מחשבות ושיתופים על חיים מלאים. יום יום.
תשע-חמש עד גיל שישים-וחמש
8 שעות לעבודה, 8 שעות לשינה, 8 שעות לכל השאר
זמין ומחובר 24X7
תשע-חמש מהמשרד, חמש-שש מהרכב, שש-חצות מהבית
א' – ה' לעבודה, סוף שבוע למשפחה
א' – ו' לעבודה, שבת לשינה
עבודה = משכורת, לא-עבודה = חיים
**
מה "המודל" שלך?
חיים מלאים. יום יום.
לשחרר בגד מהארון.
לוותר על זוג נעליים.
לפנות ספר מהספרייה.
להוציא חפץ מהבית.
לעזוב את קבוצת הוואטסאפ שסיימה את תפקידה.
לא להישאר שם גם אם היא סטטית או שקטה.
להסיר את עצמך מרשימת התפוצה של המיילים שאתה לא קורא.
להתנתק מקבוצת הפייסבוק ומהתראותיה התכופות.
לסיים את הדוחות בזמן.
לעשות את מה שהבטחת שתעשי.
לעצור את הדליפה.
להקפיד לשים גם סוגר שמאלי " ) ".
לשלוח משוב למפגש.
להודיע לה שלא בחרת בה. בהרבה כבוד.
במקום פשוט להעלם.
במקום לתת לה להבין את זה מהשתיקה שלך.
לסדר שולחן.
להשאיר נקי אחריך.
להחליט שזה נגמר.
במקום להשאיר את זה פתוח.
להפסיק למשוך את זה.
לעצור לפני שממשיכים הלאה.
לקחת זמן לעצירה.
לקחת את הזמן בעצירה.
להמשיך הלאה אחרי העצירה.
לעשות מסיבת סיום.
לחגוג.
לשבת שבעה.
להתאבל.
להודות.
עם כוונה מלאה.
למישהו.
על משהו.
לכתוב מכתב.
להיפרד.
לסכם.
לעצמך ועם אחרים.
לקום מהמחשב.
להתנתק מהסלולרי.
לכבות את האור.
ללכת לישון.
**
כשאלברט איינשטיין יצר או גילה את E=mc²
זה היה ביטוי קצר ומדויק עבורו לתורה שלמה,
המכילה עומק עצום והרבה מאוד משמעויות.
אתמול, תוך כדי צעידה לחוג הכדורסל,
צץ בתוכי משפט חדש.
קצר, חד, מדויק.
משפט שמחזיק עבורי
הרבה עומק והמון משמעויות.
ID NB R²O
זו חשיפה ראשונה, עולמית ובלעדית 🙂
משפט המחזיק תפישת עולם ודרך חיים יום-יומית.
ID NB R²O
ID = Intention Driven
NB = Needs Based
R²O = Relationships & Results Oriented
פירוט והסברים בהמשך…
ביום חמישי הקרוב 23/6,
תתקיים סדנת תקשורת מקרבת ממוקדת ניהול והובלה
בקיבוץ גת בביתם של גתית ותומר.
אם אתם מעוניינים להכיר, לחוות ולתרגל:
הובלה מונעת כוונה (IR) ,
ניהול מבוסס צרכים (NB),
ומנהיגות מונחית תוצאות ומערכות יחסים (R²O)
תוכלו לקרוא על הסדנה ולהירשם בקישור הבא.
זו יכולה להיות אחלה פתיחה לסוף השבוע הבא שלכם.
נותרו מספר מקומות.
**
לפני שמונה ימים, ביום חמישי שעבר,
התארחתי אצל תומר ולימור,
למפגש תקשורת מקרבת מרגש ונוגע באלון הגליל.
היום תומר ולימור "ארחו" אותי שוב.
הפעם, בכפר ויתקין, בשבעה על אביה של לימור,
שנפטר במפתיע במהלך השבוע.
יהי זכרו ברוך.
ממש לפני שסוגרים את השבוע ונכנסים לשבת,
כדאי לקחת כמה דקות ולעצור.
לזכור שאנחנו כאן לזמן קצר,
להכיר במה שיש וכמה שום דבר אינו מובן מאליו.
שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר
אולי הגיע הזמן להודות.
להכיר בכך ש"זה לא זה".
להפסיק להתעקש.
להתבאס על כסף, תשומת לב, עבודה, אנרגיה,
השקעה, רעיון ואפילו חלום ש"הולכים לאיבוד".
לשים לב למתח כשכבר ברור ש"זה לא זה"
ועדיין לא ברור מה "כן זה" או מה במקום.
לשים לב לאי הנוחות שבחווית אי – ההצלחה.
אולי אפילו הכישלון.
לשים לב למועקה מהתקשורת הצפויה
עם בני האדם המושפעים.
**
להכרה בכך ש"זה לא זה" יש מחירים ומשמעויות.
למרות שברור לי (כבר מזמן) ש"זה לא זה",
אולי עדיף כרגע לא לגלות את זה לעצמי
ולהמשיך להתנהל כרגיל?
אולי איכשהו זה ייעלם או ייפתר?
הפניית מבט ועצימת עיניים
עוזרות לא לראות את מה שאנו כבר יודעים.
הנה… כבר מרגישים את ההקלה המדומה …
חיים מלאים. יום יום.
כשאנחנו מדברים על מה שאנחנו מדברים
היד שלו משרטטת שלושה מעגלים.
באחד מהם כתובה המילה "משמעות",
השני מפוספס לרוחב,
השלישי ריק.
**
כשאני שואל אותו מה מייצגים המעגלים,
הוא טוען שהם לא קשורים לשיחה.
סתם שירבוטים שנוצרו בהיסח דעת.
ברור לגמרי שהם קשורים…
**
שלושה מעגלים,
מחוברים זה לזה,
מחוברים אלינו,
מחוברים לנושא.
**
אין לי מושג איך עדיין…
גם הוא חושב שהוא לא יודע.
אבל היד שלו כבר מבינה…
**
בעוד רגע התמונה תתבהר ותתחבר.
או שלא…
חיים מלאים. יום יום.
בשעה 5:30 התעורר האיש השבע
משנת הלילה הערבה שלו ויצא ממיטתו הרכה והנוחה.
הוא צחצח שיניו בעזרת המים הזורמים שבחדר האמבטיה שלו
ומיד לאחר מכן עבר לסלון ביתו הנעים והמרווח.
בעזרת השלט האדום שברשותו
הוא הדליק את מקלט הטלוויזיה מרובה הערוצים
והחל לצפות בשידור ישיר של משחק גמר מספר חמש
המשוחק ממש באותו רגע ביבשת אחרת, אלפי קילומטרים ממנו.
בלחיצת כפתור הניע האיש השבע את הקומקום החשמלי שברשותו
כדי להנות דקה לאחר מכן משתייה ערבה של קפה שחור חזק ומהביל
בעודו צופה בדרמה המתחוללת על המסך שמולו.
בשעה 6:30 כשהעריך שמשחק הגמר כבר הוכרע,
יצא האיש השבע מביתו וצעד חמישה צעדים שלמים
לעבר מכוניתו החדישה והאוטומטית.
כצפוי, כמו בכל בוקר,
הניעה מכוניתו של האיש השבע מייד וללא כל בעיה
תוך כדי ניגון שיר בוקר נחמד ממערכת השמע המשוכללת.
בתוך שני רגעים גמע האיש השבע מרחק של 1880 מטרים
והגיע למאפייה הריחנית הסמוכה לביתו.
בעזרת כרטיס האשראי המיוחד שלו
רכש האיש השבע עשר לחמניות טריות וטעימות מקמח מלא
שיצאו לעולם לפני דקות ספורות,
בכדי שילדיו השבעים לא יגוועו מרעב, מהזנחה או משעמום לכשיתעוררו.
**
בשעה 6:45 העיר האיש השבע את ילדיו ואת אשתו הבריאים והשבעים
והתכונן במועקה ובחשש ליום אינטנסיבי נוסף של מרוץ סביב השעון:
יום מאתגר, עמוס, לחוץ ותובעני, מרובה משימות, מטלות, פגישות, מיילים, הודעות והחלטות …
חיים מלאים. יום יום.
כשחשוב לך להכיר את מי שמולך…
כשאת רוצה להבין מה עובר עליו כרגע …
אולי כדאי להישען אחורה.
לגלות סקרנות.
לדבר פחות.
להקשיב יותר.
**
הנה מספר דוגמאות לשאלות פותחות*:
1. למה את מתכוונת ?
2. תוכל לומר עוד כמה מילים על העניין הזה ?
3. מה עולה לך כשאת שומעת את זה ?
4. איך כל הנושא הזה מרגיש לך ?
5. מה זאת אומרת… ?
6. את יכולה להרחיב קצת ?
7. אתה מוכן לשתף במחשבות שלך עכשיו ?
8. מה התחדש או התחדד לך בשיחה הזו ?
9. מה מטריד או מדאיג אותך בכל זה ?
10. מה מושך או מעניין אותך בכל זה ?
11. מה תופש את תשומת לבך בשיחה הזו ? למה ?
**
* הערה חשובה:
"שאלות פותחות" הן הזמנות לשיתוף, לחיבור ולהעמקת קשר.
אל תשתמש בהן אם אתה כבר יודע הכול או אם אתה בעיקר רוצה להשמיע.
אל תשתמשי בהן אם אין לך זמן, חשק, עניין או רצון להקשיב.
חיים מלאים. יום יום.
לחץ מסוגים מסוימים ומעבר לכמות מסוימת,
מפחית שמחה, הינו בעל ערך נמוך ואיכות שאינה משרתת.
לחץ מסוגים אחרים ובמינונים אחרים,
יכול לשרת, לתרום ולהיות בעל ערך גבוה.
בעברית, המילה "לחץ",
משמשת לתיאור מגוון רחב של מקרים ומצבים,
חלקם תורמים ומשרתים (גם אם לא תמיד נעימים)
ואחרים מזיקים ופוגעניים.
**
לחץ של המתנה לתוצאות ניתוח מורכב,
אינו דומה
ללחץ לפני מצגת לקבוצת מנהלים,
אינו דומה
ללחץ הגעה בזמן למקום מסוים,
אינו דומה
ללחץ התמודדות עם דבר שטרם פגשנו,
אינו דומה
ללחץ באינטנסיביות גבוהה וחוסר שעות שינה,
אינו דומה
ללחץ משיחה טעונה או מהעברת מסר קשה.
**
אגדות מספרות שלאסקימוסים יש מאות מילים שונות לתיאור שלג.
הערכות שמרניות יותר מעריכות שהמספר עומד על כתריסר.
ידוע ששפה בוראת מציאות ומשפיעה עליה.
יכול להיות שמוגבלות השפה שלנו והשימוש במילה "לחץ"
לתיאור מצבים שונים ולפעמים מנוגדים במהותם,
יוצר בלבול,פגיעה ונזק?
איזה לחץ את/ה חווה עכשיו?
האם זו תחושת אי-נוחות בריאה התורמת לגדילה ולהתפתחות שלך
או כזו שעדיף לעצור ולהפחית?
חיים מלאים. יום יום.
"מספיק הוא מקום נטול פחד.
מקום של אמון.
מקום שמאפשר יושר עצמי והתבוננות פנימה.
מספיק פירושו להעריך וליהנות לגמרי ממה שכסף מביא לחייך,
ועם זאת לא לרכוש דבר שאינו נחוץ ורצוי.
גיבוב הוא כל מה שעודף ומיותר – בשבילך.
זה כל מה שיש לך ואינו משרת אותך,
ועם זאת תופס מקום בעולמך.
ויתור על הגיבוב אם כן, אינו קיפוח או מחסור,
אלא התעוררות ופינוי מקום למשהו חדש שיקרה.
למרות שהרעיונות האלה מובנים מאליהם,
אנשים רבים חווים התנגדות סמויה (או לא כל כך סמויה) לאמץ אותם.
זאת הסיבה שצמצום הוצאות, פשטות מרצון וחסכנות
נשמעים כמו קיפוח, היעדר ומחסור.
אולם ההיפך הוא הנכון !
מספיק הוא מישור רחב ויציב.
זהו מקום של עירנות, יצירתיות וחירות.
המקום האחר – מצב של מחנק תחת הר של גיבוב מיותר
שיש לאגור, לנקות, להעביר, להיפטר ממנו ולשלם בעדו בזמן –
הוא גורל גרוע ממוות."
הציטוט מתוך: "החיים או הכסף" / ויקי רובין וג'ו דומינגז, עמוד 50
חג שבועות שמח ומספיק.
חיים מלאים. יום יום.
העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם.
להעריך ולכבד אותם.
לאהוב אותם.
לפעמים אני מצליח יותר.
לפעמים אני מצליח פחות.
אני מחזיק כוונה ומנסה.
אחד הכלים המרכזיים שמשמשים אותי הוא הקשבה.
אבל לא רק.
**
לפעמים משלמים לי כסף בכדי שאעשה את העבודה הזו.
משלמים לי כדי לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
בחשבונית המס שאוציא או בתלוש השכר שאקבל
לא תופיע השורה "לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב".
במקום זאת תופיע איזושהי כותרת, קלה יותר לעיכול.
משהו בסגנון "סדנת תקשורת", "פיתוח מנהלים" או "גיבוש צוות".
אבל האמת היא שהעבודה שלי אינה להנחות סדנה או לפתח מיומנויות.
כל אלו הם רק תירוצים וסיפורי כיסוי.
חלק מהאנשים שמתחילים לעבוד אתי מודעים לכך.
אחרים מגלים וחווים את זה תוך כדי תנועה.
אני כמעט בטוח שכל מי שבוחר לעבוד איתי
מבין את זה בצורה כזו או אחרת …
אולי לא תמיד ברמה מודעת.
**
העבודה שלי היא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
כשאני עובד בעבודה שלי זה בא לידי ביטוי בתצורות שונות.
כמה תצורות נפוצות לדוגמא הן יצירת בהירות, הדרכה, ייעוץ,
סיוע בקבלת החלטה או קידום תהליך.
אבל ישנן גם תצורות נוספות.
אולי קצת פחות טריוויאליות.
השבוע הודעתי למועמד שהתראיין למשרה שהוא לא יקבל את התפקיד.
זהו מסר שלא נעים לשמוע.
הוא ממש רצה את התפקיד וקיווה שההחלטה תהיה אחרת.
לדעתו ההחלטה שגויה.
אולי הוא אפילו מאמין שנעשה לו עוול.
גם כשאני מעביר מסר שכזה, אני משתדל לעשות את העבודה שלי.
אני מזכיר לעצמי שהעבודה שלי, גם במצב כזה,
היא לראות את האדם שאתי.
להבין אותו. להעריך ולכבד אותו. לאהוב אותו.
בזמן העברת המסר ולאורך התהליך.
לא תמיד אני מצליח.
לפעמים, כשאני מתבלבל, אני חושב שהעבודה שלי היא לבחור אנשים או לסנן אותם.
היא לא.
**
חלק מהאנשים שאותם אני מנסה לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב
הם אנשים שאני עובד איתם: לקוחות, עובדים, מנהלים, עמיתים.
אחרים הם חברות וחברים שלי.
לפעמים אני עושה את העבודה שלי עם אנשים שאני פוגש באקראי, ללא הכרות מוקדמת.
לעתים אפילו לרגע קצר או חד פעמי.
אנשים חשובים מאוד שאיתם אני מנסה לעשות את העבודה שלי הם בני משפחתי:
בת זוגי, ילדיי, הורי, אחי ובני משפחה נוספים.
באופן די מתסכל אני מוצא שפעמים רבות
הכי קשה לי לעשות את העבודה עם האנשים הכי חשובים לי.
ויש אדם נוסף, יחיד ומיוחד, שאותו אני משתדל לראות, להבין, להעריך, לכבד ולאהוב.
אני עצמי.
לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים אני מצליח פחות.
אני חושב שאני משתפר בזה.
**
פעם האמנתי שהתפקיד שלי הוא מפקד, מהנדס, מנהל פרויקטים או מנהל.
פעם הייתי בטוח שהעבודה שלי היא להוביל שינוי, לפתור בעיות, להנהיג אנשים או לפתח אותם.
