תגית: סיפור

בלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת

עכשיו,
אחרי יום בילוי משפחתי,
ואחרי צפייה במשחק בלגיה-אנגליה,
תוך כדי ארוחה במסעדה,
ואחרי ריצת ערב,
ואחרי שעברתי במרכז G ההומה,
כדי לקנות קרם הגנה לטיול של מחר,
אני רוצה לכתוב משהו,
על מה שקורה בדרום,
ועל כמה שהמצב בלתי אפשרי,
ולא מתקבל על הדעת.

**
נראה כאילו
מצבים בלתי אפשריים
ולא מתקבלים על הדעת
מתרחשים כל הזמן
ועל דעת כולם.

**
13 ילדים תאילנדים לכודים במערה,
מושכים הרבה יותר תשומת לב, חמלה ודאגה,
מאלפי דונמים ומעשרות אלפי ילדים ישראלים ופלסטינים,
הנמצאים בסכנה גדולה, מוחשית, מיידית ויום-יומית.

ממש כמו אותו תינוק סורי שטבע
ועשה עבודה
שמאות אלפי פליטים לא היו מסוגלים
במשך חודשים ארוכים.

**
אולי יש בנו משהו שנמשך לסיפורים דרמטיים קצרים, בעלי סוף טוב או רע,
שבסיומם אפשר לדעת מי ניצח, לנשום לרווחה או להזיל דמעה,
ומשהו שמשתעמם או בורח מסיפורים מורכבים, נטולי פתרונות פשוטים,
שלא ברור איך, אם בכלל ותוך כמה זמן הם יסתיימו.
גם כשהם בלתי מתקבלים על הדעת.
גם כשהם מטרים בודדים מאתנו.

**
מחר בשעה 18:00 תתחרה נבחרת קרואטיה בגמר המונדיאל.
איפה היו ומה עברו שחקני הנבחרת הזו, והעם זה,
בשנות התשעים, במהלך אותה מלחמה עקובה מדם,
שגבתה מעל עשרים אלף הרוגים ונעדרים?
איפה הם היום ומה הם עוברים עכשיו?

מחר בשעה 18:00 יצפו מיליוני אנשים במזרח התיכון באותו גמר.
חלקם תוך כדי אזעקות וריצה למרחבים מוגנים.
איפה היינו ומה עברנו בשניים-שלושה העשורים האחרונים?
איפה אנחנו היום ומה אנו עוברים עכשיו?
איפה נהיה ומה נעבור בעוד שניים-שלושה עשורים?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

המרחק בין גן עדן לגיהנום

המרחק בין גן עדן לגיהנום יכול להיות לא יותר מ…
מפגש אחד.
משפט אחד.
פרשנות אחת.
תוצאות של בדיקה אחת.

**
בזמן שהחיים ממשיכים במסלולם ומה שקורה ממשיך לקרות,
הסיפורים המדומיינים שאנחנו מספרים לעצמנו
על החיים ועל מה שקורה
מעבירים אותנו ברכבות הרים
בין גן עדן לגיהנום,
או בין יום נהדר ליום גרוע.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ארבעה סיפורים אמיתיים על תקווה

לעולם לא אומר משהו שלא יוכל להיחשב כדבר האחרון שאמרתי

בנג'מין זאנדר הינו מנצח, מרצה, סופר ואדם מעורר השראה.
בפברואר 2008 הוא העביר הרצאת TED בת כעשרים דקות 
שתורגמה לארבעים וחמש שפות ונצפתה ע"י מיליוני אנשים ברחבי העולם.
הנה תמלול החלק האחרון של אותה הרצאה מרגשת (ההרצאה המלאה בקישור הבא):

מה שאנו אומרים באמת משפיע.
המילים שיוצאות מפינו משנות.
למדתי זאת מאישה ששרדה את אושוויץ,
אחת מהניצולות הבודדות.
היא הלכה לאושוויץ כשהיתה בת 15,
אחיה היה בן 8, הוריה אבדו.
והיא סיפרה לי זאת.
היא אמרה:
"היינו ברכבת לאושוויץ ואני הבטתי למטה,
וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.
ואמרתי, 'איזה טיפש. למה אינך שומר על הדברים שלך, אלוהים אדירים!'
כמו שאחות גדולה מדברת אל אחיה הקטן.

למרבה הצער, זה היה הדבר האחרון שהיא אמרה לו,
כי היא לא ראתה אותו שוב. 
הוא לא ניצל.
אז כשהיא ניצלה מאושוויץ, היא נדרה נדר.
כך היא סיפרה לי.
היא אמרה: "יצאת מאושוויץ אל החיים ונדרתי נדר.
והנדר היה שלעולם לא אומר משהו 
שלא יוכל להיחשב כדבר האחרון שאמרתי."

האם אנו יכולים לעמוד בנדר שכזה?
כנראה שלא.
אנו עוד נטעה, נפגע בעצמנו ונפגע באחרים.
אך זו אפשרות שראוי לשאוף אליה.

**
מסכנה אמא שלו

השבוע, לקראת יום הזיכרון,
התפרסם בידיעות אחרונות מכתב שכתב שלמה בראבא לליאור וישינסקי ז"ל
שנהרג בשנת 2004 בפעילות מבצעית ברפיח, ובו הוא מספר לו על אביו שלמה וישינסקי.
להלן חלק מאותו מכתב:

"אני זוכר שתפסו אותו בדרך להצגה ואמרו לו בשידור חי:
'חיסלנו מהאוויר חולית מחבלים,
ואנחנו שמחים לבשר לך שאחד מהם הוא באופן ודאי
המחבל שירה את הטיל שגרם למותו של בנך.
מה יש לך להגיד על כך?'
ואבא שלך ענה:
'מסכנה אמא שלו'."

~
"מסכנה אמא שלו."

כל כך מעט מילים.
כל כך הרבה כאב.
כל כך הרבה חמלה.
כל כך הרבה תקווה. 

**
מבט אחר על יום הזיכרון

הרב מנחם בומבך, עומד בראש המדרשה החסידית שאותה הקים בביתר עלית.

בסרטון הבא (5:24 דקות)
מקדיש הרב בומבך את השיעור ליום הזיכרון.
הוא מתווך לתלמידיו נקודות מבט חדשות,
חושף אותם לסיפורים על חללי צה"ל,
נוגע בחשיבות של הכרת התודה לחיילים
ומבקש מהם לקרוא תהלים לזכרם.

זהו אינו עוד סיפור על פילוג ושנאה.
זהו סיפור אמיתי על חיבור ועל תקווה.
על לקיחת אחריות, על עשייה, על שינוי מציאות.

**
חוגגים 70, בונים 100

"בעולם גדוש כל כך בסכסוכים וביריבויות,
שבו כל צד נחוש כל כך לדבוק בנקודת מבטו,
מצאתי קרן אור נדירה.
בלב המזרח התיכון, בסביבה רגישה מבחינה חברתית,
במקום בו הקצה הדרומי של הגדה המערבית
צופה אל עבר עיירות פיתוח הגובלות ברצועת עזה,
קבוצת יזמים חברתיים בעלי חזון
החליטה להגדיר את חלום החלוציות של היום
ולהאיר את המדבר."

כך פותח לארי קינג את הסרטון הקצר (פחות מ-4 דקות) הבא.

יש אנשים שעסוקים בלהאשים אחרים.
יש אנשים שעסוקים בלהסביר למה אי אפשר.
יש אנשים שעסוקים בלתרץ תירוצים.

רוני פלמר, מייסד ומנכ"ל תנועת אור, ואנשיו, עסוקים ביצירת שינוי.
בפיתוח חזון ארוך טווח, בעשייה יומיומית בשטח, 
וברתימת כל מי שצריך כדי שהשינוי שהם מכוונים אליו יקרה.

כשאני רואה סרטון מעורר השראה,
אני תוהה לפעמים עד כמה הוא אמתי.
בסרטים הכול נראה יפה ואופטימי יותר.

לשמחתי, במקרה המסוים הזה, 
יש לי הזכות להכיר אישית את רוני פלמר.
הבן אדם אמתי.
הארגון אמתי.
הסרטון מסתיים במילים "חוגגים 70, בונים 100."
שילוב נדיר של הסתכלות ארוכת טווח (חזון 2048),
יכולת ביצוע יוצאת דופן,
עבודה יומיומית לאורך שנים שרק הולכת ומתפתחת
ואנרגיה עצומה שלא נגמרת.

מכירים משפחה שרוצה להצטרף לחזון ולעבור לנגב או לגליל?
שלחו להם את המייל הזה או ספרו להם על תנועת אור.

**
בנג'מין זאנדר ושורדת אושוויץ.
שלמה וישינסקי ובנו ליאור ז"ל.
הרב מנחם בומבך והמדרשה החסידית.
רוני פלמר ותנועת אור.

סיפורים אמיתיים.
על אנשים אמיתיים.
על חמלה.
על כאב.
על לקיחת אחריות.
על יצירת שינוי.
על אפשרות.
על תקווה.

הסיפורים נגעו בכם?
מוזמנים לכתוב לי כמה מלים ולהעביר אותם הלאה…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

איזה מזל שאין לי מושג

איזה מזל שאין לי מושג כמה אנשים
קוראים את המילים הללו
מה ההשפעה שלהן
ולאן הן מגיעות.

**
כי אם היה לי מושג, או מדד,
אולי הייתי עסוק יותר במה לכתוב, איך ולמי,
ופחות בלהקשיב
ובלכתוב.

**
אם היה לי מושג, או מדד, או מספר, או ציון,
כנראה שהייתי מספר לעצמי סיפור כזה או אחר,
על עצמי או על הכתיבה, על אנשים או על העולם,
ואז זה היה משמח או מתסכל אותי, מדרבן, מייאש או מרגש,
למרות שזה רק סיפור ולא באמת מה שקורה או מתרחש.

**
איזה מזל שאין לי מושג,
שיש לי את האפשרות
ושאני יכול לבחור.
ליצור.
לכתוב.
גם היום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

האין הוא רק סיפור

האין הוא סיפור.
רק סיפור.
סיפור על מה שהיה ואיננו.
או על מה ש"אמור" להיות ולא נמצא.

**
היש הוא מה שיש.
עכשיו. ברגע זה.
או סיפור על מה שיש.

**
"אין פחד", "אין משמעות", "אין כאבים", "אין התקדמות", 
"אין שלווה", אין "אהבה", "אין תקשורת", "אין וודאות", "אין החלטיות",
"אין בריאות", "אין עבודת צוות", "אין התחשבות", "אין מספיק _____"
הם כולם סיפורים.
רק סיפורים.

**
מעניין מה יש
כשאנו מספרים לעצמנו סיפור על מה שאין.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

המציאות ואנחנו

המציאות משתנה כל יום,
מתהווה בכל רגע.
בקצב שלה,
בהדרגתיות,
בעקביות,
יום ועוד יום ועוד יום.
בין אם אנחנו שמים לב לכך ובין אם לא.
עם או בלי המודעות שלנו.
בלי לשאול,
בלי לבקש רשות,
בלי לחכות לאישור,
בלי לעשות מזה עניין,
בלי דרמה.

**
הדרמות מגיעות מהסיפורים שלנו.
רגעי השיא והשפל נוצרים ע"י הפרשנויות שלנו.

**
שני סיפורים על המציאות:

1. מזל
להיכנס לחניון בית החולים כדי לאסוף תוצאות של בדיקות,
לתקתק את זה, לצאת תוך פחות מעשרים דקות ולהרוויח את החניה בחינם.

2. לא לבד
בריצת הלילה אתמול היה נדמה שעטלפי הפירות פעילים במיוחד:
מחוות הזדהות ומטסי כבוד שליוו אותי בדרכי, אולי כדי להזכיר שאני לא לבד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

להכיר את הפחד

להכיר את הפחד

"אי אפשר להיות נוכחים בהווה כל עוד אנחנו מספרים לעצמנו סיפור.
תוכלו להתנסות בזה ולראות איך זה משנה אתכם.
הארעיות נוכחת יותר בהווה, וכך גם החמלה, הפליאה והאומץ.
כך גם הפחד.
למעשה, כאשר אנחנו ניצבים על סף הלא נודע,
בנוכחות מלאה בהווה, בלי נקודת התייחסות,
אנחנו חווים חוסר יציבות.
במצב כזה ההבנה שלנו מעמיקה,
כאשר אנחנו מגלים שרגע ההווה הוא מקום פגיע למדי
וכי במצב כזה אפשר לחוש בו-זמנית ערעור גמור ורוך מוחלט.

אנחנו מכוונים כאן לתהליך של היכרות עם הפחד,
התקרבות על הפחד, היכולת להישיר אליו מבט – לא כדרך לפתרון בעיות
אלא כביטול מוחלט של האופן שבו נהגנו עד כה לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולחשוב.
האמת היא שכאשר אנחנו מתחילים לפעול כך באמת,
אנחנו כל הזמן נתקלים בגבולות יכולותינו.
פחד הוא תגובה טבעית להתקרבות על האמת.
כאשר אנחנו מחוייבים להישאר בדיוק במקום שבו אנחנו נמצאים,
החוויה שלנו נהיית ברורה יותר.
העניינים מתבהרים מאוד כאשר אין לאן לברוח."

~ "להרגיש נוח עם חוסר וודאות" / פמה צ'ודרון

**
סיפורים שפגשתי אתמול.
דרמות מנופחות מבוססות פחד.
בתוכי וסביבי.

95% פחד, היצמדות ובלבול,
5% אמת ונוכחות.

אולי.
ואולי זה גם סיפור.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

סיפורים עצמיים

סיפורים עצמיים

ככה אני
אין לי ברירה
אני לא יכול
זה מגיע לי
זה לא מגיע לי
אני אשמה
אין לי מזל
עושים לי דווקא
אני לא מתאים
אין לי את זה
דופקים אותי
עוד רגע יגלו מי אני באמת
זה בגלל שאני _____

**
מה הסיפור המרכזי שלך על עצמך שתוקע אותך ?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שבעה קטעים משבוע סוער

את השבוע הזה יתאים לך לשכוח.

לא מסוג השבועות שאיחלת לעצמך.
כשנכנסת אליו לא תיארת לעצמך איך הוא יתפתח.
איך הוא עדיין מתפתח.
בהתמקדות למדתי, שאנחנו לא יכולים לנוע יותר מהר מהחלק הכי איטי שלנו.
לפעמים החלק הכי איטי שלנו הוא ממש איטי.
הרבה יותר איטי ממה שהיינו רוצים שהוא יהיה.
איטי וכואב ונמוך ועצוב.
וכבד ועייף ומותש וחלש.

[כאן יכולים להיכנס משפטי עידוד, חיזוק, חשיבה חיובית ופרספקטיבה. 
נוותר עליהם.]

זה השלב שלך עכשיו.
עניינים מסוימים צריכים את הזמן שלהם.
אולי אפילו נצח.
בהצלחה עם סוף השבוע.
בטח יהיה לך קשה.
אני כאן. 
אתך.

**
הדברים שעשית השבוע ייזקפו לזכותך לעולמי עולמים.

מרחל נעמי רמן למדתי, 
שעזרה מייצרת בתוכנו סיפוק ושנתינה מייצרת בתוכנו הכרת תודה.
אני לא יודע מה הכותרת למה שעשית ולאיך שהיית השבוע.
אולי קדושה.

**
מותר לך.

מותר לך לפנות זמן לעצמך.
מותר להיות עם המשפחה שלך.
מותר לך לצחוק, ליהנות, לבלות, לחגוג.
מותר לך לעצור. מותר לך לנוח.
מותר לך לרדת מכוננות 24/7.
מותר לך להוריד את הגלובוס מהכתפיים שלך.
לא נשכרת להציל את העולם.
מותר לך להגיד לא לאחרים.
מותר לך להציב גבולות.
מותר לך לבקש עזרה. 
מותר לך להתפרק.
מותר לך להישען.
גם לך.
אפילו לך.

**
הסיפור שאנו מספרים יוצר את חיינו ומעצב אותם.

הדרך שבה נספר אותו לאחרים ישפיע על התגובה שלהם אלינו ועל מערכת היחסים בינינו.
יכול להיות שהסיפור שנספר יביא לנו את התפקיד הבא או ירחיק אותו מאתנו.
חשיבות הסיפור החיצוני שאנו מספרים לאחרים גדולה.
חשיבות הסיפור הפנימי שאנו מספרים לעצמנו עצומה.
"שלושה פרויקטים מרתקים ומשמעותיים בסביבות עבודה שונות" 
ו- "דשדוש קריירה ומעבר בין תפקידים זמניים"
הם שני סיפורים שונים המתארים את אותה מציאות.
אחד מהם יכול להוביל להתלהבות, פתיחות, התקדמות והכרת תודה,
השני לחוסר שקט, מתח, תסכול, לחץ, תקיעות וחוסר ביטחון.

**
אנחנו לא אלוהים ולא הסגן שלו.

יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות, לסדר, לארגן, ללהק, לביים.
התפקיד שלנו אינו להניע אנשים לעשות משהו שאנו בטוחים שהוא נכון.
התפקיד שלנו אינו לגרום לדברים לקרות בסדר המסוים שאנו מאמינים בו.
גם כשאנו מאוד רוצים, זה לא תפקידנו וזה מעבר ליכולתנו.
יש משהו מלחיץ בלשכוח את זה.
יש משהו משחרר בלהיזכר בזה.

**
לפני השינה הוא ואני מתאמנים בהכרת תודה.

ביום טוב אנחנו מוצאים שלושה דברים להכיר עליהם תודה.
ביום פחות טוב, אנחנו מוצאים חמישה.
וביום ממש רע, אנחנו מתחילים משבעה.

**
תאהבו את הילדים שלכם.
תאהבו את בני ובנות הזוג שלכם.
תאהבו את ההורים שלכם.
תאהבו את עצמכם.
תכבדו את החיים.
עכשיו זה הזמן.
היום זה היום.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שתי אסטרטגיות הישרדות

שתי אסטרטגיות הישרדות:

1. "איזהו עשיר? השמח בחלקו"

הכרת תודה על מה שיש.
הסתפקות במועט.
ויתור על צרכים.
הנמכת ציפיות.
כיבוי רצון.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר".

**
2. "אם אין אני לי מי לי"

עצמאות, מסוגלות ושאפתנות.
אני יכול להגיע למה שאני רוצה.
אני יכול להסתדר בעצמי.
אני צריך להסתדר בעצמי.
אני אחראי לספק את צרכיי.
רק אני אחראי לספק את צרכיי.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר מאיש".

**
שני סיפורים.
שתי אמונות יסוד שפיתחנו עם השנים.
שתי אסטרטגיות הישרדות שונות שנבטו מאותו זרע.
שתי דרכי פעולה המכוונות לסייע לנו להתרחק
מכאב חוסר האונים שבתלות הדדית.
מההזדקקות שלנו לאחר.
מהמוגבלות שלנו.

**
– איזו מבין שתיהן אימצת?
– לאיזו דרגת מומחיות הגעת?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter