ב' אדר ב' – כשאילן אמר "כן" לליאת

כשליאת ביקשה מאילן עזרה עם מטלה בפרויקט שלה, אילן הסכים לעזור.

**
אילן אמר "כן" לליאת,
למרות שהוא חשב שהיא אמורה לעשות את זה בעצמה,
ולמרות שהוא היה עמוס בדברים אחרים,
ולמרות שלא הכי התחשק שלו.

**
אילן אמר "כן" לליאת,
מכיון הוא חשש לפגוע בה,
ומכיון שלא היה נעים לו לומר "לא"
ומכיון שהוא האמין שלעשות את זה יהיה יותר פשוט מהדרמה שתתפתח ביניהם.

**
שבוע אחרי שאילן אמר "כן" לליאת,
הוא גילה שזה יותר גדול ממה שהוא העריך,
ושהוא יותר עמוס ממה שהוא חשב שהוא יהיה,
ושכל הדבר הזה מציק לו מאוד.

**
שבועיים אחרי שאילן אמר "כן" לליאת,
הוא ממש כעס עליה על שהיא לא מתחשבת בו,
על שהיא הכניסה אותו למצב שכזה,
על שהיא חושבת רק על עצמה,
ועל זה שאנשים כמוה מנצלים אנשים כמוהו.

**
נקודת פתיחה של "בסדר, כי לא נעים"
מגיעה מהר מאוד ללולאת "קורבן– מתקרבן – מקרבן"
שעלותה לשני הצדדים ולמערכת היחסים יקרה מאוד.
"לא" מכבד בנקודת הפתיחה,
או "כן" של בחירה מלאה ולקיחת אחריות באותה נקודה
ינטרלו את הלולאה ההרסנית הזו.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ח אדר א' – חוזה עבודה

אכפת לי ממך.
חשוב לי שיהיה לך טוב ושתרגיש טוב.
חשוב לי שתצליחי, שתתפתחי ושתהני מהעבודה.
זו זכותך המלאה. העבודה היא חלק חשוב מחייך. לא החלק היחיד.
אני מבין את זה, מכבד את זה ומכיר בזה.
הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון חשובים באותה מידה.

אין לי מושג איך דברים יתפתחו עם הזמן ובוודאות הם יהיו שונים מאיך שהם כרגע.
נמשיך ביחד כל עוד זה משרת את שנינו ואת הקבוצה שאנו חלק ממנה.
בקשר בינינו לא תהיה קביעות המבוססת על תואר, דרגה, תפקיד או מסמך.
בקשר בינינו הקביעות תנבע מאכפתיות, מכבוד הדדי ומערך אמיתי שנמשיך לתת ולקבל לאורך הדרך.

יש לי כוונה חזקה לקיים את החוזה הזה ומחוייבות לדיאלוג מתמשך פתוח, כן ויצירתי.
אני מקווה שנישאר ביחד הרבה שנים ושנמשיך להרוויח ממערכת היחסים הזו ביחד.
במידה ומשהו ישתנה אעשה כל שביכולתי כדי לסיים את זה בצורה מיטבית. לך ולי.
גם אז הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון יהיו חשובים באותה מידה.
החוזה הזה מחייב את שנינו. כל מה שאני מצפה מעצמי אני מצפה גם ממך.
מעבר לכך אין הרבה דברים שאני יכול להבטיח או רוצה לבקש.

מתאים לך שנתחיל לעבוד ביחד?

חיים מלאים. יום יום.

כ' אדר א' – סמס שקיבלתי היום

טלפון שקיבלתי אתמול:
"שלום,
תודה על תרומתך בפעם הקודמת.
יש ילד/משפחה שממש זקוקים לתרומה.
(…והנה הסיפור קורע הלב שלהם…)
אנא תרום גם הפעם.
זה ירד לך רק בחודש הבא.
זה מוכר במס.
זו מצווה שאתה ממש חייב לעשות.
תודה. תזכה למצוות."

**
סמס שקיבלתי היום:
"הי, בהמשך לשיחתנו מצרפת לך לינק להצלת הילד שחלה בסרטן,
תודה רבה !
(קישור מצורף)"

**
התשובה שהחזרתי בסמס:
"שלום,
אנא הסירו אותי מרשימת הטלפונים שלכם
והפסיקו לשלוח לי חומרים.
תודה והרבה בריאות לילד ולכל משפחתו.
אמן"

**
תשובה שלא קל לשלוח.
לקח לי כמה חודשים לשלוח אותה.
כי הרי אני יכול לתרום 10, 20 או 50 ₪ בקלות. לשמחתי ולמזלי.
כי אני מאמין שהילד ומשפחתו באמת צריכים עזרה.
כי עדיף להיות בצד הנותן מאשר בצד הנזקק.

**
אז למה לא לתרום ??
כי אני מקבל טלפון כזה כל כמה ימים מהרבה ארגונים.
כי מרגע שנכנסתי לרשימה כלשהי איני יוצא ממנה.
כי מעצבן אותי שחודרים לי למרחב (טלפון, סמס) בלי לבדוק אם מתאים לי ואם אפשר.
כי מפעילים עלי טכניקות מכירה אגרסיביות של "סדרות ריאליטי" שמעוררות בי התנגדות.
כי כרגע אני מרגיש יותר "חייב" לתרום יותר מאשר "רוצה" לתרום.
כי חשוב לי לבחור בעצמי למי, מתי וכמה לתת ולא להגיב למי שלוחץ הכי חזק.
כי הפכתי קצת קהה לשיחות הללו.

**
לבחור.
לגיטימי להגיד לא.
לגיטימי להגיד כן.
לקחת אחריות על הבחירות שלך.
לתת מקום גם לצרכים גם שלך וגם לצרכים של האחר.

חיים מלאים. יום יום.

י"ט אדר א' – ארבע שיטות למציאת מועמד למשרה

א.
להעמיד את המועמד בסדרת מבחנים קשים ולנסות להכשיל אותו.
המועמד שיצליח לעבור את המבחנים יקבל את התפקיד.
כוונה מרכזית: להכשיל.

**
ב.
להעמיד את המועמדת במספר מבחנים מאתגרים ולקוות שהיא תעבור.
המועמדת שתעבור את המבחנים בציון הגבוה ביותר תקבל את התפקיד.
כוונה מרכזית: למצוא את את הכי טובים.

**
ג.
לבדוק התאמה של המועמד לתפקיד בצורות שונות באמצעות שאלות ומבדקים.
המועמד שהכי מתאים לתפקיד יקבל אותו.
כוונה מרכזית: למצוא את הכי מתאימים לתפקיד.

**
ד.
לבדוק התאמה הדדית של המועמדת לדרישות התפקיד ושל התפקיד/החברה לצרכי המועמדת.
זה כולל שיחה בגובה עיניים, דיאלוג פתוח דו-כיווני, שיתוף כן, קלפים גלויים.
רק במקרה של בחירה הדדית (של החברה במועמדת ושל המועמדת בחברה), תתחיל עבודה משותפת.
כוונה מרכזית: למצוא התאמה הדדית שתשרת את כולם.

**
איך אתם מראיינים?
איזו כוונה אתם מחזיקים במפגש עם מועמדים?

חיים מלאים. יום יום.

יג' אדר א' – זו הבחירה שלך. או הבריחה שלך.

זו הבחירה שלך האם לעשות את זה או לא.
זו הבחירה שלך האם להשמיע את קולך או לשתוק.
זו הבחירה שלך האם לנסות או לוותר.
זו הבחירה שלך האם להגיע או להיעדר.
זו הבחירה שלך האם לנוע הלאה או להישאר.

**
זו הבחירה שלך.
הבחירה המלאה שלך.
רק שלך.
כן, יש לך ברירה…
לא, את לא חייבת…

**
זו הבחירה שלך. או הבריחה שלך.
ותר על אנרגיית המסכנות הקורבנית של "צריך-חייב-מוכרח".
התחברי לאנרגיית העוצמה של "בוחרת-רוצה-מחליטה".

**
קחי על זה אחריות.
הבן שזו 100% הבחירה שלך.
הפסיקי להאשים אחרים במצבך.
הכר בכך שלבחירה הזו יש השפעה ומשמעויות. קח אחריות גם עליהם.

**
קצת פחות דרמה.
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר אחריות.
קצת יותר חופש.
הרבה יותר שקט.
הרבה יותר שמחה.

חיים מלאים. יום יום.

יב' אדר א' – כשאני שולח לך מייל ולא מקבל תשובה…

כשאני שולח לך מייל ולא מקבל ממך תשובה אני יודע ש….

את מסננת אותי בכוונה.

או ש…

סתם לא אכפת לך ממני.

או ש…

אתה מתנשא וההצלחה עולה לך לאף.

או ש…

את עמוסה ולא הספקת להחזיר תשובה למרות שרצית.

או ש…

אתה עמוס ובחרת לתת תשומת לב לדברים אחרים שיותר חשובים עבורך.

או ש..

לא ראית אפילו את המייל בים המיילים שאתה מקבל.

או ש…

אתה לא יודע איך לענות, כי התשובה די מורכבת.

או ש…

תכננת לחזור אלי ושכחת מזה.

או ש…  או ש… או ש…

**
כשאני שולח לך מייל ולא מקבל ממך תשובה, אני בעיקר יודע ש…
אין לי מושג מה זה אומר ואין לי מושג מה עובר עליך.

כשאני שולח לך מייל, בלי קשר לתגובה שאקבל או לא אקבל ממך,
אני רוצה לקחת אחריות על הפרשנויות, הרגשות והתגובות שלי.

כשאני שולח לך מייל, אני משתדל להזכיר לעצמי,
שאני מקווה שתגיבי רק אם זה מתאים לך ואם יש לך את הזמן, הרצון והפניות לזה,
ושאני מקווה שלא תגיבי אם זה פחות מתאים לך או אם את עושה זאת מתוך תחושת חובה וחוסר ברירה.

חיים מלאים. יום יום.

י' אדר א' – 12 הרהורי יום הולדת על תקשורת ויחסים

** פוסט זה פורסם גם באתר תקשורת מקרבת לחיים מלאים **

1. הברכות הכי נוגעות, משמעותיות ומרגשות הן הברכות האישיות והקונקרטיות.
"מזל טוב !", "אושר ועושר", "רק בריאות" נכנסות פחות עמוק מכמה מילים שמגיעות עם תשומת לב אישית.

2. "מזל טוב !", "אושר ועושר", "רק בריאות" ודומיהן אינן ברכות לא ראויות.
אין שום דבר בעייתי או לא מספיק שווה במי שבחר לברך בהן ובדרך שהוא בחר.
חלק מהברכות הללו הגיעו מחברי וחברותי הקרובים והאהובים ביותר.

3. ברכה כתובה מאפשרת לחזור אליה בשנית ולקרוא אותה שוב ושוב.
מעבר לברכה המיידית זו מזכרת חשובה, יקרה ובעלת ערך.

4. הכוונה שממנה מגיעה הברכה חשובה ומורגשת לא פחות מהמילים.
ברכת יום הולדת המגיעה מתוך נימוס שמטרתה להיות בסדר ולצאת ידי חובה מרגישה שונה מברכה מלאת כוונה.

5. לפעמים מביך לקבל ברכת יום הולדת, במיוחד כשמישהו משתף בעד כמה אתה, העשייה שלך והקשר ביניכם משמעותי עבורו.
כדאי לתת לזה לחלחל פנימה ולהיכנס עמוק. למרות שזה מביך. גם אם הנטייה היא להקטין את זה ולעבור הלאה.

6. כשהטלפון מצלצל וההודעה נשלחת, מומלץ לבדוק עד כמה מתחשק לענות באותו רגע.
אם עונים מתוך תחושת חובה, אי נעימות או נימוס זה מפספס משהו. "יש אישור" לא לענות באותו רגע או להחזיר הודעה רק יותר מאוחר.
במקרה המסוים שלי, חברי יודעים שביום הזה אני זמין פחות מביום אחר. הם מבינים, צוחקים ולא לוקחים את זה אישית.

7. השנה התחשק לי לענות לברכות בסגנון הדומה לסגנון האיחול:
"מזל טוב !" זכה ל- "תודה !". "יום הולדת שמח רוני !" זכה ל- "תודה רבה יעל !"
ברכות והודעות מושקעות ואישיות קיבלו תשומת לב מושקעת ואישית. יחס מייצר יחס.

8. התלות שלנו בטכנולוגיה הולכת וגוברת.
פעם היינו זוכרים או רושמים לעצמנו מספרי טלפון ותאריכים חשובים. לוקחים עליהם אחריות.
היום אנו סומכים על פייסבוק ומערכות אחרות שיעשו את זה עבורינו.

9. יום הולדת זה יום מיוחד. יום של עצירה, יום של חגיגה.
יום של להיות במרכז, להתפנק, לקבל, להרשות לעצמנו.

10. יום הולדת זה בסך הכול עוד יום.
לא חשוב יותר ולא חשוב פחות מכל יום אחר.
כל יום יכול להיות (כבר?) יום מיוחד.

11. חגיגה כזו או מסיבה אחרת. מי שכח, מי זכר ומה נאמר.
עזבו אתכם מהדרמה, הסיפורים והסרטים.
כל זה חסר משמעות לחלוטין.

12. אני אדם עשיר ובר מזל.
מוקף בשפע עצום של משפחה, חברים, מכרים, משאבים ואפשרויות.
לפעמים, בגלל ריבוי רעשים, קשה לראות את הדברים הכי חשובים והכי ברורים.

חיים מלאים. יום יום.

ח' אדר א' – אם זה מספיק חשוב

1. אם זה מספיק חשוב, יש לי זמן בשביל זה.
תמיד. את כל הזמן שצריך.

