תגית: דרך

מתי מגיעים ?

מתי מגיעים ?

תיאור קריקטורה מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד:

משפחה בדואית הרכובה על גמלים חוצה מדבר צחיח.
האב רוכב בחזית על הגמל הגדול ביותר,
ובהמשך רוכבים האם ושלושת הילדים,
כל אחד על גמל קטן יותר.
האב מפנה את ראשו ואומר לילד הקטן ביותר:
"תפסיק לשאול אותי מתי מגיעים !
אנחנו נוודים, למען השם !"

**
כולנו נוודים…
מעולם לא הגענו…
לעולם לא נגיע…

אנחנו תמיד בדרך.
גם היום.
גם עכשיו.

**
בדרך לאן…?
בדרך עם מי…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

בן אלמוות

בן אלמוות

"צ'יף רומן-נוז משבט השאיין וכל אנשיו האמינו שהוא בן אלמוות.
הוא והם צדקו בכל יום מימי חייו,
פרט לאחד."

~ הסופר ריצ'ארד האייט (ציטוט מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד)

**
"אין ראייה נכונה אחת, אין עמדה מוקדמת נכונה.
ראייה נכונה היא ראייה שאין בה קיבעון,
שאין בה הנחה מוקדמת על אודות נכון ולא נכון."

~ אסתר פלד, "להרבות טוב בעולם"

**
גם המחשבה על אי-היאחזות במחשבות שלנו היא מחשבה.
גם התפיסה שאין ראייה נכונה היא תפיסה.
או שלא.

**
מעניין לאן יוביל השביל שאצעד בו היום…
מעניין איך תתפתח הדרך שנפתחת היום…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עדיין לא שם…

יש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
יש אנשים שצריכים את הזמן שלהם.
יש תהליכים שצריכים את הזמן שלהם.

**
כמו באפייה, יש חשיבות רבה למצרכים, למינונים, לסדר, לזמן, לתהליך.
בשונה מאפייה, כשמדובר באנשים, לאף אחד אין את המתכון המדויק.

כוונה, מחשבה, לב פתוח, ערנות, למידה מתמדת, אמון וענווה עושים הבדל.

**
כשיצאנו לדרך, כיוונו למקום מסוים.
אנחנו עדיין לא שם.
יש לנו עוד דרך.
אנחנו בדרך.
ביחד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עשר למידות מהשבוע

1. ניהול עצמי

ניהול עצמי לפני ניהול אחרים:

סדרי עדיפויות.
קבלת החלטות.
בריחה או התמודדות.
משמעת. עשייה.
עמידה במילה שלך.
נאמנות לערכים שלך.
מחויבות. מוכנות לתת.
מוכנות לבקש. מוכנות לקבל.
אחריות אישית. למידה.
שליטה עצמית. החזקה עצמית.
אהבה עצמית.
אומץ.
תקווה.

שוב אותו שיעור…

**
2. החלטות

אם אתה כבר יודע, חבל להתמהמה.
אם כבר הגעת להחלטה, לכי על זה.
יש מחיר לדחיינות.
עכשיו זה יותר יקר מאז.
והרבה פחות נוח.

**
3. אחריות

אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ומאפשרים אותה.
כל הזמן.
בכל רגע נתון.
בכל אינטראקציה, פעולה, החלטה ושיחה.
בכל פעם שאנו בוחרים לומר משהו או לשתוק.
לעשות או להימנע מעשייה.
גם עכשיו.
במיוחד עכשיו.

**
4. דיוק

פעולה אחת… שהגיעה זמנה.
שיחה אחת…שעושה הבדל.
בחירה אחת…שמשנה מסלול.

להיות במקום.
לעשות את הדבר.

**
5. טריגר

אני שם לב לכעס שבי.
עליך, על הפעולות שלך, על ההתנהלות שלך.
משהו בי מאשים אותך בכל מיני דברים שהיית או לא היית אמור לעשות.
יש בתוכי שיפוטים על כפיות טובה, אנוכיות וחוסר הוגנות.

השיח הפנימי הזה מוכר לי.
אני פוגש אותו מדי פעם.
יותר מכפי שהייתי רוצה.
אתה מעורר אותו עבורי עכשיו.
שולח אותי לעשות עבודה.
עם עצמי.
אתך.
עם אחרים.

להתראות בקרוב…

**
6. המשכיות

אין דבר כזה "דף חדש".
כל דף הוא הדף הבא לדף שלפניו
והדף הקודם לדף שאחריו.

אנחנו קוצרים היום מה שזרענו וגידלנו.
אנחנו יוצרים עתיד עכשיו.

**
7. תרומה הדדית

ההצעה שקיבלת השבוע
נובעת בין היתר מההתנהלות שלך בשנים האחרונות.
מעניין לאן היא תוביל אותך בשנים הקרובות…

ההצעה שקיבלת השבוע
נובעת בין היתר מההתנהלות שלי בשנים האחרונות.
מעניין לאן היא תוביל אותי בשנים הקרובות…

**
8. דרך

הדרך היא המטרה.
בסוף… כשנסתכל אחורה…
שזה יהיה שווה את זה.

**
9. בלבול

שלשום הלכתי לישון בתחושה מבאסת שאולי "הרעים מנצחים".
חילקתי לעצמי את העולם לרעים ולטובים.
לניצחונות ולהפסדים.

זה באמת יכול לייאש כשמאמינים בזה…

**
10. ריענון

השבוע כשעבדתי עם קבוצת לוחמים שמשתחררים בקרוב,
שאלנו כמה שאלות:
– "מה תחשב הצלחה בחיים עבורכם?"
– "מה ערכי החיים המובילים שלכם?"
– "איפה אתם נמצאים כרגע?"
– "לאן אתם מכוונים?"

שאלות חשובות.
לא רק לחיילים משתחררים.

אולי הגיע הזמן לשאול אותן שוב…
להיזכר… לבדוק…לרענן…

 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

דברים שחיים עכשיו

עשרה דברים שחיים בי כרגע.
מחשבות בעקבות אירוע בן יומיים שזכיתי להשתתף בו השבוע.

השפעה
השפעה של איש אחד.
במקרה הזה של אישה מסוימת אחת.
אסנת.
שלקחה על עצמה משימה קונקרטית,
להקים משהו שלא קיים
ושלא ברור אם ואיך אפשר ליצור אותו.
לקחה על עצמה ויצרה.
משהו יוצא דופן. מופלא.
בעל השפעה אינסופית
שנוגע במאות אנשים במעגל ראשון
וברבבות במעגלים נוספים.

**
התפתחות
האירוע התרחש במלון ליאונרדו באשדוד.
כשנתיים לפני כן השתתפתי באירוע "דומה", של אותו ארגון ובאותו מלון.
דומה בהיבטי הכותרת והמיקום.
שונה מאוד כמעט בכל היבט אחר.
התפתחות אינסופית של אנשים, תוכן, רעיונות, תהליכים, השפעה.
התפתחות אינסופית שחלקה תולדה של חשיבה, תכנון, עבודה וחזון
וחלקה ספונטנית, יצירתית, מפתיעה, מקורית ואקראית.

**
פחד
פחד של אנשים.
פחד מאיבוד מקום.
פחד מעולם משתנה.
פחד מאיבוד רלוונטיות.
פחד מפספוס הזדמנות.
פחד שזה לא מספיק.
פחד מהעתיד וממה שיהיה.
לא רק פחד.
גם חרדה.
גם חוסר אונים.
מטען כבד.

**
זיכרון
זיכרון של משפט מסוים שנאמר לפני שלוש או ארבע שנים.
משפט שמישהו זכר שאמרתי ושאני כבר מזמן שכחתי.
זיכרון חי ונוכח של משפט אחד.
הבחירה להזכיר את המשפט ולהפיח בו חיים.
זיכרון לא לינארי.
למילים יש כוח.

**
אינטימיות
שיחה קצרה בין שני אנשים.
כמה דקות.
מוכנות להיפתח.
לשתף ולהקשיב.
להיות נוכח.
בלי להיבהל. בלי לשפוט.
בלי לפתור. בלי לייעץ.
רק להיות ביחד.
לכמה רגעים.
אינטימיות של עשר דקות
שיכולה להיהפך לדבר הכי משמעותי באירוע שלם.

**
מתח
יש את זה ויש את זה.
גם וגם.
מתח בין סיפורים שמתנגשים.
מתח בין צרכים שונים.
מתח בין תחושות.
בין הכרת תודה והשראה לבין תסכול.
בין חיבור לניתוק.
בין קירבה לבדידות.
מתח של פוטנציאל שרוצה להתממש.

**
בחירה
"דלתות מסתובבות".
בקיץ 2015, לאחר התלבטות בין שתי אפשרויות, בחרתי בחירה.
פיצול בנתיב חיים שהוביל אותי במסלול מסוים ולא במסלול אחר.
השבוע, באירוע , קיבלתי הצצה לנתיב החלופי.
פגשתי אנשים שבבחירה שונה, אז באותה נקודת זמן,
היו יכולים להיות חלק מחיי (ואני חלק מחייהם)
והיום אנחנו לא.
היה מעניין ומרתק לפגוש אותם.
להכיר אישית חלק מהם.
מתח של גם וגם.
שמחה על אותה בחירה וגם צביטה קלה בלב.

**
חברים
אנשים שכיף לך להיות במחיצתם.
שאתה נהנה לפגוש.
להגיד שלום.
להתחבק.
לדבר.
קרובים יותר וקרובים פחות.
חברים חדשים וותיקים.
חברים לדרך.
חברים לחיים.

**
הכרת תודה
בכדי שאירוע כזה יתרחש ושאני אוכל להשתתף בו
צריכים לקרות אינספור אירועים מקדימים.
עשייה, החלטות, פעולות והשקעה
של אינספור אנשים בנקודות זמן שונות.
את חלקם אני מכיר ואחרים לא.
חלקם מכירים אותי ואחרים לא.
בהסתכלות פשטנית מסוימת,
החיבור שלי לאירוע המסוים הזה
התחיל להיווצר כבר לפני שבע שנים.
זרע עוברי,
מפגש ראשוני עם קבוצה מצומצמת של אנשים
שחלקם עדיין כאן ואחרים כבר לא.
עצירה להכרה ולהיזכרות.
הכרת תודה הפרושה על פני שבע שנים.

עשרה דברים שחיים כרגע.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שלוש מחשבות יום הולדת

לפני יותר מעשור, בנובמבר 2004,
פירגנתי לעצמי בחצי יום חופש בבית קפה נחמד מוקף עצי הדר,
ועצרתי לכמה שעות של חשיבה וכתיבה.
ניסיתי לבחור ולהגדיר לעצמי מטרות חשובות לשנת 2010
בתחומים שונים של חיי.
אז, זה היה נראה רחוק.
חשיבה אסטרטגית, הסתכלות לחמש שנים קדימה.
היום זו כמובן היסטוריה.
בסך הכול הגדרתי לעצמי תשע מטרות בתחומים שונים של חיי:
קריירה ופיננסי, משפחה וזוגיות, חברה וקהילה, התפתחות אישית.
חלק מהמטרות הושגו ואחרות לא.
עם הזמן, חלק מהמטרות הפכו להיות לא רלוונטיות,
כולן למעט אחת השתנו עם השנים.
מטרה אחת מתוך התשע זכורה לי במיוחד.
בפרספקטיבה של מעל שתים עשרה שנים
היא גם היחידה שנשארה רלוונטית וללא שינוי.

בדיוק היום, 17/2/2017 אני חוגג יום הולדת 45.
המטרה החשובה שסימנתי לעצמי באותו בית קפה ב- 29/11/2004 היתה:

"אני אוהב את מה שאני רואה כשאני מסתכל במראה."

לשמחתי, כשהסתכלתי השבוע במראה אהבתי את מה שראיתי.
גם כשהתבוננתי פנימה.
"לאהוב את מה שאתה רואה במראה" אינה מטרה המכוונת לתוצאה מסוימת.
בעיני זה לא מקום שאפשר להגיע אליו, להשיג אותו ולעצור.
יותר מהכול זו מטרה של דרך.
דרך התנהלות בחיים.
מטרה שמזכירה מה חשוב.
שעוזרת לבחור בצמתי החלטה.

יש בי הכרת תודה עצומה על המקום שאני נמצא בו כרגע.
הכרת תודה להרבה מאוד אנשים.
הכרת תודה על הרבה מאוד דברים.
כל זה לא מובן מאליו עבורי.
זה כאן.
ועכשיו.
אולי גם מחר.
ואולי לא.

**
אתמול קיבלתי ספר מיוחד מחברה יקרה במיוחד
שאני מכיר תודה על נוכחותה בחיי כבר מספר שנים.

הנה ציטוט מתוכו:

"למדתי שהחיים הם אינסוף קשרים של סיבה ותוצאה.
ובמקום שבו אדם יכול להיכנס ולהשפיע על התסריט,
זוהי נקודת ההתערבות והאחריות שלו.
והיא קובעת פעמים רבות מה תהא התוצאה.
האם לקחת את פלסטלינת חייך ולשת אותה למשהו בעצמך?
או שהיית כמו נוצה ברוח הפראית ונתת לעל טלטלה לסחוף אותך.
ועוד למדתי שאף פעם לא מאוחר.
יש הרבה תחנות יציאה מהרפש.
לא אחת ולא שתיים. המון."

המילים הללו נכתבו על ידי דפנה מאיר זכרונה לברכה,
אשר נרצחה בח' בשבט תשע"ו, 17 בינואר 2016, בהיותה בת 38, על ידי מחבל בביתה.
הציטוט הוא מתוך הספר "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" שנכתב על ידי יפעת ארליך.
הספר מספר את סיפור חייה של דפנה מאיר ומביא ציטוטים רבים מכתביה.

**
קבוצת חברים הציעה לי השבוע לשנות את המונח "יום הולדת" ל"יום הופעה".
לדבריהם, "יום הולדת" אינו מדויק מכיוון שאנו חיים כבר לפני רגע לידתנו הרשמי.
למעשה, בלתי אפשרי להצביע על נקודה מסוימת בזמן שבה חיינו התחילו.
ולכן, המלצתם היא, לשנות את המונח "יום ההולדת" ל"יום ההופעה":
היום שבו הגחנו מבטן אימנו והופענו לראשונה, פיזית, כאן על הכדור הזה.

להלן ציטוט נחמד ומעורר מחשבה מאותה קבוצת חברים מקוריים:

"ברכות. אתה חוגג 45 שנים ליום ההופעה שלך.
45 שנים זה מספר עגול.
אגב, לא יותר עגול מ 43 או מ41 וחצי.
איכשהו אנחנו אוהבים לסדר דברים בקופסאות ולתת להם כותרות.
ולכן בחשיבה שלנו 40 הוא מאורע יותר חשוב מ 38 ושלושה חודשים ויום.
זה כמובן חסר חשיבות ובעל חשיבות בעת ובעונה אחת.
זה חסר חשיבות מכיוון שאותו יום אינו באמת חשוב מכל יום אחר.
זו רק ספירה טכנית לחלוטין שהמצאנו ושאנו מתייחסים אליה.
זה בעל חשיבות מכיון שהאמונה שלנו בכך שזה יום מיוחד הופכת אותו למיוחד.
בדרך שבה אנו מתייחסים ליום,
בדרך שבה אנו מתייחסים לאחרים ולעצמנו באותו יום
ובדרך שבה אחרים מתייחסים אלינו.
האמת היא, שאנו יכולים להתייחס לכל יום באותה איכות נוכחת
בלי קשר לתאריך ההופעה הלועזי או העברי."

מה אתם אומרים? איך זה נשמע לכם…?

**

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

חיכיתי לזה…

חיכיתי לזה…
לשמוע ממך.
לקבל עדכון קצר.
לדעת שזה מאחורייך.
שזה עבר כמו שקיווית שזה יעבור.

**
זה לא מובן מאליו.
כיף להתחיל ככה יום.
משהו בי שהיה דרוך נרגע והשתחרר.

**
בשעה טובה !
פרק חדש של חיים נפתח עכשיו…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

נכנסים לפברואר

נכנסים לפברואר

החודש שבו, לפני 7 שנים, נפטר אבי זכרונו לברכה.
איש אחד שאני מתגעגע אליו ושזכיתי להכיר.

החודש שבו, לפני 17 שנים, נולדה בתי הבכורה.
הגיחה לאויר העולם ושינתה את חיי לעד.

החודש שבו, לפני 18 שנים, התחלתי לעבוד באינטל.
מקום שהוא כל-כך הרבה מעבר לרק מקום עבודה עבורי.

החודש שבו, לפני 26 שנים, התחלתי מסלול מסוים בצבא.
מסלול שהפך להיות גם דרך מיוחדת ובעלת השפעה אינסופית.

החודש שבו, לפני 45 שנים, הצטרפתי גם אני לחגיגה.
למסע חווייתי מופלא על הכדור הזה, בגוף הפיזי הזה.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

היום בבוקר, שישה ימים אחרי

לפני שישה ימים בחרתם להיכנס לדיאלוג
בנושא מורכב, חשוב ומאתגר
המשפיע על שניכם
ועל רבים נוספים בסביבתכם.

**
היום בבוקר,
שישה ימים אחרי,
אתם יכולים לחגוג.

**
לחגוג תוצאה שהיתה בלתי נראית לפני פחות משבוע,
לחגוג פתרון שלא היה קיים עד שיצרתם אותו.

לחגוג דרך משותפת, ישירה, מכבדת ואוהבת,
לחגוג תהליך קשוב, אמיץ, מתחשב ואכפתי.

**
במקום שבו יש הרבה מה להפסיד,
מצאתם את הדרך להרוויח בגדול.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter