תגית: לחץ

העניין המרכזי הוא לא אנחנו

כשאנחנו חושבים איך אנחנו יכולים לעזור
ומה אנחנו יכולים לעשות
הדגש הוא יותר עלינו
ופחות על האדם האחר.

**
הכול מכוונות טובות:
אכפת לנו.
אנחנו דואגים.
באמת חשוב לנו לעזור.
אבל העניין המרכזי הוא לא אנחנו.
העניין המרכזי הוא האדם האחר.

**
במצבים מסוימים אין לנו תפקיד ראשי.
לפעמים זה זמן לפנות את הבמה.
להסכים להיות בתפקיד משני.
לדאוג למנהלות.
לפנות מרחב.
לסגור פינות.
לייצר שקט.

**
במצבים שבהם אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות
אחד הדברים החשובים הוא לנהל את עצמנו.
אם אנחנו לא יכולים לעזור, לפחות שלא נפריע.
אם אנחנו לא יכולים להקל, לפחות שלא נעמיס.
חשוב שנחזיק את חוסר האונים, הלחץ והדאגה שלנו.
שניקח אחריות על הצורך שלנו לעזור ולהיות משמעותיים.
כך שהעיסוק ברגשות ובצרכים שלנו לא יהפוך לעוד מעמסה על מישהו אחר.
כך שהאדם שצריך עזרה יוכל להתעסק יותר בענייניו ופחות בענייננו.

ואולי לנהל את עצמנו ולהתעסק בענייננו זה לא מעט.
אולי זה אפילו הרבה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בתקופה הזו, עם כל מה שקורה…

בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל לך יותר,
לשפוט, להאשים,
להניח הנחות, לקפוץ למסקנות,
להיפגע או לקחת דברים באופן אישי.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל יותר לכעס, לעלבון, לתסכול, לייאוש, לשנאה,
לעלות, להיווצר ולהתעצם בך.
לכבוש עוד חלקים ולהתבסס בתוכך.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לך,
זה לדבר אתו ולהקשיב לו,
לפגוש אותה ולפתוח את זה מולה,
להיכנס לנושא הזה,
להשקיע במערכת היחסים הזו.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לאנרגיית הכעס, העלבון, התסכול, הייאוש והשנאה,
זה שמישהו ימתן, ישהה, יחקור בסקרנות או יעצור אותה.
הרבה יותר מתחשק לה לזרום, להתפשט, להתפרץ, להתפוצץ.
על מי ש"אשם".
על מי ש"עושה לך את זה".
על מי ש"גורם לך לסבול עכשיו".

**
עכשיו זה הזמן.
כשהכי קשה.
כשהכי לא מתחשק.
במיוחד בתקופה הזו.
דווקא בגלל כל מה שקורה.

**
דווקא עכשיו, כשהכי מאתגר,
חשוב במיוחד לבחור:
אילו זרעים להשקות ואילו זרעים לייבש.
אילו צמחים לטפח ואילו עשבים לנכש.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הצטברות של עניינים

הצטברות של עניינים מהיומיים האחרונים:

החשבון שלא שילמנו.
המטלה שלא השלמנו.
המטלות שאפילו לא התחלנו.
ההודעות שלא קראנו.
השיחות הלא-נענות שלא החזרנו.
הנושא שלא קידמנו.
התקלה שלא תיקנו.
ההחלטה שלא קיבלנו.
ההבטחה שלא קיימנו.
הבדיקה שלא בדקנו.
הפתרון שלא מצאנו.
התקיעות שלא שחררנו.
הקושי שלא התמודדנו איתו.
הדבר שלא עשינו.
הזמן שלא הקדשנו.
האדם שלא פגשנו.
השיחה שלא קיימנו.
הסליחה שלא ביקשנו.
התודה שלא אמרנו.

**
עם רשימה כזו, אין פלא שאנו מרגישים כך…

לאט לאט.
לקחת אויר.
להוריד הילוך.
לקחת הפסקה.

קצת יותר חמלה.
קצת יותר עדינות.
קצת יותר פרופורציות.
קצת יותר נוכחות.

להיזכר מה באמת חשוב.
להודות על מה שיש.
להיות.

לבחור במה שהכי חשוב. עכשיו.
לעשות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לחץ גבוה, לחץ נמוך ומה שביניהם

אויר זורם מלחץ גבוה ללחץ נמוך.
גם מידע.
כשאת מנסה ולא מצליחה
לקבל מידע,
להבין משהו לא ברור,
או להגיע לחיבור עם תשובה לשאלה שמעסיקה אותך,
יכול להיות שזה בגלל לחץ גבוה.

**
לחץ גבוה בתוכך.
לחץ גבוה של פחד,
או של שיפוטיות,
או של עומס,
או של ידיעת-כל,
או של תלות בתוצאה מסוימת.

**
כשהלחץ הפנימי גבוה,
המידע לא יכול לזרום.
(גם אם הוא ממש רוצה)

כשהלחץ הפנימי נמוך,
מידע רלוונטי, חשוב ומרגש
לא יכול שלא להגיע.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אחת שתיים ושלוש…

קצת מלחיץ.
לא הכי נעים.
לא בטוח איך יהיה.
יציאה ממרחב נוחות.

**
יש הרבה סיבות למה לא לעשות את זה.
ועוד יותר סיבות למה לא לעשות את זה עכשיו.
לא חשבתי על הכול עדיין.
יש כמה פינות לא סגורות.
איני בטוח שזה מה שאני רוצה.
איני בטוח שכך בדיוק אני רוצה.
יכול להיות שאנשים ייפגעו.
ייתכן שמשהו יתפשל.

**
אחת שתיים ושלוש…
קפיצה למים.

פחד.
התרגשות.
לחץ.
דופק גבוה.

תרגול בחיים מלאים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לעשות את הדבר הנכון

כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות, לתוצאות טובות או רעות
מייצרים לחץ .

לחץ לעשות את הדבר הנכון.
את הדבר שאם לא נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם לא נעשה אותו כמו שצריך, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לא לעשות את הדבר הלא נכון.
את הדבר שאם נעשה אותו, משהו שצריך לקרות לא יקרה.
או שאם נעשה אותו, משהו יקרה אבל לא כמו שצריך.

לחץ לדעת מהו הדבר הנכון ולהבחין בינו לבין הדבר הלא נכון.

**
דוגמאות לאמונות שונות שמחזיקים ביחס לדברים:
• דברים מסוימים יקרו בין אם נעשה משהו ובין אם לא נעשה דבר.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נעשה משהו ולא יקרו אם לא נעשה את אותו משהו.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יושפעו ממשהו שלא נעשה.
• דברים מסוימים לא יושפעו ממשהו שנעשה.
• דברים מסוימים יקרו אך ורק אם נימנע מלעשות משהו ולא יקרו אם נעשה את אותו משהו.

**
דוגמאות לתחומים שבהם אנו מאמינים שיש דרך נכונה ולא נכונה לעשות דברים:
הורות, זוגיות, מערכת יחסים, בריאות, תזונה, ספורט, שינה,
פוליטיקה, חיסכון פנסיוני, ביטוחים, התנהלות כלכלית,
עבודה, קריירה, אופנה, ניהול עסק, ניהול אנשים,
צבא, חינוך, לימודים, התפתחות אישית, חיים…

**
כשמאמינים שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים
ושהעשייה מובילה לתוצאות נכונות או לא נכונות,
לתוצאות טובות או רעות,
נוצר לחץ.
כשנוצר לחץ, בדרך כלל מנסים להעלים או להקטין אותו.
מחפשים פתרונות.
מנסים למצוא לבד לבד או פונים למוסמכים למיניהם שמבינים "בזה".
מומחים, ידעונים, קוסמים, חכמים, מנוסים.
שאמורים לדעת.
שיש להם את התשובה למה שנכון ולמה שלא.
למה שצריך לעשות ולמה שצריך לא לעשות.
מאמינים שאם משהו לא עובד כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך לעבוד
זה רק מפני שעוד לא מצאנו את התשובה המתאימה.
את השיטה, הטכניקה, התהליך, הפתרון או הנוסחא.
את המסגרת, בן / בת הזוג, הסביבה, ההנהלה, הממשלה.
ושאיפשהו מסתתר "המבוגר האחראי" המתאים,
שיגלה לנו מה ואיך צריך לעשות איך ויציל אותנו.

אם רק נמצא אותם (את מי שיודע ואת השיטה)…
צריך למצוא אותם !

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

ד' אלול – כשהייתי עסוק במה שיקרה בעוד 45 דקות

כשהייתי עסוק במה שיקרה בעוד כארבעים וחמש דקות
כמעט ופספסתי את המקום המיוחד שאני נמצא בו כעת.

כשהייתי לחוץ מהדבר החדש שיתחיל ממש בקרוב
החמצתי את הדרך המדהימה שעשיתי בחצי השנה האחרונה.

כשהייתי מוטרד מאיך אהיה ואיך יהיה לי
שכחתי לרגע את המהות שלשמה אני עושה את מה שאני עושה.

כשהאמנתי שיש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות דברים,
גם האמנתי שאני יכול לפשל, להיכשל ולא להצליח…

**
עכשיו,
כשאני רואה את המקום שאני נמצא בו כרגע,
מכיר בדרך המיוחדת שעברתי ושאני עובר,
נזכר למה אני כאן ומה באמת באתי לעשות
ויודע שאני לא באמת יודע…
משהו בי קצת יותר נוכח.

רגוע.
סקרן.
מכיר תודה.
נרגש.

בהצלחה לכולנו.
פרק חדש נוסף מתחיל.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

כ"ו תמוז – לחץ

5 סוגים של לחצים (רשימה חלקית)

א. לחץ מאי-נוחות
משהו לא יהיה מושלם, כיף, מהנה ונוח.
אולי גם "נשלם עליו" בזמן, באנרגיה, בכסף.

ב. לחץ מעומס
ריבוי משימות ועניינים שאנו עוסקים בהם בו זמנית.
גם אם כל משימה בפני עצמה היא ברת-ביצוע ואינה מאתגרת במיוחד,
כשכולן נערמות ביחד ומתרחשות בעת ובעונה אחת זה מלחיץ.

ג. לחץ מהלא – נודע
אי – וודאות וחוסר אונים שאנו חווים כשאין לנו מושג איך המצב יתפתח ומה יקרה.
אנו חיות אנושיות המחפשות וודאות ונלחצות כשאין.
לחץ מהלא – נודע יתפוגג או יומר ללחץ מסוג אחר כשהבהירות תיווצר.

ד. לחץ מכישלון
בביצוע משימה מסוימת או תפקיד כלשהו.
הכישלון יכול להיות מוגדר ע"י סמכות חיצונית או פנימית (אנחנו).
בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים ובכל תחום שהוא.

ה. לחץ הישרדותי
סכנת חיים שלא בטוח איך נצא ממנה.
ענייני בריאות או כסף שמאיימים על חיינו.

**
החופש הגדול, שינוי תפקיד,
קניית ומכירת בית, איסלם קיצוני בעולם,
מזג האוויר, החלפת בית ספר,
המבחן הקרוב, הפרויקט הנוכחי,
הפגישה הבאה, הטיסה לחו"ל,
הפידבק שקיבלתי, רופא השיניים…

**
יש משהו מרגיע בעצם ההתבוננות בלחץ שלך,
הזיהוי שלו וההבנה שהוא אינו לחץ הישרדותי אמיתי.

במצבים שבהם ישנו לחץ הישרדותי אמיתי,
כדאי שהוא יקבל עדיפות עליונה.
כל השאר פחות חשוב כרגע.
ופחות מלחיץ.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

י"ט סיון – מחלת זמן

"מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר?
סוגר את הווילון?
מתגלגל כדי להתכרבל עם בת זוגתך או עם הכר?
קופץ מהמיטה ועושה עשר שכיבות סמיכה כדי להזרים את הדם?

לא.

הדבר הראשון שאתה עושה,
הדבר הראשון שכולנו עושים,
הוא לבדוק מה השעה.

ממקומו על הכוננית שליד המיטה מכתיב השעון את התנהגותנו.
הוא לא רק אומר לנו איפה אנו נמצאים יחסית לשאר היום,
אלא גם איך להגיב.

אם השעה מוקדמת, אעצום את עיני ואנסה לחזור לישון.
אם מאוחר, אקפוץ מהמיטה ואלך מיד לשירותים.
מרגעי הערות הראשונים השעון קובע את מהלכינו.
וכך זה נמשך לכל אורך היום.

כשאנו רצים מפגישה לפגישה,
מיעד סופי אחד למשנהו,
כל רגע נארג לתוך לוח זמנים.

לאן שלא נסתכל –
הכוננית לצד המיטה, המטבחון במשרד,
פינת צג המחשב, מפרק כף היד –
השעון מתקתק, עוקב אחר התקדמותנו,
מאיץ בנו שלא נפגר.

בעולם המודרני המהיר הזה
נדמה שרכבת הזמן תמיד יוצאת מהתחנה
ברגע שאנו מגיעים לרציף.
לא משנה כמה מהר נלך,
עד כמה נתכנן את זמננו,
לעולם אין ביומננו די שעות.

במידה מסוימת זה היה המצב מאז ומתמיד,
אבל כיום אנו מרגישים יותר לחץ מאי פעם."

**
"ב-1982 טבע לארי דוסי, רופא אמריקאי,
את המונח 'מחלת זמן' כדי לתאר את האמונה הכפייתית
ש 'הזמן בורח, אין מספיק ממנו,
ואתה מוכרח לדווש מהר יותר ויותר כדי לעמוד בקצב.' "

====

הציטוטים מתוך הספר "בשבח האיטיות" מאת קרל אונורה.
הספר נכתב בשנת 2004 ותורגם לעברית בשנת 2006.

**
יש משהו משונה בקריאת הספר.
למרות שהוא נכתב לא מזמן (קצת יותר מעשור)
נראה שזה היה לפני עידן ועידנים:
ב-250 העמודים יש התייחסות מועטה בלבד,
למכשירים הסלולריים, לרשתות החברתיות,
לסנכרון המתמיד ולקושי להתנתק מאינסוף הגירויים הוירטואליים.

**
אונורה ודאסי מתייחסים ל"מחלת זמן".
נראה שהמחלה כבר מזמן הפכה למגפה שרק הולכת ומעמיקה.

חיים מלאים. יום יום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter