תגית: פרשנות

5 הרהורים על שבוע של חיים מלאים

לפני שלושים שנה,
גרתי בבניין בן שלוש קומות.
המרפסת שלנו (קומה שלישית) השקיפה על קופת החולים שממול
ועל הטלפון הציבורי שבפינת הרחוב.
המרפסת, קופת החולים והטלפון עדיין שם.

לפני שלושים שנה,
ירדתי לאותו טלפון ציבורי שבפינת הרחוב 
כדי להתקשר למישהי שרציתי לצאת איתה.
מסוג השיחות שלא מתחשק לך לעשות,
מטלפון החוגה הביתי כשאמא ואבא שלך בסלון.

לשמחתי היא אמרה כן.
באותו שבוע כבר התחלנו לצאת.
החברה הראשונה שלי בתיכון.
מספר שבועות לאחר מכן נפרדנו.
זה לא היה זה.

בהמשך השנה, עקב כאבי ראש ממושכים,
היא הפסיקה להגיע לבית הספר.
הסרטן שהתגלה היה אלים וקטלני.
תוך זמן קצר היא נפטרה.
גיל שש עשרה,
מקרה מוות ראשון ומוחשי של מישהי קרובה, בת גילי.

הטלפון הציבורי בפינת הרחוב, זה שצמוד לקופת החולים,
שימש אותי נאמנה גם בשנים שלפני:
איציק, ירון ואני היינו מתקשרים אליו מהמרפסת "המשקיפה" 
ומשגעים את עוברי האורח המזדמנים שלא הבינו 
איך אנחנו יודעים עליהם כל כך הרבה דברים.

השבוע, שלושים שנה אחרי,
רונאל טבדיס, תלמידת כיתה י' בתיכון כצנלסון שבו למדתי גם אני,
נפטרה מסרטן אלים בראשה, לאחר חודשים של טיפולים אינטנסיביים.
בתי בת ה-16, חברתה לשכבה, השתתפה בהלוויה וביקרה בשבעה.
מקרה מוות ראשון ומוחשי, של מישהי קרובה, בת גילה.

השבוע שלושים שנה אחרי,
בן העשר ואני חזרנו לקטע של הטלפון הציבורי.
כשסיפרתי לו על התרגיל ה"יהודה ברקני",
הוא ממש התלהב ורצה גם.
איתרנו טלפון ציבורי תקין בשכונה,
מצאנו נקודת תצפית מצוינת
וחייגנו במרץ לעוברים ולשבים…
שפשוט התעלמו והמשיכו ללכת, 
תקועים בסלולרי שלהם.

באופן כלשהו,
בן העשר, בת השש עשרה ואחותם הבכורה,
החלו להתהוות לפני כשלושים שנה,
כשהשיחה "הרצינית" הראשונה בין אמם לאביהם 
התפתחה בעקבות אותו מקרה מוות מצער של בת שכבתינו.
חיים מלאים נשזרים ומתפתחים בצורה מופלאה,
בדרכים שקשה לחזות או להבין.

**
את "הזמנה להתמודדות" כתבתי אתמול,
תוך מחשבה על מספר קבוצות ואנשים.
על פי כמות התגובות שקיבלתי,
נראה שהמילים הללו נוגעות בלא מעט אנשים.

**
"זמן חופשה" ו-"ערך אנושי – ערך ארגוני"
נכתבו לאחר האזנה לספר אודיו על התרבות הארגונית של חברת נטפליקס.
הדבר הראשון שעשיתי לאחר שסיימתי להאזין לספר,
היה להתחיל להאזין לו שוב מהתחלה.
אם ניהול, מנהיגות ותרבות ארגונית מעניינים אתכם,
אני ממליץ בחום על הספר Powerful שנכתב ע"י פטי מקקורד.

**
אחד הנושאים שהעסיקו אותי במהלך השבוע היה צמדים.
צמדים של אנשים שעובדים או חיים ביחד.
מנהל ועובד.
מטופלת ומטפלת.
שני שותפים.
מנהלת וסגניתה.
בעל ואישה.
שתי אחיות.

אנחנו חיות חברתיות.
גם כשאנחנו פועלים כחלק מקבוצה, אנו מקיימים אינטראקציות זוגיות.
אנחנו מתנהגים זה לזו בהתאם לצורה שבה אנו תופסים זה את זו.
התקשורת והפעולות שלנו הם נגזרות של הפרשנות שלנו ושל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

מערכת היחסים של כל אחד מהצמדים שהעסיקו אותי השבוע נמצאת במקום כלשהו.
בחודשים הקרובים היא תתפתח לכיוון מסוים, שייקבע במידה רבה,
באינטראקציה האנושית היומיומית ביניהם ובדרך שבה הם יתקשרו זה עם זו.
זה בידיים שלהם.
של שניהם.
וזה יכול ללכת ליותר מכיוון אחד.

**
בסוף חודש אוגוסט הקרוב,
אקים כפר סבא מקיימים קייצת – ארבעה לילות וחמישה ימים רצופים.
מדובר בשבוע מדהים מרובה אירועים ופעילויות שבו מתנדבים וחניכים חיים ואפילו ישנים ביחד.
ההכנות לאירוע מרובות והמתנדבים (תלמידי י'-יב') כבר עובדים מסביב לשעון.
חסרים כ- 4000 ₪ על מנת להבטיח את קיום האירוע.

רוצים לעזור? 
אפשר לעשות זאת בשתי דרכים:
א. תרומה כפי יכולתכם/רצונכם  בקישור הבא.
ב. הזמנת הרצאה שלי והעברת התשלום ישירות לאקים כפר סבא במקום אלי (מוכר כתרומה).

שלוש ההרצאות הכי פופולריות שלי הן:
1. "חמשת ההרגלים של לוחמי הקומנדו הימי"
2. "קוד התקשורת המקרבת"
3. "להרבות טוב בעולם"

לכל אחת מההרצאות תוכן, אנרגיה ומהות שונים.
ההרצאות מיועדות לארגונים, חברות וקבוצות.
אתם דואגים לקבוצה ולמקום, אני דואג להרצאה.
ניתן ליצור איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר ולקבל דף מידע עם פרטים נוספים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זה לא הם, זה אנחנו

כשמישהו מדבר "לאט מדי",
הוא לא באמת מדבר לאט מדי,
הוא מדבר לאט יותר
מהקצב שבו אנו מאמינים שהוא אמור לדבר.

**
כשמישהי מדברת "הרבה מדי",
היא לא באמת מדברת הרבה מדי
היא מדברת יותר
ממה שאנו מאמינים שהיא אמורה לדבר.

**
כשמישהו מבקש מחיר "גבוה מדי",
הוא לא באמת מבקש מחיר גבוה מדי,
הוא מבקש מחיר גבוה יותר
מהמחיר שאנו חושבים שהוא אמור לבקש.

**
כשלמישהי לוקח "יותר מדי זמן" לקבל החלטות,
לא באמת לוקח לה יותר מדי זמן לקבל החלטות.
הזמן שלוקח לה לקבל החלטות גדול יותר
מהזמן שאנו חושבים שאמור לקחת לה.

**
זה פחות הם, איך שהם מדברים ומה שהם עושים.

זה יותר אנחנו והדרך שבה אנחנו מפרשים, מעריכים ומודדים
את איך שהם מדברים ואת מה שהם עושים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אנרגיה אינסופית