2. נותר רק לקבוע אם זה מספיק חשוב.
ומה פחות חשוב.

3. מרגע שזיהיתי מה זה מה,
נתינת מקום ל"זה" על חשבון ה"הוא"
הופכת להיות פעולה טכנית פשוטה.

4. כל השאר זה אשליה, בלבול או בריחה מאחריות.
ובדרך כלל גם וגם וגם.

בוקר טוב ישראל 🙂

חיים מלאים. יום יום.

ו' אדר א' – פארטו ופרקינסון

פארטו גילה את חוק ה- 80/20 הקרוי על שמו:
80% מהבעיות נמצאות ב-20% מהגורמים.
80% מהתוצאות נובע מ 20% מהפעולות
80% מהכנסות המדינה ממסים נובעות מ-20% מהאוכלוסייה.
80% מזמן השירות ללקוחות נצרכים על ידי 20% מהלקוחות.
80% מההחלטות מתקבלות במשך 20% מהישיבות.
80% מתנועת הנתונים באינטרנט נובעת מ-20% מהדפים.

**
פרקינסון הציע את "חוק פרקינסון" שלפיו
העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה.
אדם ינצל את כמות הזמן המקסימלית להשלמת מטלה מסוימת.
נתונים יתרחבו כך שימלאו את כל מרחב האחסון האפשרי.
ישיבת עבודה תסתיים בדקה האחרונה שנקבעה עבורה.
תיבת ה Inbox תכיל את כמות המיילים המקסימלית האפשרית שרק תלך ותגדל.

**
פוטנציאל הנזק או התועלת של "פארפר" (פארטו ופרקינסון) עצום:
בשעתיים איכותיות ניתן להגיע ל 80% הצלחה/משמעות/התקדמות/סיפוק של יום עבודה מלא.
ביום עבודה איכותי יחיד בשבוע (מסוג 20%) ניתן לייצר ערך של ארבעה ימים "רגילים" (מסוג 80%).
ובהמשך לקו הזה – ביומיים איכותיים ניתן לייצר 160% ערך !
בזמן איכות ריאלי (20%) ניתן ליצור מערכות יחסים יוצאות דופן במשפחה ועם חברים.

**
זה לא בלתי אפשרי:
לקיחת אחריות.
בחירה מודעת בצרכים ובסדרי עדיפויות.
משמעת וכבוד לזמן.
כבוד לעצמנו וכבוד לאחרים.
מיקוד של נוכחות ותשומת לב.
אומץ להגיד לא. אומץ להגיד כן.
מוכנות לשלם מחירים מסוימים.
אי מוכנות לשלם מחירים אחרים.

לפעמים הדברים הכי ברורים הם אלו שהכי קשה לראות. ועל אחת כמה וכמה ליישם.

חיים מלאים. יום יום.

ה' אדר א' – מתח של "אי אפשר"

לפעמים אי אפשר.
חסר זמן,
אין מספיק משאבים,
המורכבות גדולה מדי,
יש עדיפויות אחרות.

כשזה קורה,
חשוב להכיר במצב,
לזהות את המתח,
לחדד את מה שחשוב,
לחשב מסלול מחדש
ולהתחיל לנוע.

**
היום, כשזה קרה,
הבנתי שלא נספיק ב-100 הדקות שנותרו להגיע למה שרצינו.
התכנית המקורית כבר לא רלוונטית.
לטמון את הראש בחול, להתעלם מהמצב,
או לנסות להספיק הכול ומהר רק יחריפו את הפער.
המתח בחדר היום (בין היתר) היה בין עומק להתקדמות.
בין חשיבה איכותית שצריכה את הזמן שלה
לבין הרצון להוריד דברים לרמת השטח ולהגיע לתוצרים ברורים.

זיהוי המתח וביטויו מורידים חלק מהלחץ המצטבר,
מאפשרים לבחור במה שהכי חשוב,
ולעשות את המיטב בתנאים הנוכחיים.

**
שתי נקודות חשובות:

א. לפעמים אנו בטוחים שאי אפשר, ובעצם אפשר.
לעתים קשה לדעת האם החסם "אמיתי" או רק תוצר של ראייתנו המוגבלת.

ב. לאחר התמודדות עם מצב של "אי אפשר" חשוב לעצור ללמידה ולהפקת לקחים.
לקחת אחריות. להבין איך הגענו למצב הזה והאם היה ניתן היה למנוע אותו.
בדיעבד אני חושב, שמצב ה"אי אפשר" שפגשתי היום,
היה במידה רבה תוצר של אופטימיות יתר והערכת חסר שלי למורכבות התהליך.

חיים מלאים. יום יום.