תגית: תשומת לב

הסוד.
הקוד.
הנוסחא.
התדר.
הפתרון.
השיטה.
הבעיה.
הסיבה.
הדרך.

בדרך כלל,
דברים בה' הידיעה
מושכים תשומת לב,
מוכרים בצורה אפקטיבית,
וגם…
רחוקים מאוד,
מאיך שהעולם עובד.

חיים מלאים. יום יום.

על פי עיקרון פארטו,
ב 20% מהזמן שלנו אנחנו משיגים 80% מהתפוקה שלנו או מהדברים החשובים שלנו.
ב 80% מהזמן את כל יתר ה – 20% .
אם מסתכלים על 80% הנותרים ומפעילים עליהם שוב את עיקרון פארטו 80/20,
ב 20% “העליונים” שם משיגים שוב 80% מהתפוקה שנותרה.

כשמנרמלים את זה יוצא שב 16% (20% מתוך 80%)
משיגים 16% (80% מתוך 20%).
זאת אומרת שב 36% (20 + 16) משיגים 96% תפוקה (80 + 16).

בואו נמשיך.

ל- 20% “התחתונים” מתוך 80% המייצרים את התפוקה הנמוכה יותר (16% תחתונים מתוך ה 100%)
יש ערך שולי, אפסי או שלילי.
זאת אומרת שב 16% מהזמן שלנו אנחנו מייצרים תפוקה אפסית ואולי אפילו יוצרים נזק.

בואו נתרגם את זה למספרים ברורים:
בשבוע עבודה שבו 45 שעות עבודה (תשע שעות ביום X חמישה ימים).

"36% השעות הגבוהות" המייצרות את 96% מהתפוקה
תסתכמנה לקצת יותר מ 16 שעות עבודה שבועיות.

"16% השעות הנמוכות" המייצרות תפוקה זניחה, אפסית או שלילית
תסתכמנה לקצת יותר מ – 7 שעות עבודה שבועיות.
לשם הבהירות – שעות האוכל או ההפסקה אינן חלק מהשעות הללו
מכיון שלאוכל ולהפסקה יש ערך שהוא הרבה מעבר לזניח או שלילי.

נותרנו עם "48% שעות רגילות"
שאינן נכללות בקבוצת האיכות הגבוהה או בקבוצת האיכות הזניחה -שלילית.
48% אלו מתורגמים לכ 21.5 שעות שכנראה אחראיות ל 4% מהתפוקה שלנו.

*****

כמה משמעויות:

1. בשליש מהזמן שלנו (36%, כ- 16 שעות עבודה) אנחנו סוגרים 96% ממה שחשוב שיקרה בשבוע.

2. חלק מהזמן שלנו (16%, כ – 7 שעות) מוקדש לדברים שעדיף לא לעשות בכלל.
עצם העשייה לא מועילה ולפעמים אפילו מזיקה. אי-עשיית כלום באותן שעות כבר מהווה שיפור.

3. כמעט מחצית מזמן העבודה שלנו ( 48%, כ- 21.5 שעות)
מוקדשת לדברים שהערך המוסף שלהם מסוים,
לא גבוה במיוחד אך כנראה גם לא אפסי או שלילי.

4. יכול להיות שיש משהו מתסכל בכך שב 48% מהזמן שלנו אנו משיגים 4% מהתפוקה,
אך יש בזה גם משהו מאוד משחרר:
ראשית, לא יקרה כלום אם לא נהיה במיטבנו שם.
לא בכל רגע נתון חשוב שנהיה הכי חדים או אפקטיביים.
שנית, 48% אלו הם למעשה הצדקת החשיבות והלגיטמיציה לזמן איכותי
שבדרך כלל מקבל פחות תשומת לב:
מנוחה, משחק, למידה, שוטטות, ספורט, יצירה, חשיבה, מערכות יחסים, ניסוי וטעייה וכו'
(אלא אם כן כבר ספרנו אותו בקבוצת ה – 36%).

*****

תרגומים מעשיים:

1. זיהוי 20% השעות העליונות קריטי.
איפה, במי ובמה אתם הולכים להשקיע את אותן תשע שעות השבוע?
דאגו שהן תיכנסנה ליומן ושמרו עליהן היטב ! (המלצה: קחו לפחות אחת מתוך התשע לתכנון).

2. זיהוי 16% השעות הגבוהות (שמתחת לעליונות) חשוב מאוד.
למה ולמי אתם רוצים להקדיש את שבע השעות הללו?

3. 36% זה מספיק !
אפשר לעצור כאן. עוד או יותר זה לא בהכרח עדיף או יותר טוב.

4. הוצאה לפועל של שעה מתוך קבוצת ה 36% היא סיבה למסיבה.
לעצור ולחגוג.
הזיהוי חשוב אך העשייה היא זו שמקדמת את הדברים הכי חשובים לכם.

5. זיהוי 16% השעות התחתונות הוא קריטי.
היפטרו מהן מהר ככל האפשר.
פעולות ביטול / דחייה / שינוי השעות הללו יכול לייצר ערך מיידי בעצם אי עשייתן.
פחות זה יותר !

6. 48% השעות שנשארו מחזיקות את החופש והאיזון שלכם.
אפשר להתחיל לנשום ולהתרווח.
הדברים החשובים כבר מטופלים.
אפשר להפסיק את המירוץ, להישען אחורה, לחגוג, להנות, להירגע.
כל מה שיגיע מכאן הוא בונוס.

7. בחירות 48%-16%-36% (חשיבות גבוהה, חשיבות שלילית, חשיבות מסוימת)
הן מהבחירות היותר חשובות שתעשו השבוע.
בחירות עם הרבה כבוד.
לעצמכם ולאחרים.

8. כמו ענפי ספורט אחרים, בתחילה זה קשה, מאולץ ולא נוח.
אחרי זמן מה מתרגלים, מתישהו מתחילים להנות
ואז מגיע שלב שלא מבינים איך היה אפשר בלי זה.

9. באופן דומה ניתן להתבונן בשבוע מלא 24X7 ולזהות את השעות שבו:
(60 שעות בעלי חשיבות גבוהה,
27 שעות בעלי חשיבות שלילית,
80 שעות בעלי חשיבות מסוימת).

10. החשיבות וההשפעה של 48%-16%-36% בשבוע מלא רק עולה ומתגברת.
הן בגלל בגלל מספר השעות והן בגלל חשיבות התחומים (מעבר לעבודה…).

*****

כמה מילים אישיות:

תוך כדי השבוע התחושות שלי היו מעורבות:
חלק מהדברים נמרחים,
אחרים תקועים,
לכמה דברים שתכננתי לא הגעתי,
כמה קונפליקטים,
מצב הרוח משתנה ועוד.

ואז… כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף,
אני שם לב שהרבה אנרגיה הושקעה ב "36% הגבוהים" שלי:
חלק מ "ה 36%" שלי היו מתוכננים מראש,
אחרים התגלו וקיבלו מקום תוך כדי השבוע.
בין היתר היו שם:
כמה אינטראקציות אישיות (לפעמים בנות 5 דקות),
תשומת לב והקשבה לנושא חשוב,
עצירה לעיכול, למחשבה ולתכנון,
זמן שקט,
נוכחות עם אנשים מסוימים,
צפייה במשחק כדורגל,
התמודדות עם קושי,
סגירת עסקה,
צעדים בתוך פרויקט מורכב ועוד.

כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף מנקודת מבט של 36%,
אני שם לב שאנרגייה משמעותית הושקעה במקומות חשובים.
ולמרות שלא לכל דבר היתה שורה תחתונה,
לא כל דבר ניתן למדידה ולכימות,
לא כל דבר שנעשה היה בשיא האפקטיביות,
או לשביעות רצוני המלאה.

למרות כל זאת…
יש משהו מרגיע, משמח ומחזק,
בידיעה ששיחקתי במגרש של ה 36% שלי השבוע.
כשאני רואה שלצדי היו שם עוד חברים ושותפים,
יש בזה משהו מרגש וממלא.
הכרת תודה גדולה.

חיים מלאים. יום יום.

ברשת שבה הכול קשור להכול יש אינספור תנודות, גירויים, תנועות, מהלכים ורעשים.
ברשת שבה הכול קשור להכול נדרשים שקט, נוכחות, הקשבה ותשומת לב.
ברשת שבה הכול קשור להכול חוסר תנועה ותנועה חשובים באותה מידה.
ברשת שבה הכול קשור להכול לפעולות קטנות ומדויקות יכולות להיות השפעות עצומות.
ברשת שבה הכול קשור להכול לזיהוי הדבר החשוב ולהפניית תשומת לב אליו יש חשיבות מכרעת.
ברשת שבה הכול קשור להכול נדרשת יכולת סינון רעשים ופילטור מסיחי דעת.
ברשת שבה הכול קשור להכול שחרור הזדמנות לא רלוונטית חשוב באותה מידה כמו התנפלות מיידית על הזדמנות רלוונטית.
ברשת שבה הכול קשור להכול מעבר ממנוחה סטטית והקשבה מלאה לפעולה מיידית ואינטנסיבית יכול להתרחש בעשירית שנייה.
ברשת שבה הכול קשור להכול פרודוקטיביות, ניצול זמן והספק אינם שם המשחק.

חיים מלאים. יום יום.

הפוסט הזה ייכתב בחמש דקות או פחות.

4:59

כי זו כמות הזמן שאני בוחר להקדיש לו.
כי זו כמות המשאבים העומדת לרשותי כרגע.

מה שיקרה בחמש הדקות הללו,
שונה מאוד ממה שיכול לקרות בחצי שעה או ביום שלם.

2:32

במצבים הללו תיאום ציפיות שלנו עם עצמנו ובינינו לבין אחרים חשוב.
לא מומלץ להכנס לתהליך או למאמץ של 5 דקות עם ציפיות של 30 דקות או של יומיים מלאים.
הקצב, תשומת הלב, האיכות, צורת ההתקדמות משתנה כשאני מבין שעומדים לרשותי רק חמש דקות.

1:37

גם בתוך 5 דקות אפשר לקחת כמה שניות (אולי אפילו דקה או שתיים) למחשבה.

00:34

הזמן נגמר. השעון נעצר.

00:00

חיים מלאים. יום יום.

הנפה אחת מדויקת ומלאת כוונה תספיק ליד הלוחם לשבור 10 לוחות עץ.
שיחה אחת אותנטית ומלאת כוונה תחזק את האמון ותוביל לשיתוף פעולה.
רגע אחד מודע, ערני ומלא כוונה יציל חיים ויחסוך הרבה כאב וצער.
מחווה אחת נדיבה ומלאת כוונה תקצר את המרחק ותבנה את מערכת היחסים.
מפגש אחד קשוב ומלא כוונה יכול להביא לריפוי פלאי ולהתקדמות שקשה להסביר.

**
כמה שיחות, רגעים, מחוות ומפגשים מלאי כוונה יצרת היום?

**
יכול להיות שעומס היתר, המחסור בזמן והמרדף האינסופי הם בסך הכול אשליות?
בחירות אישיות הנובעות מבלבול ומחוסר בהירות ?

חיים מלאים. יום יום.

בלילה, לפני שסגרתי עוד יום,
עצרתי לכמה דקות לגלות ולנקות מטענים נסתרים.

**
מטען נסתר הוא כזה שלקחתי על עצמי במהלך היום
בלי לשים לב שאני עושה זאת,
בלי להיות מודע לכך שאני מתחיל לסחוב.

**
מטען נסתר מגיע עם תחושה של מועקה, לחץ, אי – נוחות, חוסר שקט, …
הוא נסתר מפני שהתחושה כבר שם והמודעות עדיין לא.

**
מילה שאמרו לנו,
משפט שאנחנו אמרנו,
מייל שקיבלנו,
מחשבה שעברה בנו,
מידע שנחשפנו אליו,
דבר שעשינו,
משהו שראינו,
תחושה (פחד, לחץ, כעס, פגיעה, … ) שחווינו.

**
מטענים נסתרים שאינם מטופלים, מצטברים ומעמיסים.
כמו שומן המצטבר בכלי דם, עובש על קיר או חלודה על אופניים.
לאט לאט, בעקביות והתמדה.
כבד, מעייף וחונק לסחוב מטענים נסתרים המצטברים לאורך זמן.

**
כשמטען נסתר נחשף, הוא מתפוגג או הופך למטען גלוי.
למטענים גלויים, גם אם הם כואבים או מורכבים ניתן להתייחס.
במטענים גלויים ניתן לטפל. ליד מטענים גלויים ניתן לנשום.

**
עצירה יומית לגילוי מטענים נסתרים שהצטברו במהלך היום, מנקה את "המערכת".
אין צורך במרשם רופא.

חיים מלאים. יום יום.

זה שאתה מתעלם מזה, לא אומר שזה לא שם.
זה שפתאום יש לזה כותרת עכשיו, לא אומר שזה חדש.
יכול להיות שזה קיים כבר חודשים, אולי אפילו שנים.
זה שאת עוברת מ – "לא דחוף בכלל" ל- "דחוף מאוד", מעיד יותר עלייך ופחות על העניין.
השם המסוים שאתה או מישהו אחר נותנים לזה כעת, לא אומר שזה בהכרח מה שזה.

**
מתג חשמלי משנה מצב בין "דלוק" ל"כבוי".
"סגור" ו- "פתוח" הם סטטוסים של שער.
בן אדם, אף פעם אינו במצב "אפס" או "אחד".
הוא תמיד In-Process, בין לבין.
תהליכים אנושיים לא באמת מתחילים או מסתיימים בנקודה מסוימת.
הם מתהווים ומשתנים כל הזמן.

**
כשהאדם או העניין עולים לתשומת לבך היום,
מקבלים כותרת וזוכים לסדר עדיפות אחר,
זה רק עוד שלב בתהליך. צעד בדרך.
את הדרמה, הטרגדיה והאופוריה אפשר לשחרר.

חיים מלאים. יום יום.

כשמפליגים בים הפתוח ומביטים אל האופק,
בשלב כלשהו מתחילים להבחין במשהו זעיר שאולי נמצא שם, משהו שלא היה שם קודם.
בשלב הראשוני, כשתשומת הלב קולטת את זה, עדיין לא ברור אם זה אמיתי או דמיוני.
אם אנחנו מפסיקים לראות את זה, תשומת הלב ממשיכה למקומות אחרים.
במקרה שזה עוד שם, נוצרת בהירות שזה "אמיתי" עוד לפני שאנו מבינים מה זה.
בשלב הבא, לאחר התקרבות הדדית ותשומת לב נוספת, ניתן להבחים ביותר פרטים.
לאחר מכן, אפשר להבין מה נמצא שם מולנו ועד כמה הוא רלוונטי.
במידה והוא רלוונטי, האם הוא משרת אותנו או מאיים עלינו.
ואז, לאור זאת, חשוב לבחור האם להמשיך בנתיב המקורי או לשנות אותו.

**
השלב הכי מרתק בעיני בתהליך הזה הוא שלב "האדוות".
זהו השלב הראשוני שבו תשומת הלב מזהה משהו אחר או חדש, עצם או תנועה,
ועדיין לא ברור לנו אם הוא קיים או לא-קיים.

**
בדומה להפלגה בים, תוך כדי תנועה בנתיב החיים שלנו,
ניתן לפגוש באדוות הללו כמעט בכל יום:
שבריר של רעיון לא ברור שקשה לתאר במילים,
תחושה עדינה מאוד שמופיעה, כזו שאנו ספק חווים, ספק לא,
אדם חדש שנכנס לחיינו ופתאום אנו שמים לב אליו,
תהייה או מחשבה מזוית אחרת לגבי אדם מוכר.
האדוות יכולות להופיע בכל תחום מתחומי החיים:
מערכות יחסים, קריירה, בריאות, התפתחות אישית וכו'.

**
פוטנציאל ההשפעה של אותה אדווה ראשונית יכול להיות ענק.
גילוי וזיהוי מוקדם של איום או הזדמנות הינם בעלי ערך עצום.
קל כל-כך לא להבחין בהן.
כל-כך פשוט לראות אותן ולזלזל בהן.

**
הנה מספר שאלות מעשיות לגילוי אדוות זעירות:
– מה תופש את תשומת לבי במיוחד באירוע הזה?
– מה לא צפוי ומפתיע במה שקורה?
– איזו מחשבה או תחושה חדשה עולה בי כרגע?
– מה למדתי היום (על עצמי, על אחרים, על המצב) שלא ידעתי?

**
קשה להקשיב לאדוות או להבחין בהן. ארבע איכויות יכולות לעזור בגילוי מוקדם:
– חיפוש אקטיבי ( רצון למתוא אדוות ופעולה של הפניית תשומת לב לכך)
– סקרנות ( מה נגלה ואיפה זה יופיע?)
– ערנות ( בכל רגע זה יכול לצוץ)
– ענווה ( התמונה שלנו מוגבלת וחלקית. מה אנו לא רואים או מבינים עדיין?).

חיים מלאים. יום יום.

שיטה א' לניהול זמן:
20% מיילים.
20% ישיבות.
20% וואטסאפים והודעות.
20% מעברים בין דברים ומרדף אחרי הזנב של עצמך.
20% טלוויזיה, פייסבוק, יוטיוב, Ynet וכו'.
20% להתמקד במה שבאמת חשוב בעבודה.
20% אוכל, שינה, פעילות גופנית, למידה, מערכות יחסים, השקעה בעצמך.

הוראות לשיטה א':
– לפעול לפי סדר הרשימה.
– להיות מחובר וזמין כל הזמן. לכל דבר ולכל אדם.
– בכל פעם שנכנס משהו לעצור הכול ולתת לו עדיפות.
– אם לא מספיקים הכול לקצץ את הדברים שבתחתית הרשימה.

**
שיטה ב' לניהול זמן:
30% להתמקד במה שחשוב.
20% טיפוח תנאים מיטביים: מנוחה, תזונה, פעילות גופנית, מערכות יחסים וכו'.
20% למידה משמעותית.
20% לשיקול דעתך. כולל משחק, תחביבים, חגיגות וכו'…
10% כלום. מרחב פתוח. שוטטות.

הוראות לשיטה ב':
– לפעול לפי סדר הרשימה.
– לשמור על ניתוק מהסביבה ועל נוכחות מלאה עם הדבר או האדם שבוחרים לתת לו תשומת לב כרגע.
– בכל פעם שנכנס משהו חדש לבדוק האם הוא מספיק חשוב ולפעול בהתאם.
– אם לא מספיקים הכול לקצץ את הדברים שבתחתית הרשימה.

**
שתי מיומנויות קריטיות:
1. ניהול "השקעות תשומת לב".
2. סינון רעשים.

חיים מלאים. יום יום.

ריי דליו מאמין שאיכות חיינו נקבעת ע"י איכות החלטותינו.

שלוש שאלות חשובות:
למי ולמה אתה אומר "כן" ?
למי ולמה את אומרת "לא" ?
מה את עושה ואיך אתה מתנהל כשאתם לא בטוחים אם זה "כן" או "לא"?

**
רעיון ל"מתכון החלטות מנצח":
1. דיוק וחדות בהחלטת "כן" או "לא".
2. תנועה מהירה ומחויבות לביצוע מרגע קבלת החלטת "כן" או "לא".
3. אי-תנועה והמשך חקירה/הקשבה/התבוננות כשלא ברור אם זה "כן" או "לא".

**
אולי יש פה משהו שמזכיר את נוסחת "וורן באפט" להשקעות.
השקעות אנרגיה ותשומת לב.

חיים מלאים. יום יום.