כל הפוסטים של Ronny Weinberger

עכשיו פחות טוב

עכשיו פחות טוב.

אתמול היה לי אחלה יום.
זרימה, אנרגיות גבוהות, הספקתי הרבה.
הרבה חגיגות.

עכשיו זה מרגיש פחות טוב.
אנרגיה יותר נמוכה.
חצי כוח.
וזה בסדר.

**
"בכל פעם ששאלו מורה זן לשלומו, הוא ענה, 'אני בסדר.'
לבסוף אחד מתלמידיו אמר, 'רושי, איך אתה יכול להיות תמיד בסדר?
אף פעם אין לך ימים רעים?'
מורה הזן ענה, 'ודאי שיש לי.
בימים הרעים, אני בסדר.
בימים הטובים, אני גם בסדר.' "

~ מתוך "המקומות שמפחידים אותך" / פמה צ'ודרון

**
אתמול מזג האויר הפנימי שלי היה שמשי ואביבי.
עכשיו הוא מעונן ואפרורי.
זה מה שזה עכשיו.
וזה בסדר.

**
התבוננות סקרנית:

עד שעות אחה"צ המוקדמות, בדומה לאתמול, האנרגיות היו גבוהות.
עכשיו הן נמוכות יותר.

מעניין מה היו הטריגרים בשעות האחרונות שתרמו לירידה…?

– טריגר אחד הוא השיחה הזו בענייני עבודה בסביבות 15:30 שביאסה אותי.
– טריגר שני הוא האינטראקציה המשפחתית מלפני כשעה וחצי שעוררה בי מתח ותסכול.
ויש עוד משהו..
– טריגר שלישי הוא לחץ מסוים שיש בי עכשיו לקראת המפגש מחר בערב שעדיין אינו מוכן כפי שקיוויתי שיהיה.

**
3 טריגרים.
מעבר רגשי ממה שהיה למה שעכשיו.
וזה בסדר.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

חגיגות קטנות

חגיגות קטנות

פגישת עבודה טובה.
פרויקט שהיה תקוע השתחרר.
שיח הנהלה אפקטיבי וקידום נושא חשוב.
עבודת צוות יפה.
קפה שחור חזק. עם הל.
1:1 משמעותי עם מישהי.
1:1 משמעותי עם מישהו.
מפגש זום של משחקים וצחוקים לילדי המחלקה.
תודה לטלי על ההתנדבות, התכנון וההובלה !!!!!
הכרת תודה של עובד על מחווה שעשינו.
צחוק של ילד.
ארוחת צהריים טעימה עם המשפחה.
קטאן עם המשפחה. אם כבר להפסיד אז ככה ולבת שלי.
ריצת 5 ק"מ.
מוזיקה טובה.
רשת אלחוטית שעבדה בסדר היום.
שיחה עם אמי.
מסירות על הטרמפולינה.
להתרחק 100 מטר מהבית לשיחות טלפון.
שמש כיפית.
מייל מרגש שקיבלתי ממישהו.
248 נרשמים למפגש זום שפרסמתי לראשונה אתמול בלילה.
2 כניסות במהלך כל היום ל-ynet, זמן מצטבר 2 דקות.

**
חגיגות קטנות.
כשעוצרים להתבונן, מתחילים לראות.
מה שאנו מתמקדים בו הולך וגדל.

**
"חגיגות" הוא אחד הכלים המנטליים שאציג במפגש הזום "התנהלות אישית במצבי חיים אינטנסיביים" שיתקיים ביום ד' הקרוב 1/4/2020 ב 20:30.

פרטים והרשמה בקישור הבא.

**
חגיגות קטנות.
גם בתקופה הזו.
במיוחד בתקופה הזו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

זמן להנמכת ציפיות ( + הזמנה למפגש בהנחייתי)

זמן להנמכת ציפיות

(בתחתית הפוסט מחכה לך הזמנה למפגש בהנחייתי)

אחת מהסיבות המרכזיות למתח ותסכול שאנשים חווים, היא אי-עמידה בציפיות שהם מציבים לעצמם.

אחת הדרכים הכי אפקטיביות להפחתת מתח ולהגברת שמחה ושביעות רצון היא הנמכת ציפיות.

זה לא נשמע טוב…
צירוף המילים הזה מעורר רתיעה.

בדרך-כלל המושג "הנמכת ציפיות" מתקשר לבינוניות, ויתור עצמי וחוסר שאיפה למצוינות.

**
מחשבה:

במצבים מסוימים חשוב מאוד להציב רף ציפיות גבוה, להימתח ולהתאמץ,
ובמצבים אחרים חשוב דווקא להנמיך את רף הציפיות ולנתב את האנרגיה למקום אחר.

**
הגדרה אלטרנטיבית:

"בינוניות" = הצבת רף ציפיות גבוה תמיד (או רף ציפיות נמוך תמיד) בכל המצבים ובכל הזמנים.

"מצוינות" = בחירה מודעת וגמישה בין רף ציפיות גבוה לנמוך, בהתאם לזמן ולמצב.

**
בין אם הציפיות שאנו מציבים לעצמנו ריאליות ובין אם לאו, מרגע הצבתן, אי-עמידה בהן תעורר בנו מתח, תסכול,שיפוטיות עצמית ורגשות אשם.

כשאנו מאמינים שבתקופה הזו אנו יכולים לתפקד מצוין בכל החזיתות,
לעשות את כל מה שנהגנו לעשות בעבר וגם לג'נגל את כל העניינים הנוספים, אנו (קרוב לודאי..) מציבים לעצמנו ציפיות גבוהות שאינן ריאליות.

אם זה לא הכי חשוב עכשיו, ומשאבי הזמן, הנפש והאנרגיה מוגבלים, אולי זה זמן להנמכת ציפיות.

זמן למינימום הכרחי.

למיקוד במה שהכי חשוב.

**
דוגמא:

הציפייה שילדינו יהיו מתוקתקים, יתחברו לכל המפגשים המקוונים, ישתתפו בכל השיעורים, יעשו את כל המטלות ויעקבו אחרי כל ההודעות, היא ציפייה שיכולה לעורר בנו ובהם מתח, תסכול ולחץ.

ציפייה שאולי כדאי להנמיך כרגע.

במקומה, אפשר לבדוק:
"מה המינימום ההכרחי שהכי חשוב בלימודים השבוע?"
יכול להיות שהתשובה היא שעה-שעתיים לימודים ביום, בנושאים מסוימים, במקצועות מסוימים.
ואת שאר הזמן והאנרגיה שמתפנים, ניתן למקד בדברים חשובים יותר…

חיים מלאים. היום.

לפני מספר דקות שלחתי הזמנה למפגש בנושא "התנהלות אישית במצבי חיים אינטנסיביים". פרטים והרשמה בקישור הבא.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

יש משהו מיוחד במחשבה ש…

יש משהו מיוחד במחשבה שפוטנציאלית אנו עלולים לשאת את הנגיף גם ללא ידיעתנו ולהדביק אנשים סביבנו, כולל את היקרים לנו ביותר.

יש משהו מיוחד במחשבה שפוטנציאלית כל אדם שאנו פוגשים, עלול לשאת את הנגיף גם ללא ידיעתו ולהדביק אותנו ואת הקרובים לנו.

יש משהו מיוחד בכך שהאפשרות קיימת ושרובנו לא באמת יודעים האם אנו נשאים או לא.

יש משהו מיוחד בכך שמה שקורה רלוונטי לכולנו ושכולנו מושפעים מזה בצורה ישירה או עקיפה.

יש משהו מיוחד בכך שגם אנו נושאים את הנגיף לא בטוח שהוא יתפתח בתוכנו ולא בטוח באיזו עוצמה.

יש משהו מיוחד בכך שאנו מבינים שיש דברים שונים שאנו יכולים לעשות שיקטינו את הסיכוי שנידבק מאחרים או שנדביק אותם, ועדיין אין לנו שליטה או וודאות מוחלטת.

**
ואולי זה לא כל כך מיוחד.

כל אחד מאיתנו נושא בתוכו כל הזמן זרעים של כעס, שנאה, פחד, ייאוש, קנאה ואלימות כמו גם זרעים של אהבה, אכפתיות, חמלה, תקווה, שלווה, נתינה וערבות הדדית.

ביום-ביום, במציאות "רגילה" של טרום-קורונה, פוטנציאלית אנו נושאים בתוכנו את הזרעים הללו גם ללא ידיעתנו ויכולים להדביק אנשים סביבנו, כולל את היקרים לנו ביותר.

ביום-ביום, במציאות "רגילה" של טרום-קורונה, כל אדם שאנו פוגשים נושא את אותם זרעים שאנו נושאים ויכול להדביק אותנו ואת הקרובים לנו.

אין מפגשים נייטרליים.

בכל אינטראקציה עם אדם אחר אנו משפיעים ומושפעים.

ההשפעה עלינו וההשפעה שלנו היא אינסופית וחסרת גבולות.

בדומה לקורונה לעתים יהיה קשה לראות שנדבקנו או שהדבקנו. שהשפענו או שהושפענו.
אם לא רואים את זה, זה לא אומר שזה לא קורה.

בשונה מהקורונה, ההדבקה של הזרעים הללו אינה רק באמצעות מגע ומשטחים פיזיים, 
אלא גם באמצעות מחשבות, תמונות, מילים ומעשים במגוון ערוצים.

ההכרה בכך שאנו נשאים פוטנציאליים ושכל מי שאנו פוגשים הוא נשא פוטנציאלי, מחדדת ומגבירה את תחושת האחריות האישית.

את חשיבות השמירה על עצמנו ועל אחרים.

את חשיבות ההקפדה על הדרך שבה אנו מתנהלים בעולם.

במיוחד בימים אלו חשוב להקפיד על האנשים והחומרים שאנחנו נחשפים אליהם.

**
אני סוגר שבוע שני של כתיבה יומית.

השבוע כתבתי על: 
"מאסלו ואתגרים שאנשים חווים", "שאלות אישיות לפתיחת יום", "5 סוגים של זמן" ועוד.

חלק מהפוסטים מכילים כלים מעשיים.
חלק מהפוסטים הם שיתופים במחשבות.

כל פוסט נכתב מתוך כוונה פנימית להרבות טוב בעולם. 
לאפשר נשימה. 
להגביר שלווה. 
ליצור חיבור. 
לחזק משאבים פנימיים.

ניתן לקרוא את כל הפוסטים שעלו השבוע ובשבוע שעבר באתר הבלוג היומי שלי.

ניתן גם להירשם אליו ולקבל את הפוסטים החדשים ישירות למייל.

**
יש לי מחשבה לקיים באחד הערבים הקרובים מפגש זום בנושא "התנהלות אישית" בימים הללו.
אני מתכנן להציג מספר כלים יומיומיים המונעים שחיקה ומגבירים איזון, נוכחות, מיקוד ושלווה בתקופה הזו.

ברוח התקופה והאתגרים השונים שרבים מאתנו חווים, המפגש יהיה ללא תשלום.

פרטים נוספים יישלחו בקרוב.
במידה ואתם מעוניינים לקבל אותם לפני כולם, אנא השיבו למייל זה ואעדכן אתכם.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

מאסלו ואתגרים שאנשים חווים עכשיו

מאסלו ואתגרים שאנשים חווים עכשיו

אנשים שונים חווים אתגרים שונים ברמות ובעוצמות שונות.
אנשים מסוימים חווים יותר מאתגר אחד.

