תגית: חיים

עשרה דברים שחיים בי כרגע.
מחשבות בעקבות אירוע בן יומיים שזכיתי להשתתף בו השבוע.

השפעה
השפעה של איש אחד.
במקרה הזה של אישה מסוימת אחת.
אסנת.
שלקחה על עצמה משימה קונקרטית,
להקים משהו שלא קיים
ושלא ברור אם ואיך אפשר ליצור אותו.
לקחה על עצמה ויצרה.
משהו יוצא דופן. מופלא.
בעל השפעה אינסופית
שנוגע במאות אנשים במעגל ראשון
וברבבות במעגלים נוספים.

**
התפתחות
האירוע התרחש במלון ליאונרדו באשדוד.
כשנתיים לפני כן השתתפתי באירוע "דומה", של אותו ארגון ובאותו מלון.
דומה בהיבטי הכותרת והמיקום.
שונה מאוד כמעט בכל היבט אחר.
התפתחות אינסופית של אנשים, תוכן, רעיונות, תהליכים, השפעה.
התפתחות אינסופית שחלקה תולדה של חשיבה, תכנון, עבודה וחזון
וחלקה ספונטנית, יצירתית, מפתיעה, מקורית ואקראית.

**
פחד
פחד של אנשים.
פחד מאיבוד מקום.
פחד מעולם משתנה.
פחד מאיבוד רלוונטיות.
פחד מפספוס הזדמנות.
פחד שזה לא מספיק.
פחד מהעתיד וממה שיהיה.
לא רק פחד.
גם חרדה.
גם חוסר אונים.
מטען כבד.

**
זיכרון
זיכרון של משפט מסוים שנאמר לפני שלוש או ארבע שנים.
משפט שמישהו זכר שאמרתי ושאני כבר מזמן שכחתי.
זיכרון חי ונוכח של משפט אחד.
הבחירה להזכיר את המשפט ולהפיח בו חיים.
זיכרון לא לינארי.
למילים יש כוח.

**
אינטימיות
שיחה קצרה בין שני אנשים.
כמה דקות.
מוכנות להיפתח.
לשתף ולהקשיב.
להיות נוכח.
בלי להיבהל. בלי לשפוט.
בלי לפתור. בלי לייעץ.
רק להיות ביחד.
לכמה רגעים.
אינטימיות של עשר דקות
שיכולה להיהפך לדבר הכי משמעותי באירוע שלם.

**
מתח
יש את זה ויש את זה.
גם וגם.
מתח בין סיפורים שמתנגשים.
מתח בין צרכים שונים.
מתח בין תחושות.
בין הכרת תודה והשראה לבין תסכול.
בין חיבור לניתוק.
בין קירבה לבדידות.
מתח של פוטנציאל שרוצה להתממש.

**
בחירה
"דלתות מסתובבות".
בקיץ 2015, לאחר התלבטות בין שתי אפשרויות, בחרתי בחירה.
פיצול בנתיב חיים שהוביל אותי במסלול מסוים ולא במסלול אחר.
השבוע, באירוע , קיבלתי הצצה לנתיב החלופי.
פגשתי אנשים שבבחירה שונה, אז באותה נקודת זמן,
היו יכולים להיות חלק מחיי (ואני חלק מחייהם)
והיום אנחנו לא.
היה מעניין ומרתק לפגוש אותם.
להכיר אישית חלק מהם.
מתח של גם וגם.
שמחה על אותה בחירה וגם צביטה קלה בלב.

**
חברים
אנשים שכיף לך להיות במחיצתם.
שאתה נהנה לפגוש.
להגיד שלום.
להתחבק.
לדבר.
קרובים יותר וקרובים פחות.
חברים חדשים וותיקים.
חברים לדרך.
חברים לחיים.

**
הכרת תודה
בכדי שאירוע כזה יתרחש ושאני אוכל להשתתף בו
צריכים לקרות אינספור אירועים מקדימים.
עשייה, החלטות, פעולות והשקעה
של אינספור אנשים בנקודות זמן שונות.
את חלקם אני מכיר ואחרים לא.
חלקם מכירים אותי ואחרים לא.
בהסתכלות פשטנית מסוימת,
החיבור שלי לאירוע המסוים הזה
התחיל להיווצר כבר לפני שבע שנים.
זרע עוברי,
מפגש ראשוני עם קבוצה מצומצמת של אנשים
שחלקם עדיין כאן ואחרים כבר לא.
עצירה להכרה ולהיזכרות.
הכרת תודה הפרושה על פני שבע שנים.

עשרה דברים שחיים כרגע.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

לפני יותר מעשור, בנובמבר 2004,
פירגנתי לעצמי בחצי יום חופש בבית קפה נחמד מוקף עצי הדר,
ועצרתי לכמה שעות של חשיבה וכתיבה.
ניסיתי לבחור ולהגדיר לעצמי מטרות חשובות לשנת 2010
בתחומים שונים של חיי.
אז, זה היה נראה רחוק.
חשיבה אסטרטגית, הסתכלות לחמש שנים קדימה.
היום זו כמובן היסטוריה.
בסך הכול הגדרתי לעצמי תשע מטרות בתחומים שונים של חיי:
קריירה ופיננסי, משפחה וזוגיות, חברה וקהילה, התפתחות אישית.
חלק מהמטרות הושגו ואחרות לא.
עם הזמן, חלק מהמטרות הפכו להיות לא רלוונטיות,
כולן למעט אחת השתנו עם השנים.
מטרה אחת מתוך התשע זכורה לי במיוחד.
בפרספקטיבה של מעל שתים עשרה שנים
היא גם היחידה שנשארה רלוונטית וללא שינוי.

בדיוק היום, 17/2/2017 אני חוגג יום הולדת 45.
המטרה החשובה שסימנתי לעצמי באותו בית קפה ב- 29/11/2004 היתה:

"אני אוהב את מה שאני רואה כשאני מסתכל במראה."

לשמחתי, כשהסתכלתי השבוע במראה אהבתי את מה שראיתי.
גם כשהתבוננתי פנימה.
"לאהוב את מה שאתה רואה במראה" אינה מטרה המכוונת לתוצאה מסוימת.
בעיני זה לא מקום שאפשר להגיע אליו, להשיג אותו ולעצור.
יותר מהכול זו מטרה של דרך.
דרך התנהלות בחיים.
מטרה שמזכירה מה חשוב.
שעוזרת לבחור בצמתי החלטה.

יש בי הכרת תודה עצומה על המקום שאני נמצא בו כרגע.
הכרת תודה להרבה מאוד אנשים.
הכרת תודה על הרבה מאוד דברים.
כל זה לא מובן מאליו עבורי.
זה כאן.
ועכשיו.
אולי גם מחר.
ואולי לא.

**
אתמול קיבלתי ספר מיוחד מחברה יקרה במיוחד
שאני מכיר תודה על נוכחותה בחיי כבר מספר שנים.

הנה ציטוט מתוכו:

"למדתי שהחיים הם אינסוף קשרים של סיבה ותוצאה.
ובמקום שבו אדם יכול להיכנס ולהשפיע על התסריט,
זוהי נקודת ההתערבות והאחריות שלו.
והיא קובעת פעמים רבות מה תהא התוצאה.
האם לקחת את פלסטלינת חייך ולשת אותה למשהו בעצמך?
או שהיית כמו נוצה ברוח הפראית ונתת לעל טלטלה לסחוף אותך.
ועוד למדתי שאף פעם לא מאוחר.
יש הרבה תחנות יציאה מהרפש.
לא אחת ולא שתיים. המון."

המילים הללו נכתבו על ידי דפנה מאיר זכרונה לברכה,
אשר נרצחה בח' בשבט תשע"ו, 17 בינואר 2016, בהיותה בת 38, על ידי מחבל בביתה.
הציטוט הוא מתוך הספר "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" שנכתב על ידי יפעת ארליך.
הספר מספר את סיפור חייה של דפנה מאיר ומביא ציטוטים רבים מכתביה.

**
קבוצת חברים הציעה לי השבוע לשנות את המונח "יום הולדת" ל"יום הופעה".
לדבריהם, "יום הולדת" אינו מדויק מכיוון שאנו חיים כבר לפני רגע לידתנו הרשמי.
למעשה, בלתי אפשרי להצביע על נקודה מסוימת בזמן שבה חיינו התחילו.
ולכן, המלצתם היא, לשנות את המונח "יום ההולדת" ל"יום ההופעה":
היום שבו הגחנו מבטן אימנו והופענו לראשונה, פיזית, כאן על הכדור הזה.

להלן ציטוט נחמד ומעורר מחשבה מאותה קבוצת חברים מקוריים:

"ברכות. אתה חוגג 45 שנים ליום ההופעה שלך.
45 שנים זה מספר עגול.
אגב, לא יותר עגול מ 43 או מ41 וחצי.
איכשהו אנחנו אוהבים לסדר דברים בקופסאות ולתת להם כותרות.
ולכן בחשיבה שלנו 40 הוא מאורע יותר חשוב מ 38 ושלושה חודשים ויום.
זה כמובן חסר חשיבות ובעל חשיבות בעת ובעונה אחת.
זה חסר חשיבות מכיוון שאותו יום אינו באמת חשוב מכל יום אחר.
זו רק ספירה טכנית לחלוטין שהמצאנו ושאנו מתייחסים אליה.
זה בעל חשיבות מכיון שהאמונה שלנו בכך שזה יום מיוחד הופכת אותו למיוחד.
בדרך שבה אנו מתייחסים ליום,
בדרך שבה אנו מתייחסים לאחרים ולעצמנו באותו יום
ובדרך שבה אחרים מתייחסים אלינו.
האמת היא, שאנו יכולים להתייחס לכל יום באותה איכות נוכחת
בלי קשר לתאריך ההופעה הלועזי או העברי."

מה אתם אומרים? איך זה נשמע לכם…?

**

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

לפעמים, כשאתה שואל את השאלה אתה כבר מקבל את התשובה.
עצם שאילת השאלה מניע את תהליך התשובה.
השאלה מביאה משהו למודע, יוצרת אותו, מכירה בנוכחותו.
שאילת שאלה היא תהליך מפיח חיים.
אתה יכול לקבל מידע אינסופי על כל נושא שבעולם.
אחד הדברים המרכזיים שיגדיר מה תקבל, מתי וכמה הוא פשוט איזו שאלה תשאל.
דבר נוסף הוא איזו כוונה אתה מחזיק בזמן שאילת השאלה ומה האנרגייה שאיתה אתה מגיע.
שאלה מסוימת הנובעת מתוך כוונה להיטיב תהיה שונה מאותה שאלה בדיוק הנובעת מתוך כוונה לפגוע.
שאלה מסוימת הנובעת מתוך פחד או חשש תהיה שונה מאותה שאלה בדיוק הנובעת מתוך סקרנות.
"החותמת האישית שלך" (ניסוח + כוונה + אנרגייה) מניעה תהליך ייחודי וחסר תקדים
שמעולם לה היה ומעולם לא יהיה כמוהו, של זרימת מידע ושל שינוי.

חיים מלאים. היום.

קטע מתוך "המוות חשוב לחיים" מאת ד"ר אליזבת קובלר-רוס :

" במיידאנק פגשתי נערה יהודייה צעירה שנשארה שם במקום לעזוב.
לא יכולתי להבין למה.
היא איבדה את הסבים שלה, את הוריה ואת כל אחיה ואחיותיה בתא הגז שבמחנה הריכוז.
היא עצמה ניצלה מכיוון שתא הגז התמלא והם לא יכלו לדחוס לתוכו אדם נוסף.

באימתי שאלתי אותה, "מה, בשם האל, את עושה כאן?
למה את נשארת כאן במקום חסר האנושיות הזה?", והיא אמרה:
"במהלך השבועות האחרונים במחנה הריכוז נשבעתי לעצמי שאני עומדת לשרוד
רק כדי לספר לעולם על כל הזוועות של הנאצים ומחנות הריכוז.
ואז הגיע צבא השחרור.
הסתכלתי על האנשים האלה ואמרתי לעצמי :
'לא. אם אני אעשה את זה, אני לא אהיה טובה יותר מהיטלר עצמו.
כי מה זה אם לא זריעת זרעים רבים יותר של שנאה ושליליות בעולם?
אבל אם אוכל באמת להאמין שאף אחד לא מקבל יותר ממה שהוא יכול לשאת,
שאנחנו אף פעם לא לבד, שאני יכולה להכיר בטרגדיה ובסיוט של מיידאנק ולעזוב אותו מאחורי.
אם אוכל להשפיע על חיים של אדם יחיד, להרחיק אותו משליליות, משנאה, מנקמה, ממרירות
ולהפוך אותו לאדם שיכול לתת, לאהוב ולדאוג, אז יכול להיות שזה יהיה שווה את זה,
ושהגיע לי לשרוד'. "

שליליות יכולה לצמוח רק מתוך שליליות וזו תמשיך להתפתח כמו סרטן.
אבל יש לנו גם אפשרות לקבל את מה שקרה כמציאות עצובה ונוראה שעברה, שחלפה,
ושלא יכולה להשתנות וזו היתה הבחירה שלה.

היא יכלה לשנות את מה שהיא עמדה לעשות, את מה שהיא עמדה להפיק מכל מה שקרה.
וכך היא החליטה להישאר במקום הנורא הזה, עם המראות והריחות הנוראים הללו.
היא ואני הלכנו לצריפים.
היא ואני גילינו את הפרפרים.
היא ואני התחלנו לדבר כמו שתי נשים צעירות.
היא ואני התחלנו להתפלסף יחד על החיים והמוות.
והיא היתה זו שאמרה לי:
" את לא מאמינה אליזבת, שבכל אחד מאיתנו קיים היטלר? ".
היא ואני הבנו בגיל צעיר מאוד שאם אנחנו רוצים להפוך לאנשים אוהבים ומעניקים,
זה תלוי בעיקר באומץ שלנו להביט בפוטנציאל השלילי שלנו.
כי בכל אחד מאיתנו קיים גם הפוטנציאל להפוך לאמא תרזה. "

**
אין לנו שליטה על המציאות ועל מה שקורה לנו.
יש לנו שליטה על התגובות שלנו למה שקורה לנו.
יש לנו שליטה על הבחירות שלנו.

אם אותה נערה, לאחר כל מה שהיא עברה,
יכולה לוותר על שליליות, שנאה, נקמה ומרירות
ולבחור במקום זאת בדאגה, באהבה ובנתינה,
אז גם אנחנו יכולים.

**
השבוע זכיתי להנחות יומיים אינטנסיביים ומרגשים במיוחד
במסגרת בניית צוות הנהלה באחת מחברות התוכנה הידועות בארץ (ובעולם).
בדברי הפתיחה שלי ליומיים הללו שיתפתי את שבעת המנהלות והמנהלים
שנתמקד בשלושה דברים:
1. אפקטיביות העבודה שלהם.
2. מערכות היחסים והחיבור ביניהם.
3. כלים לתקשורת, להקשבה ולעבודה משותפת.

הצלחת אירוע שכזה תלויה במידה רבה מאוד בבחירות המשתתפים:
בחירה בדיבור כן ופתוח, במקום בהעמדת פנים ובמילים "ריקות".
בחירה בהתמודדות ישירה אמיצה, במקום בהתחמקות ובבריחה.
בחירה בהקשבה אמפטית ובניסיון להבין, במקום בציניות ובשיפוטיות.
בחירה בנתינת משוב חד ומכבד, במקום בחיסול חשבונות ובנקמה.
בחירה באהבה ובחיבור, במקום בשנאה ובניכור.

איכשהו, עם כל המורכבות והקושי,
"הקסם הזה" עובד שוב ושוב ושוב.
אם רק בוחרים…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

חיכיתי לזה…
לשמוע ממך.
לקבל עדכון קצר.
לדעת שזה מאחורייך.
שזה עבר כמו שקיווית שזה יעבור.

**
זה לא מובן מאליו.
כיף להתחיל ככה יום.
משהו בי שהיה דרוך נרגע והשתחרר.

**
בשעה טובה !
פרק חדש של חיים נפתח עכשיו…

חיים מלאים. היום.

היום:

אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי
אגיד מילים שמעולם לא אמרתי
אקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי
אנחה בדרך שמעולם לא הנחיתי
אראה נופים שמעולם לא ראיתי
אגע בדרך שמעולם לא נגעתי
אלמד שיעורים שמעולם לא למדתי
אחווה חוויות שמעולם לא חוויתי

**
כשאני שקוע בנקודת מבט מסוימת,
אני יכול בקלות לשכוח את כל זה
ובמקום זאת להתעסק בעניינים אחרים, כמו למשל:
איזה שקף לשים ועל איזה לוותר.
כמה דקות להוסיף וכמה לחסר.
האם אצליח או האם אכשל.

חיים מלאים. היום.

נכנסים לפברואר

החודש שבו, לפני 7 שנים, נפטר אבי זכרונו לברכה.
איש אחד שאני מתגעגע אליו ושזכיתי להכיר.

החודש שבו, לפני 17 שנים, נולדה בתי הבכורה.
הגיחה לאויר העולם ושינתה את חיי לעד.

החודש שבו, לפני 18 שנים, התחלתי לעבוד באינטל.
מקום שהוא כל-כך הרבה מעבר לרק מקום עבודה עבורי.

החודש שבו, לפני 26 שנים, התחלתי מסלול מסוים בצבא.
מסלול שהפך להיות גם דרך מיוחדת ובעלת השפעה אינסופית.

החודש שבו, לפני 45 שנים, הצטרפתי גם אני לחגיגה.
למסע חווייתי מופלא על הכדור הזה, בגוף הפיזי הזה.

חיים מלאים. היום.

כשאתה רואה את הטוב במישהו
אתה עוזר להם לראות את הטוב בעצמם.
אתה עוזר לאדם לראות את הטוב שבתוכו.
אתה עוזר לטוב להבין שהוא שם, קיים…
ומעודד אותו לצאת ולחשוף את עצמו.

**
כשאת מאמינה במישהו
את עוזרת להם להאמין בעצמם.
את עוזרת לאדם להאמין שהוא מסוגל.
את נותנת קול לאמונה הפנימית העדינה
ומעודדת אותה להגיח ולהראות את עצמה.

**
חוק שימור אנרגיה קיים רק בתורות מסוימות של פיזיקה.

מחווה קטנה, תשומת לב, מילה, נגיעה, רגע של נוכחות,
יכולים להתמיר חיים.
לשנות סדרי עולם.

חיים מלאים. היום.

"כשאנשים מתייחסים לדברים מסוימים כטובים,
דברים אחרים נעשים רעים." (ביירון קייטי)

**
"אתמול ביקום התנהגתי לא יפה.
חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר,
בלי להתפעל ממשהו.

ביצעתי פעולות שגרתיות,
כאילו רק להן נדרשתי.

נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות,
אבל בלי לחשוב מעבר
ליציאה מן הבית וחזרה אליו.

אפשר היה לראות את העולם כמשגע
ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי."

("הסח-הדעת" / ויסלבה שימבורסקה)

**
"זמינות למה שחשוב,
פחות זמינות למה שפחות חשוב,
אי-זמינות למה שלא חשוב."
(ר. מ. ו.)

חיים מלאים. היום.