כל הפוסטים של Ronny Weinberger

תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !

"שמעתי פעם סיפור על מנהלת בית-ספר 
שנהגה להקדיש כמה שעות בכל ערב להכנת כריכים למחוסרי בית.
אחרי שסיימה להכין אותם, היא נהגה להיכנס למכונית שלה, 
לנסוע לשכונות עוני בעיר ולחלק שם את הכריכים.
למרות שסדר יומה היה עמוס למדי, 
הפעילות הלילית הזו שלה לא עייפה אותה, אלא ממש שמחה את לבה.
היא לא עשתה זאת מתוך תחושת אשמה, חובה או לחץ חיצוני.
היא פשוט ביקשה לחלוק עם אחרים את מה שהיה לה, בדרך שעשתה לה טוב.
גם כאשר אלו שקיבלו ממנה את הכריכים גערו בה או התייחסו אליה לא יפה,
היא לא הרגישה דחויה או כועסת, 
משום שהיא לא עשתה זאת על מנת להתקבל או לזכות בהערכתו של מישהו.

עיתונאי מקומי ששמע על מעשיה כתב עליה מאמר לעיתון,
ומייד היא הפכה לאישיות מפורסמת, סלבריטי מקומי.
אנשים רבים, ביניהם אפילו כמה מהמורים שלה, החלו לשלוח לה כסף כד לתמוך בעבודתה.
להפתעתם הרבה, כל מי ששלח אליה כסף קיבל את כספו בחזרה במעטפה שבתוכה פתק בן שורה אחת:
'תכינו לבד את הסנדביצ'ים הדפוקים שלכם !' "

~ הקטע נכתב ע"י ג'ק קורנפילד והועתק מספרו "הלב הנבון".

**
הקטע הזה תפש את תשומת לבי ואני מוצא בו כמה דברים:

• את הבהירות והדיוק של אותה מנהלת לגבי מה שחשוב לה לעשות.
• את דרכה האישית והמעשית של המנהלת להרבות טוב בעולם.
• את ההתמדה ואת הבחירה המלאה שלה להשקיע כמה שעות בכל ערב.
• את הכמיהה שלנו להשראה, לסיפורים מרגשים, למודלים שנוכל להתחמם לאורם.
• את ההבדל שבין לעשות משהו בעצמך לבין לתמוך במשהו ע"י השתתפות במימון שלו.
• את הקושי לשמור על קו ועל כוונה כשאנשים מלבישים עלינו תפקיד או משאבים שלא לשמם אנו עושים מה שאנו עושים.

איך הקטע עבורכם? מה אתם מוצאים בו ?

**
ביום שני השבוע העברתי הרצאת תקשורת מקרבת בקניון סי-מול שבאשדוד.
ביום שאחרי העליתי פוסט שעורר מספר תגובות בפייסבוק.
אני בוחר להביא אותו גם כאן, עבור אלו שלא קראו אותו עדיין ושאולי יוכלו להפיק ממנו ערך.

5 דברים מההרצאה אתמול:

1. איחרתי בחמש דקות. הקהל ישב וחיכה. אני לא אוהב לאחר…

2. התחלתי בשיחה פנימית של דקה וחצי עם עצמי. בקול רם. 
הקהל שומע: התבוננות על מה שקורה כרגע. איך אני מרגיש. 
צרכים שמתמלאים ולא מתמלאים עבורי ברגע זה. חידוד כוונה. 
תקשורת מקרבת מתחילה בתוכנו. בדיבור שלנו עם עצמנו.

3. בסוף ההרצאה ניגשה מישהי למארגנים והתלוננה: 
"ההרצאה לא מתאימה לקהל הזה. זו היתה טעות להביא הרצאה כזו. התאפקתי לא לצאת מהאולם".
ממש במקביל אליה ניגשה מישהי אחרת בעיניים בורקות ושיתפה:
"היתה הרצאה מעולה, מרגשת עם המון חומר למחשבה". 
כשעולים על במה חשוב להיות מוכנים לקבל. 
גם את זה וגם את זה.

4. זכות לעבוד עם שותפים כמו סלבה מרגוליס
תודה על הארגון של כל זה סלבה. 
על עוד אירוע אתך. 
על שיתוף פעולה נוסף.

5. כשהגענו לחלק של "הכרת תודה" 
הזמנתי את הקהל להיות בשקט לשתי דקות ולחשוב על מישהו שהם רוצים לומר לו תודה עכשיו. 
אולי לשלוח לו הודעה עם כמה מילים. 
מישהי שישבה באחת השורות הראשונות בחרה לשלוח הודעה לבנה. 
היא סיפרה לי שזה העלה דמעות בעיניה. 
אני לא יודע מה היא כתבה. 
אין לי מושג איך הוא קיבל את זה ומה הוא ענה. 
אם הדבר היחיד שקרה אתמול במהלך או בעקבות ההרצאה היה הרגע הזה, דייני…

 

**
אני סוגר את השבוע הזה בתחושה חזקה של יראת כבוד.
יראת כבוד לכאב, לעצב ולקושי שאנו חווים.
יראת כבוד לשמחה, לאהבה, להכרת תודה ולחופש שאנו חווים.
יראת כבוד לחיים מלאים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שני שקרים

שני שקרים

1. אני
2. שלי

**
שני שקרים.
או בלבולים.
או אמונות.
או הסכמים.

**
1. "אני"

מה זה אני? מי זה אני?
איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר?
יש "אני" שמרגיש. שחושב. שעושה. שרואה.
אם יש אני יש גם את. ואתה. ואנחנו נפרדים.
האמונה שיש "אני" שכותב את הפוסט הזה.
שעכשיו "אני" כאן ולפני כן הייתי במקום אחר.
שאיזשהו "אני" פוגש אנשים שונים במהלך היום.

**
2. "שלי"

יש דברים שהם שלי ויש דברים שהם לא.
האופי שלי. המחשבות שלי. הרגשות שלי.
הבית שלי. המשפחה שלי. הזוגיות שלי. הילדים שלי. הבעיות שלי.
העבודה שלי. התפקיד שלי. הדרגה שלי. העם שלי. המפלגה שלי.
הסדנה שלי. הדעה שלי. המוטיבציה שלי. האג'נדה שלי. הייעוד שלי.
וכל זה שונה מהדברים שהם שלך.
ואם הם שלי אולי "אני" צריך להגן עליהם. או לשמור עליהם. או להצדיק אותם.
ואם הם לא שלי אולי "אני" צריך להילחם בהם. או לרדוף אחריהם ולהשיג אותם.

**
אמונה חלופית לבדיקה:

1.אין-אני
2.אין-שלי

** הערה: "אני" לא כתבתי את הפוסט הזה והרעיונות שבו אינם "שלי". **

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שכן תדעו עוד צער

מחשבות אחרי הלוויה:

שכן תדעו עוד צער.
לא יכול להיות אחרת.
ברור שתחוו עוד צער.
וכאב. וקושי.
זה חלק מהחיים.
אם לא תחוו עוד צער,
זה כנראה סימן שגם לא תחוו משהו אחר.

**
אז שכן תדעו עוד צער.
שיהיו לכם הכוחות להיות עם זה.
והלוואי שזה יהיה צער מסוג מסוים, טבעי יותר,
ולא צער מסוג אחר, טבעי פחות.

**
ושלצד הצער, שתדעו גם הרבה שמחה.
המון שמחה.
ואהבה.
וחיבור.
ושלווה.
ושינוי.
והתפתחות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מתי מגיעים ?

מתי מגיעים ?

תיאור קריקטורה מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד:

משפחה בדואית הרכובה על גמלים חוצה מדבר צחיח.
האב רוכב בחזית על הגמל הגדול ביותר,
ובהמשך רוכבים האם ושלושת הילדים,
כל אחד על גמל קטן יותר.
האב מפנה את ראשו ואומר לילד הקטן ביותר:
"תפסיק לשאול אותי מתי מגיעים !
אנחנו נוודים, למען השם !"

**
כולנו נוודים…
מעולם לא הגענו…
לעולם לא נגיע…

אנחנו תמיד בדרך.
גם היום.
גם עכשיו.

**
בדרך לאן…?
בדרך עם מי…?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

החמישייה שלך

"לפי הסיפור, באפט פנה לטייס הנאמן שלו ואמר לו שיש לו ודאי חלומות גדולים יותר מאשר להטיס את באפט לכל מקום שהוא צריך להגיע אליו.
הטייס הודה שזו האמת.
כן, יש לו חלומות.
ואז באפט לימד אותו את שלושת השלבים.

ראשית, כותבים רשימה של 25 מטרות קריירה.

שנית, חושבים היטב, עורכים חשבון נפש ומסמנים את חמש המטרות עם העדיפות הגבוהה ביותר. רק חמש.

שלישית, מסתכלים היטב על עשרים המטרות שלא סומנו ונמנעים מן המטרות האלה בכל מחיר.
הן מה שמסיח את דעתנו. הן גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה ומסיטות את מבטנו מן המטרות החשובות ביותר."

~ הציטוט מתוך הספר "גריט" מאת אנג'לה דאקוורת (עמוד 78)

**
מה "החמישייה" שלך…?

בקריירה..?
במשפחה..?
בחיים..?

**
כמו באפט, גם אנחנו תמיד מתמקדים במשהו.
תמיד.

לפעמים אנו מתמקדים בלקפוץ מדבר לדבר.
או בלשנות כיוון.
או בחופש שלנו.
או בנוחות שלנו.
או בחשק שלנו.
או במה אנשים חושבים עלינו.
או במה אנשים אמרו לנו.
או בהשוואות בינינו לבין אחרים.
או בהאשמות של אחרים במצבנו.
או בבעיות שלנו.
או בפחדים שלנו.

במה התמקדת אתמול?
במה את/ה בוחר/ת להתמקד היום?

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הזרעים כאן

הזרעים כאן.
כעס. שנאה. שיפוטיות. פחד. קנאה. ייאוש.
אהבה. שלווה. שמחה. תקווה. חמלה. הכרת תודה.

**
הזרעים כאן כל הזמן.
אנחנו בוחרים את מה להשקות.
אנחנו בוחרים מה לטפח.
אנחנו בוחרים במה להתמקד.
אנחנו בוחרים איך להיות.

**
מהדורות חדשות מטפחות כעס וייאוש במסווה של דיווח על מה שקורה.
תכניות תחקירים מטפחות פחד ושנאה במסווה של צדק וחשיפה.
סדרות ריאליטי מטפחות קנאה ושיפוטיות במסווה של בידור והנאה.

**
כשמישהו מעדיף לטפח עבורנו זרעים מסוג מסוים,
חשיבות הבחירות שלנו עולה.
האחריות עלינו.
הבחירה שלנו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

האומנית נוכחת

כשלא קורה כלום
קורה המון.

**
נוכחות.
חיבור אנושי.
רק להיות.
בלי סיפורים.
בלי דיבורים.
בלי תנועה.
בלי עשייה.

**
להוריד הילוך.
לעצור.
לנשום.
לשבת.
להתבונן.
לפגוש.

תודה למרינה אברמוביץ' על מפגש נוסף.
שעות, ימים, שבועות, חודשים.
האומנית נוכחת.

The Artist is Present

מנויי סלקום יכולים לחגוג עם הסרט המלא ב VOD דוקו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

"ניהול ביצועים" – מחשבות והמלצות

אתגרי ניהול הביצועים שמנהלים מתמודדים איתם הם תמיד פרי של פעולות עבר מתמשכות.

הדבר שאנו פוגשים היום הוא תוצר של דברים שעשינו ולא עשינו בעבר.
משוב שנתנו או לא נתנו.
אמירות שאמרנו או נמנענו מלומר.
החלטות שקיבלנו ובחירות שבחרנו.

לכל דבר שאנו אומרים ועושים יש השפעה.
לדרך שבה אנו מתייחסים לדברים מסוימים שמתרחשים יש השפעה.
התמודדות עם "בעיית ביצועים" של עובד המדווח אלינו היא תמיד תוצר-משותף של שני אנשים לפחות.
שלו ושלנו.
אף פעם זו לא רק בעיה שלו. או באשמתו.
אף פעם זו לא רק בעיה שלנו. או באשמתנו.

ב- 100% מהמקרים יש פה תרומה משותפת שבזכותה הגענו למצב הזה.

**
כמנהלים חשוב שנכיר בתרומה ובאחריות שלנו.

שנמצא את הקו העדין המשלב אמפתיה, רגישות ואכפתיות
לצד הגדרת ציפיות ברורות ומתן משוב בונה ובהיר.
כשאנו בוחרים להעלים עין, להנמיך ציפיות, להתפשר,
להימנע מלהעביר מסר או לקחת על עצמנו אחריות שאינה שלנו,
אנו זוכים (אולי…) בהקלה רגעית וזורעים זרעים למצב קשה, מורכב וכואב יותר לניהול בעתיד.

**
ניהול "ביצועי עובדים"
(איני אוהב את המושג הזה ומחפש מושג אחר, מדויק עבורי יותר…)
הוא קודם כל ניהול עצמי:
ניהול התפיסות שלנו והדרך שבה אנו מעבדים את העולם.
ניהול הפרשנויות והשיפוטים שלנו.
ניהול הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.
מודעות לרגשות ולצרכים שלנו,
למה שאנו מקווים להשיג,
למה שאנו רוצים או לא רוצים לחוות,
למה שאנו חוששים שיקרה.