הבוקר יצרתי לעצמי את המפה הבאה המחברת בין סולם הצרכים של מאסלו לבין אתגרים נפוצים שאנשים חווים עכשיו:

א. צרכים פיזיולוגיים בסיסיים – חולי, עייפות, שחיקה פיזית.

ב. ביטחון וודאות – שינוי תעסוקתי, וודאות כלכלית נוכחית ועתידית, וודאות בריאותית, מתח/הצפה/חרדה מהמצב.

ג. שייכות, זהות ואהבה – בדידות, עומס, דאגה לקרובים, שחיקה ומתחים במערכות יחסים.

ד. כבוד והערכה – שינוי תעסוקתי המשפיע על מעמד ועל תפיסה עצמית וחברתית, קושי במערכות יחסים.

ה. מימוש עצמי – חוסר משמעות, שעמום, זמן "מת" שאינו מנוצל.

**
המפה מסייעת לי להבין קצת יותר את עצמי ואת מה שאני מתמודד איתו.

גם להכיר בקושי ובאתגר שאני חווה, גם לקחת את זה בפרופורציות וגם להכיר תודה על אתגרים שאיני חווה כרגע.

**
בנוסף, המפה מסייעת לי להבין קצת יותר אנשים שונים שאני באינטראקציה עמם.

היא מחדדת עבורי את העובדה שאנשים שונים מתמודדים עם דברים שונים כרגע. תזכורת לכך שהמציאות שאני חווה עכשיו שונה מהמציאות שאחרים חווים.

מוזמנים לעשות שימוש חופשי במפה, להעביר אותה הלאה ולהציע הרחבות והעמקות…

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

עכשיו זה הזמן

עכשיו זה הזמן

עכשיו, כשהאנדרנלין הראשוני מתחיל לחלוף,
כשהעייפות המצטברת, מתחילה להיות הרבה יותר מורגשת,
כשהדאגה ליקרים לנו גוברת,
כשמצב הרוח משתנה, יורד, עולה ושוב יורד,
כשהמספרים עולים והמצב הופך ליותר ויותר אינטנסיבי,
כשמחלחלת ההכרה שאין פתרון פשוט או מיידי,
עכשיו זה הזמן.

עכשיו זה הזמן להרים את עצמנו.
עכשיו זה הזמן להיות עם מי שחשוב.
עכשיו זה הזמן להתמקד במה שחשוב.

**
ככה זה…

יכול להיות שקודם חשבנו על זה או דמיינו את זה.
עכשיו אנחנו חווים את זה.
ככה זה מרגיש כשחיים את זה.
כשעוברים דרך זה.

עכשיו זה הזמן.

**
"כשהים היה שקט, כל הספינות הראו מיומנות בציפה" / שייקספיר

הסערה מתגברת.
עכשיו זה הזמן.

רק היום.
רק עוד יום.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

שאלות אישיות לפתיחת יום

שאלות אישיות לפתיחת יום:
 
– למי ועל מה אני מכיר/ה תודה הבוקר?
– מי 3-5 האנשים שחשוב לי להיות איתם היום? באיזה אופן?
– מה 3-5 הדברים שחשוב לי לעשות היום?
– מה 1-2 הדברים שחשוב לי לא לעשות או לעשות פחות היום?
– באיזו למידה מהימים האחרונים אני יכול/ה להשתמש כבר היום? איזה לקח אני יכול/ה ליישם?
– למי/למה אני יכול/ה לסייע במהלך היום? איך?
– מה 3-5 הדברים שביכולתי לעשות, שיהפכו את היום הזה למוצלח ומשמעותי עבורי?
 
**
5 עקרונות חשובים לתוכנית יומית לתקופה הקרובה:
א. מיקוד.
ב. משמעת עצמית.
ג. איזון בין תפקידים.
ד. גם משימות וגם אנשים.
ה. תיאום ציפיות בהיר וריאלי.
 
חיים מלאים. היום.
Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

5 סוגים של זמן

לאנשים העובדים מהבית שבו נמצאים באותו זמן ומרחב גם שאר בני המשפחה, אתגר איזון בית–עבודה מקבל משמעות חדשה וקופץ ברמת המורכבות שלו.
 