אנרגיה אינסופית
~~~~~~~~~~
מה שלא נאמר והיה יכול להיאמר.
מה שלא נאמר והיה צריך להיאמר.
מה שנאמר ולא היה צריך להיאמר.
המשמעויות וההשלכות של מה שנאמר.
הכוונות והמחשבות מאחורי מה שנאמר.
מה שלא נאמר עדיין ואולי ייאמר בהמשך.

אנרגיה אינסופית.
חיים בסרט.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

המרחק בין גן עדן לגיהנום

המרחק בין גן עדן לגיהנום יכול להיות לא יותר מ…
מפגש אחד.
משפט אחד.
פרשנות אחת.
תוצאות של בדיקה אחת.

**
בזמן שהחיים ממשיכים במסלולם ומה שקורה ממשיך לקרות,
הסיפורים המדומיינים שאנחנו מספרים לעצמנו
על החיים ועל מה שקורה
מעבירים אותנו ברכבות הרים
בין גן עדן לגיהנום,
או בין יום נהדר ליום גרוע.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

איזה מזל שאין לי מושג

איזה מזל שאין לי מושג כמה אנשים
קוראים את המילים הללו
מה ההשפעה שלהן
ולאן הן מגיעות.

**
כי אם היה לי מושג, או מדד,
אולי הייתי עסוק יותר במה לכתוב, איך ולמי,
ופחות בלהקשיב
ובלכתוב.

**
אם היה לי מושג, או מדד, או מספר, או ציון,
כנראה שהייתי מספר לעצמי סיפור כזה או אחר,
על עצמי או על הכתיבה, על אנשים או על העולם,
ואז זה היה משמח או מתסכל אותי, מדרבן, מייאש או מרגש,
למרות שזה רק סיפור ולא באמת מה שקורה או מתרחש.

**
איזה מזל שאין לי מושג,
שיש לי את האפשרות
ושאני יכול לבחור.
ליצור.
לכתוב.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

האין הוא רק סיפור

האין הוא סיפור.
רק סיפור.
סיפור על מה שהיה ואיננו.
או על מה ש"אמור" להיות ולא נמצא.

**
היש הוא מה שיש.
עכשיו. ברגע זה.
או סיפור על מה שיש.

**
"אין פחד", "אין משמעות", "אין כאבים", "אין התקדמות", 
"אין שלווה", אין "אהבה", "אין תקשורת", "אין וודאות", "אין החלטיות",
"אין בריאות", "אין עבודת צוות", "אין התחשבות", "אין מספיק _____"
הם כולם סיפורים.
רק סיפורים.

**
מעניין מה יש
כשאנו מספרים לעצמנו סיפור על מה שאין.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

"בעיה" היא עניין של הגדרה

"בעיה" היא עניין של הגדרה.
מה שקורה הוא לא בעיה.
אף פעם.
מה שקורה הוא מה שקורה.
תמיד.
מה שקורה הוא גם לא אתגר, משבר, הזדמנות או איום.
אף פעם.
"בעיה", "אתגר", "משבר", "הזדמנות" או "איום"
הם לא יותר מכותרות שאנו מלבישים על מה שקורה.
כותרות הנובעות מהפרשנות שלנו.
ומתפישת המציאות שלנו.
השונה מהמציאות.
וממה שקורה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

המציאות ואנחנו

המציאות משתנה כל יום,
מתהווה בכל רגע.
בקצב שלה,
בהדרגתיות,
בעקביות,
יום ועוד יום ועוד יום.
בין אם אנחנו שמים לב לכך ובין אם לא.
עם או בלי המודעות שלנו.
בלי לשאול,
בלי לבקש רשות,
בלי לחכות לאישור,
בלי לעשות מזה עניין,
בלי דרמה.

**
הדרמות מגיעות מהסיפורים שלנו.
רגעי השיא והשפל נוצרים ע"י הפרשנויות שלנו.

**
שני סיפורים על המציאות:

1. מזל
להיכנס לחניון בית החולים כדי לאסוף תוצאות של בדיקות,
לתקתק את זה, לצאת תוך פחות מעשרים דקות ולהרוויח את החניה בחינם.

2. לא לבד
בריצת הלילה אתמול היה נדמה שעטלפי הפירות פעילים במיוחד:
מחוות הזדהות ומטסי כבוד שליוו אותי בדרכי, אולי כדי להזכיר שאני לא לבד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

את/ה לא העניין המרכזי פה

זה לא אישי.
לא עושים את זה לך.
לא עושים את זה נגדך.
לא עושים לך את זה בכוונה.

**
את/ה לגמרי חלק מהעניין.
את/ה חלק חשוב בסיפור הזה.
את/ה חלק חשוב ולא יחיד.
את/ה חלק מהעניין ולא כל העניין.
את/ה לא העניין המרכזי פה.
ממש כמו שאף אחד אחר הוא לא העניין המרכזי פה.

**
שנתקדם או שנמשיך להיתקע?
מה עכשיו…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זה לא רוע, זה בלבול

זה לא רוע, זה בלבול.
זו לא עצלנות, זה בלבול.
זו לא אנוכיות, זה בלבול.
זו לא כוחנות, זה בלבול.
זה לא חוסר אחריות, זה בלבול.

**
רוע, עצלנות, אנוכיות, כוחנות וחוסר אחריות
הם בסך הכול סיפורים שאנו מספרים על מה שקורה,
שיפוטים שאנחנו מלבישים על עצמנו ועל אחרים.

**
כשאנשים פועלים בדרך שאנו חווים כרעה, עצלה, אנוכית, כוחנית או חסרת אחריות
זה לפעמים פשוט מפני שהם מבולבלים:
מפרשים דברים בצורה מסוימת,
מחזיקים באמונות שגויות,
מונעים מתוך אי-הבנה.

**
כשאנחנו חווים דרך פעולה של אנשים כרעה, עצלה, אנוכית, כוחנית או חסרת אחריות
זה תמיד מפני שאנו מבולבלים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter