הישרדות וצמיחה
בהישרדות המטרה ברורה וחדה.
להישאר בחיים.
לפתור את הבעיה.
להסיר את האיום.
החושים מתחדדים.
לחץ הדם עולה.
השרירים מכווצים.
תשומת הלב ממוקדת.
מה שרלוונטי בפנים.
מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו.
דחיפות היא שם העניין.
כל השאר הם מותרות ואין להם מקום.
אנו חווים "מצב הישרדותי" לא רק כשחיינו בסכנה.
גם כשהמעמד, האגו, הדעות, התדמית או הפרויקט שלנו בסכנה.
**
בצמיחה הסיפור שונה לחלוטין.
אין דחיפות. יש זמן.
אפשר לחזור לנשום.
המיקוד יורד, תשומת הלב מתרחבת.
תחושת רגיעה, רמת הנינוחות עולה, הדריכות יורדת.
פתאום שמים לב לדברים שלא ראינו קודם.
יש יותר גמישות מחשבתית ויותר פתיחות לרעיונות ולאנשים.
פחות התגוננות, פחות התקפה, יותר משיכה ושיתופי פעולה.
הקשב וההתבוננות פנימיים לא פחות מחיצוניים.
יש יותר מדרך אחת לצמוח, יותר מקצב אחד שמתאים.
צמיחה הוא תהליך מתמשך הלוקח את הזמן שלו.
*****
בחיים אנו נעים בין מצבי הישרדות (או פתרון בעיות דחופות) לבין מצבי צמיחה (או גדילה)
מצבים חיצוניים זהים יכולים להחוות על ידינו כמצבי הישרדות או כמצבי צמיחה.
אל תדברו על צמיחה עם אנשים שחווים מצב הישרדותי.
השאירו בצד את כל העצות הנפלאות ואת הטכניקות משנות החיים מסדנאות ההעצמה.
מספיק עם העליונות המתנשאת הזאת.
במקום זאת, עזרו להם להסיר את האיום (האמיתי או המדומה).
כשמישהו מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים,
מה שהוא צריך יותר מכל זה להמשיך לנשום.
אחר כך להירגע ולנוח.
הצמיחה תחכה.
שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
תודה רבה רוני
הרבה חמלה ורוך, וחוכמת הלב צריך בשביל להבין את שאתה כותב .
בשביל להבין שהעצות החכמות שלנו לא תמיד עוזרות.
האגו שלנו שרוצה לעזור, לחלץ, לייעץ, לפתור – משרת בעיקר אותנו …
ובמקום זאת רצוי להכנס לנעליו של האחר – לראות את העולם מעיניו –
ולתת לו את הדבר שהוא צריך מכול .
את קרש ההצלה העניו והצנוע שצף בים ומציע את שירותיו להשען עליו.
קרש ההצלה שנקרא אהבה , נתינה, ונוכחות.
או כל מה שהאחר זקוק לו כשאין לו אויר והוא מותש מההשרדות
בהצלחה בדרכך המיטיבה
נדב
כרגיל ברשימותיך , גם המאמר על הישרדות וצמיחה נפלא, מעורר מחשבה ובעיקר חשיבה מחדש על דרכנו עד כה. תודה.