**
ניתן להבחין ב-5 סוגים של זמן:
 
א. זמן עבודה משותף – שבו אנו נדרשים לאינטראקציה עם שאר חברי הצוות והעמיתים שלנו.
ב. זמן עבודה אישי – שבו ניתן לקדם דברים התלויים בנו בשעות הנוחות לנו, ללא צורך בתיאום עם אחרים.
ג. זמן מנהלות – סידורים, הכנת ארוחות, מקלחות, מטלות ואחראויות שונות.
ד. זמן נוכחות משפחתית – להיות בנוכחות עם בני המשפחה (לדוגמא: משחק, שיחות, טיולים, ארוחות).
ה. זמן אישי – התאוששות, מנוחה, מדיטציה, ספורט, תחביבים, חברים ומילוי מצברים.
 
**
3 טעויות זמן נפוצות:
 
– לחשוב שאפשר להסתדר לאורך זמן בלי אחד או יותר מסוגי הזמן הללו (לדוגמא: בלי זמן אישי).
– לבלבל בין סוגי זמן שונים (לדוגמא: בין זמן מנהלות משפחתיות, לזמן נוכחות משפחתית).
– לנסות לשלב באותו רגע נתון שני סוגי זמן שונים. למולטי-טסקינג יש מחיר.
 
**
6 דברים שיכולים לעזור:
 
– הכרה בסוגי הזמן השונים ובחשיבות שלהם.
– תכנון זמני נוכחות (אישית ומשפחתית) ושמירה עליהם.
– הפרדות ברורות בין זמני נוכחות (עם המשפחה ועם עצמנו) לזמני עבודה או מנהלות.
– למידה ושיפור יומיומיים ממה שעובד לנו ומה שלא.
– חמלה עצמית: זה יכול להיות מאתגר מאוד. במיוחד לאורך זמן.
– הכרת תודה: למי שמסייע לנו בתקופה הזו + למי שחווה את זה יותר מאיתנו בימים "רגילים".
 
חיים מלאים. היום.
Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

החיים קורים עכשיו

אם אני מאמין שמה שקורה עכשיו,
הוא בעיה, או תקלה,
שפוגעת בחיי ובתוכניות שלי,
אז אני מחכה שהדבר הזה יעבור, או ייגמר או ייפתר,
כדי שאוכל לחזור לשגרה, לתוכניות, לחיים של לפני, או לתיקון של אחרי.

אם אני מבין שמה שקורה עכשיו זה החיים,
ולא איזושהי תקלה זמנית,
אז אני יכול לבחור כיצד לחיות את חיי היום,
בדיוק במצב הזה ובמקום הזה.

וזה לא אומר בהכרח שהכול לטובה,
או שיש פה שיעור חשוב שעלינו ללמוד,
או שזו דרכו של היקום לשמור על עצמו מפנינו,
או שזה שלב התפתחותי מואץ של האנושות שהגיע זמנו.

זה רק אומר שמה שקורה עכשיו,
כל מה שקורה עכשיו,
זה מה קורה עכשיו,
ושאלו החיים.

וממש עכשיו,
אנחנו יכולים לבחור,
כיצד לחיות את חיינו.

ליתר דיוק,
(בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו)
ממש עכשיו,
אנחנו כבר בוחרים,
כיצד לחיות את חיינו.

חיים מלאים. היום.

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter

פרדוקס סטוקדייל

פרדוקס סטוקדייל נקרא על שמו של אדמירל ג'ים סטוקדייל, הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהיה עצור במחנה שבויים שכונה "האנוי הילטון" בשיאה של מלחמת ווייטנאם.

הוא עונה יותר מעשרים פעמים במהלך שביו משנת 1965 עד שנת 1973, וחי במשך כל המלחמה בלא שום זכויות שבוי, ללא תאריך שחרור ובלא איזושהי ודאות אם ישרוד ויזכה לראות שוב את משפחתו.

"מעולם לא איבדתי את אמונתי בסוף הסיפור," אמר, כששאלתי אותו.

"מעולם לא פקפקתי לא זו בלבד שאני אשתחרר, 
אלא גם שאני אנצח בסופו של דבר ואהפוך את ההתנסות הזאת לאירוע המעצב והמכריע ביותר בחיי, 
דבר שכאשר אני משקיף לאחור, אינני מוכן לוותר עליו."

לא אמרתי דבר במשך רגעים רבים, ואנחנו המשכנו לצעוד לאיטנו לעבר מועדון הסגל, 
כשסטוקדייל צולע מניף הצידה את רגלו הפגועה שלא החלימה לגמרי מהעינויים הרבים שספג.

לבסוף, לאחר כמאה מטרים של דממה, שאלתי: "מי לא הצליח לצאת?"

"אה, שאלה קלה," הוא אמר. "האופטימיים."

"האופטימיים? אני לא מבין," אמרתי, וכעת הייתי מבולבל לגמרי, לנוכח מה שאמר לי מאה מטרים לפני כן.

"האופטימיים. אה, הם היו אלה שאמרו 'אנחנו נהיה בבית לפני חג המולד.' 
וחג המולד היה מגיע והיה חולף. 
ואז הם היו אומרים, 'נהיה בבית לפני הפסחא.' והפסחא הגיע והפסחא חלף. 
ואז חג ההודיה חלף ואז חג המולד הגיע שוב. והם מתו משברון לב."

היתה שתיקה ארוכה נוספת, ואנחנו המשכנו ללכת. 
ואז הוא פנה אלי ואמר, "זה היה לקח חשוב מאוד.
לעולם אין לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף – שאסור לך להרשות לעצמך לאבד – 
לבין המשמעת הדרושה כדי להתייצב למול העובדות המרות של המציאות העכשווית, יהיו אשר יהיו."

עד עצם היום הזה אני נושא במחשבתי את דמותו של סטוקדייל הנוזף באופטימיים:
"אנחנו לא יוצאים מכאן לפני חג המולד. תתמודדו עם זה !"

~ הקטע הועתק מתוך הספר "גלגל התנופה: מטוב למצוין" מאת ג'ים קולינס.

**
להרבה אנשים קשה עכשיו.

למישהו קשה כי מצבה הרפואי של אימו מתדרדר, ועם כל המצב, הוא מתלבט איך  לטפל בה, האם וכמה לבקר אותה.
למישהי קשה כי היא לבד עכשיו, הכול עליה, היא "מופצצת" מכל הכיוונים, ולא מצליחה להשתלט על זה.
למישהו קשה כי הוא בקבוצת סיכון, בבית, חושש לצאת, לא ראה את ילדיו ונכדיו כבר למעלה משבוע.
למישהו קשה כי הוא פוטר, או הוצא לחל"ת, פגוע מהדרך שבה זה נעשה, אין לו מושג כמה זמן זה יימשך ומאיפה הוא יכניס כסף הביתה.
למישהי קשה כי היא עובדת מסביב לשעון, באה במגע עם אנשים רבים, חוששת להידבק ולהדביק את משפחתה.
למישהו קשה כי העסק שלו נכנס לקשיים, הוא פיטר השבוע עובדים ואין לו מושג לאן כל זה הולך.
למישהי קשה כי היא בחרדות ממה שקורה עכשיו. מצב הרוח שלה ירוד מאוד והיא לא מצליחה לצאת מזה.
למישהו קשה, פחות בגלל הקורונה ויותר בגלל שהוא מודאג מאוד מכך שהדמוקרטיה מתרסקת.
למישהי קשה כי היא חוששת לילד שלה שמעלה חום ומשתעל. 
למישהו קשה כי הוא לא מצליח לעבוד כמו שהיה רוצה וזה מחרפן אותו.
למישהי קשה כי העבודה שלה פחות רלוונטית עכשיו וחסרה לה משמעות.
למישהו קשה כי הימים האחרונים מעצימים את המתח והקונפליקטים בבית, עם בת הזוג והילדים.
למישהי קשה כי בת המצווה, או החתונה שלה נדחתה.
למישהו קשה כי בתו החיילת בצבא והוא לא בטוח מתי הם יתראו.
למישהי קשה כי בן משפחתה מאושפז עכשיו והיא ממש דואגת שמצבו יתדרדר.
למישהו קשה כי הוא בבידוד, מתחרפן משעמום, לא ראה מזמן את משפחתו ואת חבריו.
למישהי קשה כי היא לבד בבית והאינטראקציה החברתית בעבודה ממש ממש חסרה לה.
למישהו קשה כי הוא רואה את הוריו לחוצים ומוטרדים, חושש שמשהו נורא עומד לקרות ולא יודע מה לעשות.
למישהי קשה כי רשת ה wi-fi שלה לא משהו והרבה מהשיחות שלה מקוטעות.
למישהו קשה כי הבייבסיטר הודיעה שהיא כבר לא תגיע ואין לו סידור אחר בינתיים.
למישהי קשה כי חסר לה עכשיו המרחב האישי שהיא כל-כך זקוקה לו.
למישהו קשה כי הבורסות נופלות והוא מודאג שהחסכונות וההשקעות שלו ייפגעו.

