שלוש שאלות חשובות למצבי עומס ומורכבות

השבוע מצאתי את עצמי עסוק במגוון גדול של עניינים,
בעלי משרעת עצומה ביניהם.
הם נעו בין עניינים אישיים לעניינים של עבודה,
מפגשי 1:1 פרטניים למפגשים קבוצתיים,
משימות קצרות טווח למשימות ארוכות טווח,
מצבים נעימים, כיפיים ומשמחים, לצד מצבים מורכבים, עצובים וקשים.

אחד האתגרים הגדולים עבורי בשבוע שכזה,
הוא שינויי ההקשר והמעברים החדים שבין עניין לעניין.
לא פשוט לפגוש קושי, מתח וחוסר אונים בשיחה מורכבת עם עובד,
ורגע לאחר מכן לעשות סיעור-מוחות יצירתי בנוגע לפעילות קבוצתית באירוע מחלקה.

כשאנחנו מוצפים בעומס של אנשים, נושאים ומשימות הדורשים את תשומת ליבנו,
וכשאיננו יכולים להתפנות לכל מה שהיינו רוצים,
זה הופך להיות עוד יותר מאתגר, כיון שזה מצריך מאיתנו לומר "לא", לתעדף נושאים,
ובמקרים מסוימים לאכזב אנשים או לפגוע באיכות של משימות ותהליכים.

אחד הכלים האפקטיביים עבורי במצבי העומס והלחץ הללו,
הוא כלי בן שלוש שאלות, שאני שואל את עצמי שוב ושוב.

א. איפה חשוב שאהיה?
ב. עם מי חשוב שאהיה?
ג. איך חשוב שאהיה?

השאלות הללו עוזרות לי להתמקד ולהתכוונן,
ותורמות במידה רבה לאפקטיביות ולנוכחות שלי.

**
א. איפה חשוב שאהיה עכשיו?

שאלת האיפה מתייחסת לנושא או למשימה.
מבין כל המשימות והפגישות שיש לנו על הצלחת או ביומן
באיזו מהן חשוב שנתמקד בחצי השעה הקרובה?

לדוגמה:
בחצי השעה הקרובה, מה בעדיפות הכי גבוהה עבורי?
לקיים פגישת עבודה מתוכננת עם מנהל בארגון,
לבטל את הפגישה ולעזור לצוות שלי במשימה שמתארכת,
או לנצל את הזמן כדי להכין פגישה חשובה שצפויה להתקיים מחר.

**
ב. עם מי חשוב שאהיה?

השאלה הזו מכוונת לאנשים המקיפים אותנו ושאנו באינטראקציה איתם.
היא עוזרת לנו לתעדף נוכחות עם אנשים מסוימים שחשוב לנו להיות איתם.
השאלה הזו חשובה כיון שלפעמים האנשים שחשוב שנהיה לצידם,
לא דורשים את תשומת ליבנו ולא מאיצים פנו להתפנות אליהם.

לדוגמה:
יכול להיות שאני רוצה לדבר עם קולגה בעבודה שעובר תקופה אישית קשה,
וחשוב לי מאוד שזה יקרה למרות עומס הפרויקטים שלי.
אולי אני רוצה לעזור לבני להתכונן למבחן במתמטיקה,
ובכדי לעשות זאת אני מעדיף לדחות פגישת עבודה מתוכננת ליום אחר.

**
ג. איך חשוב שאהיה?

שאלת ה"איך" מדייקת את הנוכחות שלנו ואת דרך ההתנהלות שלנו עם האדם ו/או המשימה.
האם אנו רוצים להיות בנוכחות מקשיבה, סקרנית ואמפטית?
אולי אנו מעדיפים להיות בנוכחות דוחפת, מובילה ומכווינה?
לדרך שבה נדבר ונפעל תהיה השפעה עצומה גם על האנשים המקיפים אותנו וגם על המשימה.

לדוגמה:
כשאפגש בעוד כשעה עם המנהל שלי, האם אני רוצה יותר להקשיב או יותר להשמיע? ואולי לבקש עזרה?
כשאני בוחר להשאר בבית היום ("איפה") עם בני שלא מרגיש טוב ("מי"),
איזו איכות של קשר ונוכחות אני רוצה להביא לזמן שלנו ביחד?

**
חשוב לזכור שהשאלות הללו רלוונטיות גם לזמן ולנוכחות שלנו עם עצמנו.
הצרכים שלנו הם לגיטימיים וחשובים לא פחות מצרכים של אנשים אחרים.
תשובה אפשרית ולגיטימית היא שחשוב לנו להיות עם עצמנו בשעה הקרובה,
לעבד חוויה מורכבת, להנות מתחביב כלשהו, לנוח או לאכול צוהריים.

**
שש סיבות שהופכות את השאלות הללו לכל כך אפקטיבית ומשמעותיות עבורי:

1. השאלות הן תזכורת לכך שאני אחראי ושיש לי יכולת לבחור במה למקד את האנרגיה שלי.

2. הן עוזרות לי לחדד את סדרי העדיפויות שלי ולתת מקום לדברים ולאנשים החשובים יותר.

3. הן מגבירות את הערנות והגמישות שלי למצבים מתפתחים ולשינויים לא מתוכננים.

4. הן מחדדות לי את העובדה שאיני יכול לעשות הכול, ושבדר"כ אני יכול לעשות פחות מכפי שהייתי רוצה.
יש בזה משהו מרגיע שעוזר להנמיך את רף הציפיות הבלתי אפשריות.

5. כשברור לי איפה, עם מי ואיך אני רוצה להיות, זה מדייק אותי, נותן לי שקט ומעצים את הנוכחות והמיקוד שלי.

6. כשאני מצליח להיות במקומות ועם האנשים שחשובים לי, זה מעורר בי תחושות של סיפוק, משמעות ושמחה.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

מחשבות על עומס

השבועיים האחרונים שלי היה מלאים בלא מעט אתגרים וקשיים.
איבדתי סבלנות מספר פעמים, הייתי יותר לחוץ מכפי שאני רוצה ולא תמיד הגבתי בצורה מיטבית.
חלק מהעניין נובע מעומס ומהצפה, מריבוי של עניינים, מאתגרים מנטליים ורגשיים.
אני בטוח שאני לא היחיד שחווה שבועות כאלו.

כשאני מתבונן על השבועות האחרונים שלי ושל אנשים סביבי אני מזהה שם סוגים שונים של עומס:
יש עומס פיזי הנובע מחוסר שעות שינה, עייפות, כאבים פיזיים, רעב וכו'.
יש עומס רגשי הנובע ממורכבות של מצבים המעוררים בנו תחושות שונות, מעניינים רגישים, או רגשיים או לא פתורים שיושבים עלינו ומעסיקים אותנו.
יש עומס מנטלי הנובע מריבוי דברים שאנו חושבים עליהם או מנסים לקדם אותם.

כשאנו מרגישים הצפה מעניין לברר האם זו הצפה פיזית, רגשית או מנטלית, ואולי היא שילוב של גם וגם.
ההכרה במשהו היא צעד חשוב ראשון ביכולת לעכל, לעבד, להחזיק ולהתמודד אתו.

נלסון מנדלה, נשיא דרום-אפריקה לשעבר וחתן פרס נובל לשלום נפטר בשנת 2013, בגיל 95.
במהדורות החדשות שלאחר פטירתו, צוטט מפיו משפט שנאמר בסמוך למותו: "עכשיו, אחרי כל השנים הללו, אני רוצה לנוח. הרווחתי את הזכות הזאת."

יש משהו מעורר השראה במשפט הזה, הנאמר ע"י מנהיג אמיץ ובעל השפעה עצומה שעשה כל-כך הרבה במהלך חייו.
ויש בכך גם משהו שמעורר עצב…

הזכות לעצור, לנוח ולהנות מהמקום שאנו נמצאים בו אינה שמורה רק לנשיאי מדינה לשעבר בני 95, בסמוך למותם, שישבו בכלא, זכו בפרס נובל לשלום והובילו מהפכה במדינתם.
לא חייבים להקדיש חיים שלמים ולצבור כמות מסוימת של השגים בכדי להרוויח אותה.
מותר וחשוב לנוח, לעצור, לנשום, ליהנות מהכאן והעכשיו.
כבר עכשיו.

אבל איך עושים את זה?
איך מיישמים את הרעיון הזה בחיים אינטנסיביים ומרובי עניינים?

אולי חלק מהעניין הוא להכיר במוגבלות שלנו ובכך שאנחנו אולי יכולים לעשות פחות ממה שהיינו רוצים.
לתת לעצמנו לגיטימציה לומר "כן" או "לא", לגיטימציה לא לעשות כל מה שמבקשים מאיתנו ולא לחזור כל הודעה, טלפון מייל שאנחנו מקבלים.

להכיר באנושיות שלנו ובכך שאולי אנחנו מתפקדים פחות טוב מכפי שהיינו רוצים או פחות טוב מאנשים אחרים שאנו משוים עצמנו אליהם.
כמו למשל זה שאנחנו לחוצים או מתוסכלים, או חסרי-סבלנות, או כעוסים או פוחדים יותר מכפי שהיינו רוצים או יותר מכפי שאנחנו מספרים לעצמנו שאנו צריכים להיות.

לתת מקום לקושי, לתסכול ולעצב שלנו על כך שאם היה לנו קצת יותר זמן, או קשב או משאבים אחרים,
היינו יכולים להיות במקום אחר במערכות היחסים שלנו, בפרויקט שאנו מריצים או בקריירה שלנו,
כיוון שזה לא משהו שהוא מעבר ליכולותינו באופן כללי אבל זה משהו שהוא מעבר ליכולתינו כשזה מגיע עם כל מה שיש לנו על הצלחת.

וגם להכיר בזכות ובחובה שלנו לעצור ולנוח. 

מה דעתכן-ם…?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

הצטברות של עניינים

הצטברות של עניינים מהיומיים האחרונים:

החשבון שלא שילמנו.
המטלה שלא השלמנו.
המטלות שאפילו לא התחלנו.
ההודעות שלא קראנו.
השיחות הלא-נענות שלא החזרנו.
הנושא שלא קידמנו.
התקלה שלא תיקנו.
ההחלטה שלא קיבלנו.
ההבטחה שלא קיימנו.
הבדיקה שלא בדקנו.
הפתרון שלא מצאנו.
התקיעות שלא שחררנו.
הקושי שלא התמודדנו איתו.
הדבר שלא עשינו.
הזמן שלא הקדשנו.
האדם שלא פגשנו.
השיחה שלא קיימנו.
הסליחה שלא ביקשנו.
התודה שלא אמרנו.

**
עם רשימה כזו, אין פלא שאנו מרגישים כך…

לאט לאט.
לקחת אויר.
להוריד הילוך.
לקחת הפסקה.

קצת יותר חמלה.
קצת יותר עדינות.
קצת יותר פרופורציות.
קצת יותר נוכחות.

להיזכר מה באמת חשוב.
להודות על מה שיש.
להיות.

לבחור במה שהכי חשוב. עכשיו.
לעשות.

חיים מלאים. היום.

במיוחד בימים כאלה

במיוחד בימים כאלה,
כשעמוס, מורכב ואינטנסיבי,
כשהקשב והזמן שלך מוגבלים,
כשאתה לא מגיע לכל מה שהיית רוצה,
כשאת מג'נגלת המון כדורים מסוגים שונים,
כשדברים מתפתחים בצורה שונה ממה שתכננת …

במיוחד בימים כאלה:
יותר תשומת לב.
יותר אחריות.
יותר גבולות.
יותר נוכחות.
יותר בחירה.
יותר לנשום.
יותר רוגע.
יותר הערכה.
יותר אהבה עצמית.

חיים מלאים. היום.

כ"ו תמוז – לחץ

5 סוגים של לחצים (רשימה חלקית)

א. לחץ מאי-נוחות
משהו לא יהיה מושלם, כיף, מהנה ונוח.
אולי גם "נשלם עליו" בזמן, באנרגיה, בכסף.

ב. לחץ מעומס
ריבוי משימות ועניינים שאנו עוסקים בהם בו זמנית.
גם אם כל משימה בפני עצמה היא ברת-ביצוע ואינה מאתגרת במיוחד,
כשכולן נערמות ביחד ומתרחשות בעת ובעונה אחת זה מלחיץ.

ג. לחץ מהלא – נודע
אי – וודאות וחוסר אונים שאנו חווים כשאין לנו מושג איך המצב יתפתח ומה יקרה.
אנו חיות אנושיות המחפשות וודאות ונלחצות כשאין.
לחץ מהלא – נודע יתפוגג או יומר ללחץ מסוג אחר כשהבהירות תיווצר.

ד. לחץ מכישלון
בביצוע משימה מסוימת או תפקיד כלשהו.
הכישלון יכול להיות מוגדר ע"י סמכות חיצונית או פנימית (אנחנו).
בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים ובכל תחום שהוא.

ה. לחץ הישרדותי
סכנת חיים שלא בטוח איך נצא ממנה.
ענייני בריאות או כסף שמאיימים על חיינו.

**
החופש הגדול, שינוי תפקיד,
קניית ומכירת בית, איסלם קיצוני בעולם,
מזג האוויר, החלפת בית ספר,
המבחן הקרוב, הפרויקט הנוכחי,
הפגישה הבאה, הטיסה לחו"ל,
הפידבק שקיבלתי, רופא השיניים…

**
יש משהו מרגיע בעצם ההתבוננות בלחץ שלך,
הזיהוי שלו וההבנה שהוא אינו לחץ הישרדותי אמיתי.

במצבים שבהם ישנו לחץ הישרדותי אמיתי,
כדאי שהוא יקבל עדיפות עליונה.
כל השאר פחות חשוב כרגע.
ופחות מלחיץ.

חיים מלאים. יום יום.

ח' סיון – האיש השבע

בשעה 5:30 התעורר האיש השבע
משנת הלילה הערבה שלו ויצא ממיטתו הרכה והנוחה.
הוא צחצח שיניו בעזרת המים הזורמים שבחדר האמבטיה שלו
ומיד לאחר מכן עבר לסלון ביתו הנעים והמרווח.
בעזרת השלט האדום שברשותו
הוא הדליק את מקלט הטלוויזיה מרובה הערוצים
והחל לצפות בשידור ישיר של משחק גמר מספר חמש
המשוחק ממש באותו רגע ביבשת אחרת, אלפי קילומטרים ממנו.
בלחיצת כפתור הניע האיש השבע את הקומקום החשמלי שברשותו
כדי להנות דקה לאחר מכן משתייה ערבה של קפה שחור חזק ומהביל
בעודו צופה בדרמה המתחוללת על המסך שמולו.
בשעה 6:30 כשהעריך שמשחק הגמר כבר הוכרע,
יצא האיש השבע מביתו וצעד חמישה צעדים שלמים
לעבר מכוניתו החדישה והאוטומטית.
כצפוי, כמו בכל בוקר,
הניעה מכוניתו של האיש השבע מייד וללא כל בעיה
תוך כדי ניגון שיר בוקר נחמד ממערכת השמע המשוכללת.
בתוך שני רגעים גמע האיש השבע מרחק של 1880 מטרים
והגיע למאפייה הריחנית הסמוכה לביתו.
בעזרת כרטיס האשראי המיוחד שלו
רכש האיש השבע עשר לחמניות טריות וטעימות מקמח מלא
שיצאו לעולם לפני דקות ספורות,
בכדי שילדיו השבעים לא יגוועו מרעב, מהזנחה או משעמום לכשיתעוררו.

**
בשעה 6:45 העיר האיש השבע את ילדיו ואת אשתו הבריאים והשבעים
והתכונן במועקה ובחשש ליום אינטנסיבי נוסף של מרוץ סביב השעון:
יום מאתגר, עמוס, לחוץ ותובעני, מרובה משימות, מטלות, פגישות, מיילים, הודעות והחלטות …

חיים מלאים. יום יום.

ח' אייר – קצת פחות

קצת פחות מיילים.
קצת פחות הודעות.
קצת פחות שיחות.
קצת פחות מטלות.
קצת פחות פגישות.
קצת פחות דברים לעשות.
קצת פחות ריצות ממקום למקום.
קצת פחות קפיצות מדבר לדבר.
קצת פחות אוכל.
קצת פחות הפרעות.
קצת פחות טלויזיה.
קצת פחות פייסבוק.
קצת פחות עיתונים.
קצת פחות התחייבויות.
קצת פחות תכניות.
קצת פחות "לא נעים".
קצת פחות "כי מוכרחים".

**
קצת פחות…

רק מלכתוב את זה,
אפשר להתחיל לנשום
קצת יותר…

חיים מלאים. יום יום.

יא' שבט – יום טוב, יום רע

יום "רע":
לא הגעתי לשלושה דברים מאוד חשובים שתכננתי לעשות.
חלקם פתוחים כבר זמן מה ונסחבים יותר מדי.
לא החזרתי תשובות לכמה מיילים שרציתי ושמחכים לי.

**
יום "טוב":
סגרתי שני עניינים חשובים וקידמתי משמעותית עוד חמישה.
התפניתי לטיפול בנושא חדש שהופיע ושלא היה מתוכנן.
למדתי כמה דברים חדשים שיעזרו לי בהמשך.

**
יום "בינוני":
הצלחתי להגיע לשבעה מתוך עשרה דברים שתכננתי.
הקדשתי תשומת לב לנושא שחשוב לי אבל הצלחתי לקדם אותו פחות ממה שקיוויתי.
פגשתי מישהו שממש היה חשוב לי לפגוש (למרות כל העומס) ולא הצלחתי לפגוש מישהו אחר שהיה חשוב לי באותה מידה.

**
היום שלי (עד כה) הכיל את כל מה שמתואר למעלה ועוד.
יום "טוב", "בינוני" או "רע" זה עניין של הגדרה.

"איך היה היום שלך" הוא פונקציה של נקודת מבט ושל הציפיות שלך מעצמך.
כישלון או הצלחה הם לפעמים רק כותרת שרירותית או החלטה פנימית.
כותרת שרירותית שיכולה לשנות, להרוס או ליצור חיים שלמים.

חיים מלאים. יום יום.

ג' שבט – איך אתה יודע שאתה עסוק מדי?

איך אתה יודע שאתה עסוק מדי ?

– אין לך זמן ללמוד משהו שבא לך.
– אין לך זמן לפגוש אנשים שאת רוצה. או לשוחח עמם.
– אתה בלחץ ולא נהנה מספיק מהדרך שאתה עובר.
– אין לך זמן לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– אין לך לגיטמיציה פנימית לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– הדברים החשובים בחייך – שכחת מהם או שאתה זוכר אותם כ"כותרות ריקות" בלבד.

**
אם אחד מהמצבים הללו מתקיים עבורך כנראה שאת עסוקה מדי.
אם כמה מהמצבים הללו מתקיימים כנראה שהגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש.
אם כל המצבים הללו מתקיימים הגיע הזמן לעצור.

**
התשובה לשאלת "עומס יתר או עסוק מדי" אינה נמצאת ביומן שלך או בהסתכלות אובייקטיבית של מישהו מהצד.
היא נמצאת בתחושה האישית שלך ובניהול תשומת הלב שלך.
באופן פרדוקסלי (או לא), יעילות גבוהה מאוד יכולה להיות סימן ל-"עומס יתר ועסוק מדי".

חיים מלאים. יום יום.