קטגוריה: כללי

הקשר בין שחייה, נשימה ובעיות שמיעה

כשמישהו טובע ומתקשה להחזיק את הראש מעל המים
הוא יתקשה לשמוע, להבין וליישם את העצות החכמות וההגיוניות שלך.

כשמישהי מתקשה לנשום וסובלת מחוסר חמצן
היא תתקשה לשמוע אותך ואת השיטות המעולות והמדהימות שלך.

**
לא בטוח שזה הזמן להגיד את מה שיש לך להגיד.
לא בטוח שמה שעובד לך מתאים למי שלידך.

אם באמת חשוב לך לעזור,
כדאי להתחיל בלראות את מי שנמצא מולך.

חיים מלאים. היום.

פשר האהבה

"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו.
שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו.
מעשה-האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב, ויתירה מזו:
רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו לכדי הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו.
ולא עוד אלא באהבתו זו מאפשר האדם האוהב לאדם האהוב להביא סגולות גנוזות אלו לידי הגשמה.
הוא מעמיד אותו על מה שיוכל להיות ועל מה שראוי הוא להיות,
ועל ידי כך מתגשמת יכולת גנוזה זו."

~ ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות (עמוד 135).

**
רגע לפני שאני מעביר את המסר או נותן את המשוב:

– מה הכוונה שלי?
– האם אני רואה אדם מולי?
– האם אני מגיע מאהבה?
– האם אני מגיע באהבה?

חיים מלאים. היום.

פעולות זעירות של טוב-לב.
נגיעות קלות של אהבה.
הבזקים חולפים של שמחה.
רגעים קצרים של שלווה.
מחוות עדינות של חמלה.

**
בקטנה…
בלי הצהרות.
בלי מהפכות.
בלי החלטות משנות חיים.
בלי תכניות חומש אסטרטגיות.

רגע ועוד רגע.
אדם ועוד אדם.
נקודה פה, נקודה שם…

זה כן משנה.

**
להרבות טוב בעולם.

כאן.
במקום הזה.
היום.
איפה שאנחנו.
במשפחה.
בעבודה.
בפרויקט.
בלימודים.
בפקק.
בסופר.

עם אחרים.
עם עצמנו.

לתרום למשהו.
לעזור למישהו.

יש מה לעשות.
יש אפשרות להיות.

חיים מלאים. היום.

בדיקת ראייה עצמית

1 – מה אני רואה ?
2 – מה אני רואה ולא רוצה לראות ?
3 – מה אני רואה ומספר/ת לעצמי שאני לא רואה ?
4 – מה אני עדיין לא רואה וחשוב שאראה ?
5 – מה אחרים רואים שאני לא רואה ?

**
הוראות לבדיקת הראייה:

– להמתין דקה לפחות בין שאלה לשאלה.
– להקשיב בסקרנות למה שעולה.
– אפשר למקד את השאלות בנושא מסוים.
– או לא.

חיים מלאים. היום.

את זה

לעשות את זה.
דווקא את זה.

גם כשאף אחד לא רואה.
גם כשאף אחד לא מודע לכך שאת עושה את זה.
גם אם מישהו אחר יקבל או ייקח את הקרדיט.
גם אם לא תקבל מחיאות כפיים.
גם אם לא בטוח שיעריכו את זה.
גם אם זה לא יביא לך דרגה או קידום.
גם כשאחרים אומרים לך שלא כדאי.
גם כשזה בא על חשבון דברים אחרים.
גם אם יהיו לזה מחירים.

**
את זה.
דווקא את זה.
לא מפני שאתה מוכרח,
אלא מפני שאתה רוצה.
לבחור לעשות את זה, דווקא את זה,
למרות שיש לך ברירה אחרת ואת ממש לא חייבת.

**
את זה.
דווקא את זה.
כי זה מספיק חשוב.
כי זה מרגיש לך נכון ומדויק.
כי זה מחובר לערכים העמוקים שלך.

חיים מלאים. היום.

איך מעבירים למישהו תקוע משוב שהוא תקוע
כשהוא תקוע ומתקשה לקבל את זה?

איך מעבירים למישהו פידבק שיש לו פער מודעות
בין איך שהוא תופס את עצמו לאיך שהסביבה תופסת אותו,
כשהוא לא מודע לזה ומסרב להכיר בכך?

איך מעבירים למישהו מסר שהוא לא פתוח לקבל משוב
כשהוא מתנגד לזה וטוען שהוא מאוד מאוד פתוח?

**
בתור התחלה בודקים את המניעים שלנו ואת המקום שממנו אנו מגיעים.
האם אנו מתכוונים לתקן, להוכיח, לנצח, לבקר או אולי לעזור, לתרום, לתמוך?

לאחר מכן בודקים את הפרשנויות ואת השיפוטים שלנו,
את הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על אותו אדם שאליו מכוון המשוב.

בשלב הבא מסתכלים פנימה ובוחנים בסקרנות
היכן אנו תקועים, בעלי פער מודעות וסגורים למשוב (כולנו מראות…).

כעת.. אם עדיין חשוב לנו להעביר את המשוב,
מחזיקים כוונה, מדייקים את המסר ונכנסים לדיאלוג אמפטי וקשוב.

חיים מלאים. היום.

כדי שנחגוג
את מה שחגגנו היום,
עם מי שחגגנו היום,
בצורה שחגגנו היום,
אינספור אירועים היו צריכים להתרחש,
בדיוק בדרך המסוימת הזו.
אינספור אנשים תרמו ותורמים את תרומתם,
באינספור דרכים,
לאורך ימים,
שנים,
דורות,
חיים…

חיים מלאים. היום.

"בכל זרע של פגישה חבוי פרי סיומה.
לא בתום הפגישה היא תיוולד, הפרידה,
כי אם בראשיתה.
לידת השאיפה היא מות הנשיפה.
מות הנשיפה היא לידת השאיפה.
פגישה היא מגע
ומגע הוא החיים 
וחיים הם תנועה 
ותנועה היא שינוי
ושינוי הוא פרימה 
ופרידה.
כי פרידה היא 
פגישה, ואי אפשר 
אחרת.
ואף
על 
פי 
כן
געגוע."

את הקטע הזה, שכתבה ד"ר נעמה אושרי, מצאתי אתמול בעמוד "שותפים למסע"…

**
הוא התחבר לי למספר דברים שקרו השבוע.
התחלות, סיומים, שינויים…
התרחשות והתהוות מתמדת…
זרעים ופירות…

רשימה חלקית:

השבוע התחלנו להיפרד ממישהי יקרה ואהובה שעבדה אתנו בתקופה האחרונה.
היא מסיימת לימודים וממשיכה הלאה.
המקום שאנו נמצאים בו היום כצוות, שונה מאוד מהמקום שהיינו בו כשהיא הגיעה.
התרומה שלה לשינוי שעברנו גדולה ומובהקת.
איני בטוח עד כמה היא מבינה את זה…

השבוע מישהי עדכנה אותנו שהיא מתכננת לעזוב בעוד כחודשיים.
מבאס. מפתיע. 
העדפנו שזה לא יקרה.
סיום תקופה משמעותית של כמה שנים ביחד.

השבוע מישהו קיבל מאתנו הצעת עבודה.
אם הוא יגיד "כן", זו תהיה התחלה של תקופה משותפת חדשה.
ואולי לא בדיוק התחלה… 
אולי המשכיות אחרת.

השבוע פגשנו שתי מועמדות חדשות במהלך ראיון עבודה.
לא הכרנו לפני כן. 
עד המפגש, לא היינו קיימים בעולמם של האחר/ת.
אני ממש ממש מקווה שנתחיל לעבוד ביחד בקרוב.

**
בתחילת השבוע נזכרתי בקטע שהעליתי לפני כשנה וחצי.
פוסט אחד מתוך מאות שכתבתי בשנים האחרונות.
אחד הקטעים הכי יקרים לליבי.
תזכורת חשובה לחיים.

מוזמנים לקרוא:

"לנהל עובד שאיננו"

שום דבר אינו מובן מאליו…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

 

"האנשים שלהם אתה חייב לשקר, שולטים בך.
הדברים שעליהם אתה חייב לשקר, שולטים בך.
כשהילדים שלך רואים שאתה נשלט כך, הם חדלים להיות ילדיך והופכים להיות ילדיהם של שליטיך.
אם הכסף שולט בך, הם הופכים לילדי הכסף.
אם הצורך שלך להעמיד פנים ולשגות באשליה שולט בך, ילדיך יהיו ילדי אשליה והעמדת פנים.
אם הפחד והבדידות שולטים בך, הם יהיו ילדי הפחד והבדידות.
אם הפחד מהאמת שולט בך, הם יהיו ילדי הפחד מהאמת."

~ מייקל ונטורה, ציטוט מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד (עמוד 359)

**
קצת פחות שקר. קצת יותר יושר.
קצת פחות העמדת פנים. קצת יותר אותנטיות.
קצת פחות פחד. קצת יותר אומץ.
קצת פחות בדידות. קצת יותר חיבור.

רק קצת.
לאט לאט.
עבודה עדינה.
בלי מהפיכות בן-לילה.
יום ועוד יום…
רק במפגש הזה…
רק עם האדם הזה…
רק בהחלטה הזו…
רק במעשה הזה…

רק כמה שאפשר ולא יותר מכך…

חיים מלאים. היום.