את המושג "חוזה עם אלוהים" למדתי מג'וליה קמרון, מחברת הספר "דרך האמן".
אחד מהכלים היומיים שג'וליה מלמדת הוא "דפי בוקר":
כתיבה של שלושה עמודי A4 ברצף, ללא הפסקה. לעט אסור לעצור.
זה החוק היחידי.
כל השאר לא משנה: התוכן, שגיאות ניסוח או כתיב, משפטים שבורים וכו'.
אם אין מה לכתוב מותר לכתוב: "בלה בלה בלה" או "אין לי מה לכתוב" עד שעולה משהו.
העיקר שהעט לא תעצור.
מהות התרגיל היא לשחרר חסמים ושיפוטים פנימיים.
בד"כ המשפטים הראשונים הנכתבים הם משפטים "מתוכננים" אך מהר מאוד התכנון נגמר ומה שיוצא אל הדף מגיע עם הרבה פחות שליטה והרבה יותר זרימה אסוציאטיבית.
בכדי להתמיד בטקס יומי שכזה (20 דקות זה בערך הזמן לכתיבה רציפה של שלושה עמודים) ג'וליה מציעה לחתום "חוזה עם אלוהים".
החוזה שלה הוא פשוט: "אני אדאג לכמות, אתה תדאג לאיכות."
לא קל להתייצב כל בוקר מול המחברת ולכתוב שלושה עמודים.
הספקות, סימני השאלה והשיפוטיות עולים מייד.
לפעמים בכדי להתמיד בכיוון מסוים, בפרויקט או בעבודה כלשהי, חשוב מאוד להופיע כל יום.
גם אם איננו במיטבנו, גם אם לא נוח לנו, גם אם איננו בטוחים במה שאנו עושים.
הרבה יותר קל להתחיל ולהפסיק, לשנות כיוון או לקפוץ מדבר לדבר.
ב"חוזה עם אלוהים" אנו מתחייבים למלא את חלקנו ולהופיע כל יום.
אנו מאמינים, או מקווים, שהשאר כבר יגיע.
נפלא