?

קריאה. כתיבה. חשבון. אנגלית. ספרות. תנ"ך.
רכיבה על אופניים. שחייה. בישול. נהיגה.
מגע. תזונה. אורח חיים. התנהלות עם כסף. פתרון בעיות. סקס. הקשבה. ביטוי עצמי. יזמות.
אהבה. זוגיות. הורות. עבודה. חברות. אזרחות במדינה ובעולם.

**
– איפה למדת את זה?
– ממי למדת את זה?
– האם את/ה עדיין לומד/ת היום?
– ממי? איך?

**
שני דברים מתקיימים בוודאות:
1. למדנו את זה איפשהו, מתישהו, ממישהו.
2. אנו ממשיכים ללמוד את זה גם כיום. או שלא.

**
בביה"ס היסודי, קיבלנו מערכת שעות נתונה והיתה לנו בחירה מוגבלת מה ללמוד ועם מי.
בתיכון, יכולנו לבחור מגמה ומקצועות להרחבה.
באוניברסיטה, היתה לנו אפשרות לבחור מוסד, פקולטה, תואר, מערכת שעות ואפילו מורים.

היום, אנחנו יכולים לבחור.
מה ללמוד, ממי ועם מי.

העובדה שאנו יכולים ללמוד אינה ערובה לכך שנעשה זאת.

**
שלוש שאלות חשובות:

1. האם אנו מאמינים שחשוב לנו ללמוד את זה?
2. האם אנו רוצים ללמוד את זה?
3. האם אנו לומדים את זה?

חיים מלאים. היום.

אתמול בלילה הגשתי מועמדות.
בחרתי להתמודד על משהו שאני מקווה (ולא בטוח…) שאבחר אליו.

**
אם אתקבל,
יכול להיות שזה יפתח בחיי,
שרשרת אירועים, חוויות ומצבים שלא היו מתרחשים אלמלא כן.

בין אם אתקבל ובין אם לא,
עצם הבחירה להתמודד ותהליך כתיבת המועמדות
כבר מייצרים בתוכי ובאינטראקציה שלי עם אחרים
תנועה משמעותית המשפיעה על מה אני חושב, מרגיש ועושה.
על איך אני תופס את עצמי ואולי גם על איך אחרים תופסים אותי.

**
אומרים שבמצבים כאלו,
חשוב לעשות כמיטב יכולתנו ללא תלות בתוצאה שתתקבל.
"לעשות הכי טוב שאנו יכולים ומה שצריך לקרות יקרה".

אני מאמין שבמצבים כאלו,
שום דבר לא "צריך" לקרות והרבה דברים יכולים לקרות.

"דלתות מסתובבות" זה עכשיו.
בכל רגע שבו אנו בוחרים לעשות משהו.
או לא.

חיים מלאים. היום.

"מה אני יכול לעשות בעניין הזה היום?"

ארבע הנחות עבודה מעצבות:
• אפשר לעשות משהו בעניין הזה.
• אפשר לעשות את אותו משהו היום.
• אני הוא זה שיכול לעשות את אותו משהו היום.
• יכול ולא חייב.

**
חמישה ערכים מובילים:
• לקיחת אחריות אישית.
• מוכוונות לעשייה.
• מיקוד בהווה.
• בחירה.
• אמונה.

חיים מלאים. היום.

כשבחרת לא לדבר היום
ולהשאיר את דעתך לעצמך,
יכולתי לזרוק את כל האשמה עלייך
או להעמיס את כל כולה על עצמי.

**
שתי האפשרויות הנפוצות הללו,
מבוססות על בורות, בלבול וחוסר הבנה.
שתיהן פוגעות ולא משרתות באותה מידה.

**
כנראה שכשבחרת לא לדבר היום,
זה גם בגללך, מה שחשוב לך ומה שמניע אותך
וגם בגללי, מה שאמרתי ואיך שהתנהגתי בסיבובים הקודמים.

**
האמת היא ששנינו אחראים.
שנינו יוצרים ביחד.
בכל רגע ורגע.
גם עכשיו.

חיים מלאים. היום.

"ראייה נכונה פירושה הכרה באחריות המלאה שיש לנו כלפי הרגשות, המחשבות והמעשים שלנו,
וכן לקיחה של אחריות מלאה גם על תוצאות המעשים שלנו." (עמוד 184).

**
"כל דבר שאנו עושים ברגע זה תהיה לו השפעה,
בין אם מיידית ובין אם מעוכבת, בין אם ניכרת ובין אם סמויה.
לכל מעשה יש פירות: למעשה טוב יש פירות טובים. למעשה רע יש פירות באושים.
גם המעשים וגם הפירות מצויים באחריות העושה.
זהו חוק הקרמה." (עמוד 187)

**
"דבר אינו נעלם לעולם, דבר אינו הולך לאיבוד, הכול קיים,
מהדהד בדברים אחרים, תלוי ומותנה בדברים אחרים
ולכן גם משפיע השפעה שאין לשערה על כל התרחשות, גם אם מרוחקת ביותר.
מאחר שהדברים תלויים זה בזה בתלות גומלין משולים היחסים בעולם לרשת של קורי עכביש
עדינים, סמויים מן העין, המצויים בכל, וכל תנודה זעירה יש בה כדי לטלטל את הרשת כולה.
ואם כך הדבר אזי לכל מעשה שנעשה יש השפעה, ועלינו להיות מודעים אליה
ולעשות מעשים כמו גם להימנע מלעשותם מתוך מודעות זו." (עמוד 190)

**
כל הציטוטים מתוך הספר "להרבות טוב בעולם".
תודה לאסתר פלד על כתיבת הספר.
תודה לחבר שבזכות המלצתו הספר ואני נפגשנו.

מה נדרש כדי ללמוד משהו?
להבין אותו?
לחוות אותו?
ליישם אותו?
לחיות אותו?

חיים מלאים. היום.

להיות מספר 1 או מספר 2

כשג'ק וולש לקח את ההובלה על חברת GE 
הוא החליט לעשות סדר במאות העסקים שנוהלו תחת התאגיד.
האסטרטגיה שלו היתה חדה:
נישאר בעסק קיים מסוים רק אם אנו מספרי 1 או 2 בשוק.
אם איננו מספרי 1 או 2 עדיין, אבל אנחנו מסוגלים להיות, 
נתקן ונשנה מה שצריך בכדי להגיע לשם.
ואם לא, נמכור או נסגור.

עפ"י ג'ק וולש או שאתה מספר 1, או שאתה מספר 2 או שאתה לא.

**
בספרה "גריט" מתארת אנג'לה דאקוורת סיפור מעורר מחשבה על וורן באפט:

"באפט פנה לטייס הנאמן שלו ואמר לו שיש לו ודאי חלומות גדולים יותר
מאשר להטיס את באפט לכל מקום שאליו הוא צריך להגיע.
הטייס הודה שזו האמת.
כן, יש לו חלומות.
ואז באפט לימד אותו את שלושת השלבים.
ראשית, כותבים רשימה של 25 מטרות קריירה.
שנית, חושבים היטב, עורכים חשבון נפש ומסמנים את חמש המטרות עם העדיפות הגבוה ביותר.
רק חמש.
שלישית, מסתכלים היטב על עשרות המטרות שלא סומנו ונמנעים מן המטרות האלה בכל מחיר.
הן מה שמסיח את דעתנו.
הן גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה ומסיטות את מבטנו מן המטרות החשובות יותר."

נראה שהן עבור באפט והן עבור וולש, 
מיקוד בתחומים הכי החשובים הינו מרכיב מפתח באסטרטגיית ההצלחה.

**
כשמרחיבים את העדשה ופותחים את הפרספקטיבה, 
עסקים וקריירה הם רק חלק מהתחומים החשובים בחיים.
האם ניתן להכיל את השיטות של וולש ובאפט על תחומי חיים חשובים נוספים
כגון זוגיות, הורות, בריאות, תרומה לקהילה, רווחה כלכלית והתפתחות אישית?

אולי אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שתי שאלות: 
1. מה הם אותם תחומי החיים הכי חשובים עבורנו?
2. מה תיחשב הצלחה בהם?

שאלות חשובות שכדאי לשאול ושקשה לענות עליהן.

**
מבחן דרוקר

פיטר דרוקר נהג לאתגר את המנהלים שאותם הוא ליווה במבחן קשה במיוחד.
הוא שאל אותם את השאלה הבאה:
"אם לא הייתם כבר בעסק הזה, האם הייתם בוחרים להיכנס אליו היום?"
לתשובת "לא", היה שולף פיטר את שאלת ההמשך המתבקשת:
"מה אתם מתכוונים לעשות בנידון?"

אני אוהב את המבחן הזה.
הוא עוזר ליצור בהירות אמיצה ומעודד לקחת אחריות.

בין אם התשובה עליו היא "כן" ובין אם התשובה עליו היא "לא",
חשוב שנתכוונן ונעשה משהו בנידון.

בכל תחום שהגדרנו כעדיפות עבורנו.
לא רק בעבודה, בעסקים או בקריירה.

**
בדומה לאסטרטגיות של וולש, באפט ודרוקר,
אני מאמין שאם הגדרנו עסק (או תחום חיים) כבעל עדיפות עליונה,
חשוב לעבוד בו ברמה יומיומית כדי להתקדם להצלחה שהגדרנו לעצמנו.
ושאם משהו אינו מוגדר כבעל עדיפות גבוהה מספיק,
חשוב להימנע מלהשקיע בו עבודה, זמן, אנרגיה ותשומת לב.

בשונה מהאסטרטגיה של וולש, להיות מספר 1 או מספר 2 אינה תמיד המטרה.
לפעמים זה אפילו פוגע במטרה ובא על חשבון דברים חשובים אחרים.
בתחומים מסוימים ההשוואה לשוק או לאחרים אינה משרתת אותנו.

אסטרטגיית "1 או 2" יכולה להיות מסוכנת, הרסנית ולא בריאה.

**
אסטרטגיה חלופית: "להיות מספר 1 או מספר 2 או להיות מספיק"

האם אפשר להיות מספר 1 בזוגיות, בהורות או ברווחה כלכלית? מה זה אומר?
האם כדאי לכוון להיות מספר 1 בבריאות, בהתפתחות אישית, בתרומה לקהילה או בקריירה?

ואולי במקום זאת, כדאי לחדד לעצמנו מה זה מספיק.

מהו אותו מרחב, שאליו אנו מכוונים בדברים החשובים בחיינו, שאינו פחות מדי ואינו יותר מדי.
שכשנהיה בו או נחווה אותו נדע שהגענו.
נפסיק את המרדף המתיש, המרוקן והבלתי פוסק אחר מטרות חמקמקות
העומדות תמיד בינינו ובין ההצלחה שלנו. 
בינינו ובין האושר שלנו.

איפה חשוב להיות מספר 1 או 2 ואיפה חשוב להיות מספיק?
לא מספיק של בינוניות, ויתור עצמי, הסרת אחריות ובריחה מהתמודדות.
מספיק של מצוינות, לקיחת אחריות, הכרת תודה, איזון, בהירות ופרואקטיביות.

**
אולי להיות מספר 8 או 27 או 126 זה מספיק?

האם חשוב לך להיות המנכ"ל, המטפלת, עורך הדין, הרופאה הכי הכי בארץ או שמספיק לך להיות בעשירייה הראשונה? השלישית? 
ואם תהיה מספר אחד בארץ, איזה מספר תהיה בעולם?
(מי בכלל קובע איזה מספר אתה..?)

האם חשוב לך להחזיק בשיא צפיות/מכירות או שמספיק לך לגעת בצורה משמעותית בכמה מאות אנשים/לקוחות?
(מה זה לגעת בצורה משמעותית…?)

האם חשוב לך להרוויח את השכר הכי גבוה בסביבתך, או את השכר שייתן מענה לצרכים החשובים שלך?
(מה זה סביבתך – קבוצת השווים במחלקה שלך? בארגון כולו? בשכונה שלך? בשוק?)

**
פול אוטליני, מנכ"ל אינטל בשנים 2005 – 2013, נפטר השבוע בביתו, בגיל 66.
הלך לישון ולא התעורר.

מתישהו זה מגיע. 
בגיל מבוגר או צעיר.
כשאנחנו מוכנים לזה או כשאיננו.
גם הדרגה, התפקיד וחשבון הבנק שלנו לא יכולים למנוע את זה.

ואולי זה לא "מגיע מתישהו".
אולי זה כבר כאן.
תמיד כאן.
תמיד איתנו.

לאה גולדברג כתבה על כך ב"שארית החיים":

בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.
בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן
נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.
בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים,
בּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דַּעַת
נִשְׁכָּח בְּיַרְכְּתֵי הֲוָיָתֵנוּ
תָּמִיד אִתָּנוּ. וְאֵינוֹ מַכְבִּיד.

**
כנראה שהיום זה יום טוב.

יום טוב לשאול שאלות חשובות.
יום טוב לנסות לענות.
יום טוב לבחור.
יום לקחת אחריות.
יום טוב להכיר תודה.
יום טוב לחגוג.
יום טוב לחוות.
יום טוב לחיות.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

כשאתה בוחר להתמקד בדברים החשובים בחייך,
אתה בוחר להקדיש פחות תשומת לב, זמן וקשב לדברים אחרים.

כשאת בוחרת לומר "כן" לאנשים ולנושאים מסוימים,
את בוחרת לומר "לא" לאנשים ולנושאים מסוימים.

**
לא תמיד זה קל, נעים או נוח.
זה לא הכי מנומס או מקובל.
לא כולם מבינים או רואים את זה בעין יפה.
לקחת אחריות על הבחירות שלנו,
זה לא בהכרח כיף או סקסי.
יש לכך משמעויות.
ומחירים.

**
כשאני אומר לך או למה שאתה מציע "לא",
אני יודע שאולי תיקח את זה אישית.

כשאני לא אומר "כן" לך או למה שאת מציעה,
אני יודע שאולי תיפגעי או תכעסי.

אני מקווה שלא.

**
זה נוגע יותר אלי ופחות אליך.
למה שהכי חשוב לי כרגע.
למה שעובר עלי עכשיו.

לקח לי זמן ללמוד את זה.
ועוד יותר זמן להרשות לעצמי להתחיל ליישם את זה.

חיים מלאים. היום.