**
ניהול "ביצועי עובדים" הוא קודם כל ניהול עצמי.
קודם כל ולא רק.
ניהול ביצועי עובדים הוא ניהול עצמי והרבה מעבר לכך.

בעבודה הניהולית, אנו נוגעים באנשים ובחיים של אנשים.
אנחנו משפיעים עליהם ועל משפחותיהם.
לא רק במצבי "קצה" של גיוס או פיטורין.
בדומה למערכות יחסים אחרות, גם מערכת היחסים שבין עובד/ת ומנהל/ת
מזמנת ברמה יום-יומית אתגרים, עימותים, קשיים ומתחים,
לצד אינספור הזדמנויות לגדילה, צמיחה, חיבור והתפתחות.

בעבודתי עם מאות רבות של מנהלים בשנים האחרונות,
(וגם מתוך החוויה האישית שלי כמנהל)
אני למד שאתגרי "ניהול ביצועים" הם מהיותר קשים, מאתגרים ומורכבים למנהלים.
וגם מהיותר חשובים, משפיעים ומשמעותיים.

**
המלצה אישית וארגונית לסיכום:

המלצה אישית –

אם ניהול הוא מקצוע שבחרת לעצמך ושחשוב לך לעסוק בו,
מצא/י את הדרך ללמוד, להתמודד ולהשתפר בניהול ביצועי העובדים שלך.
זו כנראה אחת ההשקעות היותר משתלמות בטווח הארוך.
הן ברמה העסקית-מקצועית והן ברמה האישית-התפתחותית.

המלצה ארגונית –

מנקודת מבט ארגונית, לניהול הביצועים ב"קצוות" יש השפעה אדירה:

א. "הקצה העליון" – אותם עובדים שאנו מרוצים מאוד מהתפקוד שלהם
ומזהים את פוטנציאל הצמיחה וההתפתחות הגבוה שלהם הרחוק ממיצוי.

ב. "הקצה התחתון" – אותם עובדים שאנו לא שבעי רצון מהתפקוד שלהם
ומסיבות שונות משיכים להתנהל איתם בדרך שאינה מקדמת אותם, את המצב או את הארגון.

על פי חוק פארטו (20-80), 20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות שלנו.

"ניהול ביצועים בקצוות" הוא חלק מרכזי ב"קבוצת ה- 20% החשובים" שמשפיעים על 80% מהתוצאות.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

הצצה

מה שהערכתי שקורה אצלך,
ושבגללו אמרתי מה שאמרתי,
החלטתי מה שהחלטתי
ופעלתי כפי שפעלתי
לא באמת קרה.
לפחות, לא בדיוק כמו שהערכתי.

**
מה שהערכת שקורה אצלי,
ושבגללו אמרת מה שאמרת,
החלטת מה שהחלטת
ופעלת כפי שפעלת
לא באמת קרה.
לפחות, לא בדיוק כמו שהערכת.

**
לעתים יש לנו הזדמנות לקבל הצצה.
להבין מה באמת קורה.
היום זכיתי להצצה שכזו בזכות מישהי שדיברה גם איתי וגם אתך.
הצצה שכזו היא מתנה יקרה במיוחד.
מתנה שמלמדת אותנו משהו על עצמנו וגם על אחרים.
שיוצרת חיבור ומקרבת אותנו אל המציאות.

**
אפשר לייצר יותר הצצות או להגדיל את הסיכוי שהן תתרחשנה
באמצעות הזמנה של אדם שלישי שיפגוש גם אותך וגם אותי
ויעזור לשנינו לראות ולהבין מה באמת קורה.

**
ואפשר לייצר יותר הצצות או להגדיל סיכוי
באמצעות פנייה ישירה, שלי אליך או שלך אלי.
הזמנה לדיאלוג.
בדיקה אמפטית.
שיתוף והקשבה.
סקרנות ובירור.

**
איים נפלאים של בהירות, צלילות וחיבור,
שטים בים של אי-הבנות, קונפליקטים, סרטים מדומיינים ופרשנויות שגויות.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

לפתע פתאום.. ברגע אחד…

חשבת על זה מספר פעמים בעבר,
היום החלטת שאתה רוצה לקחת את זה על עצמך.
ברכותיי…

**
דיברנו על זה לא אחת בחודשים האחרונים.
הרגיש לי שהיום זה היה שונה ושאת מתכוונת להיכנס בזה הפעם.
סחתיין …

**
ממש התרגשת כששיתפת אותי בזה היום.
נראה שמשהו התחדד, התחבר והתיישב לך אחרת פתאום.
בהצלחה עם זה…

**
תהליכים פנימיים, לפעמים בלתי נראים,
של קינון, דגירה, בישול והתהוות
נחשפים לפתע פתאום.
מופיעים ברגע אחד.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter