ד' תמוז – חמישים ושש דקות

לפנות לעצמך מרחב שקט,
לקחת את הזמן,
לעצור לשעה את המרוץ,
להתרווח ולהאזין.

חמישים ושש דקות.

**
היא משהו אחר.

בגיל 14 אלופת ישראל בג'ודו.
בגיל 19 אלופת עולם בגלישת רוח.
בהמשך, אלופת עולם שלוש פעמים נוספות.
ברצף.

**
דיאלוג מקרב.
היא והוא.

על אהבה ועל חיבור.
לאנשים.
לים.
למקצוע.
למוסיקה.

על למידה.
על ידיעה.
על מציאת המקום שלך.
על סביבה שמתאימה.
על חברות.
על קבלה.

על נצחונות ועל כשלונות.
על תחרות ועל יריבים.
על התמודדות.
על כאב ועל מחלה כרונית.
על נשימה.

על כבוד לעצמך, לאחרים, לסביבה.
על ענווה.
על חיים מלאים.

**
לי קורזיץ

חמישים ושש דקות.
במקום שיטוט אקראי בפייסבוק,
במקום בהייה בטמבלוויזיה,
במקום עצבים בפקק.
בלי פרסומות ובלי מכירות.

תודה ללי, לבן שני, ל-iCast ול-"אנשים בלילה"
על מתנה מרגשת ויקרה כל-כך.
ששווה המון ואינה עולה דבר.

חיים מלאים. יום יום.

י' סיון – זה לא זה

אולי הגיע הזמן להודות.
להכיר בכך ש"זה לא זה".
להפסיק להתעקש.

להתבאס על כסף, תשומת לב, עבודה, אנרגיה,
השקעה, רעיון ואפילו חלום ש"הולכים לאיבוד".

לשים לב למתח כשכבר ברור ש"זה לא זה"
ועדיין לא ברור מה "כן זה" או מה במקום.

לשים לב לאי הנוחות שבחווית אי – ההצלחה.
אולי אפילו הכישלון.

לשים לב למועקה מהתקשורת הצפויה
עם בני האדם המושפעים.

**
להכרה בכך ש"זה לא זה" יש מחירים ומשמעויות.

למרות שברור לי (כבר מזמן) ש"זה לא זה",
אולי עדיף כרגע לא לגלות את זה לעצמי
ולהמשיך להתנהל כרגיל?

אולי איכשהו זה ייעלם או ייפתר?

הפניית מבט ועצימת עיניים
עוזרות לא לראות את מה שאנו כבר יודעים.

הנה… כבר מרגישים את ההקלה המדומה

חיים מלאים. יום יום.

כ"ב אייר – מסביב לשעון

אולי…
יש משהו מרגיע בכך שיש לך כרגע כל כך הרבה אתגרים.
יש משהו מעודד בכך שאת חווה עכשיו המון קשיים.

לאור ריבוי האתגרים, הקשיים והבעיות
אם משהו ייפול, ייכשל או לא יצליח,
זו לא תהיה הפתעה.

העניין באמת מורכב.
נראה שלאף אחד אין פתרון פשוט
או דרך ברורה לשיפור המצב.

במקרה כזה, כנראה שאף אחד,
או לפחות רוב האנשים,
לא יאשימו אותך.
כולם יבינו.
ויתמכו.

אחרי הכול…
את עושה "כל" מה שאת יכולה.
אתה עובד מסביב לשעון.
אתה משתדל מאוד.
את מותחת את עצמך.

אי אפשר להגיד עליך שאתה לא מתאמץ.
כולם רואים שאת עושה מעל ומעבר.

**
אגב…
יכול להיות שאולי…
עמוק בפנים,
יש משהו בך שמעדיף להמשיך לקרוע את עצמו בעבודה קשה
ולעשות את המיטב (הקצת עמום)
מאשר להתחייב לספק את הסחורה
ולקחת אחריות על מה שקורה?

יש מצב שמשהו בך, משהו עייף ומיואש, אפילו קצת מקווה שהכול כבר יתרסק
כדי שתוכל להתחיל מחדש?

חיים מלאים. יום יום.

כ"ב ניסן – דרך לא מסומנת

כשבוחרים בנתיב לא סטנדרטי ובדרך לא מסומנת,
כדאי שיהיה "למה" (why) חזק וכוונה בהירה.
שכנוע פנימי וסביבה תומכת מסייעים מאוד. כשהם שם…

כשעושים משהו שאין לו שם,
שהוא לא לגמרי ברור, או שאינו קיים עדיין,
כדאי שיהיה חיבור עמוק למהות והקשבה רגישה לצעד הבא.

במקומות לא מוכרים, בשבילים לא מסומנים, חסרי מפות ומדריכים,
הדרך יכולה להיות מאתגרת. מבלבלת.
לפעמים מעייפת.

מפתה לחזור לדרך המלך, לנתיב סטנדרטי, למקום מוכר.
חלקים מסוימים בנו כמהים לוודאות. לביטחון. להגדרה.

חיים מלאים. יום יום.

 

ט"ו ניסן – להציל את העולם

ראתי איפשהו ציטוט של מישהו,
שלחלק מאנשים קל יותר להציל את העולם
מאשר להיות בקשר קרוב עם בנם או בתם.

איני זוכר בוודאות,
אך נדמה לי שזה נאמר על ידי איזשהו גנרל אמריקאי.
(אשמח להפנייה לציטוט המקורי).

אולי, לפעמים,
"להציל את העולם"
זו רק בריחה.
תירוץ להתחמקות.
לאי – התמודדות.

חיים מלאים. יום יום.

ט' ניסן – נזילות ודליפות אנרגטיות

להבטיח משהו ולא לקיים.
להתעלם מבעיה ולקוות שהיא תעלם.
לדחות, לדחות, לדחות ולא לטפל.
לברוח או להתחמק במקום להתמודד.
להשאיר דברים פתוחים מבלי לסגור או לסיים.
לקפוץ מדבר לדבר במקום להתמקד ולהתקדם.
לשקר, להסתיר, להחביא, להעמיד פנים.

חיים מלאים. יום יום.

כט' כסלו – להיכנס למים או לשחק על החוף

לפני כשנתיים וחצי פניתי לחברי צביקה ברגמן וביקשתי להיפגש אתו.
התחשק לי לכתוב ספר ורציתי לקבל מ"המומחה" עצות, טיפים, הכוונות וכלים.
צביקה כתב עד כה עשרות ספרים בנושאים שונים.
הוא כותב בקצב מטורף של 3-4 ספרים לשנה (כולל מחקר שנדרש לעתים)
וברוב חנויות צומת ספרים וסטימצקי תמצאו מדף שלם או חצי מדף של ספריו.

חשבתי על הרעיון הזה של כתיבה הרבה מאוד זמן.
הפעם, הרגשתי בשל ורציתי "לצאת לדרך".

הפגישה עם צביקה היתה מצוינת: קונקרטית, תכל'סית ובעלת ערך גבוה עבורי.
יצאתי ממנה עם המון אנדרנלין.
כבר באותו ערב התחלתי לכתוב את תוכן העניינים של הספר ואפילו שלחתי אותו לצביקה.
בבוקר למחרת התעוררתי מוקדם והתחלתי לכתוב את הפרק הראשון.
פחות חשוב כמה ויותר חשוב שזה יקרה.
בדיוק לפי ההוראות של צביקה.
אנרגייה מטורפת.
גם בבוקר שאחרי התעוררתי מוקדם, עוד לפני שהשעון צלצל וישבתי לכתוב.
הפעם הלך קצת יותר קשה אך עמדתי בזה.
שלושה ימים רצופים של עשייה.

בבוקר הרביעי התחילו סימני שאלה ותהיות.
זה הרגיש לי לא מדויק.
אולי אני צריך לעשות את זה בשיטה אחרת?
אין לי השראה כרגע והכתיבה קצת מאולצת.
אולי עדיף לפנות זמן כתיבה מרוכז ולהתנפל על זה (הרי קשה להתעורר בכל בוקר ולכתוב)?

מדי פעם החלפתי מיילים והודעות עם צביקה.
עדכנתי אותו במה קורה אתי, בסימני השאלה ובהתלבטויות.
צביקה כדרכו היה מאוד לבבי וזמין.
הוא המשיך לשתף אותי מניסיונו ולחזק אותי בדרכי.

בבוקר החמישי הרשיתי לעצמי לא לכתוב וכך גם בשישי.
היו לי דברים אחרים לא פחות חשובים להתמקד בהם.

באחד הבקרים שאחרי צביקה התעניין בי ובהתקדמות שלי.
לאחר שסיפרתי לו בפירוט על הימים האחרונים,
קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

"תקבע יעד ללכת בכיוון מסויים לחודש או חודשיים ואז תעצור.
תביט לאחור ותראה אם ולאן התקדמת….
אם לא התקדמת או קידמת סימן שהדרך לא נכונה.
אולי אתה סתם נהנה להשתעשע על החוף ולא בא לך בכלל לשחות?"

האמת, המשפט האחרון הקפיץ אותי.
אני? משתעשע?? דיבורים ולא עשייה ???
הטריגר הזה גרם לי להתבונן במראה והעיר אותי.
באופן זמני…

המאמצים לכתיבת הספר המשיכו עוד זמן מה ואז נפסקו.
זה קרה כשהודיתי בפני עצמי
שכרגע אני עוד לא באמת מתכוון להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
אני מעדיף להשתעשע על החוף.
אני נהנה לדבר על זה, לחלום על זה, לשחק עם זה,
ועדיין לא "ללכת על זה".

ההכרה הזו חשובה בעיני.
יכול להיות שבזמן שאני משתעשע על החוף "בכתיבת ספר"
אני עמוק במים בהרבה נושאים אחרים. וזה בסדר.
כדאי שאבין האם אני על החוף או במים ביחס לנושא מסוים.
יש הבדל גדול בין להיכנס למים ולהתמודד עם מה שמגיע,
לבין להישאר על החוף או להרטיב את קצות האצבעות.

תכנית "ספרינט 21" מיועדת לאנשים שרוצים להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
בתחום מסוים שחשוב להם.
בפרויקט מסוים שהם רוצים לקדם.
להירטב, להתמודד עם הקור, עם הגלים ועם המלח.
לעבור מדיבורים למעשים.
להתחייב בפני עצמם.
לחגוג התמודדות.
לחגוג עשייה.
לחגוג התקדמות.

שבת של שלום.
חיים מלאים. יום יום.

כד' כסלו – מתי עלעלת בפעם האחרונה?

לעלע"ל =
למידה – עשייה – למידה – עשייה – למידה.

**
דוגמא לשימוש:

"מתי עלעלת בפעם האחרונה?"
= מתי היתה הפעם האחרונה שבה היית ברצף אינטנסיבי של עשייה ולמידה השזורים זה בזה?

**
יש משהו חזק, עוצמתי ובריא בשילוב של עשייה ולמידה.

למידה:
לעצור לאחר עשייה מסוימת,
לנשום.
להתבונן בדרך שעברנו,
לחגוג את ההצלחה,
לכאוב את הפספוס,
לבקש משוב,
להפיק לקחים,
לסמן דבר או שניים להמשך,
לקחת אויר ו… לחזור לעשייה.

עשייה:
להחליט שהגיע הזמן לקפוץ למים,
לקפוץ למים,
לעבור מדיבורים ותיאוריה, איסוף מידע, בחינה, ומחשבה
למעשים והתנסות.
לצאת לאור, להתמודד עם החשש,
להפשיל שרוולים, להתחכך עם המציאות,
להסכים להיות בתנועה,
גם אם היא לא מושלמת (ובד"כ היא לא).

וחוזר חלילה.

**
רוצים לעלע"ל איתי בקרוב?
העלעול מתחיל ב 4/1/16.
הגשת מועמדות מסתיימת בעוד 15 יום.

חנוכה שמח ומלא אור. חיים מלאים. יום יום.

יז' כסלו – הסיבה שעדיין לא עשית את זה

יכול להיות שהסיבה שעדיין לא עשית את זה
אינה שאתה לא יודע,
או שאין לך מספיק זמן,
או שאין לך את התמיכה שאתה צריך,
או שאת מחוייבת לדברים אחרים כרגע,
או שעדיין לא החלטת לגבי זה,
או שזה לא מספיק מדויק עבורך,
או שהתזמון לא משהו,
או שלא מבינים אותך.

יכול להיות שהסיבה שעדיין לא עשית את זה
היא פשוט מכיון שאת/ה מפחד/ת.

לפעמים זו סיבה מספיק טובה לא לעשות משהו.

אם זו הסיבה כדאי לקרוא לילד בשמו.
להפסיק להתחבא. להפסיק לתרץ.
ואז… לבדוק בסקרנות –
מה בדיוק מפחיד אותך שם?
מה לא היית רוצה שיקרה?
מה לא היית רוצה להרגיש?

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז כסלו – בעיות

טאטוא החול מתחת לשטיח לא באמת מנקה את הבית.
פתח ניקוז המתמלא באשפה ייסתם עם הזמן ויביא להצפה.
כתם חלודה יכול להתפשט ולפרק מתכת.
מי שמתעלם מחור בשן יגיע לעקירה או לטיפול שורש.
למטענים לא מטופלים יש נטייה להצטבר ולהתפוצץ.
גם אם מאוד רוצים,
לא ניתן לזרוק משהו (או מישהו) לחצר האחורית (או למרתף)
מבלי לפגוש אותו (בגירסא המפותחת שלו) בהמשך.

בעיות שמתעלמים מהן לא נוטות להתאדות.
בעיות לא מטופלות אינן נוטות להעלם.
חשיבה חיובית, מנטרות ומדיטציות חשובות ועוזרות, אך לא בהכרח מספיקות.

חיים מלאים. יום יום.