ביום חמישי יגיע לסיומו שלב חשוב בתהליך אינטנסיבי בן כחודשיים וחצי שאני משתתף בו.
40 שעות לפני מתחילות בתוכי התהיות:
מה כבר עשינו בכל התקופה הזו?
עד כמה זה היה אפקטיבי?
האם לא היה פה "פול גז בניוטרל"?
לאן הזמן נעלם?
האם ההשקעה היתה כדאית?
רגע לפני שהפרק הנוכחי מסתיים והפרק הבא מתחיל, חשוב מאוד לעצור.
לעצור כדי לראות:
– איזו דרך עברנו?
– אלו דברים משמעותיים עשינו?
– איפה הצלחנו?
– מה אנחנו חוגגים?
– למי ועל מה אנו מודים?
– עם מה התמודדנו?
– מה פספסנו?
– איפה נכשלנו?
– על מה אנו מתאבלים?
– מה למדנו?
– איך גדלנו?
עד שלא עוצרים לא רואים.
שנת 2016 תכנס רגע לאחר ששנת 2015 תסתיים.
מחר יתחיל שניה לאחר שהיום ייגמר.
הפרויקט הבא יתחיל עוד לפני שהפרויקט הנוכחי יעלם.
האתגר הבא כבר כאן, הבעיה החדשה ממש מעבר לפינה.
לעצור כדי לראות.
לעצור כדי לחוות.
לעצור כדי ללמוד.
לעצור כדי לנשום.
לעצור כדי לחיות.
חיים מלאים. יום יום.