להרבה אנשים קשה עכשיו.
חלק מהאנשים חווים יותר מסוג אחד של קושי.

אם קשה עכשיו, זה לא סימן שמשהו לא בסדר.
זה לא סימן לכך שלא מצאת את הפתרון שיעלים את הקושי.

חלק מהעניין הוא להבין שקשה עכשיו.
ושזה יימשך זמן מה.
ושמתישהו זה יחלוף.

חלק מהעניין זה להסכים להיות עם זה.
להצליח להיות עם זה.
לאורך זמן.
עד שזה יעבור.

קושי הוא עניין אישי ויחסי.
אנשים שונים חווים קשיים שונים בצורות ובעוצמות שונות.

**
הפניית תשומת לב לעצמי:

איזה קושי אני חווה עכשיו?

אפשר להיעזר בצ'קליסט לבדיקה אישית .

בשלב ראשון: כדאי להיות עם זה ולהכיר בכל שזה כאן.
בשלב שני, אפשר לבדוק: מה אני יכול לעשות לגבי זה? מי יכול לעזור לי?

**
התקופה הנוכחית מזמנת למשקיעים מיומנים הזדמנויות השקעה כדאיות במיוחד בשוק ההון.

התקופה הנוכחית מזמנת לבני אדם הזדמנויות השקעה חשובות ומשמעותיות במיוחד באנשים סביבם.

קושי הוא גם הזדמנות.
אחד הדברים המשמעותיים שאנו יכולים לעשות עכשיו הוא להיות עם אחרים ולסייע להם.

הפניית תשומת לב לאחר:
האדם הזה שאני חושב עליו או מדבר איתו עכשיו – מה עובר עליו? איזה קושי הוא חווה עכשיו?

אפשר להיעזר ב-10 שאלות שמנהלים יכולים לשאול את העובדים שלהם.

בשלב ראשון: פשוט להיות איתו ולהקשיב לו. 
בשלב שני, אפשר לבדוק: האם ואיך אני יכול לסייע.

**
בתחילת השבוע חזרתי לכתוב פוסטים יומיים.

"התהוות גומלין" ו- "התחלנו…" זכו להרבה תגובות בפייסבוק.

אתם יכולים לקרוא את כל הפוסטים באתר הבלוג היומי ואף להירשם ולקבל אותם ישירות למייל שלכם.

שבת של שלום,
הרבה בריאות, אמונה ומשמעת,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

Share on FacebookShare on LinkedInShare on Google+Tweet about this on Twitter