כשליאת ביקשה מאילן עזרה עם מטלה בפרויקט שלה, אילן הסכים לעזור.
**
אילן אמר "כן" לליאת,
למרות שהוא חשב שהיא אמורה לעשות את זה בעצמה,
ולמרות שהוא היה עמוס בדברים אחרים,
ולמרות שלא הכי התחשק שלו.
**
אילן אמר "כן" לליאת,
מכיון הוא חשש לפגוע בה,
ומכיון שלא היה נעים לו לומר "לא"
ומכיון שהוא האמין שלעשות את זה יהיה יותר פשוט מהדרמה שתתפתח ביניהם.
**
שבוע אחרי שאילן אמר "כן" לליאת,
הוא גילה שזה יותר גדול ממה שהוא העריך,
ושהוא יותר עמוס ממה שהוא חשב שהוא יהיה,
ושכל הדבר הזה מציק לו מאוד.
**
שבועיים אחרי שאילן אמר "כן" לליאת,
הוא ממש כעס עליה על שהיא לא מתחשבת בו,
על שהיא הכניסה אותו למצב שכזה,
על שהיא חושבת רק על עצמה,
ועל זה שאנשים כמוה מנצלים אנשים כמוהו.
**
נקודת פתיחה של "בסדר, כי לא נעים"
מגיעה מהר מאוד ללולאת "קורבן– מתקרבן – מקרבן"
שעלותה לשני הצדדים ולמערכת היחסים יקרה מאוד.
"לא" מכבד בנקודת הפתיחה,
או "כן" של בחירה מלאה ולקיחת אחריות באותה נקודה
ינטרלו את הלולאה ההרסנית הזו.
חיים מלאים. יום יום.
ומה אם להגיד כן עם הסתייגות? "בכיף אעזור, אבל אם אראה שזה גדול יותר ממה מההערכה הראשונית, או שאני אראה שאני לא מספיק את הדברים אליהם אני התחייבתי, אולי אאלץ לדחות את זה".
אפשר להסכים (אם זה בלב שלם) תוך כדי ההבנה שדברים עלולים להשתנות אם ההערכות משתנות. אני חושב שזה יהיה אפילו פחות דרמה מ-"לא" על ההתחלה, לא משנה כמה הוא מכבד, ואולי אף תספיק לעזור.