תגית: אומץ

האומץ להיות טוב

"הרבה קשור באומץ להיות טוב.

הרבה נובע מנקודה זו שפעמים רבות מבלבלת מאוד ונוטים להבין אותה באופן הפוך.
שהרי מקובל לזהות את הבגרות עם אותה קדורנות רציונלית המסוגלת להיות 'מציאותית',
משמע לראות את הרוע ולהיערך אליו.
בעוד שבאמת, כל זה הוא ביטוי לעמדה ילדית המפחדת מן ההשתנות ומסרבת לנוכחות.
כל זה הוא דווקא אי-הכרה של הממשות ופעולת הסוואה של מי שחדל להרגיש את הממשות זורמת בדמו.
והאומץ להיות טוב – האומץ לראות טוב ולראות עצמו כטוב – הוא גם האומץ להיות בוגר.

'הכול לטובה', אם כן, אינו סיפור חדש, אמונה דעתנית שהאדם משתמש בה כדי שתסוכך עליו מפני הרעה.
אין זו אמירה פולחנית המבקשת להרגיע ולנחם אותו, מעין המאגיה המערסלת, המרדימה את הבהלה ומרחיקה את העין הרעה.
לא, זו הכרעה מוסרית של בגרות.
הכרעה של אומץ להתייצב באופן אישי ולהתחייב לממשות, להסכים להתענג, ולפגוש ולהשתנות עם מה שהוא אחר."

~ דן לסרי, "אל הממשות", עמוד 82

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

100% פספוס

פעמים רבות איננו מבקשים,
(גם כשאנו יודעים בדיוק מה אנו רוצים),
כי אנו חוששים לקבל את ה"לא",
יותר משאנו רוצים לקבל את ה"כן".

**
אנו מחטיאים 100% מהזריקות שאיננו זורקים.
אנו מפספסים 100% מהבקשות שאיננו מבקשים.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הנחות כוזבות ואמיתות בסיסיות

3 הנחות כוזבות:

1. אנחנו צריכים לעשות את זה.
2. כל הדברים חשובים.
3. אנחנו יכולים לעשות הכול.

**
3 אמיתות בסיסיות:

1. יש לנו בחירה.
2. יש דברים חשובים יותר ודברים חשובים פחות.
3. אנחנו יכולים לעשות כל דבר שנבחר, אבל לא הכול.

~ בהשראת הספר Essentialism מאת Greg McKeown

**
לקיחת אחריות על הבחירות שלנו.
זיהוי של מה שהכי חשוב.
מיקוד במה שהכי חשוב.
ויתור על מה שפחות חשוב.
אומץ וביטחון ביכולת שלנו.
ענווה והכרה במוגבלות שלנו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מאה מילים

לכתוב ברצף מאה מילים.
בלי למחוק.
בלי לתעדף.
בלי לחשוב יותר מדי.
להתקדם עם מה שיש, עם מה שעולה.
להיות מוכן לטעות.
להיות מוכן לא להבריק.
להיות מוכן להופיע.
עם או בלי.
לשים לב לרצון למחוק,
להגיד לו שלום,
להמשיך הלאה.
כמו שזה,
כמו שאני.
לנוע הלאה.
ככה כמו שזה.
להיות מוכן.
להיות נכון.
מעבר לנכון ולא נכון.
להרשות לעצמי.
לבטוח.
להאמין.
לחשוב כמה כבר עבר
ולענות שעוד קצת.
עוד לא מספיק.
להמשיך.
לקחת אויר.
בסך הכול מאה מילים.
לא פחות ולא יותר.
זה מה שזה.
זה ולא מעבר לזה.
תרגיל בתנועה.
תרגיל בהבעה.
תרגול במוכנות.
תרגול בקבלה.
מאה עגול.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עניין של זמן?

"אין לי זמן" זה רק תירוץ.
יש לך שפע של זמן.
לכולנו.
עשרים וארבע שעות שלמות בכל יממה.
תמיד.
בלי יוצא מן הכלל.

זה ממש לא עניין של זמן.
הזמן לא רלוונטי.
בכלל.

**
זה יותר עניין של תשומת לב.
עניין של מיקוד בדברים החשובים.
ושל סינון הדברים הלא חשובים.
או הלא מספיק חשובים.
כרגע.
זה עניין של לקיחת אחריות מלאה על הבחירות שלנו.
ושל לקיחת אחריות אמיתית על המשמעויות של הבחירות שלנו.
של מוכנות ואומץ לומר "לא".
של מוכנות ואומץ לומר "כן".
לדברים.
לאנשים.
זה במידה רבה עניין של כבוד ושל הערכה.
לעצמנו.
לאחרים.
זה המון עניין של משמעת.

**
זה עניין של כל כך הרבה דברים.
אבל זה ממש ממש ממש לא עניין של זמן.
אפשר להפסיק לברוח.
מומלץ להפסיק לתרץ.
כדאי להפסיק להתחבא.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

דברים שאני כבר יודע

דברים שאני כבר יודע ועוד לא מעז לגלות לעצמי.
דברים שאני כבר יודע ומספר לעצמי, אבל עדיין מתאמץ לא לראות.
דברים שאני כבר יודע, מספר לעצמי, רואה, ועדיין בוחר להתעלם מהם, לא לפעול.
דברים שאני כבר יודע, מספר לעצמי, רואה, פועל.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

משוב קריטי

סבב של משוב קריטי.
שלוש שאלות חשובות.
שלוש תשובות קצרות.
פחות מעשר דקות ל"בדיקת דופק".

**
שלוש שאלות חשובות:
– איך את/ה מרגיש/ה כרגע?
– צורך אחד או שניים שמתמלאים עבורך כרגע?
– צורך אחד או שניים שלא מתמלאים עבורך כרגע?

**
כש – 40% מאנשי הצוות
מצביעים על צורך בכנות ובאותנטיות שלא מתמלא כרגע,
זהו משוב קריטי שכדאי להתייחס אליו.
משוב משמעותי ואמיץ.
משוב כן ואותנטי…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

אנשים שאני רוצה לעבוד איתם

כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים,
אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות.
בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי.

בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה
והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :

1. העבודה עצמה ( מה היא היתה, מה נכלל בתוכה, איך היא תוכננה, התבצעה, …).
2. אני (התפקוד שלי, המצב שלי, איך התנהלתי, מה עשיתי, …)
3. האנשים שעבדתי איתם ( בצורה קרובה או רחוקה, שותפים, עובדים, מנהלים, לקוחות, ספקים, … )

לכל אחד מהגורמים הללו יש השפעה משמעותית.
בהתבוננות על החודשים האחרונים, "אספתי" עשרות לקחים רלוונטיים עבורי לגבי כל אחד מהגורמים הללו.

השבוע התחדד לי משהו לגבי הגורם השלישי – אנשים שאני רוצה לעבוד איתם.
"לעבוד איתם" יכול להיות חלק מעשייה יום-יומית, כתף אל כתף, בזמן שאנחנו מנסים להגיע לתוצאות מסוימות או לייצר שינוי רצוי.
"לעבוד איתם" יכול להיות גם בסדנאות ובקורסים שאני מעביר או בתהליכים שאני מלווה.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים הבאים בצורה הזו.
נראה לי שזה יכול להיתפש כמתנשא.
זה בקלות יכול להתפרש בצורה אחרת ממה שאני רוצה שזה יתפרש.
כנראה שזה יקרה.
לפחות בחלק מהמקרים.
ומעבר לכך, איזו זכות יש לי לכתוב את הדברים הללו?
מי אני חושב שאני ??

בחרתי לכתוב בכל זאת.

**
מספר מחשבות על אנשים שאני רוצה לעבוד איתם:

אני מעדיף לעבוד עם אנשים רעבים הפתוחים ללמידה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המגיעים להעביר את הזמן, שבאים כי הכריחו אותם או עם כאלו שכבר יודעים הכול).

אני מעדיף לעבוד עם אנשים לאורך זמן, עבודה תהליכית מתמשכת המאפשרת העמקה, שיפור ושינוי.
(עבודת חד פעמית פחות עושה לי את זה)

אני מעדיף לעבוד עם מי שמתחבר לחומרים ולנושאים שאני עוסק בהם ומכיר בחשיבות שלהם.
(תפקידי אינו לשכנע, להסביר, למכור, להצדיק או לרתום)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המוכנים, או מנסים, לדבר בפתיחות, בכנות ובאומץ. גם כשקשה, מאתגר ולא נוח.
(פחות בא לי לעבוד בסביבה המאופיינת בציניות מעקרת או בהעמדת פנים חוסמת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכבדים את עצמם ואותי, מכבדים את הזמן המשותף שלנו ונוכחים במפגשים בצורה מלאה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתקשים להשתחרר מהתעסקות מתמדת בעניינים אחרים בזמן שאנחנו מנסים לעשות משהו ביחד)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים הבוחרים להיות שותפים מלאים לתהליך הלמידה והעשייה באמצעות דיאלוג, שיתופים ומשובים תוך כדי תנועה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המצפים ממישהו אחר "לספק את הסחורה" או לעשות את העבודה בזמן שהם "נשענים לאחור" או מטילים אחריות)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכירים במורכבות ומחפשים את הגם וגם לטובת כולם.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתעקשים להחזיק תפישת עולם של "שחור-לבן", שיפוטיות, האשמה וביקורת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המחפשים חיים מלאים ונותנים מקום להכרת תודה, אהבה, חגיגות וגם לאבל וכאב.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים שבפסימיות רואים תמיד רק את חצי הכוס הריקה ולוקחים כמובן מאליו את מה שאינו כזה)

**
לשמחתי הרבה, רוב האנשים שאני עובד איתם עונים על הקריטריונים הללו.
לרבים מהם יש לי הזכות הגדולה לקרוא "שותפים".
לדרך. לעשייה.
לחיים.
אני חושב שזה פחות עניין של מזל ויותר עניין של בחירה.
ואולי יותר מהכול זה עניין של כבוד.
כבוד לאחרים וכבוד עצמי.
אומץ להגיד "לא".
אומץ להגיד "כן".

אם הפוסט הזה נוגע בכם בצורה כלשהי, אשמח לשמוע מכם…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום.
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter