מחבר: Ronny Weinberger

אני יוצא כרגע מאירוע בן יומיים וחצי שהשתתפתי בו.
תחושת אינטנסיביות חזקה, מלאות והצפה.

5 – 4 – 3 – 2- 1
תהליך עיבוד והתפתחות – לסוף יום, גמר אירוע או סיכום שבוע:

**
5 דברים שאני חוגג ושאני שבע רצון מהם.
4 שאני מכיר עליהם תודה – לאחרים ולעצמי.
3 נקודות שאני פחות מרוצה מהן או שהייתי עושה אחרת.
2 למידות משמעותית.
1 פעולה לימים הקרובים.

**
עקרונות מרכזיים בתהליך:
– לחזק משאבים פנימיים. להרשות לעצמנו לחגוג ולהכיר תודה (לפעמים בניגוד לנטייה מורגלת או מוטבעת)
– לאזן בין ה"חיובי" וה"שלילי". להחזיק את ה"גם וגם".
– להתמקד בלמידה והתפתחות מתמדת – תהליך אינסופי ומתמשך.
– להתחייב לעשייה ולהטמעה.
– לסגור "כמו שצריך" ולהמשיך הלאה. "לנקות" רעשים ושאריות כדי לאפשר את המעבר לדבר הבא.

**
5 – 4 – 3 – 2 -1 מאפשר "טיפול ראשוני מיידי"
15 דקות של הקשבה פנימית לסגירת האירוע, לחזרה ל"חיים הרגילים" ולכניסת השבת.

שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.

 

כשהייתי בדרכי למפגש אתמול בבוקר, הטלפון צלצל.
על הקו היה ע. שרצה לשתף אותי במשהו ולהגיד לי תודה.
הוא סיפר לי שהוא החל להשתמש בפורמט של שיחת חמש השאלות עם המנהלים שתחתיו
ושהתהליך הזה (כולל ההכנה לשיחה) מייצר דיאלוג איכותי ומשמעותי שכולם נתרמים ממנו.
שיחה של פחות מחמש דקות.
זו היתה שיחה קצרה שריגשה אותי, מילאה אותי ושינתה לי את היום.

**
הנה הניתוח שלי בדיעבד, למה שהפך אותה לכל-כך עוצמתית עבורי:
1. היא היתה מפתיעה.
לא ציפיתי לשיחה הזו. עצם הצלצול הפתיע אותי.
התוכן הפתיע אותי. ע. שיתף אותי במשהו שלא הכרתי ושלא הייתי מודע לו.

**
2. היא היתה קונקרטית.
ע. התייחס למשהו מאוד ברור ומסוים.
הוא לא דיבר בצורה כללית או בסיסמאות.

**
3. היא הגיעה מאדם שאני מעריך ושדעתו חשובה לי.
ע. הוא לקוח שאני מעריך ושאני מכוונן לתת לו ערך גבוה.
מעבר לתוכן, ההכרה בכך שע. חשב עלי ובחר להתקשר מחממת את לבי.

**
4. היא היתה אותנטית וכנה. שיחה "מהלב".
בחוויה שלי, ע. לא הפעיל עלי טכניקה מניפולטיבית כלשהי בכדי להוציא ממני יותר.
גלאי ה"בולשיט" במצבים הללו חדים מאוד.

**
בפחות מחמש דקות ניתן להעניק לאנשים שחשובים לכם מתנה משמעותית, עוצמתית ויוצאת דופן.

"המצרכים הנדרשים":
התכוונות, אותנטיות, תשומת לב ופעולה.

מצרכים ש"אינם נדרשים":
כסף, תקציב מתנות, אישור הנהלה, הרבה זמן.

חיים מלאים. יום יום.

אחד המתחים שחברות וארגונים חווים הוא המתח שבין התקדמות וחיבור :

**
מצב א':
תהליכים נתקעים והחלטות לא מתקבלות עקב שאיפה מתמשכת לקונצנזוס מלא או הסכמה גורפת.
הרצון לא לפגוע באף אחד ובשום דבר מקבל עדיפות עליונה.

**
מצב ב':
מספר מצומצם של אנשים מקבל החלטות ודוחף תהליכים במהירות ובנחישות.
התקדמות מקבלת עדיפות עליונה, גם על חשבון חיבור, רתימה או הקשבה לנקודות מבט שונות.

**
מצב ג':
נשמר מתח דינמי כלשהו בין התקדמות לבין חיבור.
בהתאם לנושא, לדחיפות ולמשאבים הקיימים בוחרים האם ואיך להתקדם, כמה לשתף ובמה להתייעץ.

**
להלן 4 שאלות לדוגמא שניתן להשתמש בהם במצב ג':

1. האם אתה מוכן להתקדם עם האפשרות שאני מציע, למרות שהיא אינה האפשרות המועדפת שלך?

2. מה מידת שביעות הרצון שלך מהאפשרות שאני מציע? למה?

3. מה אתה מעדיף מבין האפשרויות השונות?

4. מה לדעתך אנחנו צריכים לעשות כארגון (בין אם אתה מעדיף את זה ובין אם לא)?

**
התקדמות אינה חשובה יותר מחיבור.
חיבור אינו חשוב יותר מהתקדמות.

מינון ההתקדמות והחיבור הנכונים הוא תלוי מצב.
מציאת האיזון המתאים שבין התקדמות לחיבור היא חלק מרכזי באומנות המנהיגות.

חיים מלאים. יום יום.

הרעיונות שלך הם החברים הכי טובים שלך.
כך גם המחשבות שלך, בטח ובטח שהאמונות שלך.

**
כשניפגש מחר, אגיע עם החברים הכי טובים שלי.
הרעיונות, המחשבות והאמונות שלי.

**
גם אם אני מאמין שהחברים שלי הם הכי טובים שיש,
ואפילו אם אני בטוח שהחברים שלך לא משהו,
ברור לי שכשאכיר לך את החברים שלי מחר,
לא תוכלי לאמץ אותם באותו רגע ולהיפטר מייד מהחברים שלך.

**
זה לא עובד ככה.
החלפת חברים לוקחת זמן ודורשת אנרגיה.
במיוחד חברים קרובים שיש לנו קשר עמוק איתם.

**
כשניפגש מחר, אגיע עם הרבה כבוד וסקרנות לחברים שלך.
כשניפגש מחר ארצה להכיר את חברייך לפני שאציג בפנייך את החברים שלי.
אם צריך ניפגש שוב. ושוב.
חברויות חדשות צריכות את זמן ההבשלה שלהם.

חיים מלאים. יום יום.

שתי מיומנויות מפתח למנהלים ומובילים בדרג ביניים:

**
1) להקשיב למטה
לייצר אמון ופתיחות שיעודדו אנשים לבטא עצמם בחופשיות וללא פחד, למרות ההיררכיה.
לשמוע גם את מה שלא נאמר, גם את מה שבין המילים.
להתחבר לשטח, לדופק הארגוני, למסדרונות ולמה שבאמת קורה.
לגלות סקרנות לנקודות מבט מגוונות ולמסרים העלולים לערער אמונות או תפישות קיימות.
להזמין פרואקטיבית משוב מתמיד, גם כשהוא קשה או לא נעים.

**
2) לדבר למעלה
לבטא עצמך ביושר ובכנות, גם כשהדברים פחות פופולריים.
לעשות זאת בחדות, בבהירות תוך ניצול זמן והזדמנויות שאינם בלתי מוגבלים.
לדבר באומץ מבלי לחשוש מעונש או מתדמית שתדבק בך.
להביע עצמך ברגישות, כך שיהיה ניתן להקשיב לך עם מינימום התנגדות.

חיים מלאים. יום יום.

מצויינות מבוססת waze: משוב מתמיד + מחוייבות לתנועה

**
1. משוב מתמיד
לבנות ולתחזק את תמונת המצב .
לא להניח שאנו יודעים הכול. להמשיך ללמוד.
לחפש פרואקטיבית נקודות מבט נוספות.
לבקש מאחרים עוד מידע, על עצמנו ועל הנושא.

**
2. מחוייבות לתנועה
להבין לאן רוצים להגיע ולהתחיל לנוע.
להפעיל שיקול לדעת, לאזן בין תחושת בטן ומכשירים.
זה בסדר לשנות נתיב כשמשהו חשוב ורלוונטי משתנה.
אפשר לבדוק דרכים חלופיות, כל הזמן, תוך כדי תנועה.

חיים מלאים. יום יום.

"לפני שנים רבות היה לי חלום מוזר.
היתה זו תמונה בודדת אך התעוררתי ממנה מוטרדת מאוד.
הדימוי היה חי ביותר:
ראיתי פקעת של נרקיס טמונה באדמה ועליה מונח סלע גדול וכבד.
בגלל הסלע הנרקיס לא יכול היה ללבלב.
לא היה לי מושג חגבי משמעות החלום,
אך חשתי שהיה בו מסר עבורי.
הוא עורר בי רגשות עזים של עצבות ותחושת מלכוד.

במשך שבועות לא יכולתי להוציא מראשי את החלום הפשוט ורב – העוצמה הזה.
בסופו של דבר תיארתי אותו לחברתי שהיה לה עניין רב בחלומות ופשרם, והיא שקעה במחשבות.
'אולי מתנהלת פה שיחה בין הסלע לבין הנרקיס,' היא אמרה, 'מדוע שלא תקשיבי?'
מופתעת, הבנתי שאני מכירה את השיחה היטב.
הסלע אמר: 'זהו עולם מסוכן. אל תלבלב ! אני אגן עליך'.

התחלתי לצחוק.
'הסלע נשמע כמו אבא שלי,' אמרתי לה.
'וגם שלי,' היא צחקה.
בעודה צוחקת היא שאלה אותי אם אני יכולה לשמוע גם את הצד השני בשיחה,
מה אמרה הפקעת לסלע?
'אני מוכרחה ללבלב,' אמרתי לה, 'הלבלוב הוא מטרת חיי'.

פתאום הבנתי כיצד הרגיש הסלע: הוא פחד לתת לנרקיס ללבלב.
הוא ידע את ערכו של הנרקיס והיה נחוש שלא להניח לו להיפגע.
אם ילבלב הנרקיס הוא עלול להיחשף בפני כל ועלול להינזק.
לראשונה גם הבנתי שאם הנרקיס לא ילבלב, הוא עלול למות.

הישרדות היתה ערך נכבד במשפחתנו.
הישרדות היתה עניין של עקשנות ושל דגש רב על ביטחון, כשיקול החשוב מכל.
החיים, לעומת זאת, היו עניין של תשוקה וסיכון, של מציאת עניין בעל חשיבות ושירותו.
של עשיית הנחוץ כדי לחיות כמו שצריך.

ייתכן שמציאת ההגנה הנכונה היא האחריות הראשונית המוטלת על מי שרוצה להשפיע בעולם.
אכפתיות גדולה הופכת אותנו לפגיעים,
אך אי אפשר לקדם דברים ללא חשיפה ומעורבות, ללא סיכון, תהליך וביקורת.
אלה הרוצים לשנות דברים, עשויים להיתקל באכזבה, אובדן או אפילו לעג.
אם אתם מקדימים את זמנכם, אנשים יצחקו מכם באותה תכיפות שימחאו לכם כף.
להגיע ראשונים משמעו, בדרך כלל, בדידות.
אולם, הגנתנו אינה יכולה לעמוד בינינו לבין מטרתנו.
הגנה נכונה היא משהו בתוכנו ולא בינינו לבין העולם.
הגנה נכונה היא מציאת מקום מפלט וכוח, לא מקום מחבוא."

~ רחל נעמי רמן, מתוך "ברכות סבי", עמודים 119-121.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

 

בעיה מסוג ראשון: להגיד "כן" למשהו שהוא "לא"
להגיד "כן" למועמד שלא מתאים.
להגיד "כן" ללקוח שאינו מתאים.
להגיד "כן" לפעילות שאינה מתאימה
להגיד "כן" למערכת יחסים שאינה מתאימה.
המחיר של בעיה מסוג ראשון הוא ברור, כבד וכואב.

**
בעיה מסוג שני: להגיד "לא" למשהו שהוא "כן"
להגיד "לא" למועמד שמתאים מאוד.
להגיד "לא" ללקוח חשוב מדויק.
להגיד "לא" לפעילות שיכולה לשרת, לקדם ולתרום.
להגיד "לא" מוקדם מדי למערכת יחסים משמעותית או פוטנציאלית.
המחיר של בעיה מסוג שני פחות מורגש ופחות כואב. לפעמים אפילו לא נדע שאנו משלמים אותו.

**
בעיה מסוג שלישי: לא לראות משהו שהוא "כן"
מועמד פוטנציאלי שיכול להתאים לא מגיע לראיון עבודה מכיון שלא "עלינו" עליו.
לקוח חשוב ומדויק לא פונה מכיון שהוא לא שמע על השירות או המוצר שלנו.
רעיון לפעילות מסוימת שיכולה לשרת, לקדם ולתרום בכלל לא עולה.
אדם או מערכת יחסים פוטנציאלית חולפים על פנינו מבלי שנשים לב אליהם.
המחיר של בעיה מסוג שלישי, במצבים מסוימים, הוא בסדרי גודל החשוב והמשמעותי ביותר.

פוטנציאל ההשפעה של הדברים שאיננו רואים ושאיננו מודעים להם (בתוכנו ומסביבנו) הוא עצום.

חיים מלאים. יום יום.

לעצור כדי לנוח
אחרי מאמץ מרוכז או פעילות אינטנסיבית המנוחה היא קריטית והכרחית.
מעבר לכך שאי אפשר בלעדיה, יש משהו מהנה ומתגמל בלאפשר לעצמנו את המנוחה שאנו זקוקים לה.
כן, זה לגיטימי. כן, עכשיו. כן, היום. לא, לא רק בקבר.

**
לעצור כדי לראות
כשם שהעיניים צריכות זמן להסתגל לחושך,
יש דברים שאפשר להתחיל לראות רק כשעוצרים.
הזיקית שבין השיחים, האנשים שמסביבנו, פרטים חדשים שפתאום מתגלים.

**
לעצור כדי לחגוג
עצירה המסמנת סיום וגבול. נקודת מעבר בין הדבר הזה לדבר הבא.
אחרי דרך, מאמץ או פעילות מסוימת אפשר לחגוג את מה שאנו גאים בו,
את מה שאהבנו, את ההתמודדות שלנו, את המתנות שקיבלנו ונתנו.
אפשר לחגוג ביחד ולבד. לחגוג את עצמנו ועם אחרים.

**
לעצור כדי להודות
להודות למי שסייע, תרם, תמך. להכיר תודה ולפרגן.
למי שבזכותו (בין היתר) קרה מה שקרה. אנחנו לא לבד…
בחמש דקות אפשר להגיד או לכתוב תודה מהלב.
אם לא נעשה את זה עכשיו, הערב, היום… זה כנראה כבר לא יקרה…

**
לעצור כדי ללמוד
כולנו בדרך. במסע מתמשך.
בטווח הארוך מה שעושה הבדל גדול, זו היכולת ללמוד, להתפתח…
למידה לא חייבת להיות פורמלית או יבשה.
לעתים השיעור מהנה ולפעמים הוא קשה.

**
לעצור כדי להתאבל
למילה הזו יש קונוטציה של מוות ולכן היא מעוררת רתיעה והתנגדות.
אפשר וחשוב להתאבל על כאב, על משהו שרצינו שיקרה ולא קרה, על משהו שלא רצינו שיקרה וקרה,
על פרידה, על פגיעה, על פספוס הזדמנות, על פוטנציאל שלא מומש ואולי גם לא יתממש.
ממש כמו ב"שבעה", חשוב לתת מקום גם למימד הזה ולעבד אותו לפני שממשיכים הלאה.

**
לעצור כדי להקשיב
לפני שמחליטים, לפני שעושים, לפני שנעים קדימה או לצדדים,
מומלץ לעצור ולהקשיב. להקשיב בסקרנות לכל מה שעולה…
לעצמנו ולאחרים. לבטן ולמילים. לאנרגיה ולטיעונים.
להקשיב למה שיש ולהקשיב למה שאין.

**
לעצור כדי לחשוב
לחשוב על משהו שמעסיק אותנו.
לרדת לפרטים, לשנות נקודת מבט, לבחון מהצד או להתבונן מלמעלה.
לתכנן תכנית, לחדד כוונה, לבדוק כיוון, לשחק עם רעיון.

**
לעצור כדי לנשום
לקחת אוויר. נשימות עמוקות.
לתת לריאות להתמלא… ולהתרוקן…
לכמה דקות או ליותר מכך.

**
לעצור כדי ל…
לעתים משהו בנו רוצה לעצור.
לא בהכרח לשם מטרה מוגדרת כלשהי או תכלית ברורה.
קורה שהעצירה פשוט מזמינה את עצמה,
מרגישה כדבר הנכון, כצעד המתבקש הבא.

*****
עשר סיבות לעצור.
עשר דוגמאות לעצירות שונות.
כולן חשובות, כולן משמעותיות, כולן חלק מחיים מלאים.

באופן פרדוקסאלי כלשהו נראה,
שככל שאנו עוצרים יותר, אנו גם מתקדמים יותר.

חיים מלאים. יום יום.