היום אני חושב אחרת.
היום אני מאמין שהתפקיד שלי הוא לראות אנשים.
להבין אותם. להעריך ולכבד אותם. לאהוב אותם.
סביר מאוד להניח שאעשה את העבודה שלי תוך כדי פרויקט, סדנה או פתרון בעיה בניסיון להשיג מטרה משותפת.
תוך כדי התמודדות עם אתגר מקצועי, חברתי או עסקי כלשהו.
אבל הפרויקט, השינוי, המטרה והאתגר יהיו רק "תירוץ" לעשות את העבודה.
העבודה האמיתית שלי היא לראות. להבין. להעריך. לכבד. לאהוב.
**
לעבודה שלי יש תופעות לוואי.
תופעות הלוואי יכולות להיות שקט, בהירות, שמחה, ריפוי או קבלה.
ישנן גם תופעות לוואי אחרות כגון פחד, עצב, כאב ועייפות.
אלו הן רק כמה דוגמאות.
לפעמים הן מופיעות ולפעמים לא.
יכול להיות שכשנפגשנו אתמול באלון הגליל אצל לימור ותומר,
מיכל, חגי, אייל, ניצן, שרון, דפנה, לאה, תמר, עדית, גור, דלית או איתי
חוו חלק מתופעות הלוואי הללו.
אולי…
**
אני כמעט בטוח שכשאני באמת מצליח לראות מישהו,
להבין אותו, להעריך, לכבד ולאהוב אותו,
כשאני ממש ממש מצליח לעשות זאת,
באורח פלאי כלשהו,
ממש באותו רגע,
גם הוא מצליח לראות את עצמו.
להבין, להעריך, לכבד ולאהוב את עצמו.
או את עצמה.
**
הפוסט הזה לא הכי שגרתי. גם לא עבורי.
המילה "אני" מופיעה בו 29 פעמים.
המילה "שלי" 17.
תודה על ההקשבה שלכם.
אם בא לכם לכתוב לי משהו אשמח מאוד לקרוא…
**
ביום חמישי ה 23/6, בעוד כשבועיים,
אקיים סדנת תקשורת מקרבת נוספת ממוקדת ניהול, מנהיגות והובלה
בעולמות העבודה, העסקים, העמותות והארגונים.
הסדנה תתקיים בשעה 19:00 בקיבוץ גת.
הפעם נזכה להתארח אצל גתית ותומר.
כרגיל נתחיל בארוחת ערב טעימה
ומשם נמשיך לסדנה, לדוגמאות ולתרגולים.
לחובבי וחובבות היורו שביניכם
(לא המטבע… אליפות אירופה בכדורגל…)
התאריך הזה "מתלבש יפה"
במרווח שבין שלב הבתים לשלב שמינית הגמר.
נותרו מספר מקומות – כל הפרטים ורישום לסדנה בקישור הבא.
בין היתר תמצאו שם הנחה לזוג נרשמים.
שבת של שלום, חג שבועות שמח,
חיים מלאים, יום יום.
רוני ויינברגר
איך מכינים בתוך שבוע
מישהו ברמה של 3 יחידות מתמטיקה
לבגרות ברמה של 5 יחידות?
–
איך מצליחים לישון 6-7 שעות בלילה,
להתעורר ב 5:30 בבוקר
ולרוץ 10 ק"מ לפני היציאה לעבודה
אם הולכים לישון אחרי חצות?
–
איך מתקתקים הריון בריא
בחמישה חודשים במקום בתשעה
ונהנים מלידה של תינוק חייכן ומפותח?
–
איך בונים ומשמרים מערכת יחסים
בחבילת Unlimited של הודעות וואטסאפ
ובפגישת פנים-אל-פנים שבועית של עשרים דקות למנהלות?
**
לא הכול אפשרי.
לא תמיד.
לא בכל רגע נתון.
הרבה מאוד אפשרי
כשמתמקדים במה שחשוב,
לוקחים אחריות
ובוחרים למה להקדיש את תשומת הלב.
לגלולות פלא ולקיצורי דרך
יש תופעות לוואי קשות
והשפעה אמיתית על החיים.
חיים מלאים. יום יום.